Prima lettera a Timoteo (מכתב ראשון לטימותי) 3

STUTTGARTENSIA-DELITZSCH	MODERN HEBREW BIBLE
1 הֲנָחֵל עוֹד לְשַׁבֵּחַ עַצְמֵנוּ הַאִם־נִצְטָרֵךְ כְּמִקְצָת אֲנָשִׁים לְאִגְּרוֹת אֲלֵיכֶם אוֹ מִכֶּם הַמַּזְכִּירוֹת אֹתָנוּ לָשֶׁבַח	1 הנחל עוד לשבח עצמנו האם נצטרך כמקצת אנשים לאגרות אליכם או מכם המזכירות אתנו לשבח
2 אַתֶּם אִגַּרְתֵּנוּ הַכְּתוּבָה בִּלְבָבֵנוּ וְנוֹדָעָה וְנִקְרָאָה לְכָל־אָדָם	2 אתם אגרתנו הכתובה בלבבנו ונודעה ונקראה לכל אדם
3 כִּי בְיָדוּעַ שֶׁאַתֶּם אִגֶּרֶת הַמָּשִׁיחַ עֲרוּכָה עַל־יְדֵי שֵׁרוּתֵנוּ כְּתוּבָה לֹא בִדְיוֹ כִּי אִם־בְּרוּחַ אֱלֹהִים חַיִּים וְלֹא עַל־לוּחוֹת אֶבֶן כִּי אִם־עַל־לוּחוֹת בְּשַׂר הַלֵּב	3 כי בידוע שאתם אגרת המשיח ערוכה על ידי שרותנו כתובה לא בדיו כי אם ברוח אלהים חיים ולא על לוחות אבן כי אם על לוחות בשר הלב
4 וְכָזֶה בִטְחוֹנֵנוּ בֵּאלֹהִים עַל־יְדֵי הַמָּשִׁיחַ	4 וכזה בטחוננו באלהים על ידי המשיח
5 יַעַן אֲשֶׁר לֹא־נוּכַל אֲנַחְנוּ לָדִין דִּין מֵעַצְמֵנוּ כִּי יְכָלְתֵּנוּ מֵאֵת הָאֱלֹהִים הִיא	5 יען אשר לא נוכל אנחנו לדין דין מעצמנו כי יכלתנו מאת האלהים היא
6 אֲשֶׁר הִכְשִׁיר אֹתָנוּ לִמְשָׁרְתֵי בְּרִית חֲדָשָׁה לֹא שֶׁל־הָאֹתִיּוֹת אֶלָּא שֶׁל־הָרוּחַ כִּי־הָאוֹת יָמִית וְהָרוּחַ יְחַיֶּה	6 אשר הכשיר אתנו למשרתי ברית חדשה לא של האותיות אלא של הרוח כי האות ימית והרוח יחיה
7 וְאִם־שֵׁרוּת הַמָּוֶת הֶחָרוּת בְּאוֹתִיּוֹת עַל־הָאֶבֶן נִרְאָה בְכָבוֹד עַד־שֶׁלֹּא יָכְלוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְהַבִּיט אֶל־פְּנֵי משֶׁה מִפְּנֵי כְּבוֹד פָּנָיו הָעֹמֵד לְהִבָּטֵל	7 ואם שרות המות החרות באותיות על האבן נראה בכבוד עד שלא יכלו בני ישראל להביט אל פני משה מפני כבוד פניו העמד להבטל
8 כַּמָּה יִגְדַּל כְּבוֹד שֵׁרוּת הָרוּחַ	8 כמה יגדל כבוד שרות הרוח
9 כִּי אִם־הַשֵּׁרוּת אֲשֶׁר לְחַיֵּב כָּבוֹד הוּא כַּמָּה יֶעְדַּף בְּכָבוֹד הַשֵּׁרוּת אֲשֶׁר לְזַכּוֹת	9 כי אם השרות אשר לחיב כבוד הוא כמה יעדף בכבוד השרות אשר לזכות
10 כִּי אַף־הַנִּכְבָּד אֵינֶנּוּ נֶחְשָׁב לְכָבוֹד לְעֻמַּת הַכָּבוֹד הַנַּעֲלֶה הַזֶּה	10 כי אף הנכבד איננו נחשב לכבוד לעמת הכבוד הנעלה הזה
11 כִּי אִם־הַדָּבָר הָעֹמֵד לְהִבָּטֵל יֶשׁ־לוֹ כָבוֹד הַדָּבָר הַקַּיָּם עַל־אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה	11 כי אם הדבר העמד להבטל יש לו כבוד הדבר הקים על אחת כמה וכמה
12 עַל־כֵּן בִּהְיוֹת לָנוּ תִּקְוָה כָּזֹאת פִּתְחוֹן פִּינוּ רַב הוּא	12 על כן בהיות לנו תקוה כזאת פתחון פינו רב הוא
13 וְלֹא כְּמשֶׁה אֲשֶׁר נָתַן מַסְוֶה עַל־פָּנָיו פֶּן־יַבִּיטוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל־סוֹף הָעֹמֵד לְהִבָּטֵל	13 ולא כמשה אשר נתן מסוה על פניו פן יביטו בני ישראל אל סוף העמד להבטל
14 אֲבָל נִטַּמְטְמוּ דֵעוֹתֵיהֶם כִּי עַד־הַיּוֹם הַזֶּה בְּקָרְאָם הַבְּרִית הַיְשָׁנָה נִשְׁאַר וְלֹא־גֻלָּה הַמַּסְוֶה הַהוּא אֲשֶׁר לֹא יוּסַר כִּי אִם־בַּמָּשִׁיחַ	14 אבל נטמטמו דעותיהם כי עד היום הזה בקראם הברית הישנה נשאר ולא גלה המסוה ההוא אשר לא יוסר כי אם במשיח
15 אֲבָל עַד־הַיּוֹם הַזֶּה בְּקָרְאָם אֶת־משֶׁה מוּנָח מַסְוֶה עַל־לִבָּם	15 אבל עד היום הזה בקראם את משה מונח מסוה על לבם
16 וּכְשֶׁיִּפְנוּ אֶל־הָאָדוֹן יוּסַר הַמַּסְוֶה	16 וכשיפנו אל האדון יוסר המסוה
17 וְהָאָדוֹן הוּא הָרוּחַ וּבַאֲשֶׁר רוּחַ הָאָדוֹן שָׁם הַחֵרוּת	17 והאדון הוא הרוח ובאשר רוח האדון שם החרות
18 וַאֲנַחְנוּ כֻלָּנוּ בְּפָנִים מְגֻלִּים רֹאִים אֶת־כְּבוֹד הָאָדוֹן כִּבְמַרְאָה וְנֵחָלֵף אֶל־עֶצֶם דְּמוּת הַהִיא מִכָּבוֹד אֶל־כָּבוֹד כְּהֵחָלֵף מֵאֵת אֲדוֹן הָרוּחַ	18 ואנחנו כלנו בפנים מגלים ראים את כבוד האדון במראה ונחלף אל עצם דמות ההיא מכבוד אל כבוד כהחלף מאת אדון הרוח