Ezra v'Nechemia (עזרא ונחמיה) - Esdra 3

STUTTGARTENSIA-DELITZSCH	BIBLES DES PEUPLES
1 וַיִּגַּע הַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל בֶּעָרִים ס וַיֵּאָסְפוּ הָעָם כְּאִישׁ אֶחָד אֶל־יְרוּשָׁלִָם׃ ס	1 Les Israélites étaient donc dans leurs villes, mais quand le septième mois arriva, le peuple se rassembla comme un seul homme, à Jérusalem.
2 וַיָּקָם יֵשׁוּעַ בֶּן־יֹוצָדָק וְאֶחָיו הַכֹּהֲנִים וּזְרֻבָּבֶל בֶּן־שְׁאַלְתִּיאֵל וְאֶחָיו וַיִּבְנוּ אֶת־מִזְבַּח אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לְהַעֲלֹות עָלָיו עֹלֹות כַּכָּתוּב בְּתֹורַת מֹשֶׁה אִישׁ־הָאֱלֹהִים	2 Josué fils de Yosadak, ses frères prêtres, Zorobabel, fils de Chéaltiel, et ses frères, se mirent ensemble à rebâtir l’autel du Dieu d’Israël pour y offrir des holocaustes, comme il est écrit dans la loi de Moïse, l’homme de Dieu.
3 וַיָּכִינוּ הַמִּזְבֵּחַ עַל־מְכֹונֹתָיו כִּי בְּאֵימָה עֲלֵיהֶם מֵעַמֵּי הָאֲרָצֹות [וַיַּעַל כ] (וַיַּעֲלוּ ק) עָלָיו עֹלֹות לַיהוָה עֹלֹות לַבֹּקֶר וְלָעָרֶב	3 On avait beau avoir peur des païens, on reconstruisit l’autel à son emplacement et l’on y offrit des holocaustes en l’honneur de Yahvé: l’holocauste du matin et celui du soir.
4 וַיַּעֲשׂוּ אֶת־חַג הַסֻּכֹּות כַּכָּתוּב וְעֹלַת יֹום בְּיֹום בְּמִסְפָּר כְּמִשְׁפַּט דְּבַר־יֹום בְּיֹומֹו	4 On célébra la fête des Tentes comme il est écrit, avec le nombre d’holocaustes fixés pour chaque jour,
5 וְאַחֲרֵיכֵן עֹלַת תָּמִיד וְלֶחֳדָשִׁים וּלְכָל־מֹועֲדֵי יְהוָה הַמְקֻדָּשִׁים וּלְכֹל מִתְנַדֵּב נְדָבָה לַיהוָה	5 puis, en plus de l’holocauste perpétuel, on offrit ceux qui étaient prévus pour les sabbats, les nouvelles lunes et toutes les fêtes en l’honneur de Yahvé; on y offrit encore les holocaustes que chacun en toute liberté voulait offrir à Yahvé.
6 מִיֹּום אֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הֵחֵלּוּ לְהַעֲלֹות עֹלֹות לַיהוָה וְהֵיכַל יְהוָה לֹא יֻסָּד	6 Ce fut le premier jour du septième mois que l’on commença à offrir des holocaustes à Yahvé, alors que les fondations du sanctuaire de Yahvé n’étaient pas encore posées.
7 וַיִּתְּנוּ־כֶסֶף לַחֹצְבִים וְלֶחָרָשִׁים וּמַאֲכָל וּמִשְׁתֶּה וָשֶׁמֶן לַצִּדֹנִים וְלַצֹּרִים לְהָבִיא עֲצֵי אֲרָזִים מִן־הַלְּבָנֹון אֶל־יָם יָפֹוא כְּרִשְׁיֹון כֹּורֶשׁ מֶלֶךְ־פָּרַס עֲלֵיהֶם׃ פ	7 On donna de l’argent aux tailleurs de pierre et aux charpentiers; des vivres, de la boisson et de l’huile aux gens de Sidon et de Tyr, pour qu’ils fassent venir du bois de cèdre. Ils devaient l’amener par mer depuis le Liban jusqu’à Jaffa, selon l’autorisation reçue de Cyrus, roi de Perse.
