Sh'muel (שמואל) - 1 Samuele 9

STUTTGARTENSIA-DELITZSCH	BIBLES DES PEUPLES
1 וַיְהִי־אִישׁ [מִבִּן־יָמִין כ] (מִבִּנְיָמִין ק) וּשְׁמֹו קִישׁ בֶּן־אֲבִיאֵל בֶּן־צְרֹור בֶּן־בְּכֹורַת בֶּן־אֲפִיחַ בֶּן־אִישׁ יְמִינִי גִּבֹּור חָיִל	1 Il y avait un homme qui s’appelait Kich, fils d’Abiel, fils de Séror, fils de Békorat, fils d’Afiah, de la tribu de Benjamin. Il vivait à Guibéa de Benjamin et c’était un homme de valeur.
2 וְלֹו־הָיָה בֵן וּשְׁמֹו שָׁאוּל בָּחוּר וָטֹוב וְאֵין אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל טֹוב מִמֶּנּוּ מִשִּׁכְמֹו וָמַעְלָה גָּבֹהַּ מִכָּל־הָעָם	2 Saül, son fils, était jeune et beau, on n’aurait pas trouvé un plus bel homme en Israël: il les dépassait tous de la hauteur d’une tête.
3 וַתֹּאבַדְנָה הָאֲתֹנֹות לְקִישׁ אֲבִי שָׁאוּל וַיֹּאמֶר קִישׁ אֶל־שָׁאוּל בְּנֹו קַח־נָא אִתְּךָ אֶת־אַחַד מֵהַנְּעָרִים וְקוּם לֵךְ בַּקֵּשׁ אֶת־הָאֲתֹנֹת	3 Les ânesses de Kich, le père de Saül, s’étaient égarées, et Kich dit à son fils Saül: “Prends avec toi l’un des serviteurs et pars à la recherche des ânesses.”
4 וַיַּעֲבֹר בְּהַר־אֶפְרַיִם וַיַּעֲבֹר בְּאֶרֶץ־שָׁלִשָׁה וְלֹא מָצָאוּ וַיַּעַבְרוּ בְאֶרֶץ־שַׁעֲלִים וָאַיִן וַיַּעֲבֹר בְּאֶרֶץ־יְמִינִי וְלֹא מָצָאוּ	4 Ils allèrent à la montagne d’Éphraïm et traversèrent le pays de Chalicha: ils ne trouvèrent rien. Ils traversèrent encore le pays de Chaalim, elles n’y étaient pas non plus. Ils parcoururent alors le pays de Benjamin sans rien trouver.
5 הֵמָּה בָּאוּ בְּאֶרֶץ צוּף וְשָׁאוּל אָמַר לְנַעֲרֹו אֲשֶׁר־עִמֹּו לְכָה וְנָשׁוּבָה פֶּן־יֶחְדַּל אָבִי מִן־הָאֲתֹנֹות וְדָאַג לָנוּ	5 Quand ils arrivèrent au pays de Souf, Saül dit à son serviteur: “Allons, retournons, notre père va maintenant s’inquiéter davantage de nous que des ânesses.”
6 וַיֹּאמֶר לֹו הִנֵּה־נָא אִישׁ־אֱלֹהִים בָּעִיר הַזֹּאת וְהָאִישׁ נִכְבָּד כֹּל אֲשֶׁר־יְדַבֵּר בֹּוא יָבֹוא עַתָּה נֵלֲכָה שָּׁם אוּלַי יַגִּיד לָנוּ אֶת־דַּרְכֵּנוּ אֲשֶׁר־הָלַכְנוּ עָלֶיהָ	6 Le serviteur répondit: “Il y a dans cette ville un homme de Dieu. Cet homme est très estimé, tout ce qu’il prédit arrive. Allons le trouver, peut-être nous indiquera-t-il le chemin que nous devons prendre.”
