1 הַדָּבָר אֲשֶׁר הָיָה אֶל־יִרְמְיָהוּ מֵאֵת יְהוָה לֵאמֹר | 1 הדבר אשר היה אל ירמיהו מאת יהוה לאמר |
2 קוּם וְיָרַדְתָּ בֵּית הַיֹּוצֵר וְשָׁמָּה אַשְׁמִיעֲךָ אֶת־דְּבָרָי | 2 קום וירדת בית היוצר ושמה אשמיעך את דברי |
3 וָאֵרֵד בֵּית הַיֹּוצֵר [וְהִנֵּהוּ כ] (וְהִנֵּה ־הוּא ק) עֹשֶׂה מְלָאכָה עַל־הָאָבְנָיִם | 3 וארד בית היוצר והנהו עשה מלאכה על האבנים |
4 וְנִשְׁחַת הַכְּלִי אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה בַּחֹמֶר בְּיַד הַיֹּוצֵר וְשָׁב וַיַּעֲשֵׂהוּ כְּלִי אַחֵר כַּאֲשֶׁר יָשַׁר בְּעֵינֵי הַיֹּוצֵר לַעֲשֹׂות׃ פ | 4 ונשחת הכלי אשר הוא עשה בחמר ביד היוצר ושב ויעשהו כלי אחר כאשר ישר בעיני היוצר לעשות |
5 וַיְהִי דְבַר־יְהוָה אֵלַי לֵאמֹור | 5 ויהי דבר יהוה אלי לאמור |
6 הֲכַיֹּוצֵר הַזֶּה לֹא־אוּכַל לַעֲשֹׂות לָכֶם בֵּית יִשְׂרָאֵל נְאֻם־יְהוָה הִנֵּה כַחֹמֶר בְּיַד הַיֹּוצֵר כֵּן־אַתֶּם בְּיָדִי בֵּית יִשְׂרָאֵל׃ ס | 6 הכיוצר הזה לא אוכל לעשות לכם בית ישראל נאם יהוה הנה כחמר ביד היוצר כן אתם בידי בית ישראל |
7 רֶגַע אֲדַבֵּר עַל־גֹּוי וְעַל־מַמְלָכָה לִנְתֹושׁ וְלִנְתֹוץ וּלְהַאֲבִיד | 7 רגע אדבר על גוי ועל ממלכה לנתוש ולנתוץ ולהאביד |
8 וְשָׁב הַגֹּוי הַהוּא מֵרָעָתֹו אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי עָלָיו וְנִחַמְתִּי עַל־הָרָעָה אֲשֶׁר חָשַׁבְתִּי לַעֲשֹׂות לֹו׃ ס | 8 ושב הגוי ההוא מרעתו אשר דברתי עליו ונחמתי על הרעה אשר חשבתי לעשות לו |
9 וְרֶגַע אֲדַבֵּר עַל־גֹּוי וְעַל־מַמְלָכָה לִבְנֹת וְלִנְטֹעַ | 9 ורגע אדבר על גוי ועל ממלכה לבנת ולנטע |
10 וְעָשָׂה [הָרָעָה כ] (הָרַע ק) בְּעֵינַי לְבִלְתִּי שְׁמֹעַ בְּקֹולִי וְנִחַמְתִּי עַל־הַטֹּובָה אֲשֶׁר אָמַרְתִּי לְהֵיטִיב אֹותֹו׃ ס | 10 ועשה הרעה בעיני לבלתי שמע בקולי ונחמתי על הטובה אשר אמרתי להיטיב אותו |
11 וְעַתָּה אֱמָר־נָא אֶל־אִישׁ־יְהוּדָה וְעַל־יֹושְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם לֵאמֹר כֹּה אָמַר יְהוָה הִנֵּה אָנֹכִי יֹוצֵר עֲלֵיכֶם רָעָה וְחֹשֵׁב עֲלֵיכֶם מַחֲשָׁבָה שׁוּבוּ נָא אִישׁ מִדַּרְכֹּו הָרָעָה וְהֵיטִיבוּ דַרְכֵיכֶם וּמַעַלְלֵיכֶם | 11 ועתה אמר נא אל איש יהודה ועל יושבי ירושלם לאמר כה אמר יהוה הנה אנכי יוצר עליכם רעה וחשב עליכם מחשבה שובו נא איש מדרכו הרעה והיטיבו דרכיכם ומעלליכם |
12 וְאָמְרוּ נֹואָשׁ כִּי־אַחֲרֵי מַחְשְׁבֹותֵינוּ נֵלֵךְ וְאִישׁ שְׁרִרוּת לִבֹּו־הָרָע נַעֲשֶׂה׃ ס | 12 ואמרו נואש כי אחרי מחשבותינו נלך ואיש שררות לבו הרע נעשה |
