Devarìm (דברים) - Deuteronomio 32

MODERN HEBREW BIBLE	BIBLES DES PEUPLES
1 האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי	1 “Cieux, prêtez l’oreille et je parlerai, que la terre écoute les paroles de ma bouche!
2 יערף כמטר לקחי תזל כטל אמרתי כשעירם עלי דשא וכרביבים עלי עשב	2 Que mon enseignement descende comme la pluie, et que ma parole comme la rosée se répande, comme la pluie sur l’herbe verte, comme les ondées sur le gazon.
3 כי שם יהוה אקרא הבו גדל לאלהינו	3 Je vais invoquer le nom de Yahvé: rendez hommage à notre Dieu!
4 הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט אל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא	4 Il est le Rocher, son œuvre est parfaite, toutes ses voies sont justes. Il est un Dieu de vérité, ennemi du mal, il est juste et il est droit.
5 שחת לו לא בניו מומם דור עקש ופתלתל	5 Il avait engendré des fils dans la droiture, ils se sont dévoyés: c’est une engeance perverse et mauvaise!
6 ה ליהוה תגמלו זאת עם נבל ולא חכם הלוא הוא אביך קנך הוא עשך ויכננך	6 Est-ce là ta façon de remercier Yahvé, peuple fou et sans cervelle? N’est-il pas ton père, celui qui t’a créé, celui qui t’a façonné et mis en place?
7 זכר ימות עולם בינו שנות דור ודור שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך	7 Souviens-toi des jours d’autrefois, rappelle-toi les années des siècles passés. Interroge ton père et il t’instruira, demande aux anciens, ils te répondront.
8 בהנחל עליון גוים בהפרידו בני אדם יצב גבלת עמים למספר בני ישראל	8 Lorsque le Très-Haut disposait les nations, lorsqu’il répartissait les fils d’Adam, il fixa des bornes aux peuples selon le nombre de leurs anges;
9 כי חלק יהוה עמו יעקב חבל נחלתו	9 Mais la part de Yahvé, c’est son peuple, Jacob est son propre domaine.
10 ימצאהו בארץ מדבר ובתהו ילל ישמן יסבבנהו יבוננהו יצרנהו כאישון עינו	10 Il l’a trouvé dans une terre déserte, dans le chaos, les hurlements des terres sauvages. Il l’entoure et prend soin de lui, il le garde comme la prunelle de son œil.
11 כנשר יעיר קנו על גוזליו ירחף יפרש כנפיו יקחהו ישאהו על אברתו	11 Comme un aigle éveillant sa nichée, qui plane au-dessus de ses petits, Yahvé déploie sur Israël ses ailes, il le prend et l’emporte sur son plumage.
12 יהוה בדד ינחנו ואין עמו אל נכר	12 Lui n’a pas d’autre guide que Yahvé: pas un dieu étranger avec lui!
13 ירכבהו על במותי ארץ ויאכל תנובת שדי וינקהו דבש מסלע ושמן מחלמיש צור	13 Yahvé l’installe au plus haut de la terre: Israël mange le produit des champs. Yahvé lui donne à goûter le miel de la roche, l’huile secrète des durs rochers,
14 חמאת בקר וחלב צאן עם חלב כרים ואילים בני בשן ועתודים עם חלב כליות חטה ודם ענב תשתה חמר	14 la crème des vaches et le lait des brebis, avec la graisse des agneaux, les béliers de Bashan et les boucs, et la meilleure farine de blé: le sang des raisins devient sa boisson.
15 וישמן ישרון ויבעט שמנת עבית כשית ויטש אלוה עשהו וינבל צור ישעתו	15 Mais Jacob a mangé, il est rassasié, Yéchouroun est gras et il se révolte: oui, te voilà gras, comblé, gavé! Israël repousse son Dieu qui l’a façonné. Voilà qu’il méprise à présent le rocher qui le sauve.
16 יקנאהו בזרים בתועבת יכעיסהו	16 Ils l’ont rendu jaloux, suivant des étrangers, ils l’ont mis en colère avec leurs horreurs.
17 יזבחו לשדים לא אלה אלהים לא ידעום חדשים מקרב באו לא שערום אבתיכם	17 Ils ont offert des sacrifices à des démons qui n’ont rien de Dieu, à des dieux qu’ils ne connaissaient pas, des dieux venus de la dernière heure, que leurs pères n’avaient pas appris à craindre.
