Lettera ai Galati - האיגרת אל הגלטים 2

STUTTGARTENSIA-DELITZSCH	BIBLES DES PEUPLES
1 וַיְהִי מִקֵּץ יָמִים בְּשׁוּבוֹ אֶל־כְּפַר נַחוּם וַיִּשְׁמְעוּ כִּי־הוּא בַבָּיִת	1 Après quelque temps il revint à Capharnaüm. Quand on apprit qu’il était à la maison,
2 וַיֵּאָסְפוּ רַבִּים מְהֵרָה עַד־אֶפֶס מָקוֹם לַעֲמֹד אַף־מִחוּץ לַפָּתַח וַיְדַבֵּר אֲלֵיהֶם אֶת־הַדָּבָר	2 beaucoup de gens s’y retrouvèrent, au point qu’il n’y avait plus de place devant la porte. Et lui, il leur annonçait la Parole.
3 וַיָּבֹאוּ אֵלָיו אֲנָשִׁים נֹשְׂאִים אִישׁ נְכֵה אֵבָרִים וַיִּשָּׂאֻהוּ בְּאַרְבָּעָה	3 Voici des gens qui arrivent et lui amènent un paralysé: ils sont quatre à le porter.
4 וְלֹא יָכְלוּ לָגֶשֶׁת אֵלָיו מִפְּנֵי הָעָם וַיָּסִירוּ אֶת־הַגָּג בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר הָיָה שָׁם וַיַּחְתְּרוּ חֲתִירָה וַיּוֹרִידוּ אֶת־הַמִּשְׁכָּב אֲשֶׁר שָׁכַב עָלָיו נְכֵה הָאֵבָרִים	4 Comme ils ne peuvent le lui présenter à cause de la foule, ils défont le toit là où il se trouve et, après avoir fait un trou, ils font descendre le brancard sur lequel le paralysé est étendu.
5 וַיְהִי כִּרְאוֹת יֵשׁוּעַ אֶת־אֱמוּנָתָם וַיֹּאמֶר אֶל־נְכֵה הָאֵבָרִים בְּנִי נִסְלְחוּ־לְךָ חַטֹּאתֶיךָ	5 Voyant leur foi, Jésus dit au paralysé: "Mon fils, tes péchés te sont pardonnés.”
6 וַיִּהְיוּ מִן־הַסּוֹפְרִים יוֹשְׁבִים שָׁם וְחוֹשְׁבִים בְּלִבָּם לֵאמֹר	6 Quelques maîtres de la Loi sont là assis, et ils font intérieurement cette remarque:
7 מַה־יְּדַבֵּר זֶה גִּדּוּפִים כָּאֵלֶּה מִי יוּכַל לִסְלֹחַ חֲטָאִים בִּלְתִּי הָאֱלֹהִים לְבַדּוֹ	7 "Comment peut-il parler ainsi? C’est un blasphème! Qui peut pardonner les péchés sinon Dieu?”
8 וַיֵּדַע יֵשׁוּעַ בְּרוּחוֹ כִּי־כָכָה חָשְׁבוּ בִלְבָבָם וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם מַדּוּעַ תַּחְשְׁבוּ כָאֵלֶּה בִּלְבַבְכֶם	8 Mais Jésus sait déjà dans son esprit qu’ils se font en eux-mêmes ces réflexions. Aussi leur dit-il: "Pourquoi ruminez-vous cela dans vos cœurs?
9 מָה הַנָּקֵל הֶאָמֹר אֶל־נְכֵה הָאֵבָרִים נִסְלְחוּ־לְךָ חַטֹּאתֶיךָ אִם־אָמוֹר קוּם שָׂא אֶת־מִשְׁכָּבְךָ וְהִתְהַלֵּךְ	9 Quel est le plus facile: de dire au paralysé: ‘Tes péchés te sont pardonnés’, ou de dire: ‘Lève-toi, prends ton brancard et marche’?
10 אַךְ לְמַעַן תֵּדְעוּן כִּי לְבֶן־הָאָדָם יֵשׁ הַשָּׁלְטָן לִסְלֹחַ חֲטָאִים בָּאָרֶץ וַיֹּאמֶר אֶל־נְכֵה הָאֵבָרִים	10 “Eh bien, vous saurez que sur la terre le Fils de l’Homme a autorité pour remettre les péchés.”
