Sh'muel (שמואל) - 2 Samuele 15

STUTTGARTENSIA-DELITZSCH	NOVA VULGATA
1 וַיְהִי מֵאַחֲרֵי כֵן וַיַּעַשׂ לֹו אַבְשָׁלֹום מֶרְכָּבָה וְסֻסִים וַחֲמִשִּׁים אִישׁ רָצִים לְפָנָיו	1 Post haec fecit sibi Absalom currus et equos et quinqua ginta viros, qui praecederent eum.
2 וְהִשְׁכִּים אַבְשָׁלֹום וְעָמַד עַל־יַד דֶּרֶךְ הַשָּׁעַר וַיְהִי כָּל־הָאִישׁ אֲשֶׁר־יִהְיֶה־לֹּו־רִיב לָבֹוא אֶל־הַמֶּלֶךְ לַמִּשְׁפָּט וַיִּקְרָא אַבְשָׁלֹום אֵלָיו וַיֹּאמֶר אֵי־מִזֶּה עִיר אַתָּה וַיֹּאמֶר מֵאַחַד שִׁבְטֵי־יִשְׂרָאֵל עַבְדֶּךָ	2 Et mane consurgens Absalom stabat iuxta viam portae; et omnem virum, qui habebat negotium, ut veniret ad regis iudicium, vocabat Absalom ad se et dicebat: “ De qua civitate es tu? ”. Qui respondens aiebat: “ Ex una tribu Israel ego sum servus tuus ”.
3 וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַבְשָׁלֹום רְאֵה דְבָרֶךָ טֹובִים וּנְכֹחִים וְשֹׁמֵעַ אֵין־לְךָ מֵאֵת הַמֶּלֶךְ	3 Respondebatque ei Absalom: “ Vide, sermones tui sunt boni et iusti, sed non est qui te audiat constitutus a rege ”. Dicebatque Absalom:
4 וַיֹּאמֶר אַבְשָׁלֹום מִי־יְשִׂמֵנִי שֹׁפֵט בָּאָרֶץ וְעָלַי יָבֹוא כָּל־אִישׁ אֲשֶׁר־יִהְיֶה־לֹּו־רִיב וּמִשְׁפָּט וְהִצְדַּקְתִּיו	4 “ Quis me constituat iudicem in terra, ut ad me veniant omnes, qui habent negotium iudicandum, et iustificem eos? ”.
5 וְהָיָה בִּקְרָב־אִישׁ לְהִשְׁתַּחֲוֹת לֹו וְשָׁלַח אֶת־יָדֹו וְהֶחֱזִיק לֹו וְנָשַׁק לֹו	5 Sed et cum accederet ad eum homo, ut se prostraret coram illo, extendebat manum suam et apprehendens osculabatur eum.
6 וַיַּעַשׂ אַבְשָׁלֹום כַּדָּבָר הַזֶּה לְכָל־יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר־יָבֹאוּ לַמִּשְׁפָּט אֶל־הַמֶּלֶךְ וַיְגַנֵּב אַבְשָׁלֹום אֶת־לֵב אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל׃ פ	6 Faciebatque hoc omni Israel, qui veniebat ad iudicium, ut audiretur a rege, et sollicitabat corda virorum Israel.
7 וַיְהִי מִקֵּץ אַרְבָּעִים שָׁנָה וַיֹּאמֶר אַבְשָׁלֹום אֶל־הַמֶּלֶךְ אֵלֲכָה נָּא וַאֲשַׁלֵּם אֶת־נִדְרִי אֲשֶׁר־נָדַרְתִּי לַיהוָה בְּחֶבְרֹון	7 Post quattuor autem annos dixit Absalom ad regem: “ Vadam, quaeso, et reddam in Hebron vota mea, quae vovi Domino.
8 כִּי־נֵדֶר נָדַר עַבְדְּךָ בְּשִׁבְתִּי בִגְשׁוּר בַּאֲרָם לֵאמֹר אִם־ [יְשִׁיב כ] (יָשֹׁוב ק) יְשִׁיבֵנִי יְהוָה יְרוּשָׁלִַם וְעָבַדְתִּי אֶת־יְהוָה	8 Votum enim vovit servus tuus, cum esset in Gesur Syriae, dicens: Si reduxerit me Dominus in Ierusalem, sacrificabo Domino ”.
9 וַיֹּאמֶר־לֹו הַמֶּלֶךְ לֵךְ בְּשָׁלֹום וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ חֶבְרֹונָה׃ פ	9 Dixitque ei rex. “ Vade in pace ”. Et surrexit et abiit in Hebron.
