1 בְּנִי לְחָכְמָתִי הַקְשִׁיבָה לִתְבוּנָתִי הַט־אָזְנֶךָ | 1 يا ابني اصغ الى حكمتي. امل اذنك الى فهمي |
2 לִשְׁמֹר מְזִמֹּות וְדַעַת שְׂפָתֶיךָ יִנְצֹרוּ | 2 لحفظ التدابير ولتحفظ شفتاك معرفة. |
3 כִּי נֹפֶת תִּטֹּפְנָה שִׂפְתֵי זָרָה וְחָלָק מִשֶּׁמֶן חִכָּהּ | 3 لان شفتي المرأة الاجنبية تقطران عسلا وحنكها انعم من الزيت. |
4 וְאַחֲרִיתָהּ מָרָה כַלַּעֲנָה חַדָּה כְּחֶרֶב פִּיֹּות | 4 لكن عاقبتها مرة كالافسنتين حادة كسيف ذي حدين. |
5 רַגְלֶיהָ יֹרְדֹות מָוֶת אֹול צְעָדֶיהָ יִתְמֹכוּ | 5 قدماها تنحدران الى الموت. خطواتها تتمسك بالهاوية. |
6 אֹרַח חַיִּים פֶּן־תְּפַלֵּס נָעוּ מַעְגְּלֹתֶיהָ לֹא תֵדָע׃ פ | 6 لئلا تتأمل طريق الحياة تمايلت خطواتها ولا تشعر |
7 וְעַתָּה בָנִים שִׁמְעוּ־לִי וְאַל־תָּסוּרוּ מֵאִמְרֵי־פִי | 7 والآن ايها البنون اسمعوا لي ولا ترتدوا عن كلمات فمي. |
8 הַרְחֵק מֵעָלֶיהָ דַרְכֶּךָ וְאַל־תִּקְרַב אֶל־פֶּתַח בֵּיתָהּ | 8 ابعد طريقك عنها ولا تقرب الى باب بيتها. |
9 פֶּן־תִּתֵּן לַאֲחֵרִים הֹודֶךָ וּשְׁנֹתֶיךָ לְאַכְזָרִי | 9 لئلا تعطي زهرك لآخرين وسنينك للقاسي. |
10 פֶּן־יִשְׂבְּעוּ זָרִים כֹּחֶךָ וַעֲצָבֶיךָ בְּבֵית נָכְרִי | 10 لئلا تشبع الاجانب من قوتك وتكون اتعابك في بيت غريب. |
11 וְנָהַמְתָּ בְאַחֲרִיתֶךָ בִּכְלֹות בְּשָׂרְךָ וּשְׁאֵרֶךָ | 11 فتنوح في اواخرك عند فناء لحمك وجسمك |
12 וְאָמַרְתָּ אֵיךְ שָׂנֵאתִי מוּסָר וְתֹוכַחַת נָאַץ לִבִּי | 12 فتقول كيف اني ابغضت الادب ورذل قلبي التوبيخ |
13 וְלֹאשָׁ־מַעְתִּי בְּקֹול מֹורָי וְלִמְלַמְּדַי לֹא־הִטִּיתִי אָזְנִי | 13 ولم اسمع لصوت مرشدي ولم امل اذني الى معلميّ. |
14 כִּמְעַט הָיִיתִי בְכָל־רָע בְּתֹוךְ קָהָל וְעֵדָה | 14 لولا قليل لكنت في كل شر في وسط الزمرة والجماعة |
15 שְׁתֵה־מַיִם מִבֹּורֶךָ וְנֹזְלִים מִתֹּוךְ בְּאֵרֶךָ | 15 اشرب مياها من جبك ومياها جارية من بئرك. |
16 יָפוּצוּ מַעְיְנֹתֶיךָ חוּצָה בָּרְחֹבֹות פַּלְגֵי־מָיִם | 16 لا تفض ينابيعك الى الخارج سواقي مياه في الشوارع. |