7 וַיֹּאמֶר שָׁאוּל לְנַעֲרֹו וְהִנֵּה נֵלֵךְ וּמַה־נָּבִיא לָאִישׁ כִּי הַלֶּחֶם אָזַל מִכֵּלֵינוּ וּתְשׁוּרָה אֵין־לְהָבִיא לְאִישׁ הָאֱלֹהִים מָה אִתָּנוּ	7 Saül dit au garçon: “Si nous y allons, que pourrons-nous offrir à cet homme? Nous n’avons plus de pain dans nos sacs et nous n’avons pas de cadeau à offrir à cet homme de Dieu. Que pourrons-nous lui donner?”
8 וַיֹּסֶף הַנַּעַר לַעֲנֹות אֶת־שָׁאוּל וַיֹּאמֶר הִנֵּה נִמְצָא בְיָדִי רֶבַע שֶׁקֶל כָּסֶף וְנָתַתִּי לְאִישׁ הָאֱלֹהִים וְהִגִּיד לָנוּ אֶת־דַּרְכֵּנוּ	8 Le serviteur répondit à Saül: “J’ai encore un quart de sicle d’argent, je le donnerai à cet homme de Dieu pour qu’il nous indique notre chemin.”
9 לְפָנִים ׀ בְּיִשְׂרָאֵל כֹּה־אָמַר הָאִישׁ בְּלֶכְתֹּו לִדְרֹושׁ אֱלֹהִים לְכוּ וְנֵלְכָה עַד־הָרֹאֶה כִּי לַנָּבִיא הַיֹּום יִקָּרֵא לְפָנִים הָרֹאֶה	9 9:10 Saül dit à son serviteur: “Tu as raison, allons-y.” Et ils se dirigèrent vers la ville où se trouvait l’homme de Dieu.
10 וַיֹּאמֶר שָׁאוּל לְנַעֲרֹו טֹוב דְּבָרְךָ לְכָה ׀ נֵלֵכָה וַיֵּלְכוּ אֶל־הָעִיר אֲשֶׁר־שָׁם אִישׁ הָאֱלֹהִים	10 9:11Sur le chemin qui montait à la ville, ils rencontrèrent des jeunes filles qui sortaient pour puiser de l’eau. Ils leur demandèrent: “Le voyant est-il là?”
11 הֵמָּה עֹלִים בְּמַעֲלֵה הָעִיר וְהֵמָּה מָצְאוּ נְעָרֹות יֹצְאֹות לִשְׁאֹב מָיִם וַיֹּאמְרוּ לָהֶן הֲיֵשׁ בָּזֶה הָרֹאֶה	11 9:9 Car autrefois en Israël on disait: “Allons chez le voyant” pour dire qu’on allait consulter Dieu. Car on ne parlait pas de prophètes comme aujourd’hui, mais de voyants.
12 וַתַּעֲנֶינָה אֹותָם וַתֹּאמַרְנָה יֵּשׁ הִנֵּה לְפָנֶיךָ מַהֵר ׀ עַתָּה כִּי הַיֹּום בָּא לָעִיר כִּי זֶבַח הַיֹּום לָעָם בַּבָּמָה	12 Elles répondirent: “Oui, il est là. Il est arrivé un peu avant vous; il vient d’arriver en ville, car il y a aujourd’hui un sacrifice pour le peuple sur le Haut-Lieu.
13 כְּבֹאֲכֶם הָעִיר כֵּן תִּמְצְאוּן אֹתֹו בְּטֶרֶם יַעֲלֶה הַבָּמָתָה לֶאֱכֹל כִּי לֹא־יֹאכַל הָעָם עַד־בֹּאֹו כִּי־הוּא יְבָרֵךְ הַזֶּבַח אַחֲרֵי־כֵן יֹאכְלוּ הַקְּרֻאִים וְעַתָּה עֲלוּ כִּי־אֹתֹו כְהַיֹּום תִּמְצְאוּן אֹתֹו	13 Dès que vous entrerez dans la ville, allez le trouver avant qu’il ne monte au Haut-Lieu pour le repas, car le peuple ne mangera pas avant son arrivée. C’est lui qui doit offrir le sacrifice et les invités mangeront après. Montez donc tout de suite, vous le trouverez.”
