Lettera di Giuda - (מכתב יהודה) 12

STUTTGARTENSIA-DELITZSCH	NOVA VULGATA
1 לָכֵן גַּם־אֲנַחְנוּ אֲשֶׁר־עֲנַן עֵדִים רַב כָּזֶה סֹבֵב אֹתָנוּ נַשְׁלִיכָה מִמֶּנּוּ כָּל־טֹרַח וְהַחֵטְא הַמַּקִּיף עָלֵינוּ וְנָרוּצָה בַתּוֹחֶלֶת אֶת־הַמְּרוּצָה הָעֲרוּכָה לְפָנֵינוּ	1 Ideoque et nos tantam ha bentes circumpositam nobis nubem testium, deponentes omne pondus et circumstans nos peccatum, per patientiam curramus propositum nobis certamen,
2 וְנַבִּיטָה אֶל־יֵשׁוּעַ רֹאשׁ הָאֱמוּנָה וּמַשְׁלִימָהּ אֲשֶׁר בְּעַד הַשִּׂמְחָה הַשְּׁמוּרָה לוֹ סָבַל אֶת־הַצְּלָב וַיִּבֶז הַחֶרְפָּה וַיֵּשֶׁב לִימִין כִּסֵּא הָאֱלֹהִים	2 aspicientes in ducem fidei et consummatorem Iesum, qui pro gaudio sibi proposito sustinuit crucem, confusione contempta, atque in dextera throni Dei sedet.
3 הִתְבּוֹנְנוּ אֵלָיו אֲשֶׁר־נָשָׂא כְּלִמַּת חַטָּאִים גְּדוֹלָה כָזֹאת לְמַעַן לֹא תִיעֲפוּ וְלֹא תִיגְעוּ בְּנַפְשׁוֹתֵיכֶם	3 Recogitate enim eum, qui talem sustinuit a peccatoribus adversum semetipsum contradictionem, ut ne fatigemini animis vestris deficientes.
4 עֲדַיִן לֹא עֲמַדְתֶּם עַד־לַדָּם בְּמִלְחַמְתְּכֶם עִם־הַחֵטְא	4 Nondum usque ad sanguinem restitistis adversus peccatum repugnantes;
5 וַתִּשְׁכְּחוּ דְּבַר הַנִּחוּמִים הַמְדַבֵּר אֲלֵיכֶם כְּמוֹ אֶל־בָּנִים לֵאמֹר מוּסַר יְהוָֹה בְּנִי אַל־תִּמְאָס וְאַל־תָּקֹץ בְּתוֹכַחְתּוֹ	5 et obliti estis exhortationis, quae vobis tamquam filiis loquitur: “ Fili mi, noli neglegere disciplinam Domini neque deficias, dum ab eo argueris:
6 כִּי אֶת־אֲשֶׁר יֶאֱהַב יְהוָֹה יוֹכִיחַ יַכְאִב אֶת־בֵּן יִרְצֶה	6 quem enim diligit, Dominus castigat, flagellat autem omnem filium, quem recipit ”.
7 אִם־סֹבְלִים אַתֶּם מוּסָר דְּעוּ כִּי־כְאָב עִם־בָּנָיו כֵּן מִתְנַהֵג אֱלֹהִים עִמָּכֶם כִּי אַיֵּה הַבֵּן אֲשֶׁר אָבִיו לֹא יְיַסְּרֶנּוּ	7 Ad disciplinam suffertis; tamquam filios vos tractat Deus. Quis enim filius, quem non corripit pater?
8 אַךְ אִם־תִּהְיוּ בְאֵין־מוּסָר אֲשֶׁר הָיָה מְנָת כֻּלָּם אָז מַמְזֵרִים אַתֶּם וְלֹא בָנִים	8 Quod si extra disciplinam estis, cuius participes facti sunt omnes, ergo adulterini et non filii estis!
9 וְעוֹד אִם־אֲבוֹת בְּשָׂרֵנוּ הָיוּ מְיַסְּרִים אֹתָנוּ וַנִּירָא מֵהֶם אַף כִּי־נִכָּנַע לִפְנֵי אֲבִי הָרוּחוֹת וְנִחְיֶה	9 Deinde patres quidem carnis nostrae habebamus eruditores et reverebamur; non multo magis obtemperabimus Patri spirituum et vivemus?
