Sh'muel (שמואל) - 2 Samuele 1

STUTTGARTENSIA-DELITZSCH	VULGATA
1 וַיְהִי אַחֲרֵי מֹות שָׁאוּל וְדָוִד שָׁב מֵהַכֹּות אֶת־הָעֲמָלֵק וַיֵּשֶׁב דָּוִד בְּצִקְלָג יָמִים שְׁנָיִם	1 Factum est autem, postquam mortuus est Saul, ut David reverteretur a cæde Amalec, et maneret in Siceleg duos dies.
2 וַיְהִי ׀ בַּיֹּום הַשְּׁלִישִׁי וְהִנֵּה אִישׁ בָּא מִן־הַמַּחֲנֶה מֵעִם שָׁאוּל וּבְגָדָיו קְרֻעִים וַאֲדָמָה עַל־רֹאשֹׁו וַיְהִי בְּבֹאֹו אֶל־דָּוִד וַיִּפֹּל אַרְצָה וַיִּשְׁתָּחוּ	2 In die autem tertia apparuit homo veniens de castris Saul veste conscissa, et pulvere conspersus caput : et ut venit ad David, cecidit super faciem suam, et adoravit.
3 וַיֹּאמֶר לֹו דָּוִד אֵי מִזֶּה תָּבֹוא וַיֹּאמֶר אֵלָיו מִמַּחֲנֵה יִשְׂרָאֵל נִמְלָטְתִּי	3 Dixitque ad eum David : Unde venis ? Qui ait ad eum : De castris Israël fugi.
4 וַיֹּאמֶר אֵלָיו דָּוִד מֶה־הָיָה הַדָּבָר הַגֶּד־נָא לִי וַיֹּאמֶר אֲשֶׁר־נָס הָעָם מִן־הַמִּלְחָמָה וְגַם־הַרְבֵּה נָפַל מִן־הָעָם וַיָּמֻתוּ וְגַם שָׁאוּל וִיהֹונָתָן בְּנֹו מֵתוּ	4 Et dixit ad eum David : Quod est verbum quod factum est ? indica mihi. Qui ait : Fugit populus ex prælio, et multi corruentes e populo mortui sunt : sed et Saul et Jonathas filius ejus interierunt.
5 וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל־הַנַּעַר הַמַּגִּיד לֹו אֵיךְ יָדַעְתָּ כִּי־מֵת שָׁאוּל וִיהֹונָתָן בְּנֹו	5 Dixitque David ad adolescentem qui nuntiabat ei : Unde scis quia mortuus est Saul, et Jonathas filius ejus ?
6 וַיֹּאמֶר הַנַּעַר ׀ הַמַּגִּיד לֹו נִקְרֹא נִקְרֵיתִי בְּהַר הַגִּלְבֹּעַ וְהִנֵּה שָׁאוּל נִשְׁעָן עַל־חֲנִיתֹו וְהִנֵּה הָרֶכֶב וּבַעֲלֵי הַפָּרָשִׁים הִדְבִּקֻהוּ	6 Et ait adolescens qui nuntiabat ei : Casu veni in montem Gelboë, et Saul incumbebat super hastam suam : porro currus et equites appropinquabant ei,
7 וַיִּפֶן אַחֲרָיו וַיִּרְאֵנִי וַיִּקְרָא אֵלָי וָאֹמַר הִנֵּנִי	7 et conversus post tergum suum, vidensque me, vocavit. Cui cum respondissem : Adsum :
8 וַיֹּאמֶר לִי מִי־אָתָּה [וַיֹּאמֶר כ] (וָאֹמַר ק) אֵלָיו עֲמָלֵקִי אָנֹכִי	8 dixit mihi : Quisnam es tu ? Et aio ad eum : Amalecites ego sum.
