Amos (עמוס) - Amos 11

STUTTGARTENSIA-DELITZSCH	BIBLES DES PEUPLES
1 הַדָּבָר אֲשֶׁר הָיָה אֶל־יִרְמְיָהוּ מֵאֵת יְהוָה לֵאמֹר	1 Voici une parole qui fut adressée à Jérémie de la part de Yahvé:
2 שִׁמְעוּ אֶת־דִּבְרֵי הַבְּרִית הַזֹּאת וְדִבַּרְתָּם אֶל־אִישׁ יְהוּדָה וְעַל־יֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם	2 “Parle aux hommes de Juda et aux habitants de Jérusalem.
3 וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם כֹּה־אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אָרוּר הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמַע אֶת־דִּבְרֵי הַבְּרִית הַזֹּאת	3 Tu leur diras de la part de Yahvé Dieu d’Israël: Maudit soit celui qui n’écoute pas les paroles de cette alliance,
4 אֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶת־אֲבֹותֵיכֶם בְּיֹום הֹוצִיאִי־אֹותָם מֵאֶרֶץ־מִצְרַיִם מִכּוּר הַבַּרְזֶל לֵאמֹר שִׁמְעוּ בְקֹולִי וַעֲשִׂיתֶם אֹותָם כְּכֹל אֲשֶׁר־אֲצַוֶּה אֶתְכֶם וִהְיִיתֶם לִי לְעָם וְאָנֹכִי אֶהְיֶה לָכֶם לֵאלֹהִים	4 que j’ai donnée à vos pères quand je les ai fait sortir du pays d’Égypte, de la fournaise de fer. Je leur ai dit: Écoutez ma voix et mettez en pratique tout ce que je vous ai commandé; alors vous serez mon peuple et je serai votre Dieu.
5 לְמַעַן הָקִים אֶת־הַשְּׁבוּעָה אֲשֶׁר־נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבֹותֵיכֶם לָתֵת לָהֶם אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ כַּיֹּום הַזֶּה וָאַעַן וָאֹמַר אָמֵן ׀ יְהוָה׃ ס	5 Alors je tiendrai le serment que j’ai juré à vos pères et je leur donnerai une terre où coulent le lait et le miel, comme c’est le cas maintenant.” J’ai répondu: “Oui, Yahvé!”
6 וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלַי קְרָא אֶת־כָּל־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּעָרֵי יְהוּדָה וּבְחֻצֹות יְרוּשָׁלִַם לֵאמֹר שִׁמְעוּ אֶת־דִּבְרֵי הַבְּרִית הַזֹּאת וַעֲשִׂיתֶם אֹותָם	6 Yahvé me dit encore: “Proclame toutes ces paroles dans les villes de Juda et dans les rues de Jérusalem: Écoutez les paroles de cette alliance et mettez-les en pratique.
7 כִּי הָעֵד הַעִדֹתִי בַּאֲבֹותֵיכֶם בְּיֹום הַעֲלֹותִי אֹותָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וְעַד־הַיֹּום הַזֶּה הַשְׁכֵּם וְהָעֵד לֵאמֹר שִׁמְעוּ בְּקֹולִי	7 J’ai averti solennellement vos pères le jour où je les ai fait monter du pays d’Égypte, et jusqu’à présent je n’ai cessé de leur répéter: Écoutez ma voix!
8 וְלֹא שָׁמְעוּ וְלֹא־הִטּוּ אֶת־אָזְנָם וַיֵּלְכוּ אִישׁ בִּשְׁרִירוּת לִבָּם הָרָע וָאָבִיא עֲלֵיהֶם אֶת־כָּל־דִּבְרֵי הַבְּרִית־הַזֹּאת אֲשֶׁר־צִוִּיתִי לַעֲשֹׂות וְלֹא עָשׂוּ׃ ס	8 Mais ils n’ont pas écouté, ils ne m’ont pas fait cas, chacun a suivi les inclinations de son cœur endurci. J’ai donc accompli contre eux toutes les paroles de cette alliance que je leur avais ordonné de mettre en pratique et qu’ils n’ont pas pratiquée.”
