Lettera di Giuda - (מכתב יהודה) 2

STUTTGARTENSIA-DELITZSCH	LXX
1 לָכֵן אֲנַחְנוּ חַיָּבִים בְּיוֹתֵר לְהָכִין לְבָבֵנוּ אֶל־אֲשֶׁר שָׁמָעְנוּ פֶּן־יָלוּז וְיֹאבַד מִמֶּנּוּ	1 Διὰ τοῦτο δεῖ περισσοτέρως προσέχειν ἡμᾶς τοῖς ἀκουσθεῖσιν, μήποτε παραρυῶμεν.
2 כִּי אִם־הַדָּבָר הַנֶּאֱמָר עַל־יְדֵי הַמַּלְאָכִים הָיָה קַיָּם וְכָל־פֶּשַׁע וּמְרִי נָשָׂא אֶת־עָנְשׁוֹ כַּמִּשְׁפָּט	2 εἰ γὰρ ὁ δι’ ἀγγέλων λαληθεὶς λόγος ἐγένετο βέβαιος καὶ πᾶσα παράβασις καὶ παρακοὴ ἔλαβεν ἔνδικον μισθαποδοσίαν,
3 אֵיךְ נִמָּלֵט אֲנַחְנוּ אִם־לֹא נָשִׂים לֵב לִתְשׁוּעָה גְדוֹלָה אֲשֶׁר כָּזֹאת הַנֶּאֱמָרָה מִתְּחִלָּה בְּפִי הָאָדוֹן וַתְּקֻיַּם־לָנוּ עַל־יְדֵי שֹׁמְעֶיהָ	3 πῶς ἡμεῖς ἐκφευξόμεθα τηλικαύτης ἀμελήσαντες σωτηρίας, ἥτις ἀρχὴν λαβοῦσα λαλεῖσθαι διὰ τοῦ κυρίου ὑπὸ τῶν ἀκουσάντων εἰς ἡμᾶς ἐβεβαιώθη,
4 וְגַם־אֱלֹהִים הֵעִיד עָלֶיהָ בְּאֹתוֹת וּבְמוֹפְתִים וּבִגְבוּרוֹת שֹׁנוֹת וּבְהַאֲצִיל מֵרוּחַ קָדְשׁוֹ כִּרְצוֹנוֹ	4 συνεπιμαρτυροῦντος τοῦ θεοῦ σημείοις τε καὶ τέρασιν καὶ ποικίλαις δυνάμεσιν καὶ πνεύματος ἁγίου μερισμοῖς κατὰ τὴν αὐτοῦ θέλησιν;
5 כִּי לֹא תַחַת יַד־הַמַּלְאָכִים שָׁת אֶת־הָעוֹלָם הַבָּא אֲשֶׁר אֲנַחְנוּ מְדַבְּרִים עָלָיו	5 Οὐ γὰρ ἀγγέλοις ὑπέταξεν τὴν οἰκουμένην τὴν μέλλουσαν, περὶ ἧς λαλοῦμεν.
6 כִּי אִם־כַּאֲשֶׁר הֵעִיד הָאֹמֵר בְּמָקוֹם אֶחָד מָה־אֱנוֹשׁ כִּי־תִזְכְּרֶנּוּ וּבֶן־אָדָם כִּי תִפְקְדֶנּוּ	6 διεμαρτύρατο δέ πού τις λέγων· τί ἐστιν ἄνθρωπος ὅτι μιμνῄσκῃ αὐτοῦ, ἢ υἱὸς ἀνθρώπου ὅτι ἐπισκέπτῃ αὐτόν;
7 וַתְּחַסְּרֵהוּ מְעַט מֵאֱלֹהִים וְכָבוֹד וְהָדָר תְּעַטְּרֵהוּ וַתַּמְשִׁילֵהוּ בְּמַעֲשֵׂי יָדֶיךָ כֹּל שַׁתָּה תַחַת־רַגְלָיו	7 ἠλάττωσας αὐτὸν βραχύ τι παρ’ ἀγγέλους, δόξῃ καὶ τιμῇ ἐστεφάνωσας αὐτόν,
8 הִנֵּה בַּאֲשֶׁר שָׁת כֹּל תַּחְתָּיו לֹא־הִשְׁאִיר דָּבָר שֶׁלֹּא־שָׁת תַּחְתָּיו וְעַתָּה זֶה לֹא רָאִינוּ עֲדַיִן כִּי־כֹל הוּשַׁת תַּחְתָּיו	8 πάντα ὑπέταξας ὑποκάτω τῶν ποδῶν αὐτοῦ. ἐν τῷ γὰρ ὑποτάξαι [αὐτῷ] τὰ πάντα οὐδὲν ἀφῆκεν αὐτῷ ἀνυπότακτον. Νῦν δὲ οὔπω ὁρῶμεν αὐτῷ τὰ πάντα ὑποτεταγμένα·
9 אֲבָל יֵשׁוּעַ הַמְחֻסָּר מְעַט מִמַּלְאָכִים אוֹתוֹ רָאִינוּ מְעֻטָּר בְּכָבוֹד וְהָדָר מִפְּנֵי עֻנּוּתוֹ עַד־מָוֶת לְמַעַן אֲשֶׁר יִטְעַם בְּחֶסֶד אֱלֹהִים אֶת־הַמָּוֶת בְּעַד כֻּלָּם	9 τὸν δὲ βραχύ τι παρ’ ἀγγέλους ἠλαττωμένον βλέπομεν Ἰησοῦν διὰ τὸ πάθημα τοῦ θανάτου δόξῃ καὶ τιμῇ ἐστεφανωμένον, ὅπως χάριτι θεοῦ ὑπὲρ παντὸς γεύσηται θανάτου.