10 כִּי הֵמָּה יִסְּרוּנוּ כַּטּוֹב בְּעֵינֵיהֶם לְיָמִים מְעַטִּים אֲבָל זֶה לְהוֹעִיל לְמַעַן יִהְיֶה־לָּנוּ חֵלֶק בִּקְדֻשָּׁתוֹ	10 Et illi quidem ad tempus paucorum dierum, secundum quod videbatur illis, castigabant; hic autem ad id, quod utile est ad participandam sanctitatem eius.
11 וְכָל־מוּסָר בְּעֵת עָבְרוֹ עָלֵינוּ אֵינֶנּוּ שִׂמְחָה בְעֵינֵינוּ כִּי אִם־יָגוֹן אוּלָם בְּאַחֲרִיתוֹ יִתֵּן פְּרִי שָׁלוֹם לִצְדָקָה לַמְלֻמָּדִים בּוֹ	11 Omnis autem disciplina in praesenti quidem videtur non esse gaudii sed maeroris; postea autem fructum pacificum exercitatis per eam reddit iustitiae.
12 עַל־כֵּן חַזְּקוּ יָדַיִם רָפוֹת וּבִרְכַּיִם כּשְׁלוֹת	12 Propter quod remissas manus et soluta genua erigite
13 וּמַעְגַּל רַגְלֵיכֶם פַּלֵּסוּ לְמַעַן לֹא־תִטֶּה הַצֹּלֵעָה מִן־הַדֶּרֶךְ כִּי אִם־תֵּרָפֵא	13 et gressus rectos facite pedibus vestris, ut, quod claudum est, non extorqueatur, magis autem sanetur.
14 רִדְפוּ אֶת־הַשָּׁלוֹם עִם־כָּל־אָדָם וְאֵת הַקְּדֻשָּׁה אֲשֶׁר בִּלְעָדֶיהָ לֹא־יִרְאֶה אִישׁ אֶת־הָאָדוֹן	14 Pacem sectamini cum omnibus et sanctificationem, sine qua nemo videbit Dominum,
15 וְהִזָּהֲרוּ פֶּן־יֵשׁ בָּכֶם אִישׁ מִתְאַחֵר מֵחֶסֶד אֱלֹהִים פֶּן־יוֹגִיעֲכֶם שֹׁרֶשׁ פֹּרֶה לַעֲנָה וְיִטַּמְּאוּ בוֹ רַבִּים	15 providentes, ne quis desit gratiae Dei, ne qua radix amaritudinis sursum germinans perturbet, et per illam inquinentur multi;
16 פֶּן־יִמָּצֵא בָכֶם זֹנֶה אוֹ חָלָל כְּעֵשָׂו אֲשֶׁר בְּנָזִיד אֶחָד מָכַר אֶת־בְּכוֹרָתוֹ	16 ne quis fornicator aut profanus ut Esau, qui propter unam escam vendidit primogenita sua.
17 הֲלֹא יְדַעְתֶּם כִּי־גַם נִמְאַס אַחֲרֵי כֵן כַּאֲשֶׁר רָצָה לָרֶשֶׁת אֶת־הַבְּרָכָה כִּי לֹא־מָצָא מָקוֹם לִתְשׁוּבָה אַף כִּי־בִקֵּשׁ אוֹתָהּ בִּדְמָעוֹת	17 Scitis enim quoniam et postea cupiens hereditare benedictionem reprobatus est; non enim invenit paenitentiae locum, quamquam cum lacrimis inquisisset eam.
18 כִּי לֹא־בָאתֶם אֶל־הַר נִמְשָׁשׁ וּבֹעֵר בָּאֵשׁ וְלֹא אֶל־עָנָן וַעֲרָפֶל וּסְעָרָה	18 Non enim accessistis ad tractabilem et ardentem ignem et turbinem et caliginem et procellam
19 וְלֹא לְקוֹל שׁוֹפָר וּלְקוֹל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר שֹׁמְעָיו בִּקְשׁוּ שֶׁלֹּא יוֹסִיף לְדַבֵּר עִמָּהֶם עוֹד	19 et tubae sonum et vocem verborum, quam qui audierunt, recusaverunt, ne ultra eis fieret verbum;
20 כִּי לֹא־יָכְלוּ לָשֵׂאת אֵת אֲשֶׁר צֻוּוּ וְאִם־בְּהֵמָה תִּגַּע בָּהָר סָקֹל תִּסָּקֵל אוֹ־יָרֹה תִיָּרֶה בַּחִצִּים	20 non enim portabant mandatum: “ Et si bestia tetigerit montem, lapidabitur”;
21 וְהַמַּרְאֶה הָיָה נוֹרָא עַד־מְאֹד וַיֹּאמֶר משֶׁה יָגֹרְתִּי וְחָרָדְתִּי	21 et ita terribile erat, quod videbatur, Moyses dixit: “ Exterritus sum et tremebundus ”.
