Deuxième livre de Samuel 12

BIBLES DES PEUPLES	MODERN HEBREW BIBLE
1 Yahvé envoya donc à David le prophète Nathan. Il entra et lui dit: “Il y avait dans une ville deux hommes, l’un était riche, l’autre était pauvre.	1 וישלח יהוה את נתן אל דוד ויבא אליו ויאמר לו שני אנשים היו בעיר אחת אחד עשיר ואחד ראש
2 Le riche avait beaucoup de petit et de gros bétail,	2 לעשיר היה צאן ובקר הרבה מאד
3 le pauvre n’avait qu’une seule brebis qu’il avait achetée. Il la nourrissait, elle grandissait à côté de lui avec ses fils, elle mangeait de son pain, buvait dans sa coupe et dormait sur son sein: elle était pour lui comme une fille.	3 ולרש אין כל כי אם כבשה אחת קטנה אשר קנה ויחיה ותגדל עמו ועם בניו יחדו מפתו תאכל ומכסו תשתה ובחיקו תשכב ותהי לו כבת
4 “Un jour l’homme riche reçut une visite. Comme il ne voulait pas prendre sur son petit ou sur son gros bétail pour préparer un repas au voyageur qui lui arrivait, il vola la brebis du pauvre et la prépara pour son visiteur.”	4 ויבא הלך לאיש העשיר ויחמל לקחת מצאנו ומבקרו לעשות לארח הבא לו ויקח את כבשת האיש הראש ויעשה לאיש הבא אליו
5 David entra dans une grande colère contre cet homme et dit à Nathan: “Aussi vrai que Yahvé est vivant, l’homme qui a fait cela mérite la mort.	5 ויחר אף דוד באיש מאד ויאמר אל נתן חי יהוה כי בן מות האיש העשה זאת
6 Il remboursera quatre fois la brebis pour avoir commis une telle action et n’avoir pas eu de pitié.”	6 ואת הכבשה ישלם ארבעתים עקב אשר עשה את הדבר הזה ועל אשר לא חמל
7 Alors Nathan dit à David: “Cet homme, c’est toi! “Voici ce que dit Yahvé, le Dieu d’Israël: Je t’avais consacré comme roi d’Israël, je t’avais délivré de la main de Saül,	7 ויאמר נתן אל דוד אתה האיש כה אמר יהוה אלהי ישראל אנכי משחתיך למלך על ישראל ואנכי הצלתיך מיד שאול
8 je t’avais donné la maison de ton seigneur et les femmes de ton seigneur, je t’avais donné la maison d’Israël et celle de Juda, et si ce n’était pas assez, j’aurais fait encore bien plus.	8 ואתנה לך את בית אדניך ואת נשי אדניך בחיקך ואתנה לך את בית ישראל ויהודה ואם מעט ואספה לך כהנה וכהנה
9 Pourquoi donc as-tu méprisé la parole de Yahvé? Pourquoi as-tu fait cette chose si mauvaise à ses yeux, de frapper par l’épée Urie le Hittite? Tu as pris pour toi sa femme, et lui, tu l’as tué par l’épée des Ammonites.	9 מדוע בזית את דבר יהוה לעשות הרע בעינו את אוריה החתי הכית בחרב ואת אשתו לקחת לך לאשה ואתו הרגת בחרב בני עמון
10 Pour cela, l’épée désormais ne s’écartera plus de ta maison, parce que tu m’as méprisé et que tu as pris la femme d’Urie le Hittite pour en faire ta propre femme.	10 ועתה לא תסור חרב מביתך עד עולם עקב כי בזתני ותקח את אשת אוריה החתי להיות לך לאשה
11 “Voici ce que dit Yahvé: De ta propre maison, je ferai venir sur toi le malheur, je prendrai tes femmes sous tes yeux, et je les donnerai à ton prochain, il couchera avec tes femmes à la vue du soleil.	11 כה אמר יהוה הנני מקים עליך רעה מביתך ולקחתי את נשיך לעיניך ונתתי לרעיך ושכב עם נשיך לעיני השמש הזאת
12 Toi, tu as agi dans le secret, mais moi, j’accomplirai cela à la face de tout Israël, à la face du soleil.”	12 כי אתה עשית בסתר ואני אעשה את הדבר הזה נגד כל ישראל ונגד השמש
13 David répondit à Nathan: “J’ai péché contre Yahvé!” Nathan dit alors à David: “Voici que Yahvé efface ton péché, tu ne mourras pas.	13 ויאמר דוד אל נתן חטאתי ליהוה ויאמר נתן אל דוד גם יהוה העביר חטאתך לא תמות
14 Cependant, parce que tu as méprisé Yahvé dans cette affaire, le fils qui t’est né mourra.”	14 אפס כי נאץ נאצת את איבי יהוה בדבר הזה גם הבן הילוד לך מות ימות
15 Dans le même temps où Nathan s’en retournait chez lui, Yahvé frappa l’enfant que la femme d’Urie avait donné à David: il tomba malade.	15 וילך נתן אל ביתו ויגף יהוה את הילד אשר ילדה אשת אוריה לדוד ויאנש
