Deuxième livre de Samuel 3

BIBLES DES PEUPLES	MODERN HEBREW BIBLE
1 La guerre se prolongea entre la maison de Saül et celle de David. David s’imposait de plus en plus, tandis que le parti de Saül s’effritait.	1 ותהי המלחמה ארכה בין בית שאול ובין בית דוד ודוד הלך וחזק ובית שאול הלכים ודלים
2 David eut des fils à Hébron: l’aîné était Amnon, né d’Ahinoam de Yizréel;	2 וילדו לדוד בנים בחברון ויהי בכורו אמנון לאחינעם היזרעאלת
3 le second était Kiléab, né d’Abigayil femme de Nabal de Karmel; le troisième, Absalom fils de Maaka, une fille de Talmaï, roi de Guéchour,	3 ומשנהו כלאב לאביגל אשת נבל הכרמלי והשלשי אבשלום בן מעכה בת תלמי מלך גשור
4 le quatrième était Adonias, né de Haggit; le cinquième, Chefatyas, né d’Abital,	4 והרביעי אדניה בן חגית והחמישי שפטיה בן אביטל
5 le sixième, Yitréam né d’Égla, femme de David. Tous ces fils de David naquirent à Hébron.	5 והששי יתרעם לעגלה אשת דוד אלה ילדו לדוד בחברון
6 Durant la guerre entre la maison de Saül et la maison de David, Abner prenait de plus en plus d’importance dans la maison de Saül.	6 ויהי בהיות המלחמה בין בית שאול ובין בית דוד ואבנר היה מתחזק בבית שאול
7 Saül avait une concubine nommée Rispa, fille d’Ayya, Abner la prit. Ichbaal dit à Abner: “Pourquoi as-tu pris la concubine de mon père?”	7 ולשאול פלגש ושמה רצפה בת איה ויאמר אל אבנר מדוע באתה אל פילגש אבי
8 À ces mots Abner entra dans une violente colère contre Ichbaal: “Suis-je donc une tête de chien? Je me suis montré plein d’attentions pour la maison de Saül ton père, pour ses frères et ses amis, je ne t’ai pas laissé entre les mains de David, et aujourd’hui tu me fais une scène pour une histoire de femme?	8 ויחר לאבנר מאד על דברי איש בשת ויאמר הראש כלב אנכי אשר ליהודה היום אעשה חסד עם בית שאול אביך אל אחיו ואל מרעהו ולא המציתך ביד דוד ותפקד עלי עון האשה היום
9 Que Dieu me maudisse et me maudisse encore si je ne réalise pas moi-même ce que Yahvé a promis par serment à David.	9 כה יעשה אלהים לאבנר וכה יסיף לו כי כאשר נשבע יהוה לדוד כי כן אעשה לו
10 Il a dit qu’il enlèverait la royauté à la maison de Saül et qu’il ferait David roi d’Israël et de Juda, depuis Dan jusqu’à Bersabée.”	10 להעביר הממלכה מבית שאול ולהקים את כסא דוד על ישראל ועל יהודה מדן ועד באר שבע
11 Ichbaal n’osa pas répliquer un seul mot à Abner, car il avait peur de lui.	11 ולא יכל עוד להשיב את אבנר דבר מיראתו אתו
12 Abner envoya des messagers à David: “Fais un accord avec moi et je t’aiderai à rassembler autour de toi tout Israël.”	12 וישלח אבנר מלאכים אל דוד תחתו לאמר למי ארץ לאמר כרתה בריתך אתי והנה ידי עמך להסב אליך את כל ישראל
13 David répondit: “Très bien, je ferai un accord avec toi. Je ne mets qu’une condition: quand tu viendras, tu me ramèneras Mikal, la fille de Saül; sinon il est inutile de te présenter devant moi.”	13 ויאמר טוב אני אכרת אתך ברית אך דבר אחד אנכי שאל מאתך לאמר לא תראה את פני כי אם לפני הביאך את מיכל בת שאול בבאך לראות את פני
14 David envoya des messagers à Ichbaal, fils de Saül: “Rends-moi ma femme Mikal qu’on m’a donnée contre 100 prépuces de Philistins.”	14 וישלח דוד מלאכים אל איש בשת בן שאול לאמר תנה את אשתי את מיכל אשר ארשתי לי במאה ערלות פלשתים
