Obadiah (עובדיה) - Abdia 5

STUTTGARTENSIA-DELITZSCH	NOVA VULGATA
1 זְכֹר יְהוָה מֶה־הָיָה לָנוּ [הַבֵּיט כ] (הַבִּיטָה ק) וּרְאֵה אֶת־חֶרְפָּתֵנוּ	1 Recordare, Domine, quid acci derit nobis; intuere et respice opprobrium nostrum.
2 נַחֲלָתֵנוּ נֶהֶפְכָה לְזָרִים בָּתֵּינוּ לְנָכְרִים	2 Hereditas nostra versa est ad alienos, domus nostrae ad extraneos.
3 יְתֹומִים הָיִינוּ [אֵין כ] (וְאֵין ק) אָב אִמֹּתֵינוּ כְּאַלְמָנֹות	3 Pupilli facti sumus absque patre, matres nostrae quasi viduae.
4 מֵימֵינוּ בְּכֶסֶף שָׁתִינוּ עֵצֵינוּ בִּמְחִיר יָבֹאוּ	4 Aquam nostram pecunia bibimus, ligna nostra pretio comparamus.
5 עַל צַוָּארֵנוּ נִרְדָּפְנוּ יָגַעְנוּ [לֹא כ] (וְלֹא ק) הוּנַח־לָנוּ	5 Iugum in cervicibus nostris minamur; lassis non datur requies.
6 מִצְרַיִם נָתַנּוּ יָד אַשּׁוּר לִשְׂבֹּעַ לָחֶם	6 Aegyptiis dedimus manum et Assyriis, ut saturaremur pane.
7 אֲבֹתֵינוּ חָטְאוּ [אֵינָם כ] (וְאֵינָם ק) [אֲנַחְנוּ כ] (וַאֲנַחְנוּ ק) עֲוֹנֹתֵיהֶם סָבָלְנוּ	7 Patres nostri peccaverunt et non sunt, et nos iniquitates eorum portamus.
8 עֲבָדִים מָשְׁלוּ בָנוּ פֹּרֵק אֵין מִיָּדָם	8 Servi dominantur nostri; non est qui redimat de manu eorum.
9 בְּנַפְשֵׁנוּ נָבִיא לַחְמֵנוּ מִפְּנֵי חֶרֶב הַמִּדְבָּר	9 Vitae nostrae periculo afferimus panem nobis a facie gladii in deserto.
10 עֹורֵנוּ כְּתַנּוּר נִכְמָרוּ מִפְּנֵי זַלְעֲפֹות רָעָב	10 Pellis nostra quasi clibanus exusta est propter aestum famis.
11 נָשִׁים בְּצִיֹּון עִנּוּ בְּתֻלֹת בְּעָרֵי יְהוּדָה	11 Mulieres in Sion humiliaverunt et virgines in civitatibus Iudae.
12 שָׂרִים בְּיָדָם נִתְלוּ פְּנֵי זְקֵנִים לֹא נֶהְדָּרוּ	12 Principes manu eorum suspensi sunt; facies senum honorem non habuerunt.
13 בַּחוּרִים טְחֹון נָשָׂאוּ וּנְעָרִים בָּעֵץ כָּשָׁלוּ	13 Adulescentes molam portaverunt, et pueri sub lignis corruerunt.
14 זְקֵנִים מִשַּׁעַר שָׁבָתוּ בַּחוּרִים מִנְּגִינָתָם	14 Senes deficiunt de portis, iuvenes de choro psallentium.
15 שָׁבַת מְשֹׂושׂ לִבֵּנוּ נֶהְפַּךְ לְאֵבֶל מְחֹלֵנוּ	15 Defecit gaudium cordis nostri; versus est in luctum chorus noster.
16 נָפְלָה עֲטֶרֶת רֹאשֵׁנוּ אֹוי־נָא לָנוּ כִּי חָטָאנוּ	16 Cecidit corona capitis nostri; vae nobis, quia peccavimus!
17 עַל־זֶה הָיָה דָוֶה לִבֵּנוּ עַל־אֵלֶּה חָשְׁכוּ עֵינֵינוּ	17 Propterea maestum factum est cor nostrum, ideo contenebrati sunt oculi nostri,
18 עַל הַר־צִיֹּון שֶׁשָּׁמֵם שׁוּעָלִים הִלְּכוּ־בֹו׃ פ	18 propter montem Sion, quia desolatus est: vulpes ambulant in eo.
19 אַתָּה יְהוָה לְעֹולָם תֵּשֵׁב כִּסְאֲךָ לְדֹר וָדֹור	19 Tu autem, Domine, in aeternum permanebis, solium tuum in generationem et generationem.
20 לָמָּה לָנֶצַח תִּשְׁכָּחֵנוּ תַּעַזְבֵנוּ לְאֹרֶךְ יָמִים	20 Quare in perpetuum oblivisceris nostri, derelinques nos in longitudinem dierum?
21 הֲשִׁיבֵנוּ יְהוָה ׀ אֵלֶיךָ [וְנָשׁוּב כ] (וְנָשׁוּבָה ק) חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם	21 Converte nos, Domine, ad te, et convertemur; innova dies nostros sicut a principio.
22 כִּי אִם־מָאֹס מְאַסְתָּנוּ קָצַפְתָּ עָלֵינוּ עַד־מְאֹד	22 Ergone proiciens reppulisti nos, iratus es contra nos vehementer?