Lettera ai Filippesi - מכתב לפיליפאים 20

STUTTGARTENSIA-DELITZSCH	BIBBIA RICCIOTTI
1 וַיְהִי בְּאֶחָד בַּשַּׁבָּת לִפְנוֹת הַבֹּקֶר בְּעוֹד חשֶׁךְ וַתָּבֹא מִרְיָם הַמַּגְדָּלִית אֶל־הַקָּבֶר וַתֵּרֵא אֶת־הָאֶבֶן מוּסָרָה מֵעַל הַקָּבֶר	1 - Il primo giorno poi della settimana Maria Maddalena si recò al sepolcro di prima mattina, mentre era ancora buio e, vista la pietra rimossa dal sepolcro,
2 וַתָּרָץ וַתָּבֹא אֶל־שִׁמְעוֹן פֶּטְרוֹס וְאֶל־הַתַּלְמִיד הָאַחֵר אֲשֶׁר אֲהֵבוֹ יֵשׁוּעַ וַתֹּאמֶר אֲלֵיהֶם הִנֵּה נָשְׂאוּ אֶת־הָאָדוֹן מִקִּבְרוֹ וְלֹא יָדַעְנוּ אֵיפֹה הִנִּיחֻהוּ	2 corse e venne da Simon Pietro dall'altro discepolo che Gesù amava e disse loro: «Han levato dal sepolcro il Signore, e non sappiamo dove l'abbiano posto».
3 וַיֵּצֵא פֶטְרוֹס וְהַתַּלְמִיד הָאַחֵר וַיֵּלְכוּ אֶל־הַקָּבֶר	3 Pietro e l'altro discepolo uscirono quindi e andarono al sepolcro.
4 וַיָּרוּצוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו וַיְמַהֵר הַתַּלְמִיד הָאַחֵר לָרוּץ וַיַּעֲבֹר אֶת־פֶּטְרוֹס וַיָּבֹא רִאשׁוֹנָה אֶל־הַקָּבֶר	4 Correvano tutt'e due insieme, ma l'altro discepolo fece più presto di Pietro e arrivò primo al sepolcro,
5 וַיַּשְׁקֵף אֶל־תּוֹכוֹ וַיַּרְא אֶת־הַתַּכְרִיכִין מֻנָּחִים אַךְ לֹא־בָא פְנִימָה	5 e chinatosi, vide i lini per terra, ma non entrò.
6 וַיָּבֹא שִׁמְעוֹן פֶּטְרוֹס אַחֲרָיו וְהוּא נִכְנַס אֶל־הַקָּבֶר וַיַּרְא אֶת־הַתַּכְרִיכִין מֻנָּחִים	6 Intanto Simon Pietro, che lo seguiva, giunse anch'egli, entrò nel sepolcro e vide deposti i lini,
7 וְהַמִּטְפַּחַת אֲשֶׁר הָיְתָה עַל־רֹאשׁוֹ אֵינֶנָּה מֻנַּחַת אֵצֶל הַתַּכְרִיכִין כִּי אִם־מְקֻפֶּלֶת לְבַדָּהּ בִּמְקוֹמָהּ	7 e il sudario, ch'era stato sul capo di lui, non posto però tra i lini, ma piegato e messo da parte.
8 וַיָּבֹא שָׁמָּה גַּם־הַתַּלְמִיד הָאַחֵר אֲשֶׁר־בָּא רִאשׁוֹנָה אֶל־הַקָּבֶר וַיַּרְא וַיַּאֲמֵן	8 Allora entrò anche l'altro discepolo che era giunto prima al sepolcro, e vide e credette.
9 כִּי לֹא־הֵבִינוּ עַד־עַתָּה אֶת־הַכָּתוּב אֲשֶׁר קוֹם יָקוּם מֵעִם הַמֵּתִים	9 Perchè ancora non sapevano la Scrittura, ch'egli doveva risuscitare dai morti.
10 וַיָּשׁוּבוּ הַתַּלְמִידִים וַיֵּלְכוּ אֶל־בֵּיתָם	10 I discepoli dunque se ne andarono di nuovo a casa.
11 וּמִרְיָם עָמְדָה בוֹכִיָּה מִחוּץ לַקָּבֶר וַיְהִי בִבְכּוֹתָהּ וַתַּשְׁקֵף אֶל־תּוֹךְ הַקָּבֶר	11 Maria, invece, piangente, se ne stava fuori presso il sepolcro. Mentre dunque piangeva, si chinò per guardare dentro al sepolcro
12 וַתֵּרֶא שְׁנֵי מַלְאָכִים לְבוּשֵׁי לְבָנִים ישְׁבִים בִּמְקוֹם אֲשֶׁר־שָׂמוּ שָׁם אֶת־גּוּפַת יֵשׁוּעַ אֶחָד מְרַאֲשׁוֹתָיו וְאֶחָד מַרְגְּלוֹתָיו	12 e vide due angeli vestiti di bianco, seduti là dov'era stato posto il corpo di Gesù, uno a capo e l'altro ai piedi.
