Seconda lettera ai Corinzi (מכתב שני לקורינתים) 22

MODERN HEBREW BIBLE	DIODATI
1 ויען ישוע ויסף דבר במשלים אליהם לאמר	1 E GESÙ, messosi a parlare, da capo ragionò loro in parabole, dicendo:
2 דומה מלכות השמים למלך בשר ודם אשר עשה חתנה לבנו	2 Il regno de’ cieli è simile ad un re, il qual fece le nozze al suo figliuolo.
3 וישלח את עבדיו לקרא הקרואים אל החתנה ולא אבו לבוא	3 E mandò i suoi servitori a chiamar gl’invitati alle nozze, ma essi non vollero venire.
4 ויסף שלח עבדים אחרים לאמר אמרו אל הקרואים הנה ערכתי את סעודתי שורי ומריאי טבוחים והכל מוכן באו אל החתנה	4 Di nuovo mandò altri servitori, dicendo: Dite agl’invitati: Ecco, io ho apparecchiato il mio desinare, i miei giovenchi, e i miei animali ingrassati sono ammazzati, ed ogni cosa è apparecchiata; venite alle nozze.
5 והם לא שתו לבם לזאת וילכו להם זה אל שדהו וזה אל מסחרו	5 Ma essi non curandosene, se ne andarono, chi alla sua possessione, chi alla sua mercatanzia.
6 והנשארים תפשו את עבדיו ויתעללו בם ויהרגום	6 E gli altri, presi i suoi servitori, li oltraggiarono ed uccisero.
7 ויקצף המלך וישלח צבאותיו ויאבד את המרצחים ההם ואת עירם שרף באש	7 E quel re, udito ciò, si adirò, e mandò i suoi eserciti, e distrusse que’ micidiali, ed arse la lor città.
8 אז אמר אל עבדיו הן החתנה מוכנה והקרואים לא היו ראוים לה	8 Allora egli disse a’ suoi servitori: Ben son le nozze apparecchiate, ma i convitati non n’erano degni.
9 לכן לכו נא אל ראשי הדרכים וכל איש אשר תמצאו קראו אתו אל החתנה	9 Andate adunque in su i capi delle strade, e chiamate alle nozze chiunque troverete.
10 ויצאו העבדים ההם אל הדרכים ויאספו את כל אשר מצאו גם רעים גם טובים וימלא בית החתנה מסבים	10 E quei servitori, usciti in su le strade, raunarono tutti coloro che trovarono, cattivi e buoni, e il luogo delle nozze fu ripieno di persone ch’erano a tavola.
11 ויהי כבוא המלך לראות את המסבים וירא בהם איש ולא היה לבוש בגדי חתנה	11 Or il re, entrato per vedere quei che erano a tavola, vide quivi un uomo che non era vestito di vestimento da nozze.
12 ויאמר אליו רעי איכה באת הנה ואין לך בגדי חתנה ויאלם	12 E gli disse: Amico, come sei entrato qua, senza aver vestimento da nozze? E colui ebbe la bocca chiusa.
13 ויאמר המלך למשרתים אסרו ידיו ורגליו ונשאתם והשלכתם אותו אל החשך החיצון שם תהיה היללה וחרק השנים	13 Allora il re disse a’ servitori: Legategli le mani e i piedi, e toglietelo, e gettatelo nelle tenebre di fuori. Ivi sarà il pianto, e lo stridor dei denti.
14 כי רבים הם הקרואים ומעטים הנבחרים	14 Perciocchè molti son chiamati, ma pochi eletti
15 וילכו הפרושים ויתיעצו איך יכשילהו בדבר	15 ALLORA i Farisei andarono, e tenner consiglio come lo sorprenderebbero in fallo nelle sue parole.
16 וישלחו אליו את תלמידיהם עם ההורדוסיים לאמר רבי ידענו כי איש אמת אתה ותורה באמת את דרך אלהים ולא תגור מפני איש כי אינך מכיר פני אדם	16 E gli mandarono i lor discepoli, con gli Erodiani, a dirgli: Maestro, noi sappiamo che tu sei verace, e che insegni la via di Dio in verità, e che non ti curi d’alcuno; perciocchè tu non riguardi alla qualità delle persone degli uomini.
17 לכן הגידה נא לנו את דעתך הנכון לנו לתת מס אל הקיסר אם לא	17 Dicci adunque: Che ti par egli? È egli lecito di dare il censo a Cesare, o no?
18 וישוע ידע את רשעתם ויאמר החנפים מה תנסוני	18 E Gesù, riconosciuta la lor malizia, disse: Perchè mi tentate, o ipocriti?
19 הראוני את מטבע המס ויביאו לו דינר	19 Mostratemi la moneta del censo. Ed essi gli porsero un denaro.
20 ויאמר אליהם של מי הצורה הזאת והמכתב אשר עליו	20 Ed egli disse loro: Di chi è questa figura, e questa soprascritta?
21 ויאמרו אליו של הקיסר ויאמר אליהם לכן תנו לקיסר את אשר לקיסר ולאלהים את אשר לאלהים	21 Essi gli dissero: Di Cesare. Allora egli disse loro: Rendete dunque a Cesare le cose che appartengono a Cesare, e a Dio le cose che appartengono a Dio.