14 וַיַּעֲלוּ הָעִיר הֵמָּה בָּאִים בְּתֹוךְ הָעִיר וְהִנֵּה שְׁמוּאֵל יֹצֵא לִקְרָאתָם לַעֲלֹות הַבָּמָה׃ ס	14 Ils prirent le chemin de la ville et, comme ils entraient, Samuel vint à leur rencontre: il sortait pour gagner le Haut-Lieu.
15 וַיהוָה גָּלָה אֶת־אֹזֶן שְׁמוּאֵל יֹום אֶחָד לִפְנֵי בֹוא־שָׁאוּל לֵאמֹר	15 Or, la veille de la venue de Saül, Yahvé avait fait une révélation à Samuel:
16 כָּעֵת ׀ מָחָר אֶשְׁלַח אֵלֶיךָ אִישׁ מֵאֶרֶץ בִּנְיָמִן וּמְשַׁחְתֹּו לְנָגִיד עַל־עַמִּי יִשְׂרָאֵל וְהֹושִׁיעַ אֶת־עַמִּי מִיַּד פְּלִשְׁתִּים כִּי רָאִיתִי אֶת־עַמִּי כִּי בָּאָה צַעֲקָתֹו אֵלָי	16 “Demain à cette heure je t’enverrai un homme du pays de Benjamin, tu le consacreras comme chef de mon peuple Israël. Cet homme va sauver mon peuple de la main des Philistins, car j’ai vu la misère de mon peuple et son cri est monté jusqu’à moi.”
17 וּשְׁמוּאֵל רָאָה אֶת־שָׁאוּל וַיהוָה עָנָהוּ הִנֵּה הָאִישׁ אֲשֶׁר אָמַרְתִּי אֵלֶיךָ זֶה יַעְצֹר בְּעַמִּי	17 Lorsque Samuel aperçut Saül, Yahvé lui dit: “Voici l’homme dont je t’ai parlé, c’est lui qui gouvernera mon peuple.”
18 וַיִּגַּשׁ שָׁאוּל אֶת־שְׁמוּאֵל בְּתֹוךְ הַשָּׁעַר וַיֹּאמֶר הַגִּידָה־נָּא לִי אֵי־זֶה בֵּית הָרֹאֶה	18 Saül s’avança vers Samuel au milieu de la porte et lui demanda: “Pourrais-tu m’indiquer où est la maison du voyant?”
19 וַיַּעַן שְׁמוּאֵל אֶת־שָׁאוּל וַיֹּאמֶר אָנֹכִי הָרֹאֶה עֲלֵה לְפָנַי הַבָּמָה וַאֲכַלְתֶּם עִמִּי הַיֹּום וְשִׁלַּחְתִּיךָ בַבֹּקֶר וְכֹל אֲשֶׁר בִּלְבָבְךָ אַגִּיד לָךְ	19 Samuel répondit à Saül: “Je suis le voyant, monte donc devant moi vers le Haut-Lieu. Vous mangerez aujourd’hui avec moi, et demain je te dirai tout ce qui te préoccupe; ensuite je te laisserai partir.
20 וְלָאֲתֹנֹות הָאֹבְדֹות לְךָ הַיֹּום שְׁלֹשֶׁת הַיָּמִים אַל־תָּשֶׂם אֶת־לִבְּךָ לָהֶם כִּי נִמְצָאוּ וּלְמִי כָּל־חֶמְדַּת יִשְׂרָאֵל הֲלֹוא לְךָ וּלְכֹל בֵּית אָבִיךָ׃ ס	20 Ne t’inquiète surtout pas des ânesses que tu as perdues depuis trois jours: elles sont retrouvées. Mais quel est celui que tous attendent en Israël? C’est toi, sûrement, avec la famille de tes pères?”