13 וַיֹּאמְרוּ אֵלֶיהָ אִשָּׁה לָמָה תִבְכִּי וַתֹּאמֶר אֲלֵיהֶם כִּי נָשְׂאוּ מִזֶּה אֶת־אֲדֹנִי וְלֹא יָדַעְתִּי אֵיפֹה הִנִּיחֻהוּ	13 Ed essi le dissero: «Donna, perchè piangi?». Ella rispose loro: «Perchè hanno preso il mio Signore, e non so dove l'abbiano posto».
14 וַיְהִי בְדַבְּרָהּ זֹאת וַתֵּפֶן אַחֲרֶיהָ וַתֵּרֶא אֶת־יֵשׁוּעַ עֹמֵד וְלֹא יָדְעָה כִּי הוּא יֵשׁוּעַ	14 Nel dir questo si voltò indietro e vide ritto in piedi Gesù, senza però conoscere ch'era Gesù.
15 וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ יֵשׁוּעַ אִשָּׁה לָמָה תִבְכִּי אֶת־מִי תְבַקֵּשִׁי וְהִיא חָשְׁבָה כִּי־הוּא שֹׁמֵר הַגָּן וַתֹּאמֶר אֵלָיו אֲדֹנִי אִם־אַתָּה נָשָׂאתָ אֹתוֹ מִזֶּה הַגִּידָה־נָּא לִי אֵיפֹה הִנַּחְתּוֹ וּלְקַחְתִּיו מִשָּׁם	15 Gesù le domandò: «Donna, perchè piangi? Chi cerchi?». Ella, credendolo l'ortolano, gli rispose: «Signore, se tu l'hai portato via, dimmi ove l'hai messo ed io lo prenderò».
16 וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ יֵשׁוּעַ מִרְיָם וַתֵּפֶן וַתֹּאמֶר אֵלָיו רַבּוּנִי הוּא מוֹרֶה	16 Gesù le disse: «Maria!». Ed ella, voltatasi, esclamò: «Rabboni» (che significa "Maestro").
17 וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ יֵשׁוּעַ אַל־תִּגְּעִי בִי כִּי עוֹד לֹא עָלִיתִי אֶל־אָבִי אַךְ לְכִי־נָא אֶל־אַחַי וְאִמְרִי אֲלֵיהֶם אֲנִי עֹלֶה אֶל־אָבִי וַאֲבִיכֶם וְאֶל־אֱלֹהַי וֵאלֹהֵיכֶם	17 Gesù le disse: «Non mi toccare, perchè non sono ancora salito al Padre mio. Va' dai miei fratelli, e di' loro che salgo al Padre mio e Padre vostro, Dio mio e Dio vostro».
18 וַתָּבֹא מִרְיָם הַמַּגְדָּלִית וַתְּסַפֵּר אֶל־הַתַּלְמִידִים כִּי־רָאֲתָה אֶת־הָאָדוֹן וְכָזֹאת דִּבֶּר אֵלֶיהָ	18 Maria Maddalena andò ad annunziare ai discepoli che aveva veduto il Signore e le aveva detto queste cose.
19 וַיְהִי לְעֵת־עֶרֶב בַּיּוֹם הַהוּא וְהוּא אֶחָד בַּשַּׁבָּת כַּאֲשֶׁר נִסְגְּרוּ דַּלְתוֹת הַבַּיִת אֲשֶׁר־נִקְבְּצוּ שָׁם הַתַּלְמִידִים מִיִּרְאַת הַיְּהוּדִים וַיָּבֹא יֵשׁוּעַ וַיַּעֲמֹד בֵּינֵיהֶם וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם שָׁלוֹם לָכֶם	19 Venuta la sera di quel giorno, il primo della settimana, essendo, per paura dei Giudei, chiuse le porte del luogo dove si trovavano i discepoli, venne Gesù e fermatosi in mezzo disse: «La pace sia con voi!».
20 וּבְדַבְּרוֹ זֹאת הֶרְאָה אֹתָם אֶת־יָדָיו וְאֶת־צִדּוֹ וַיִּשְׂמְחוּ הַתַּלְמִידִים בִּרְאוֹתָם אֶת־הָאָדוֹן	20 Dopo di che mostrò loro le mani ed il costato. I discepoli vedendo il Signore gioirono.
21 וַיֹּסֶף יֵשׁוּעַ לְדַבֵּר אֲלֵיהֶם שָׁלוֹם לָכֶם כַּאֲשֶׁר שָׁלַח אֹתִי הָאָב כֵּן אָנֹכִי שֹׁלֵחַ אֶתְכֶם	21 Gesù poi aggiunse: «La pace sia con voi! Come il Padre ha mandato me, anch'io mando voi».