17 יִהְיוּ־לְךָ לְבַדֶּךָ וְאֵין לְזָרִים אִתָּךְ | 17 لتكن لك وحدك وليس لاجانب معك. |
18 יְהִי־מְקֹורְךָ בָרוּךְ וּשְׂמַח מֵאֵשֶׁת נְעוּרֶךָ | 18 ليكن ينبوعك مباركا وافرح بامرأة شبابك |
19 אַיֶּלֶת אֲהָבִים וְיַעֲלַת־חֵן דַּדֶּיהָ יְרַוֻּךָ בְכָל־עֵת בְּאַהֲבָתָהּ תִּשְׁגֶּה תָמִיד | 19 الظبية المحبوبة والوعلة الزهية. ليروك ثدياها في كل وقت وبمحبتها اسكر دائما. |
20 וְלָמָּה תִשְׁגֶּה בְנִי בְזָרָה וּתְחַבֵּק חֵק נָכְרִיָּה | 20 فلم تفتن يا ابني باجنبية وتحتضن غريبة. |
21 כִּי נֹכַח ׀ עֵינֵי יְהוָה דַּרְכֵי־אִישׁ וְכָל־מַעְגְּלֹתָיו מְפַלֵּס | 21 لان طرق الانسان امام عيني الرب وهو يزن كل سبله. |
22 עַוֹונֹותָיו יִלְכְּדֻנֹו אֶת־הָרָשָׁע וּבְחַבְלֵי חַטָּאתֹו יִתָּמֵךְ | 22 الشرير تأخذه آثامه وبحبال خطيته يمسك. |
23 הוּא יָמוּת בְּאֵין מוּסָר וּבְרֹב אִוַּלְתֹּו יִשְׁגֶּה׃ פ | 23 انه يموت من عدم الادب وبفرط حمقه يتهور |
24 וְלֹא־אָמְרוּ בִלְבָבָם נִירָא נָא אֶת־יְהוָה אֱלֹהֵינוּ הַנֹּתֵן גֶּשֶׁם [וְיֹרֶה כ] (יֹורֶה ק) וּמַלְקֹושׁ בְּעִתֹּו שְׁבֻעֹות חֻקֹּות קָצִיר יִשְׁמָר־לָנוּ | |
25 עֲוֹנֹותֵיכֶם הִטּוּ־אֵלֶּה וְחַטֹּאותֵיכֶם מָנְעוּ הַטֹּוב מִכֶּם | |
26 כִּי־נִמְצְאוּ בְעַמִּי רְשָׁעִים יָשׁוּר כְּשַׁךְ יְקוּשִׁים הִצִּיבוּ מַשְׁחִית אֲנָשִׁים יִלְכֹּדוּ | |
27 כִּכְלוּב מָלֵא עֹוף כֵּן בָּתֵּיהֶם מְלֵאִים מִרְמָה עַל־כֵּן גָּדְלוּ וַיַּעֲשִׁירוּ | |
28 שָׁמְנוּ עָשְׁתוּ גַּם עָבְרוּ דִבְרֵי־רָע דִּין לֹא־דָנוּ דִּין יָתֹום וְיַצְלִיחוּ וּמִשְׁפַּט אֶבְיֹונִים לֹא שָׁפָטוּ | |
29 הַעַל־אֵלֶּה לֹא־אֶפְקֹד נְאֻם־יְהֹוָה אִם בְּגֹוי אֲשֶׁר־כָּזֶה לֹא תִתְנַקֵּם נַפְשִׁי׃ ס | |
30 שַׁמָּה וְשַׁעֲרוּרָה נִהְיְתָה בָּאָרֶץ | |
31 הַנְּבִיאִים נִבְּאוּ־בַשֶּׁקֶר וְהַכֹּהֲנִים יִרְדּוּ עַל־יְדֵיהֶם וְעַמִּי אָהֲבוּ כֵן וּמַה־תַּעֲשׂוּ לְאַחֲרִיתָהּ | |