21 וַיַּעַן שָׁאוּל וַיֹּאמֶר הֲלֹוא בֶן־יְמִינִי אָנֹכִי מִקַּטַנֵּי שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל וּמִשְׁפַּחְתִּי הַצְּעִרָה מִכָּל־מִשְׁפְּחֹות שִׁבְטֵי בִנְיָמִן וְלָמָּה דִּבַּרְתָּ אֵלַי כַּדָּבָר הַזֶּה׃ ס	21 Saül répondit: “Je suis de la tribu de Benjamin, la plus petite des tribus d’Israël, et dans la tribu de Benjamin ma famille est la plus petite. Pourquoi me dis-tu de telles paroles?”
22 וַיִּקַּח שְׁמוּאֵל אֶת־שָׁאוּל וְאֶת־נַעֲרֹו וַיְבִיאֵם לִשְׁכָּתָה וַיִּתֵּן לָהֶם מָקֹום בְּרֹאשׁ הַקְּרוּאִים וְהֵמָּה כִּשְׁלֹשִׁים אִישׁ	22 Samuel fit entrer Saül et son serviteur dans la salle où se trouvaient une trentaine d’invités, et là il leur donna la première place.
23 וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל לַטַּבָּח תְּנָה אֶת־הַמָּנָה אֲשֶׁר נָתַתִּי לָךְ אֲשֶׁר אָמַרְתִּי אֵלֶיךָ שִׂים אֹתָהּ עִמָּךְ	23 Puis Samuel dit au cuisinier: “La part que je t’avais donnée en te disant de la mettre de côté, sers-la maintenant.”
24 וַיָּרֶם הַטַּבָּח אֶת־הַשֹּׁוק וְהֶעָלֶיהָ וַיָּשֶׂם ׀ לִפְנֵי שָׁאוּל וַיֹּאמֶר הִנֵּה הַנִּשְׁאָר שִׂים־לְפָנֶיךָ אֱכֹל כִּי לַמֹּועֵד שָׁמוּר־לְךָ לֵאמֹר הָעָם ׀ קָרָאתִי וַיֹּאכַל שָׁאוּל עִם־שְׁמוּאֵל בַּיֹּום הַהוּא	24 Le cuisinier préleva donc le gigot et tout ce qui l’entourait et le plaça devant Saül. Samuel lui dit: “Tu as devant toi la part que l’on a mise de côté, mange-la.” Et ce jour-là Saül mangea avec Samuel.
25 וַיֵּרְדוּ מֵהַבָּמָה הָעִיר וַיְדַבֵּר עִם־שָׁאוּל עַל־הַגָּג	25 Quand ils redescendirent du Haut-Lieu vers la ville, on prépara un lit pour Saül sur la terrasse
26 וַיַּשְׁכִּמוּ וַיְהִי כַּעֲלֹות הַשַּׁחַר וַיִּקְרָא שְׁמוּאֵל אֶל־שָׁאוּל [הַגָּג כ] (הַגָּגָה ק) לֵאמֹר קוּמָה וַאֲשַׁלְּחֶךָּ וַיָּקָם שָׁאוּל וַיֵּצְאוּ שְׁנֵיהֶם הוּא וּשְׁמוּאֵל הַחוּצָה	26 et il se coucha. Au petit matin Samuel appela Saül sur la terrasse et lui dit: “Lève-toi, je vais te mettre sur ta route.” Saül se leva et tous deux, lui et Samuel, sortirent dehors.
27 הֵמָּה יֹורְדִים בִּקְצֵה הָעִיר וּשְׁמוּאֵל אָמַר אֶל־שָׁאוּל אֱמֹר לַנַּעַר וְיַעֲבֹר לְפָנֵינוּ וַיַּעֲבֹר וְאַתָּה עֲמֹד כַּיֹּום וְאַשְׁמִיעֲךָ אֶת־דְּבַר אֱלֹהִים׃ פ	27 Comme ils approchaient de la sortie de la ville, Samuel dit à Saül: “Dis à ton serviteur de passer devant nous, mais toi, reste là pour que je te fasse entendre la parole de Dieu.”