13 לָכֵן כֹּה אָמַר יְהוָה שַׁאֲלוּ־נָא בַּגֹּויִם מִי שָׁמַע כָּאֵלֶּה שַׁעֲרֻרִת עָשְׂתָה מְאֹד בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל | 13 לכן כה אמר יהוה שאלו נא בגוים מי שמע כאלה שעררת עשתה מאד בתולת ישראל |
14 הֲיַעֲזֹב מִצּוּר שָׂדַי שֶׁלֶג לְבָנֹון אִם־יִנָּתְשׁוּ מַיִם זָרִים קָרִים נֹוזְלִים | 14 היעזב מצור שדי שלג לבנון אם ינתשו מים זרים קרים נוזלים |
15 כִּי־שְׁכֵחֻנִי עַמִּי לַשָּׁוְא יְקַטֵּרוּ וַיַּכְשִׁלוּם בְּדַרְכֵיהֶם שְׁבִילֵי עֹולָם לָלֶכֶת נְתִיבֹות דֶּרֶךְ לֹא סְלוּלָה | 15 כי שכחני עמי לשוא יקטרו ויכשלום בדרכיהם שבילי עולם ללכת נתיבות דרך לא סלולה |
16 לָשׂוּם אַרְצָם לְשַׁמָּה [שְׁרוּקַת כ] (שְׁרִיקֹות ק) עֹולָם כֹּל עֹובֵר עָלֶיהָ יִשֹּׁם וְיָנִיד בְּרֹאשֹׁו | 16 לשום ארצם לשמה שרוקת עולם כל עובר עליה ישם ויניד בראשו |
17 כְּרוּחַ־קָדִים אֲפִיצֵם לִפְנֵי אֹויֵב עֹרֶף וְלֹא־פָנִים אֶרְאֵם בְּיֹום אֵידָם׃ ס | 17 כרוח קדים אפיצם לפני אויב ערף ולא פנים אראם ביום אידם |
18 וַיֹּאמְרוּ לְכוּ וְנַחְשְׁבָה עַל־יִרְמְיָהוּ מַחֲשָׁבֹות כִּי לֹא־תֹאבַד תֹּורָה מִכֹּהֵן וְעֵצָה מֵחָכָם וְדָבָר מִנָּבִיא לְכוּ וְנַכֵּהוּ בַלָּשֹׁון וְאַל־נַקְשִׁיבָה אֶל־כָּל־דְּבָרָיו | 18 ויאמרו לכו ונחשבה על ירמיהו מחשבות כי לא תאבד תורה מכהן ועצה מחכם ודבר מנביא לכו ונכהו בלשון ואל נקשיבה אל כל דבריו |
19 הַקְשִׁיבָה יְהוָה אֵלָי וּשְׁמַע לְקֹול יְרִיבָי | 19 הקשיבה יהוה אלי ושמע לקול יריבי |
20 הַיְשֻׁלַּם תַּחַת־טֹובָה רָעָה כִּי־כָרוּ שׁוּחָה לְנַפְשִׁי זְכֹר ׀ עָמְדִי לְפָנֶיךָ לְדַבֵּר עֲלֵיהֶם טֹובָה לְהָשִׁיב אֶת־חֲמָתְךָ מֵהֶם | 20 הישלם תחת טובה רעה כי כרו שוחה לנפשי זכר עמדי לפניך לדבר עליהם טובה להשיב את חמתך מהם |
21 לָכֵן תֵּן אֶת־בְּנֵיהֶם לָרָעָב וְהַגִּרֵם עַל־יְדֵי־חֶרֶב וְתִהְיֶנָה נְשֵׁיהֶם שַׁכֻּלֹות וְאַלְמָנֹות וְאַנְשֵׁיהֶם יִהְיוּ הֲרֻגֵי מָוֶת בַּחוּרֵיהֶם מֻכֵּי־חֶרֶב בַּמִּלְחָמָה | 21 לכן תן את בניהם לרעב והגרם על ידי חרב ותהינה נשיהם שכלות ואלמנות ואנשיהם יהיו הרגי מות בחוריהם מכי חרב במלחמה |
22 תִּשָּׁמַע זְעָקָה מִבָּתֵּיהֶם כִּי־תָבִיא עֲלֵיהֶם גְּדוּד פִּתְאֹם כִּי־כָרוּ [שִׁיחָה כ] (שׁוּחָה ק) לְלָכְדֵנִי וּפַחִים טָמְנוּ לְרַגְלָי | 22 תשמע זעקה מבתיהם כי תביא עליהם גדוד פתאם כי כרו שיחה ללכדני ופחים טמנו לרגלי |
23 וְאַתָּה יְהוָה יָדַעְתָּ אֶת־כָּל־עֲצָתָם עָלַי לַמָּוֶת אַל־תְּכַפֵּר עַל־עֲוֹנָם וְחַטָּאתָם מִלְּפָנֶיךָ אַל־תֶּמְחִי [וְהָיוּ כ] (וְיִהְיוּ ק) מֻכְשָׁלִים לְפָנֶיךָ בְּעֵת אַפְּךָ עֲשֵׂה בָהֶם׃ ס | 23 ואתה יהוה ידעת את כל עצתם עלי למות אל תכפר על עונם וחטאתם מלפניך אל תמחי והיו מכשלים לפניך בעת אפך עשה בהם |