11 לְךָ אֲנִי אוֹמֵר קוּם שָׂא אֶת־מִשְׁכָּבְךָ וְלֵךְ אֶל־בֵּיתֶךָ	11 Jésus dit alors au paralysé: "Lève-toi, tu m’entends! prends ton brancard et va-t’en chez toi.”
12 וַיָּקָם פִּתְאֹם וַיִּשָּׂא אֶת־מִשְׁכָּבוֹ וַיֵּצֵא לְעֵינֵי כֻלָּם עַד כִּי־הִשְׁתֹּמְמוּ כֻלָּם וַיְשַׁבְּחוּ אֶת־הָאֱלֹהִים לֵאמֹר מֵעוֹלָם לֹא־רָאִינוּ כָזֹאת	12 L’homme se leva aussitôt, prit son brancard et sortit devant tout le monde; tous en étaient stupéfaits et glorifiaient Dieu en disant: "Jamais nous n’avons vu chose pareille!”
13 וַיָּשָׁב לָצֵאת אֶל־יַד הַיָּם וַיָּבֹאוּ אֵלָיו כָּל־הָעָם וַיְלַמְּדֵם	13 De nouveau Jésus sortit sur le bord de mer; toute la foule venait à lui et il les enseignait.
14 וַיְהִי בְעָבְרוֹ וַיַּרְא אֶת־לֵוִי בֶּן־חַלְפַי ישֵׁב בְּבֵית הַמֶּכֶס וַיֹּאמֶר אֵלָיו לְכָה אַחֲרָי וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אַחֲרָיו	14 En passant il vit Lévi, fils d’Alphée, installé au poste de douane. Il lui dit: "Suis-moi!” L’autre se leva et commença à le suivre.
15 וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הֵסֵב בְּבֵיתוֹ וַיַּסֵּבּוּ מוֹכְסִים וְחַטָּאִים רַבִּים עִם־יֵשׁוּעַ וְעִם־תַּלְמִידָיו כִּי רַבִּים הָיוּ הַהֹלְכִים אַחֲרָיו	15 Comme il était à table dans la maison de Lévi, quelques collecteurs de l’impôt et autres pécheurs prirent place avec Jésus et ses disciples: il y en avait un certain nombre. Mais parmi ceux qui suivaient Jésus
16 וְהַסּוֹפְרִים וְהַפְּרוּשִׁים רָאוּ אוֹתוֹ אֹכֵל עִם־הַמּוֹכְסִים וְהַחַטָּאִים וַיֹּאמְרוּ אֶל־תַּלְמִידָיו לָמָּה־זֶּה עִם־הַחַטָּאִים וְהַמּוֹכְסִים אֹכֵל רַבְּכֶם	16 il y avait aussi des maîtres de la Loi du groupe des Pharisiens. En le voyant manger avec des pécheurs et des collecteurs de l’impôt, ils dirent à ses disciples: "Comment! Il mange avec les collecteurs de l’impôt et les pécheurs?”
17 וַיִּשְׁמַע יֵשׁוּעַ וַיֹּאמֶר הַחֲזָקִים אֵינָם צְרִיכִים לְרֹפֵא כִּי אִם־הַחוֹלִים לֹא בָאתִי לִקְרֹא הַצַּדִּיקִים כִּי אִם־הַחַטָּאִים לִתְשׁוּבָה	17 Mais Jésus avait entendu; il leur dit: "Ce ne sont pas les bien portants qui ont besoin d’un médecin, mais les malades. Je ne suis pas venu, moi, pour appeler des justes mais des pécheurs.”
18 וְתַלְמִידֵי יוֹחָנָן וְהַפְּרוּשִׁים הָיוּ צָמִים וַיָּבֹאוּ וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו מַדּוּעַ תַּלְמִידֵי יוֹחָנָן וְתַלְמִידֵי הַפְּרוּשִׁים צָמִים וְתַלְמִידֶיךָ אֵינָם צָמִים	18 Les disciples de Jean et les Pharisiens étaient en train de jeûner, et voici qu’on vient demander à Jésus: "Les disciples de Jean et ceux des Pharisiens jeûnent: pourquoi tes disciples ne jeûnent-ils pas?”