9 וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלָי נִמְצָא־קֶשֶׁר בְּאִישׁ יְהוּדָה וּבְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם	9 Yahvé me dit encore: “Les hommes de Juda et les habitants de Jérusalem se sont mis d’accord
10 שָׁבוּ עַל־עֲוֹנֹת אֲבֹותָם הָרִאשֹׁנִים אֲשֶׁר מֵאֲנוּ לִשְׁמֹועַ אֶת־דְּבָרַי וְהֵמָּה הָלְכוּ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים לְעָבְדָם הֵפֵרוּ בֵית־יִשְׂרָאֵל וּבֵית יְהוּדָה אֶת־בְּרִיתִי אֲשֶׁר כָּרַתִּי אֶת־אֲבֹותָם׃ ס	10 pour retourner au péché de leurs pères qui avaient refusé d’écouter mes paroles; ils se sont mis à la traîne des dieux étrangers et les ont servis. La maison d’Israël et la maison de Juda ont rompu l’alliance que j’avais faite avec leurs pères.
11 לָכֵן כֹּה אָמַר יְהוָה הִנְנִי מֵבִיא אֲלֵיהֶם רָעָה אֲשֶׁר לֹא־יוּכְלוּ לָצֵאת מִמֶּנָּה וְזָעֲקוּ אֵלַי וְלֹא אֶשְׁמַע אֲלֵיהֶם	11 “C’est pourquoi voici ce que dit Yahvé: Je vais amener sur eux des malheurs auxquels ils ne pourront pas échapper; s’ils crient vers moi, je ne les écouterai pas.
12 וְהָלְכוּ עָרֵי יְהוּדָה וְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם וְזָעֲקוּ אֶל־הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר הֵם מְקַטְּרִים לָהֶם וְהֹושֵׁעַ לֹא־יֹושִׁיעוּ לָהֶם בְּעֵת רָעָתָם	12 Alors les villes de Juda et les habitants de Jérusalem iront supplier les dieux auxquels ils offrent l’encens, mais ces dieux ne les délivreront pas au temps de leur malheur.
13 כִּי מִסְפַּר עָרֶיךָ הָיוּ אֱלֹהֶיךָ יְהוּדָה וּמִסְפַּר חֻצֹות יְרוּשָׁלִַם שַׂמְתֶּם מִזְבְּחֹות לַבֹּשֶׁת מִזְבְּחֹות לְקַטֵּר לַבָּעַל׃ ס	13 “Car tes dieux, Juda, sont aussi nombreux que tes villes, et vous avez autant d’autels à encens pour Baal, qu’il y a de rues à Jérusalem.
14 וְאַתָּה אַל־תִּתְפַּלֵּל בְּעַד־הָעָם הַזֶּה וְאַל־תִּשָּׂא בַעֲדָם רִנָּה וּתְפִלָּה כִּי אֵינֶנִּי שֹׁמֵעַ בְּעֵת קָרְאָם אֵלַי בְּעַד רָעָתָם׃ ס	14 C’est pourquoi, toi, n’intercède pas pour ce peuple; ne m’adresse ni supplication ni prière en leur faveur, car je ne t’écoute pas quand les choses vont mal pour eux.
15 מֶה לִידִידִי בְּבֵיתִי עֲשֹׂותָהּ הַמְזִמָּתָה הָרַבִּים וּבְשַׂר־קֹדֶשׁ יַעַבְרוּ מֵעָלָיִךְ כִּי רָעָתֵכִי אָז תַּעֲלֹזִי	15 “Que vient donc faire ma bien-aimée dans ma maison? Elle croit encore qu’elle m’aura avec ses mines. Crois-tu que les graisses et la viande de tes sacrifices feront passer tes fautes et que je t’en tiendrai quitte?