22 וכשמעם את זאת תמהו ויעזבהו וילכו להם	22 Ed essi, udito ciò, si maravigliarono, e, lasciatolo, se ne andarono
23 ביום ההוא נגשו אליו צדוקים האמרים כי אין תחית המתים וישאלו אתו לאמר	23 IN quell’istesso giorno vennero a lui i Sadducei, i quali dicono che non vi è risurrezione, e lo domandarono, dicendo:
24 רבי הן משה אמר איש כי ימות ובנים אין לו אחיו ייבם את אשתו והקים זרע לאחיו	24 Maestro, Mosè ha detto: Se alcuno muore senza figliuoli, sposi il suo fratello per ragione d’affinità la moglie di esso, e susciti progenie al suo fratello.
25 ואתנו היו שבעה אחים והראשון נשא אשה וימת וזרע אין לו ויעזב את אשתו לאחיו	25 Or appo noi vi erano sette fratelli; e il primo, avendo sposata moglie, morì; e, non avendo progenie, lasciò la sua moglie al suo fratello.
26 וכמו כן גם השני וכן גם השלישי עד השבעה	26 Simigliantemente ancora il secondo, e il terzo, fino a tutti e sette.
27 ואחרי כלם מתה גם האשה	27 Ora, dopo tutti, morì anche la donna.
28 ועתה בתחית המתים למי מן השבעה תהיה לאשה כי לכלם היתה	28 Nella risurrezione adunque, di cui d’infra i sette sarà ella moglie? poichè tutti l’hanno avuta.
29 ויען ישוע ויאמר להם טעים אתם באשר אינכם יודעים את הכתובים וגם את גבורת האלהים	29 Ma Gesù, rispondendo, disse loro: Voi errate, non intendendo le Scritture, nè la potenza di Dio.
30 כי בתחית המתים לא ישאו נשים ולא תנשאנה כי אם כמלאכי אלהים בשמים יהיו	30 Perciocchè nella risurrezione non si prendono, nè si dànno mogli; anzi gli uomini son nel cielo come angeli di Dio.
31 ועל דבר תחית המתים הלא קראתם את הנאמר לכם מפי האלהים לאמר	31 E quant’è alla risurrezione de’ morti, non avete voi letto ciò che vi fu detto da Dio, quando disse:
32 אנכי אלהי אברהם ואלהי יצחק ואלהי יעקב והוא איננו אלהי המתים כי אם אלהי החיים	32 Io son l’Iddio d’Abrahamo, e l’Iddio d’Isacco, e l’Iddio di Giacobbe? Iddio non è l’Iddio de’ morti, ma de’ viventi.
33 וישמע המון העם וישתומממו על תורתו	33 E le turbe, udite queste cose, stupivano della sua dottrina
34 והפרושים כשמעם כי סכר פי הצדוקים ויועדו יחדו	34 ED i Farisei, udito ch’egli avea chiusa la bocca a’ Sadducei, si raunarono insieme.
35 ואחד מהם מבין בתורה שאל אתו לנסותו לאמר	35 E un dottor della legge lo domandò, tentandolo, e dicendo:
36 רבי אי זו מצוה גדולה היא בתורה	36 Maestro, quale è il maggior comandamento della legge?
37 ויאמר ישוע אליו ואהבת את יהוה אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מדעך	37 E Gesù gli disse: Ama il Signore Iddio tuo con tutto il tuo cuore, e con tutta l’anima tua, e con tutta la mente tua.
38 זאת היא המצוה הגדולה והראשונה	38 Quest’è il primo, e il gran comandamento.
39 והשנית דומה לה ואהבת לרעך כמוך	39 E il secondo, simile ad esso, è: Ama il tuo prossimo come te stesso.
40 בשתי המצות האלה כל התורה תלויה וגם הנביאים	40 Da questi due comandamenti dipendono tutta la legge, ed i profeti
41 ויהי בהקהל הפרושים וישאלם ישוע לאמר	41 ED essendo i Farisei raunati, Gesù domandò loro, dicendo:
42 מה דעתכם על המשיח בן מי הוא ויאמרו אליו בן דוד	42 Che vi par egli del Cristo? di chi è egli figliuolo? Essi gli dicono: Di Davide.
43 ויאמר אליהם ואיך קרא לו דוד ברוח אדון באמרו	43 Egli disse loro: Come adunque Davide lo chiama egli in ispirito Signore, dicendo:
44 נאם יהוה לאדני שב לימיני עד אשית איביך הדם לרגליך	44 Il Signore ha detto al mio Signore: Siedi alla mia destra, finchè io abbia posti i tuoi nemici per iscannello de’ tuoi piedi?
45 ועתה אם דוד קרא לו אדון איך הוא בנו	45 Se dunque Davide lo chiama Signore, come è egli suo figliuolo?
46 ולא יכל איש לענות אתו דבר ולא ערב עוד איש את לבו מן היום ההוא לשאל אותו	46 E niuno poteva rispondergli nulla; niuno eziandio ardì più, da quel dì innanzi, fargli alcuna domanda