10 כִּי־נָאֶה הָיָה לוֹ אֲשֶׁר הַכֹּל לְמַעֲנוֹ וְהַכֹּל עַל־יָדוֹ בְּהַנְחֹתוֹ בָּנִים רַבִּים לְכָבוֹד לְהַשְׁלִים בְּעִנּוּיִם אֶת־שַׂר יְשׁוּעָתָם	10 Ἔπρεπεν γὰρ αὐτῷ, δι’ ὃν τὰ πάντα καὶ δι’ οὗ τὰ πάντα, πολλοὺς υἱοὺς εἰς δόξαν ἀγαγόντα τὸν ἀρχηγὸν τῆς σωτηρίας αὐτῶν διὰ παθημάτων τελειῶσαι.
11 כִּי גַם־הַמְקַדֵּשׁ גַּם־הַמְקֻדָּשִׁים כֻּלָּם מֵאֶחָד הֵמָּה וְעַל־כֵּן לֹא בוֹשׁ מִקְּרֹא לָהֶם אַחִים	11 ὅ τε γὰρ ἁγιάζων καὶ οἱ ἁγιαζόμενοι ἐξ ἑνὸς πάντες· δι’ ἣν αἰτίαν οὐκ ἐπαισχύνεται ἀδελφοὺς αὐτοὺς καλεῖν
12 בְּאָמְרוֹ אֲסַפְּרָה שִׁמְךָ לְאֶחָי בְּתוֹךְ קָהָל אֲהַלֲלֶךָּ	12 λέγων· ἀπαγγελῶ τὸ ὄνομά σου τοῖς ἀδελφοῖς μου, ἐν μέσῳ ἐκκλησίας ὑμνήσω σε,
13 וְעוֹד וְקִוֵּיתִי לוֹ וְעוֹד הִנֵּה אָנֹכִי וְהַיְלָדִים אֲשֶׁר נָתַן־לִי יְהוָֹה	13 καὶ πάλιν· ἐγὼ ἔσομαι πεποιθὼς ἐπ’ αὐτῷ, καὶ πάλιν· ἰδοὺ ἐγὼ καὶ τὰ παιδία ἅ μοι ἔδωκεν ὁ θεός.
14 וְיַעַן כִּי הַיְלָדִים כֻּלָּם יַחְדָּו בָּשָׂר וָדָם אַף־הוּא לָבַשׁ בָּשָׂר וָדָם כְּמוֹהֶם לְמַעַן אֲשֶׁר יְבַטֵּל עַל־יְדֵי הַמָּוֶת אֵת אֲשֶׁר־לוֹ מֶמְשֶׁלֶת הַמָּוֶת הוּא הַשָּׂטָן	14 Ἐπεὶ οὖν τὰ παιδία κεκοινώνηκεν αἵματος καὶ σαρκός, καὶ αὐτὸς παραπλησίως μετέσχεν τῶν αὐτῶν, ἵνα διὰ τοῦ θανάτου καταργήσῃ τὸν τὸ κράτος ἔχοντα τοῦ θανάτου, τοῦτ’ ἔστιν τὸν διάβολον,
15 וּלְהַתִּיר אֶת־אֵלֶּה אֲשֶׁר מֵאֵימַת הַמָּוֶת הָיוּ נְתֻנִים לְעַבְדוּת כָּל־יְמֵי חַיֵּיהֶם	15 καὶ ἀπαλλάξῃ τούτους, ὅσοι φόβῳ θανάτου διὰ παντὸς τοῦ ζῆν ἔνοχοι ἦσαν δουλείας.
16 כִּי אָמְנָם לֹא בְּמַלְאָכִים הֶחֱזִיק כִּי אִם־בְּזֶרַע אַבְרָהָם הֶחֱזִיק	16 οὐ γὰρ δήπου ἀγγέλων ἐπιλαμβάνεται ἀλλὰ σπέρματος Ἀβραὰμ ἐπιλαμβάνεται.
17 עַל־כֵּן הָיָה עָלָיו לְהִדָּמוֹת לְאֶחָיו בְּכָל־דָּבָר לְמַעַן אֲשֶׁר־יִהְיֶה כֹּהֵן גָּדוֹל רַחֲמָן וְנֶאֱמָן בְּעִנְיְנֵי אֱלֹהִים לְכַפֵּר עַל־חַטֹּאת הָעָם	17 ὅθεν ὤφειλεν κατὰ πάντα τοῖς ἀδελφοῖς ὁμοιωθῆναι, ἵνα ἐλεήμων γένηται καὶ πιστὸς ἀρχιερεὺς τὰ πρὸς τὸν θεὸν εἰς τὸ ἱλάσκεσθαι τὰς ἁμαρτίας τοῦ λαοῦ.
18 כִּי בַאֲשֶׁר הוּא בְעַצְמוֹ עֻנָּה וְנִתְנַסֶּה יָכֹל לַעֲזֹר אֶת־הַמְנֻסִּים	18 ἐν ᾧ γὰρ πέπονθεν αὐτὸς πειρασθείς, δύναται τοῖς πειραζομένοις βοηθῆσαι.