15 Alors Ichbaal l’envoya prendre chez son nouveau mari Paltiel, fils de Layich.	15 וישלח איש בשת ויקחה מעם איש מעם פלטיאל בן לוש
16 Son mari partit avec elle et l’accompagna en pleurant jusqu’à Bahourim. Là Abner lui dit: “Retourne chez toi!” Et il s’en retourna.	16 וילך אתה אישה הלוך ובכה אחריה עד בחרים ויאמר אליו אבנר לך שוב וישב
17 Abner eut des entretiens avec les anciens d’Israël; il leur dit: “Déjà ces derniers temps vous avez demandé que David règne sur vous.	17 ודבר אבנר היה עם זקני ישראל לאמר גם תמול גם שלשם הייתם מבקשים את דוד למלך עליכם
18 Maintenant passez aux actes, car Yahvé a parlé de David en ces termes: Par la main de mon serviteur David, je sauverai mon peuple Israël de la main des Philistins et de tous ses ennemis.”	18 ועתה עשו כי יהוה אמר אל דוד לאמר ביד דוד עבדי הושיע את עמי ישראל מיד פלשתים ומיד כל איביהם
19 Abner parla ainsi aux hommes de Benjamin, puis il alla répéter à David, à Hébron, tout ce que souhaitaient les gens d’Israël et de Benjamin.	19 וידבר גם אבנר באזני בנימין וילך גם אבנר לדבר באזני דוד בחברון את כל אשר טוב בעיני ישראל ובעיני כל בית בנימן
20 Abner vint trouver David à Hébron avec 20 hommes, et David fit un festin pour Abner et pour les hommes qui l’accompagnaient.	20 ויבא אבנר אל דוד חברון ואתו עשרים אנשים ויעש דוד לאבנר ולאנשים אשר אתו משתה
21 Abner dit alors à David: “Maintenant je m’en vais pour rassembler tout Israël autour de mon seigneur le roi; ils feront un pacte avec toi, et tu régneras sur tout ce que tu peux souhaiter. Puis David congédia Abner qui s’en retourna en paix.”	21 ויאמר אבנר אל דוד אקומה ואלכה ואקבצה אל אדני המלך את כל ישראל ויכרתו אתך ברית ומלכת בכל אשר תאוה נפשך וישלח דוד את אבנר וילך בשלום
22 Or voici que Joab et la garde de David revenaient d’une razzia: ils ramenaient un énorme butin. Abner, lui, avait quitté David à Hébron, David l’avait congédié et il s’en retournait tranquillement.	22 והנה עבדי דוד ויואב בא מהגדוד ושלל רב עמם הביאו ואבנר איננו עם דוד בחברון כי שלחו וילך בשלום
23 Lorsque Joab et sa troupe arrivèrent, on avertit Joab qu’Abner, fils de Ner était venu chez le roi et que celui-ci l’avait congédié amicalement.	23 ויואב וכל הצבא אשר אתו באו ויגדו ליואב לאמר בא אבנר בן נר אל המלך וישלחהו וילך בשלום
24 Alors Joab entra chez le roi et lui dit: “Qu’as-tu fait? Abner est venu chez toi et tu l’as laissé partir?	24 ויבא יואב אל המלך ויאמר מה עשיתה הנה בא אבנר אליך למה זה שלחתו וילך הלוך
25 Tu connais Abner, fils de Ner: il est venu pour te tromper, pour connaître tes faits et gestes et savoir ce que tu prépares.”	25 ידעת את אבנר בן נר כי לפתתך בא ולדעת את מוצאך ואת מבואך ולדעת את כל אשר אתה עשה
26 Aussitôt sorti de chez David, et sans le dire à David, Joab envoya des messagers à la citerne de Sira pour faire revenir Abner.	26 ויצא יואב מעם דוד וישלח מלאכים אחרי אבנר וישבו אתו מבור הסרה ודוד לא ידע
27 Et quand Abner arriva à Hébron, Joab l’entraîna à l’intérieur de la porte sous prétexte de parler discrètement avec lui; là il le frappa au ventre pour venger le sang de son frère Azaël. Abner mourut.	27 וישב אבנר חברון ויטהו יואב אל תוך השער לדבר אתו בשלי ויכהו שם החמש וימת בדם עשה אל אחיו