10 וַיִּשְׁלַח אַבְשָׁלֹום מְרַגְּלִים בְּכָל־שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר כְּשָׁמְעֲכֶם אֶת־קֹול הַשֹּׁפָר וַאֲמַרְתֶּם מָלַךְ אַבְשָׁלֹום בְּחֶבְרֹון	10 Misit autem Absalom exploratores in universas tribus Israel dicens: “ Statim ut audieritis clangorem bucinae, dicite: “Factus est rex Absalom in Hebron” ”.
11 וְאֶת־אַבְשָׁלֹום הָלְכוּ מָאתַיִם אִישׁ מִירוּשָׁלִַם קְרֻאִים וְהֹלְכִים לְתֻמָּם וְלֹא יָדְעוּ כָּל־דָּבָר	11 Porro cum Absalom ierunt ducenti viri de Ierusalem vocati, euntes simplici corde et causam penitus ignorantes.
12 וַיִּשְׁלַח אַבְשָׁלֹום אֶת־אֲחִיתֹפֶל הַגִּילֹנִי יֹועֵץ דָּוִד מֵעִירֹו מִגִּלֹה בְּזָבְחֹו אֶת־הַזְּבָחִים וַיְהִי הַקֶּשֶׁר אַמִּץ וְהָעָם הֹולֵךְ וָרָב אֶת־אַבְשָׁלֹום	12 Accersivit quoque Absalom, cum immolaret victimas, Achitophel Gilonitem consiliarium David de civitate sua Gilo. Et facta est coniuratio valida; populusque concurrens augebatur cum Absalom.
13 וַיָּבֹא הַמַּגִּיד אֶל־דָּוִד לֵאמֹר הָיָה לֶב־אִישׁ יִשְׂרָאֵל אַחֲרֵי אַבְשָׁלֹום	13 Venit igitur nuntius ad David dicens: “ Toto corde universus Israel sequitur Absalom ”.
14 וַיֹּאמֶר דָּוִד לְכָל־עֲבָדָיו אֲשֶׁר־אִתֹּו בִירוּשָׁלִַם קוּמוּ וְנִבְרָחָה כִּי לֹא־תִהְיֶה־לָּנוּ פְלֵיטָה מִפְּנֵי אַבְשָׁלֹום מַהֲרוּ לָלֶכֶת פֶּן־יְמַהֵר וְהִשִּׂגָנוּ וְהִדִּיחַ עָלֵינוּ אֶת־הָרָעָה וְהִכָּה הָעִיר לְפִי־חָרֶב	14 Et ait David servis suis, qui erant cum eo in Ierusalem: “ Surgite, fugiamus; neque enim erit nobis effugium a facie Absalom. Festinate egredi, ne festinans occupet nos et impellat super nos ruinam et percutiat civitatem in ore gladii ”.
15 וַיֹּאמְרוּ עַבְדֵי־הַמֶּלֶךְ אֶל־הַמֶּלֶךְ כְּכֹל אֲשֶׁר־יִבְחַר אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ הִנֵּה עֲבָדֶיךָ	15 Dixeruntque servi regis ad eum: “ In omnibus, quaecumque elegerit dominus noster rex, ecce servi tui sumus ”.
16 וַיֵּצֵא הַמֶּלֶךְ וְכָל־בֵּיתֹו בְּרַגְלָיו וַיַּעֲזֹב הַמֶּלֶךְ אֵת עֶשֶׂר נָשִׁים פִּלַגְשִׁים לִשְׁמֹר הַבָּיִת	16 Egressus est ergo rex et universa domus eius post eum et dereliquit rex decem mulieres concubinas ad custodiendam domum.
17 וַיֵּצֵא הַמֶּלֶךְ וְכָל־הָעָם בְּרַגְלָיו וַיַּעַמְדוּ בֵּית הַמֶּרְחָק	17 Egressusque rex et omnis populus post eum steterunt ad ultimam domum.
18 וְכָל־עֲבָדָיו עֹבְרִים עַל־יָדֹו וְכָל־הַכְּרֵתִי וְכָל־הַפְּלֵתִי וְכָל־הַגִּתִּים שֵׁשׁ־מֵאֹות אִישׁ אֲשֶׁר־בָּאוּ בְרַגְלֹו מִגַּת עֹבְרִים עַל־פְּנֵי הַמֶּלֶךְ	18 Et universi servi eius transierunt iuxta eum; et omnes Cherethi et Phelethi et omnes Getthaei, sescenti viri, qui secuti eum fuerant de Geth, transierunt coram rege.