22 וַיְהִי בְדַבְּרוֹ זֹאת וַיִּפַּח בָּהֶם וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם קְחוּ לָכֶם אֶת־רוּחַ הַקֹּדֶשׁ	22 E detto questo, soffiò su loro, e disse: «Ricevete lo Spirito Santo.
23 וְהָיָה כָּל־אֲשֶׁר תִּסְלְחוּ אֶת־חַטֹּאתָם וְנִסְלַח לָהֶם וַאֲשֶׁר תַּאֲשִׁימוּ יֶאְשָׁמוּ	23 A chi rimetterete i peccati, saranno rimessi, e da chi li riterrete, saranno ritenuti».
24 וְתוֹמָא אֶחָד מִשְּׁנֵים הֶעָשָׂר הַנִּקְרָא דִידוּמוֹס לֹא־הָיָה בְתוֹכָם כְּבוֹא יֵשׁוּעַ	24 Ma Tommaso poi, chiamato Didimo, uno dei Dodici, non era con loro, quando venne Gesù.
25 וַיַּגִּידוּ לוֹ הַתַּלְמִידִים הַנִּשְׁאָרִים רָאֹה רָאִינוּ אֶת־הָאָדוֹן וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם אִם־לֹא אֶרְאֶה בְיָדָיו אֶת־רשֶׁם הַמַּסְמְרוֹת וְאָשִׂים אֶת־אֶצְבָּעִי בִּמְקוֹם הַמַּסְמְרוֹת וְאָשִׂים אֶת־יָדִי בְּצִדּוֹ לֹא אַאֲמִין	25 Gli altri discepoli però gli dissero: «Abbiamo visto il Signore». Ma egli rispose: «Se non gli vedo nelle mani il foro dei chiodi, e non metto il mio dito nel posto dei chiodi, e non metto la mia mano nel suo costato, non credo».
26 וַיְהִי מִקְצֵה שְׁמוֹנַת יָמִים וְתַלְמִידָיו שֵׁנִית בַּבַּיִת פְּנִימָה וְתוֹמָא עִמָּהֶם וַיָּבֹא יֵשׁוּעַ וְהַדְּלָתוֹת מְסֻגָּרוֹת וַיַּעֲמֹד בֵּינֵיהֶם וַיֹּאמֶר שָׁלוֹם לָכֶם	26 Otto giorni dopo, i discepoli si trovarono di nuovo là dentro e Tommaso era con loro. Gesù venne a porte chiuse, e presentatosi in mezzo a loro, disse: «La pace sia con voi».
27 וְאַחַר אָמַר אֶל־תּוֹמָא שְׁלַח אֶצְבָּעֲךָ הֵנָּה וּרְאֵה אֶת־יָדַי וּשְׁלַח אֶת־יָדְךָ הֵנָּה וְשִׂים בְּצִדִּי וְאַל־תְּהִי חֲסַר אֱמוּנָה כִּי אִם־מַאֲמִין	27 Poi rivoltosi a Tommaso soggiunse: «Metti qua il tuo dito e guarda le mie mani! Accosta anche la tua mano e mettila nel mio costato; e non voler essere incredulo, ma fedele».
28 וַיַּעַן תּוֹמָא וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲדֹנִי וֵאלֹהָי	28 Tommaso gli rispose: «Signore mio e Dio mio!».
29 וַיֹּאמֶר אֵלָיו יֵשׁוּעַ יַעַן רָאִיתָ אֹתִי תּוֹמָא הֶאֱמַנְתָּ אַשְׁרֵי הַמַּאֲמִינִים וְאֵינָם רֹאִים	29 Soggiunse Gesù: «Tommaso, hai creduto perchè hai visto; beati coloro che hanno creduto e non videro».
30 וְהִנֵּה גַּם־אֹתוֹת אֲחֵרִים רַבִּים עָשָׂה יֵשׁוּעַ לְעֵינֵי תַלְמִידָיו אֲשֶׁר לֹא־נִכְתְּבוּ בַּסֵּפֶר הַזֶּה	30 Ora Gesù fece alla presenza dei suoi discepoli molti miracoli, che non sono scritti in questo libro;
31 אַךְ־אֵלֶּה נִכְתְּבוּ לְמַעַן תַּאֲמִינוּ כִּי יֵשׁוּעַ הוּא הַמָּשִׁיחַ בֶּן־אֱלֹהִים וּלְמַעַן יִהְיוּ לָכֶם הַמַּאֲמִינִים חַיֵּי עוֹלָם בִּשְׁמוֹ	31 ma queste cose sono scritte affinchè crediate che Gesù è il Cristo, Figliuol di Dio, e credendo abbiate nel suo nome la vita.