28 David n’apprit la chose qu’ensuite. Il s’écria: “Moi et mon royaume, nous serons pour toujours innocents devant Yahvé du sang d’Abner, fils de Ner.	28 וישמע דוד מאחרי כן ויאמר נקי אנכי וממלכתי מעם יהוה עד עולם מדמי אבנר בן נר
29 Que ce sang retombe sur la tête de Joab et sur toute la maison de son père. Qu’il y ait toujours dans la maison de Joab des malades souffrant d’un écoulement ou de lèpre, des hommes bons pour manier le fuseau, des victimes de l’épée, des gens qui manquent de pain!”	29 יחלו על ראש יואב ואל כל בית אביו ואל יכרת מבית יואב זב ומצרע ומחזיק בפלך ונפל בחרב וחסר לחם
30 (Joab et son frère Abisaï avaient tué Abner parce qu’il avait frappé à mort leur frère Azaël lors du combat de Gabaon.)	30 ויואב ואבישי אחיו הרגו לאבנר על אשר המית את עשהאל אחיהם בגבעון במלחמה
31 David dit ensuite à Joab et à tout le monde qui était autour de lui: “Déchirez vos vêtements, mettez des sacs sur vos reins et faites le deuil pour Abner.” Le roi David marchait derrière le corps.	31 ויאמר דוד אל יואב ואל כל העם אשר אתו קרעו בגדיכם וחגרו שקים וספדו לפני אבנר והמלך דוד הלך אחרי המטה
32 Pendant l’enterrement à Hébron, le roi éleva la voix et pleura devant la tombe: tout le peuple pleurait avec lui.	32 ויקברו את אבנר בחברון וישא המלך את קולו ויבך אל קבר אבנר ויבכו כל העם
33 Le roi entonna alors cette lamentation sur Abner: “Abner devait-il mourir comme un homme de rien?	33 ויקנן המלך אל אבנר ויאמר הכמות נבל ימות אבנר
34 Tes mains n’étaient pas liées, tes pieds n’étaient pas serrés dans des chaînes de bronze, mais tu es tombé comme on tombe devant des criminels.” out le peuple se remit à pleurer.	34 ידך לא אסרות ורגליך לא לנחשתים הגשו כנפול לפני בני עולה נפלת ויספו כל העם לבכות עליו
35 Tous insistèrent auprès de David pour qu’il mange pendant qu’il faisait encore jour, mais David fit ce serment: “Que Dieu me maudisse et me maudisse encore si je goûte du pain ou quoi que ce soit avant le coucher du soleil.”	35 ויבא כל העם להברות את דוד לחם בעוד היום וישבע דוד לאמר כה יעשה לי אלהים וכה יסיף כי אם לפני בוא השמש אטעם לחם או כל מאומה
36 Les gens du peuple furent très impressionnés et trouvèrent cela très bien, d’ailleurs ils trouvaient très bien tout ce que faisait le roi.	36 וכל העם הכירו וייטב בעיניהם ככל אשר עשה המלך בעיני כל העם טוב
37 Ainsi tout le peuple et tout Israël comprirent que ce n’était pas le roi qui avait fait assassiner Abner, fils de Ner.	37 וידעו כל העם וכל ישראל ביום ההוא כי לא היתה מהמלך להמית את אבנר בן נר
38 Le roi dit à ses serviteurs: “Ne savez-vous pas qu’un chef, un grand chef, est tombé aujourd’hui en Israël?	38 ויאמר המלך אל עבדיו הלוא תדעו כי שר וגדול נפל היום הזה בישראל
39 Moi, pour l’instant, je ne peux pas grand-chose bien que j’aie reçu la consécration royale; ces hommes, les fils de Sérouya, sont plus durs que moi. Que Yahvé fasse payer le mal à celui qui l’a fait!”	39 ואנכי היום רך ומשוח מלך והאנשים האלה בני צרויה קשים ממני ישלם יהוה לעשה הרעה כרעתו