16 David supplia Dieu pour son garçon, il refusa toute nourriture et, quand il rentra chez lui, il dormit sur le sol.	16 ויבקש דוד את האלהים בעד הנער ויצם דוד צום ובא ולן ושכב ארצה
17 Les anciens de sa maison insistèrent auprès de lui pour qu’il se lève, mais il refusa et ne prit aucune nourriture avec eux.	17 ויקמו זקני ביתו עליו להקימו מן הארץ ולא אבה ולא ברא אתם לחם
18 Le septième jour l’enfant mourut. Les serviteurs de David n’osaient pas lui annoncer la nouvelle, ils se disaient: “Lorsque l’enfant était encore en vie, nous lui avons parlé et il refusait de nous entendre. Que fera-t-il lorsque nous lui annoncerons que l’enfant est mort?”	18 ויהי ביום השביעי וימת הילד ויראו עבדי דוד להגיד לו כי מת הילד כי אמרו הנה בהיות הילד חי דברנו אליו ולא שמע בקולנו ואיך נאמר אליו מת הילד ועשה רעה
19 David s’aperçut que ses serviteurs chuchotaient entre eux: il comprit que l’enfant était mort et il dit à ses serviteurs: “L’enfant est donc mort?” Ils répondirent: “Oui, il est mort.”	19 וירא דוד כי עבדיו מתלחשים ויבן דוד כי מת הילד ויאמר דוד אל עבדיו המת הילד ויאמרו מת
20 Alors David se leva, se baigna, se parfuma et changea de vêtements. Il entra dans la Maison de Yahvé où il se prosterna, puis il revint chez lui et demanda qu’on lui serve un repas: il mangea.	20 ויקם דוד מהארץ וירחץ ויסך ויחלף שמלתו ויבא בית יהוה וישתחו ויבא אל ביתו וישאל וישימו לו לחם ויאכל
21 Ses serviteurs lui dirent: “Que fais-tu là? Lorsque l’enfant était vivant, tu jeûnais, tu pleurais, et maintenant que l’enfant est mort, tu te lèves et tu manges.”	21 ויאמרו עבדיו אליו מה הדבר הזה אשר עשיתה בעבור הילד חי צמת ותבך וכאשר מת הילד קמת ותאכל לחם
22 Il répondit: “Lorsque l’enfant était encore en vie, je jeûnais et je pleurais. Je me disais: Qui sait? Peut-être Yahvé aura-t-il pitié de moi et guérira-t-il l’enfant.	22 ויאמר בעוד הילד חי צמתי ואבכה כי אמרתי מי יודע יחנני יהוה וחי הילד
23 Mais s’il est mort, pourquoi jeûner? Est-ce que je peux le faire revenir? C’est moi qui m’en irai vers lui, lui ne reviendra pas vers moi.”	23 ועתה מת למה זה אני צם האוכל להשיבו עוד אני הלך אליו והוא לא ישוב אלי
24 David consola sa femme Bethsabée, il alla la voir et coucha avec elle. Elle conçut et enfanta un fils auquel elle donna le nom de Salomon. Yahvé aima cet enfant,	24 וינחם דוד את בת שבע אשתו ויבא אליה וישכב עמה ותלד בן ויקרא את שמו שלמה ויהוה אהבו
25 il le fit savoir par le prophète Nathan qui le nomma Yédidya, comme Yahvé le demandait.	25 וישלח ביד נתן הנביא ויקרא את שמו ידידיה בעבור יהוה
26 Joab attaqua Rabba des Ammonites et s’empara de cette ville royale,	26 וילחם יואב ברבת בני עמון וילכד את עיר המלוכה
27 puis il envoya des messagers pour dire à David: “J’ai attaqué Rabba, je me suis même emparé de la ville basse.	27 וישלח יואב מלאכים אל דוד ויאמר נלחמתי ברבה גם לכדתי את עיר המים
28 Il est temps que tu rassembles le reste du peuple. Viens toi-même camper face à la ville et t’en emparer, ou sinon c’est moi qui vais la prendre et on l’appellera de mon nom.”	28 ועתה אסף את יתר העם וחנה על העיר ולכדה פן אלכד אני את העיר ונקרא שמי עליה
29 David rassembla donc tout le peuple et partit pour Rabba; il attaqua la ville et s’en empara.	29 ויאסף דוד את כל העם וילך רבתה וילחם בה וילכדה
30 Il enleva au dieu Milkom sa couronne qui pesait un talent d’or; elle portait une pierre précieuse qui se retrouva bientôt sur la tête de David. Il emporta un énorme butin.	30 ויקח את עטרת מלכם מעל ראשו ומשקלה ככר זהב ואבן יקרה ותהי על ראש דוד ושלל העיר הוציא הרבה מאד
31 Puis on déporta tous les habitants de la ville, on les mit à manier la scie, le pic ou la hache et on les employa au travail des briques. David fit ainsi pour toutes les villes des Ammonites, puis il retourna à Jérusalem avec toute l’armée.	31 ואת העם אשר בה הוציא וישם במגרה ובחרצי הברזל ובמגזרת הברזל והעביר אותם במלכן וכן יעשה לכל ערי בני עמון וישב דוד וכל העם ירושלם