Livre de la Genèse 8

BIBLES DES PEUPLES	MODERN HEBREW BIBLE
1 Alors Dieu se souvint de Noé, de toutes les bêtes et tous les animaux des champs qui étaient avec lui dans l’arche. Dieu fit souffler un vent qui assécha la terre et les eaux se retirèrent.	1 ויזכר אלהים את נח ואת כל החיה ואת כל הבהמה אשר אתו בתבה ויעבר אלהים רוח על הארץ וישכו המים
2 Les fontaines du fond de la mer et les écluses du ciel se fermèrent, la pluie s’arrêta de tomber.	2 ויסכרו מעינת תהום וארבת השמים ויכלא הגשם מן השמים
3 Les eaux se retirèrent de sur la terre avec des flux et des reflux; elles baissèrent dès la fin des 150 jours.	3 וישבו המים מעל הארץ הלוך ושוב ויחסרו המים מקצה חמשים ומאת יום
4 Au dix-septième jour du septième mois, l’arche se posa sur le mont Ararat.	4 ותנח התבה בחדש השביעי בשבעה עשר יום לחדש על הרי אררט
5 Les eaux continuèrent de baisser jusqu’au dixième mois, et le premier jour du dixième mois les sommets des montagnes apparurent.	5 והמים היו הלוך וחסור עד החדש העשירי בעשירי באחד לחדש נראו ראשי ההרים
6 Au bout de quarante jours, Noé ouvrit la fenêtre qu’il avait faite dans l’arche	6 ויהי מקץ ארבעים יום ויפתח נח את חלון התבה אשר עשה
7 et il lâcha le corbeau qui commença d’aller et venir jusqu’à ce que les eaux aient disparu de la terre.	7 וישלח את הערב ויצא יצוא ושוב עד יבשת המים מעל הארץ
8 Noé lâcha ensuite la colombe pour voir si les eaux avaient baissé à la surface de la terre.	8 וישלח את היונה מאתו לראות הקלו המים מעל פני האדמה
9 Mais la colombe ne trouva pas d’endroit pour poser ses pattes, et elle revint vers lui dans l’arche, car les eaux couvraient encore la surface de la terre. Noé étendit la main, prit la colombe et la ramena vers lui dans l’arche.	9 ולא מצאה היונה מנוח לכף רגלה ותשב אליו אל התבה כי מים על פני כל הארץ וישלח ידו ויקחה ויבא אתה אליו אל התבה
10 Il attendit encore sept autres jours et, de nouveau, il lâcha la colombe hors de l’arche.	10 ויחל עוד שבעת ימים אחרים ויסף שלח את היונה מן התבה
11 La colombe revint vers lui à l’heure du soir, et voici qu’elle tenait dans son bec une petite branche d’olivier toute fraîche. Alors Noé comprit que les eaux avaient baissé sur la terre.	11 ותבא אליו היונה לעת ערב והנה עלה זית טרף בפיה וידע נח כי קלו המים מעל הארץ
12 Il attendit encore sept autres jours et lâcha la colombe, mais elle ne revint plus vers lui.	12 וייחל עוד שבעת ימים אחרים וישלח את היונה ולא יספה שוב אליו עוד
13 En l’an 601 de la vie de Noé, le premier jour du premier mois, les eaux avaient séché sur la terre. Noé souleva le toit de l’arche et regarda: il vit que la surface du sol était sèche.	13 ויהי באחת ושש מאות שנה בראשון באחד לחדש חרבו המים מעל הארץ ויסר נח את מכסה התבה וירא והנה חרבו פני האדמה
14 Le vingt-septième jour du deuxième mois, la terre était complètement sèche.	14 ובחדש השני בשבעה ועשרים יום לחדש יבשה הארץ
15 Alors Dieu s’adressa à Noé et lui dit:	15 וידבר אלהים אל נח לאמר
16 “Sors de l’arche, toi, ta femme, tes fils, et les femmes de tes fils avec toi.	16 צא מן התבה אתה ואשתך ובניך ונשי בניך אתך
17 Fais sortir tous les animaux qui sont avec toi: oiseaux, animaux des champs et tous les reptiles qui rampent sur la terre. Qu’ils soient féconds et nombreux sur la terre!”	17 כל החיה אשר אתך מכל בשר בעוף ובבהמה ובכל הרמש הרמש על הארץ הוצא אתך ושרצו בארץ ופרו ורבו על הארץ
18 Noé sortit alors avec ses fils, sa femme et les femmes de ses fils.	18 ויצא נח ובניו ואשתו ונשי בניו אתו
19 Tous les animaux, tous les oiseaux, tous les reptiles qui rampent sur la terre sortirent aussi de l’arche, famille par famille.	19 כל החיה כל הרמש וכל העוף כל רומש על הארץ למשפחתיהם יצאו מן התבה
20 Noé construisit un autel en l’honneur de Yahvé; il prit de tous les animaux purs et de tous les oiseaux purs et il en offrit un sacrifice par le feu sur cet autel.	20 ויבן נח מזבח ליהוה ויקח מכל הבהמה הטהורה ומכל העוף הטהר ויעל עלת במזבח
21 Yahvé sentit la bonne odeur et il dit en son cœur: “Je ne maudirai plus jamais la terre à cause de l’homme, car les pensées du cœur de l’homme sont mauvaises dès sa jeunesse, je ne recommencerai plus à frapper les êtres vivants comme je l’ai fait.	21 וירח יהוה את ריח הניחח ויאמר יהוה אל לבו לא אסף לקלל עוד את האדמה בעבור האדם כי יצר לב האדם רע מנעריו ולא אסף עוד להכות את כל חי כאשר עשיתי
22 Aussi longtemps que la terre durera, semailles et moissons, gelées et chaleur, été, hiver, jour et nuit, ne cesseront plus.”	22 עד כל ימי הארץ זרע וקציר וקר וחם וקיץ וחרף ויום ולילה לא ישבתו