19 וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל־אִתַּי הַגִּתִּי לָמָּה תֵלֵךְ גַּם־אַתָּה אִתָּנוּ שׁוּב וְשֵׁב עִם־הַמֶּלֶךְ כִּי־נָכְרִי אַתָּה וְגַם־גֹּלֶה אַתָּה לִמְקֹומֶךָ	19 Dixit autem rex ad Ethai Getthaeum: “ Cur venis etiam tu nobiscum? Revertere et habita cum rege, quia alienigena es, immo et exsul de loco tuo.
20 תְּמֹול ׀ בֹּואֶךָ וְהַיֹּום [אֲנֹועֲךָ כ] (אֲנִיעֲךָ ק) עִמָּנוּ לָלֶכֶת וַאֲנִי הֹולֵךְ עַל אֲשֶׁר־אֲנִי הֹולֵךְ שׁוּב וְהָשֵׁב אֶת־אַחֶיךָ עִמָּךְ חֶסֶד וֶאֱמֶת	20 Heri venisti, et hodie compellam te vagari nobiscum, cum ego vadam, quo iturus sum? Revertere et reduc tecum fratres tuos, et Dominus faciat tecum misericordiam et veritatem ”.
21 וַיַּעַן אִתַּי אֶת־הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמַר חַי־יְהוָה וְחֵי אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ כִּי אִם־בִּמְקֹום אֲשֶׁר יִהְיֶה־שָּׁם ׀ אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ אִם־לְמָוֶת אִם־לְחַיִּים כִּי־שָׁם יִהְיֶה עַבְדֶּךָ	21 Et respondit Ethai regi dicens: “ Vivit Dominus et vivit dominus meus rex, in quocumque loco fuerit dominus meus rex, sive ad mortem sive ad vitam, ibi erit servus tuus ”.
22 וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל־אִתַּי לֵךְ וַעֲבֹר וַיַּעֲבֹר אִתַּי הַגִּתִּי וְכָל־אֲנָשָׁיו וְכָל־הַטַּף אֲשֶׁר אִתֹּו	22 Et ait David Ethai: “ Veni et transi ”. Et transivit Ethai Getthaeus et omnes viri eius et omnes parvuli, qui cum eo erant.
23 וְכָל־הָאָרֶץ בֹּוכִים קֹול גָּדֹול וְכָל־הָעָם עֹבְרִים וְהַמֶּלֶךְ עֹבֵר בְּנַחַל קִדְרֹון וְכָל־הָעָם עֹבְרִים עַל־פְּנֵי־דֶרֶךְ אֶת־הַמִּדְבָּר	23 Omnisque terra flebat voce magna, et universus populus transibat. Rex quoque transgrediebatur torrentem Cedron, et cunctus populus incedebat contra viam deserti.
24 וְהִנֵּה גַם־צָדֹוק וְכָל־הַלְוִיִּם אִתֹּו נֹשְׂאִים אֶת־אֲרֹון בְּרִית הָאֱלֹהִים וַיַּצִּקוּ אֶת־אֲרֹון הָאֱלֹהִים וַיַּעַל אֶבְיָתָר עַד־תֹּם כָּל־הָעָם לַעֲבֹור מִן־הָעִיר	24 Venit autem et Sadoc et universi Levitae cum eo portantes arcam foederis Dei; et deposuerunt arcam Dei. Et sacrificavit Abiathar, donec omnis populus egressus fuerat de civitate.
25 וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְצָדֹוק הָשֵׁב אֶת־אֲרֹון הָאֱלֹהִים הָעִיר אִם־אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֵי יְהוָה וֶהֱשִׁבַנִי וְהִרְאַנִי אֹתֹו וְאֶת־נָוֵהוּ	25 Et dixit rex ad Sadoc: “ Reporta arcam Dei in urbem. Si invenero gratiam in oculis Domini, reducet me et ostendet mihi eam et habitationem suam.
26 וְאִם כֹּה יֹאמַר לֹא חָפַצְתִּי בָּךְ הִנְנִי יַעֲשֶׂה־לִּי כַּאֲשֶׁר טֹוב בְּעֵינָיו׃ ס	26 Si autem dixerit: “Non places mihi”, praesto sum: faciat, quod bonum est coram se ”.
27 וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל־צָדֹוק הַכֹּהֵן הֲרֹואֶה אַתָּה שֻׁבָה הָעִיר בְּשָׁלֹום וַאֲחִימַעַץ בִּנְךָ וִיהֹונָתָן בֶּן־אֶבְיָתָר שְׁנֵי בְנֵיכֶם אִתְּכֶם	27 Et dixit rex ad Sadoc sacerdotem: “ Videsne? Revertere in civitatem in pace; et Achimaas filius tuus et Ionathan filius Abiathar, duo filii vestri sint vobiscum.