16 זַיִת רַעֲנָן יְפֵה פְרִי־תֹאַר קָרָא יְהוָה שְׁמֵךְ לְקֹול ׀ הֲמוּלָּה גְדֹלָה הִצִּית אֵשׁ עָלֶיהָ וְרָעוּ דָּלִיֹּותָיו	16 Yahvé t’avait appelée: ‘Bel olivier tout en olives’; mais il y a mis le feu, et l’on entend ses craquements dans les branches.
17 וַיהוָה צְבָאֹות הַנֹּוטֵעַ אֹותָךְ דִּבֶּר עָלַיִךְ רָעָה בִּגְלַל רָעַת בֵּית־יִשְׂרָאֵל וּבֵית יְהוּדָה אֲשֶׁר עָשׂוּ לָהֶם לְהַכְעִסֵנִי לְקַטֵּר לַבָּעַל׃ ס	17 “Yahvé Sabaot t’avait plantée, mais il te promet maintenant le malheur. C’est que la maison d’Israël et la maison de Juda ont fait le mal; ces gens m’ont mis en colère avec l’encens qu’ils offraient au Baal.”
18 וַיהוָה הֹודִיעַנִי וָאֵדָעָה אָז הִרְאִיתַנִי מַעַלְלֵיהֶם	18 Yahvé me donna un avis que je pus vérifier. Oui c’est toi, Yahvé, qui m’as ouvert les yeux sur leurs manœuvres:… [verset 12.6 à lire ici]
19 וַאֲנִי כְּכֶבֶשׂ אַלּוּף יוּבַל לִטְבֹוחַ וְלֹא־יָדַעְתִּי כִּי־עָלַי ׀ חָשְׁבוּ מַחֲשָׁבֹות נַשְׁחִיתָה עֵץ בְּלַחְמֹו וְנִכְרְתֶנּוּ מֵאֶרֶץ חַיִּים וּשְׁמֹו לֹא־יִזָּכֵר עֹוד	19 Dire que j’étais comme l’agneau qui se laisse gentiment conduire à la boucherie; je ne savais pas ce qu’ils préparaient contre moi. “Faisons-lui absorber assez d’épreuves, disaient-ils, pour qu’il disparaisse de la terre des vivants, et plus personne ne prononcera son nom!”
20 וַיהוָה צְבָאֹות שֹׁפֵט צֶדֶק בֹּחֵן כְּלָיֹות וָלֵב אֶרְאֶה נִקְמָתְךָ מֵהֶם כִּי אֵלֶיךָ גִּלִּיתִי אֶת־רִיבִי׃ ס	20 Mais toi, Yahvé Sabaot, tu juges avec justice, tu connais à fond les reins et les cœurs; c’est à toi que j’ai confié ma cause et je te verrai prendre ta revanche.
21 לָכֵן כֹּה־אָמַר יְהוָה עַל־אַנְשֵׁי עֲנָתֹות הַמְבַקְשִׁים אֶת־נַפְשְׁךָ לֵאמֹר לֹא תִנָּבֵא בְּשֵׁם יְהוָה וְלֹא תָמוּת בְּיָדֵנוּ׃ ס	21 Et voici ce qu’a dit Yahvé Sabaot pour les gens d’Anatot qui s’en prennent à ma vie et qui disent: “Ne prophétise pas au nom de Yahvé, ou sinon tu mourras de notre main!”
22 לָכֵן כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאֹות הִנְנִי פֹקֵד עֲלֵיהֶם הַבַּחוּרִים יָמֻתוּ בַחֶרֶב בְּנֵיהֶם וּבְנֹותֵיהֶם יָמֻתוּ בָּרָעָב	22 Oui, voici ce que dit Yahvé Sabaot: “Je vais m’en prendre à eux; leurs jeunes gens mourront par l’épée, leurs fils et leurs filles mourront de faim.
23 וּשְׁאֵרִית לֹא תִהְיֶה לָהֶם כִּי־אָבִיא רָעָה אֶל־אַנְשֵׁי עֲנָתֹות שְׁנַת פְּקֻדָּתָם׃ ס	23 L’année où je demanderai des comptes aux gens d’Anatot, j’amènerai sur eux le malheur et il n’y aura pas de survivants.”