8 וּבַשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לְבֹואָם אֶל־בֵּית הָאֱלֹהִים לִירוּשָׁלִַם בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי הֵחֵלּוּ זְרֻבָּבֶל בֶּןשְׁ־אַלְתִּיאֵל וְיֵשׁוּעַ בֶּן־יֹוצָדָק וּשְׁאָר אֲחֵיהֶם ׀ הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם וְכָל־הַבָּאִים מֵהַשְּׁבִי יְרוּשָׁלִַם וַיַּעֲמִידוּ אֶת־הַלְוִיִּם מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה לְנַצֵּחַ עַל־מְלֶאכֶת בֵּית־יְהוָה׃ פ	8 La deuxième année après leur arrivée au Temple de Dieu à Jérusalem, au deuxième mois, Zorobabel fils de Chéaltiel et Josué fils de Yosadak, le reste de leurs frères, les prêtres, les lévites et tous ceux qui étaient rentrés de captivité à Jérusalem commencèrent le travail. On chargea les lévites de 20 ans et plus, de diriger les travaux du Temple de Yahvé.
9 וַיַּעֲמֹד יֵשׁוּעַ בָּנָיו וְאֶחָיו קַדְמִיאֵל וּבָנָיו בְּנֵי־יְהוּדָה כְּאֶחָד לְנַצֵּחַ עַל־עֹשֵׂה הַמְּלָאכָה בְּבֵית הָאֱלֹהִים ס בְּנֵי חֵנָדָד בְּנֵיהֶם וַאֲחֵיהֶם הַלְוִיִּם	9 Josué, ses fils et ses frères, Kadmiel et ses fils, les fils de Hodavya, prirent tous ensemble la direction de ceux qui travaillaient dans le Temple de Dieu.
10 וְיִסְּדוּ הַבֹּנִים אֶת־הֵיכַל יְהוָה וַיַּעֲמִידוּ הַכֹּהֲנִים מְלֻבָּשִׁים בַּחֲצֹצְרֹות וְהַלְוִיִּם בְּנֵי־אָסָף בַּמְצִלְתַּיִם לְהַלֵּל אֶת־יְהוָה עַל־יְדֵי דָּוִיד מֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵל	10 Lorsque les bâtisseurs posèrent les fondations du Temple de Yahvé, les prêtres en tunique avec leurs trompettes, les lévites fils d’Asaf avec leurs cymbales, se présentèrent pour célébrer Yahvé comme l’avait ordonné David, roi d’Israël.
11 וַיַּעֲנוּ בְּהַלֵּל וּבְהֹודֹת לַיהוָה כִּי טֹוב כִּי־לְעֹולָם חַסְדֹּו עַל־יִשְׂרָאֵל וְכָל־הָעָם הֵרִיעוּ תְרוּעָה גְדֹולָה בְהַלֵּל לַיהוָה עַל הוּסַד בֵּית־יְהוָה׃ ס	11 Ils entonnèrent ce chant, louant et célébrant Yahvé: “Car il est bon, car éternel est son amour pour Israël!” Tout le peuple poussait de grandes acclamations, il rendait grâce à Yahvé de ce qu’on posait les fondations du Temple de Yahvé.
12 וְרַבִּים מֵהַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם וְרָאשֵׁי הָאָבֹות הַזְּקֵנִים אֲשֶׁר רָאוּ אֶת־הַבַּיִת הָרִאשֹׁון בְּיָסְדֹו זֶה הַבַּיִת בְּעֵינֵיהֶם בֹּכִים בְּקֹול גָּדֹול וְרַבִּים בִּתְרוּעָה בְשִׂמְחָה לְהָרִים קֹול	12 Beaucoup de personnes âgées, prêtres et lévites, chefs de familles qui avaient connu le premier Temple, pleuraient abondamment pendant qu’on posait sous leurs yeux les fondations, mais beaucoup d’autres laissaient éclater leurs joyeuses acclamations.
13 וְאֵין הָעָם מַכִּירִים קֹול תְּרוּעַת הַשִּׂמְחָה לְקֹול בְּכִי הָעָם כִּי הָעָם מְרִיעִים תְּרוּעָה גְדֹולָה וְהַקֹּול נִשְׁמַע עַד־לְמֵרָחֹוק׃ פ	13 On ne pouvait plus distinguer le bruit des acclamations joyeuses et celui des pleurs du peuple; les acclamations étaient telles qu’on les entendait de loin.