19 וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם יֵשׁוּעַ אֵיךְ יוּכְלוּ בְּנֵי הַחֻפָּה לָצוּם בְּעוֹד הֶחָתָן עִמָּהֶם כָּל־יְמֵי הֱיוֹת הֶחָתָן עִמָּהֶם לֹא יוּכְלוּ לָצוּם	19 Jésus leur répond: "Les compagnons du nouvel époux peuvent-ils jeûner pendant que l’époux est avec eux? Aussi longtemps qu’ils ont l’époux avec eux, ils ne peuvent pas jeûner.
20 הִנֵּה יָמִים בָּאִים וְלֻקַּח מֵאִתָּם הֶחָתָן וְאָז יָצוּמוּ בַּיָּמִים הָהֵם	20 Le jour viendra où l’époux leur sera enlevé, alors ils jeûneront.
21 אֵין־תֹּפֵר טְלַאי חָדָשׁ עַל־שִׂמְלָה בָלָה כִּי אָז יִנָּתֵק הַטְּלַאי הֶחָדָשׁ מִן־הַשִּׂמְלָה וְתֵרֹעַ הַקְּרִיעָה	21 “On ne rapièce pas un vieux vêtement avec une pièce de tissu qui n’a jamais été lavé; autrement la pièce tire sur lui, le neuf emporte le vieux et la déchirure devient pire.
22 וְאֵין נֹתֵן יַיִן חָדָשׁ בְּנֹאדוֹת בָּלִים כִּי אָז יְבַקַּע הַיַּיִן אֶת־הַנֹּאדוֹת וְהַיַּיִן יִשָּׁפֵךְ וְהַנֹּאדוֹת יֹאבֵדוּ אֲבָל בְּנֹאדוֹת חֲדָשִׁים יִנָּתֵן הַיַּיִן הֶחָדָשׁ	22 Personne ne met du vin nouveau dans de vieilles outres; autrement le vin fait craquer les outres, et le vin comme les outres sont perdus. On met le vin nouveau dans des outres neuves!”
23 וַיְהִי כְּעָבְרוֹ בַּשַּׁבָּת בֵּין הַקָּמָה וַיָּחֵלּוּ תַלְמִידָיו לִקְטֹף מְלִילֹת בְּלֶכְתָּם	23 Or, un jour de sabbat, Jésus traversait des blés mûrs; chemin faisant ses disciples commencèrent à cueillir des épis.
24 וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו הַפְּרוּשִׁים רְאֵה מָה־הֵמָּה עֹשִׂים בַּשַּׁבָּת דָּבָר אֲשֶׁר־לֹא יֵעָשֶׂה	24 Les Pharisiens lui dirent: "Regarde, pourquoi font-ils le jour du sabbat ce qui n’est pas permis?”
25 וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם הֲכִי לֹא קְרָאתֶם אֶת־אֲשֶׁר עָשָׂה דָוִד בִּהְיֹתוֹ חָסֵר וְרָעֵב הוּא וַאֲשֶׁר הָיוּ אִתּוֹ	25 Jésus répondit: "Vous n’avez donc jamais lu ce qu’a fait David un jour où c’était urgent, car il avait faim, lui et ses hommes.
26 כִּי־בָא אֶל־בֵּית אֱלֹהִים בִּימֵי אֶבְיָתָר הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל וַיֹּאכַל אֶת־לֶחֶם הַפָּנִים אֲשֶׁר לֹא נָכוֹן לְאָכְלָה כִּי אִם־לַכֹּהֲנִים וַיִּתֵּן גַּם־לָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר אִתּוֹ	26 Il est entré dans la Maison de Dieu, au temps du prêtre Abiathar, et il a mangé les pains de la présence que nul n’a le droit de manger, sauf les prêtres; il en a donné de même à ses compagnons.”
27 וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם הַשַּׁבָּת נַעֲשָׂה בַּעֲבוּר הָאָדָם וְלֹא הָאָדָם בַּעֲבוּר הַשַּׁבָּת	27 Jésus leur disait: "Le sabbat a été fait pour l’homme, et non l’homme pour le sabbat.
28 לָכֵן בֶּן־הָאָדָם אָדוֹן הוּא גַּם לַשַּׁבָּת	28 Sachez que le Fils de l’Homme est Seigneur, même du sabbat.”