9 וַיֹּאמֶר אֵלַי עֲמָד־נָא עָלַי וּמֹתְתֵנִי כִּי אֲחָזַנִי הַשָּׁבָץ כִּי־כָל־עֹוד נַפְשִׁי בִּי	9 Et locutus est mihi : Sta super me, et interfice me : quoniam tenent me angustiæ, et adhuc tota anima mea in me est.
10 וָאֶעֱמֹד עָלָיו וַאֲמֹתְתֵהוּ כִּי יָדַעְתִּי כִּי לֹא יִחְיֶה אַחֲרֵי נִפְלֹו וָאֶקַּח הַנֵּזֶר ׀ אֲשֶׁר עַל־רֹאשֹׁו וְאֶצְעָדָה אֲשֶׁר עַל־זְרֹעֹו וָאֲבִיאֵם אֶל־אֲדֹנִי הֵנָּה	10 Stansque super eum, occidi illum : sciebam enim quod vivere non poterat post ruinam : et tuli diadema quod erat in capite ejus, et armillam de brachio illius, et attuli ad te dominum meum huc.
11 וַיַּחֲזֵק דָּוִד [בִּבְגָדֹו כ] (בִּבְגָדָיו ק) וַיִּקְרָעֵם וְגַם כָּל־הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר אִתֹּו	11 Apprehendens autem David, vestimenta sua scidit, omnesque viri qui erant cum eo,
12 וַיִּסְפְּדוּ וַיִּבְכּוּ וַיָּצֻמוּ עַד־הָעָרֶב עַל־שָׁאוּל וְעַל־יְהֹונָתָן בְּנֹו וְעַל־עַם יְהוָה וְעַל־בֵּית יִשְׂרָאֵל כִּי נָפְלוּ בֶּחָרֶב׃ ס	12 et planxerunt, et fleverunt, et jejunaverunt usque ad vesperam super Saul, et super Jonathan filium ejus, et super populum Domini, et super domum Israël, eo quod corruissent gladio.
13 וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל־הַנַּעַר הַמַּגִּיד לֹו אֵי מִזֶּה אָתָּה וַיֹּאמֶר בֶּן־אִישׁ גֵּר עֲמָלֵקִי אָנֹכִי	13 Dixitque David ad juvenem qui nuntiaverat ei : Unde es tu ? Qui respondit : Filius hominis advenæ Amalecitæ ego sum.
14 וַיֹּאמֶר אֵלָיו דָּוִד אֵיךְ לֹא יָרֵאתָ לִשְׁלֹחַ יָדְךָ לְשַׁחֵת אֶת־מְשִׁיחַ יְהוָה	14 Et ait ad eum David : Quare non timuisti mittere manum tuam ut occideres christum Domini ?
15 וַיִּקְרָא דָוִד לְאַחַד מֵהַנְּעָרִים וַיֹּאמֶר גַּשׁ פְּגַע־בֹּו וַיַּכֵּהוּ וַיָּמֹת	15 Vocansque David unum de pueris suis, ait : Accedens irrue in eum. Qui percussit illum, et mortuus est.
16 וַיֹּאמֶר אֵלָיו דָּוִד [דָּמֵיךָ כ] (דָּמְךָ ק) עַל־רֹאשֶׁךָ כִּי פִיךָ עָנָה בְךָ לֵאמֹר אָנֹכִי מֹתַתִּי אֶת־מְשִׁיחַ יְהוָה׃ ס	16 Et ait ad eum David : Sanguis tuus super caput tuum : os enim tuum locutum est adversum te, dicens : Ego interfeci christum Domini.
17 וַיְקֹנֵן דָּוִד אֶת־הַקִּינָה הַזֹּאת עַל־שָׁאוּל וְעַל־יְהֹונָתָן בְּנֹו	17 Planxit autem David planctum hujuscemodi super Saul, et super Jonathan filium ejus
18 וַיֹּאמֶר לְלַמֵּד בְּנֵי־יְהוּדָה קָשֶׁת הִנֵּה כְתוּבָה עַל־סֵפֶר הַיָּשָׁר	18 (et præcepit ut docerent filios Juda arcum, sicut scriptum est in libro justorum), et ait : Considera, Israël, pro his qui mortui sunt, super excelsa tua vulnerati.