28 רְאוּ אָנֹכִי מִתְמַהְמֵהַּ [בְּעַבְרֹות כ] (בְּעַרְבֹות ק) הַמִּדְבָּר עַד בֹּוא דָבָר מֵעִמָּכֶם לְהַגִּיד לִי	28 Ecce ego morabor ad vada deserti, donec veniat sermo a vobis indicans mihi ”.
29 וַיָּשֶׁב צָדֹוק וְאֶבְיָתָר אֶת־אֲרֹון הָאֱלֹהִים יְרוּשָׁלִָם וַיֵּשְׁבוּ שָׁם	29 Reportaverunt igitur Sadoc et Abiathar arcam Dei Ierusalem et manserunt ibi.
30 וְדָוִד עֹלֶה בְמַעֲלֵה הַזֵּיתִים עֹלֶה ׀ וּבֹוכֶה וְרֹאשׁ לֹו חָפוּי וְהוּא הֹלֵךְ יָחֵף וְכָל־הָעָם אֲשֶׁר־אִתֹּו חָפוּ אִישׁ רֹאשֹׁו וְעָלוּ עָלֹה וּבָכֹה	30 Porro David ascendebat clivum Olivarum scandens et flens, operto capite et nudis pedibus incedens; sed et omnis populus, qui erat cum eo, operto capite ascendebat plorans.
31 וְדָוִד הִגִּיד לֵאמֹר אֲחִיתֹפֶל בַּקֹּשְׁרִים עִם־אַבְשָׁלֹום וַיֹּאמֶר דָּוִד סַכֶּל־נָא אֶת־עֲצַת אֲחִיתֹפֶל יְהוָה	31 Nuntiatum est autem David quod et Achitophel esset in coniuratione cum Absalom; dixitque David: “ Infatua, quaeso, Domine, consilium Achitophel ”.
32 וַיְהִי דָוִד בָּא עַד־הָרֹאשׁ אֲשֶׁר־יִשְׁתַּחֲוֶה שָׁם לֵאלֹהִים וְהִנֵּה לִקְרָאתֹו חוּשַׁי הָאַרְכִּי קָרוּעַ כֻּתָּנְתֹּו וַאֲדָמָה עַל־רֹאשֹׁו	32 Cumque ascendisset David summitatem montis, in quo adorabatur Deus, ecce occurrit ei Chusai Arachites, scissa veste et terra pleno capite.
33 וַיֹּאמֶר לֹו דָּוִד אִם עָבַרְתָּ אִתִּי וְהָיִתָ עָלַי לְמַשָּׂא	33 Et dixit ei David: “ Si veneris mecum, eris mihi oneri;
34 וְאִם־הָעִיר תָּשׁוּב וְאָמַרְתָּ לְאַבְשָׁלֹום עַבְדְּךָ אֲנִי הַמֶּלֶךְ אֶהְיֶה עֶבֶד אָבִיךָ וַאֲנִי מֵאָז וְעַתָּה וַאֲנִי עַבְדֶּךָ וְהֵפַרְתָּה לִי אֵת עֲצַת אֲחִיתֹפֶל	34 Si autem in civitatem revertaris et dixeris Absalom: “Servus tuus ego, rex, ero; servus patris tui ego fui prius, nunc autem ego sum servus tuus”, dissipabis mihi consilium Achitophel.
35 וַהֲלֹוא עִמְּךָ שָׁם צָדֹוק וְאֶבְיָתָר הַכֹּהֲנִים וְהָיָה כָּל־הַדָּבָר אֲשֶׁר תִּשְׁמַע מִבֵּית הַמֶּלֶךְ תַּגִּיד לְצָדֹוק וּלְאֶבְיָתָר הַכֹּהֲנִים	35 Habes autem tecum Sadoc et Abiathar sacerdotes; et omne verbum, quodcumque audieris de domo regis, indicabis Sadoc et Abiathar sacerdotibus.
36 הִנֵּה־שָׁם עִמָּם שְׁנֵי בְנֵיהֶם אֲחִימַעַץ לְצָדֹוק וִיהֹונָתָן לְאֶבְיָתָר וּשְׁלַחְתֶּם בְּיָדָם אֵלַי כָּל־דָּבָר אֲשֶׁר תִּשְׁמָעוּ	36 Sunt autem cum eis duo filii eorum: Achimaas Sadoc et Ionathan Abiathar; et mittetis per eos ad me omne verbum, quod audieritis ”.
37 וַיָּבֹא חוּשַׁי רֵעֶה דָוִד הָעִיר וְאַבְשָׁלֹם יָבֹא יְרוּשָׁלִָם	37 Veniente ergo Chusai amico David in civitatem, Absalom quoque ingressus est Ierusalem.