22 כִּי אִם־בָּאתֶם אֶל־הַר צִיּוֹן וְאֶל־עִיר אֱלֹהִים חַיִּים אֶל־יְרוּשָׁלַיִם שֶׁבַּשָּׁמָיִם	22 Sed accessistis ad Sion montem et civitatem Dei viventis, Ierusalem caelestem, et multa milia angelorum, frequentiam
23 וְאֶל־עֲצֶרֶת רִבְבוֹת הַמַּלְאָכִים וַעֲדַת הַבְּכוֹרִים הַכְּתוּבִים בָּשָּׁמָיִם וְאֶל־אֱלֹהִים שֹׁפֵט הַכֹּל וְאֶל־רוּחוֹת הַצַּדִּיקִים הַנִּשְׁלָמִים	23 et ecclesiam primogenitorum, qui conscripti sunt in caelis, et iudicem Deum omnium et spiritus iustorum, qui consummati sunt,
24 וְאֶל־יֵשׁוּעַ מֵלִיץ הַבְּרִית הַחֲדָשָׁה וְאֶל־דַּם הַהַזָּאָה הַמֵּיטִיב דַּבֵּר מִדַּם־הָבֶל	24 et testamenti novi mediatorem Iesum et sanguinem aspersionis, melius loquentem quam Abel.
25 לָכֵן רְאוּ פֶּן־תְּמָאֲנוּ לִשְׁמֹעַ אֶל־הַמְדַבֵּר כִּי הֵן לֹא נִמְלְטוּ הַמֵּאֲנִים לִשְׁמֹעַ אֶל־הַמְדַבֵּר עִמָּהֶם בָּאָרֶץ אַף כִּי־אֲנַחְנוּ אִם־נְמָאֵן לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל הַמְדַבֵּר מִן־הַשָּׁמָיִם	25 Videte, ne recusetis loquentem; si enim illi non effugerunt recusantes eum, qui super terram loquebatur, multo magis nos, qui de caelis loquentem avertimus;
26 אֲשֶׁר קוֹלוֹ הִרְעִישׁ אָז אֶת־הָאָרֶץ וְעַתָּה זֶה הִבְטִיחַ לֵאמֹר עוֹד אַחַת וַאֲנִי מַרְעִישׁ לֹא לְבַד אֶת־הָאָרֶץ כִּי־גַם אֶת־הַשָּׁמָיִם	26 cuius vox movit terram tunc, modo autem pronuntiavit dicens: “ Adhuc semel ego movebo non solum terram sed et caelum ”.
27 וְזוּ עוֹד אַחַת שֶׁאָמַר מַשְׁמִיעַ חֲלִיפַת הַנִּרְעָשִׁים אֲשֶׁר הֵם עֲשֹוּיִם לְמַעַן יַעֲמֹד אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ נִרְעָשׁ	27 Hoc autem “ adhuc semel ” declarat mobilium translationem tamquam factorum, ut maneant ea, quae sunt immobilia.
28 לָכֵן אֲנַחְנוּ הַמְקַבְּלִים מַלְכוּת אֲשֶׁר לֹא תִמּוֹט נָבֹאָה־נָּא בְתוֹדָה וְנַעֲבֹד בָּהּ אֶת־הָאֱלֹהִים לְרָצוֹן לוֹ בִּצְנִיעוּת וּבְיִרְאָה	28 Itaque, regnum immobile suscipientes, habeamus gratiam, per quam serviamus placentes Deo cum reverentia et metu;
29 כִּי אֱלֹהֵינוּ אֵשׁ אֹכְלָה הוּא	29 etenim Deus noster ignis consumens est.