19 הַצְּבִי יִשְׂרָאֵל עַל־בָּמֹותֶיךָ חָלָל אֵיךְ נָפְלוּ גִבֹּורִים	19 Inclyti Israël super montes tuos interfecti sunt : quomodo ceciderunt fortes ?
20 אַל־תַּגִּידוּ בְגַת אַל־תְּבַשְּׂרוּ בְּחוּצֹת אַשְׁקְלֹון פֶּן־תִּשְׂמַחְנָה בְּנֹות פְּלִשְׁתִּים פֶּן־תַּעֲלֹזְנָה בְּנֹות הָעֲרֵלִים	20 Nolite annuntiare in Geth, neque annuntietis in compitis Ascalonis : ne forte lætentur filiæ Philisthiim ; ne exultent filiæ incircumcisorum.
21 הָרֵי בַגִּלְבֹּעַ אַל־טַל וְאַל־מָטָר עֲלֵיכֶם וּשְׂדֵי תְרוּמֹת כִּי שָׁם נִגְעַל מָגֵן גִּבֹּורִים מָגֵן שָׁאוּל בְּלִי מָשִׁיחַ בַּשָּׁמֶן	21 Montes Gelboë, nec ros, nec pluvia veniant super vos, neque sint agri primitiarum : quia ibi abjectus est clypeus fortium : clypeus Saul, quasi non esset unctus oleo.
22 מִדַּם חֲלָלִים מֵחֵלֶב גִּבֹּורִים קֶשֶׁת יְהֹונָתָן לֹא נָשֹׂוג אָחֹור וְחֶרֶב שָׁאוּל לֹא תָשׁוּב רֵיקָם	22 A sanguine interfectorum, ab adipe fortium, sagitta Jonathæ numquam rediit retrorsum, et gladius Saul non est reversus inanis.
23 שָׁאוּל וִיהֹונָתָן הַנֶּאֱהָבִים וְהַנְּעִימִם בְּחַיֵּיהֶם וּבְמֹותָם לֹא נִפְרָדוּ מִנְּשָׁרִים קַלּוּ מֵאֲרָיֹות גָּבֵרוּ	23 Saul et Jonathas amabiles, et decori in vita sua, in morte quoque non sunt divisi : aquilis velociores, leonibus fortiores.
24 בְּנֹות יִשְׂרָאֵל אֶל־שָׁאוּל בְּכֶינָה הַמַּלְבִּשְׁכֶם שָׁנִי עִם־עֲדָנִים הַמַּעֲלֶה עֲדִי זָהָב עַל לְבוּשְׁכֶן	24 Filiæ Israël, super Saul flete, qui vestiebat vos coccino in deliciis, qui præbebat ornamenta aurea cultui vestro.
25 אֵיךְ נָפְלוּ גִבֹּרִים בְּתֹוךְ הַמִּלְחָמָה יְהֹונָתָן עַל־בָּמֹותֶיךָ חָלָל	25 Quomodo ceciderunt fortes in prælio ? Jonathas in excelsis tuis occisus est ?
26 צַר־לִי עָלֶיךָ אָחִי יְהֹונָתָן נָעַמְתָּ לִּי מְאֹד נִפְלְאַתָה אַהֲבָתְךָ לִי מֵאַהֲבַת נָשִׁים	26 Doleo super te, frater mi Jonatha, decore nimis, et amabilis super amorem mulierum. Sicut mater unicum amat filium suum, ita ego te diligebam.
27 אֵיךְ נָפְלוּ גִבֹּורִים וַיֹּאבְדוּ כְּלֵי מִלְחָמָה׃ פ	27 Quomodo ceciderunt robusti, et perierunt arma bellica ?