18 צור ילדך תשי ותשכח אל מחללך	18 Quoi! tu laisses le rocher qui t’a donné la vie, tu méprises le Dieu qui t’a enfanté?
19 וירא יהוה וינאץ מכעס בניו ובנתיו	19 Yahvé l’a vu, et il méprise ces fils, ces filles qui l’ont mis en colère.
20 ויאמר אסתירה פני מהם אראה מה אחריתם כי דור תהפכת המה בנים לא אמן בם	20 Il a dit: Je leur cacherai ma face, et je verrai quel sera leur sort. Oui, c’est une race mauvaise, des fils incapables de fidélité.
21 הם קנאוני בלא אל כעסוני בהבליהם ואני אקניאם בלא עם בגוי נבל אכעיסם	21 Ils m’ont rendu jaloux avec des dieux de rien, mis en colère par de sottes idoles: je les rendrai jaloux d’un peuple de rien, je les mettrai en colère par une nation sotte.
22 כי אש קדחה באפי ותיקד עד שאול תחתית ותאכל ארץ ויבלה ותלהט מוסדי הרים	22 Oui, le feu de ma colère s’est enflammé, sa flamme descend jusqu’au séjour des enfers. Il dévore la terre et ses récoltes, il calcine les assises des monts.
23 אספה עלימו רעות חצי אכלה בם	23 Je déchargerai sur eux mes fléaux, sur eux j’épuiserai mes flèches.
24 מזי רעב ולחמי רשף וקטב מרירי ושן בהמות אשלח בם עם חמת זחלי עפר	24 Ils seront minés par la faim, les fièvres, la peste qui sème la mort. J’enverrai contre eux la dent des bêtes, et le venin de ce qui rampe dans la poussière.
25 מחוץ תשכל חרב ומחדרים אימה גם בחור גם בתולה יונק עם איש שיבה	25 Au-dehors, l’épée fait ses ravages, et dans les maisons c’est l’effroi. Garçons et filles périront ensemble, l’enfant à la mamelle avec le vieillard.
26 אמרתי אפאיהם אשביתה מאנוש זכרם	26 Je pensais les réduire en poussière, effacer leur souvenir du milieu des hommes,
27 לולי כעס אויב אגור פן ינכרו צרימו פן יאמרו ידינו רמה ולא יהוה פעל כל זאת	27 mais je crains l’arrogance de leurs adversaires, leurs ennemis pourraient se tromper; ne diraient-ils pas: “Notre main a été la plus forte, Yahvé n’y était pour rien”?
28 כי גוי אבד עצות המה ואין בהם תבונה	28 Cette nation ne sait pas se conduire, c’est une nation sans intelligence.
29 לו חכמו ישכילו זאת יבינו לאחריתם	29 Avec un peu de sagesse, ils comprendraient, ils verraient où cela les conduit.
30 איכה ירדף אחד אלף ושנים יניסו רבבה אם לא כי צורם מכרם ויהוה הסגירם	30 Quand un homme en poursuit mille, quand deux mettent dix mille en fuite, n’est-ce pas que leur Rocher les a vendus, que Yahvé lui-même les a livrés?
31 כי לא כצורנו צורם ואיבינו פלילים	31 Lui est notre Rocher, devraient-ils dire, et ces peuples, leur roche n’est rien! ils n’ont rien à nous apprendre.
32 כי מגפן סדם גפנם ומשדמת עמרה ענבמו ענבי רוש אשכלת מררת למו	32 Car leur vigne est une vigne de Sodome, on l’a prise aux vignobles de Gomorrhe. Leurs raisins sont des raisins rêches, leurs grappes sont des grappes amères.
33 חמת תנינם יינם וראש פתנים אכזר	33 Leur vin est un venin de serpents, vrai poison de vipères.
34 הלא הוא כמס עמדי חתם באוצרתי	34 Israël n’est-il pas un joyau que je porte? et que j’enferme dans mes trésors?
35 לי נקם ושלם לעת תמוט רגלם כי קרוב יום אידם וחש עתדת למו	35 À moi la vengeance et le châtiment, car bientôt ils vont chanceler, tout proche est le jour de leur malheur, et sous peu viendra pour eux la ruine.
36 כי ידין יהוה עמו ועל עבדיו יתנחם כי יראה כי אזלת יד ואפס עצור ועזוב	36 Car Yahvé rendra justice à son peuple, il prendra en pitié ses serviteurs lorsqu’il verra que leur vigueur s’épuise, qu’il n’y a plus chez eux esclave ni homme libre.
37 ואמר אי אלהימו צור חסיו בו	37 Alors Il dira: Où sont leurs dieux, ce beau rocher où ils se réfugiaient,
38 אשר חלב זבחימו יאכלו ישתו יין נסיכם יקומו ויעזרכם יהי עליכם סתרה	38 qui mangeaient la graisse de leurs sacrifices et buvaient le vin de leurs libations? Qu’ils se lèvent, qu’ils accourent et les prennent sous leur protection!
39 ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלהים עמדי אני אמית ואחיה מחצתי ואני ארפא ואין מידי מציל	39 Mais non, regardez: c’est moi qui suis Dieu, il n’y a pas d’autre Dieu que moi! C’est moi qui fais mourir et qui fais vivre, c’est moi qui blesse, et je guéris; nul ne peut délivrer de ma main!
40 כי אשא אל שמים ידי ואמרתי חי אנכי לעלם	40 Je lève ma main vers le ciel et je jure: aussi vrai que je vis à jamais,
41 אם שנותי ברק חרבי ותאחז במשפט ידי אשיב נקם לצרי ולמשנאי אשלם	41 j’aiguiserai mon épée redoutable, et je prendrai sur moi de juger. Je me vengerai de mes ennemis, à ceux qui me haïssent, je rendrai la pareille.
42 אשכיר חצי מדם וחרבי תאכל בשר מדם חלל ושביה מראש פרעות אויב	42 Mes flèches s’enivreront de sang, mon épée aura sa ration de victimes: le sang des morts et des prisonniers, les têtes ennemies avec leur tignasse!
43 הרנינו גוים עמו כי דם עבדיו יקום ונקם ישיב לצריו וכפר אדמתו עמו	43 Cieux, faites-lui fête, fils de Dieu, prosternez-vous devant lui! Car il venge le sang de ses serviteurs, il rend la pareille à ses adversaires, et il purifie la terre de son peuple.”
44 ויבא משה וידבר את כל דברי השירה הזאת באזני העם הוא והושע בן נון	44 Alors Moïse s’approcha avec Josué, fils de Noun, et il enseigna à tout le peuple les paroles de ce cantique.
45 ויכל משה לדבר את כל הדברים האלה אל כל ישראל	45 Lorsque Moïse eut achevé de dire toutes ces paroles à Israël,
46 ויאמר אלהם שימו לבבכם לכל הדברים אשר אנכי מעיד בכם היום אשר תצום את בניכם לשמר לעשות את כל דברי התורה הזאת	46 il ajouta: “Prenez à cœur toutes les paroles que je prononce aujourd’hui solennellement devant vous, ordonnez à vos fils de mettre soigneusement en pratique toutes les paroles de cette Loi.
47 כי לא דבר רק הוא מכם כי הוא חייכם ובדבר הזה תאריכו ימים על האדמה אשר אתם עברים את הירדן שמה לרשתה	47 Vous lui apporterez toute votre attention, car elle est votre vie. C’est par elle que vous vivrez de longs jours sur la terre qui sera vôtre, quand vous aurez traversé le Jourdain.”
48 וידבר יהוה אל משה בעצם היום הזה לאמר	48 Ce même jour Yahvé dit à Moïse:
49 עלה אל הר העברים הזה הר נבו אשר בארץ מואב אשר על פני ירחו וראה את ארץ כנען אשר אני נתן לבני ישראל לאחזה	49 “Monte à cette chaîne des Abarim dans le pays de Moab, face à Jéricho, et gravis le mont Nébo. De là tu pourras voir le pays de Canaan que je donne aux Israélites en propriété.
50 ומת בהר אשר אתה עלה שמה והאסף אל עמיך כאשר מת אהרן אחיך בהר ההר ויאסף אל עמיו	50 Puis meurs sur la montagne que tu vas gravir et tu seras réuni à ton peuple, comme Aaron ton frère est mort sur la montagne de Hor, et il a été réuni à son peuple.
51 על אשר מעלתם בי בתוך בני ישראל במי מריבת קדש מדבר צן על אשר לא קדשתם אותי בתוך בני ישראל	51 Tu sais bien que vous m’avez été infidèles aux eaux de Mériba, à Qadesh dans le désert de Tsin, quand tout Israël vous regardait: vous ne m’avez pas sanctifié devant les Israélites.
52 כי מנגד תראה את הארץ ושמה לא תבוא אל הארץ אשר אני נתן לבני ישראל	52 C’est pourquoi tu verras le pays de loin, mais tu n’y entreras pas.”