Vangelo secondo Luca 20

LA SACRA BIBBIA	MODERN HEBREW BIBLE
1 Un giorno, mentre istruiva il popolo nel tempio e annunziava il suo messaggio, andarono da lui i capi dei sacerdoti, i dottori della legge, con i capi del popolo, e gli dissero:	1 ויהי היום והוא מלמד את העם במקדש ומבשר ויגשו הכהנים והסופרים עם הזקנים
2 "Dicci con quale autorità tu fai queste cose. Chi ti ha dato questo potere?".	2 ויאמרו אליו אמר נא לנו באי זו רשות אתה עשה את אלה או מי הוא הנתן לך את הרשות הזאת
3 Gesù rispose loro: "Io pure vi farò una domanda. Ditemi:	3 ויען ויאמר אליהם אף אני אשאלכם דבר ואמרו לי
4 il battesimo di Giovanni era dal cielo o dagli uomini?".	4 טבילת יוחנן המן השמים היתה אם מבני אדם
5 Essi allora fecero tra loro questo ragionamento: "Se diciamo "dal cielo", risponderà: "Perché non gli avete creduto?".	5 ויחשבו בלבם לאמר אם נאמר מן השמים ואמר למה זה לא האמנתם לו
6 Se invece diciamo "dagli uomini", allora il popolo ci lapiderà, perché tutti sono convinti che Giovanni era un profeta".	6 ואם נאמר מבני אדם וסקלנו כל העם בעמדם על דעתם כי יוחנן נביא היה
7 Perciò risposero di non saperlo.	7 ויענו לא ידענו מאין
8 E Gesù disse loro: "Neppure io vi dirò con quale autorità faccio queste cose".	8 ויאמר ישוע אליהם גם אני לא אמר לכם באי זו רשות אני עשה אלה
9 Poi cominciò a raccontare al popolo questa parabola: "Un uomo piantò una vigna, l'affidò a dei contadini e se ne andò lontano per molto tempo.	9 ויחל לדבר אל העם את המשל הזה איש אחד נטע כרם ויתן אתו אל כרמים וילך בדרך מרחוק לימים רבים
10 Al momento opportuno, mandò un servo da quei contadini per ritirare la sua parte del raccolto della vigna. Ma i contadini lo bastonarono e lo mandarono via a mani vuote.	10 ולמועד שלח עבד אל הכרמים לתת לו מפרי הכרם והכרמים הכהו וישלחהו ריקם
11 Il padrone mandò un altro servo, ma essi percossero anche questo, lo insultarono e lo rimandarono a mani vuote.	11 ויסף שלח עבד אחר ויכו גם אתו ויחרפהו וישלחהו ריקם
12 Ne mandò ancora un terzo, ma quei contadini percossero gravemente anche lui e lo cacciarono.	12 ויסף לשלח שלישי וגם אתו פצעו ויגרשהו וידחפהו חוצה
13 Allora il padrone della vigna disse: "Che cosa posso fare? Manderò il mio figlio, l'amato. Forse di lui avranno rispetto".	13 ויאמר בעל הכרם מה אעשה אשלחה את בני את ידידי כראותם אותו אולי יגורו מפניו
14 Ma i contadini, appena lo videro, dissero tra loro: "Costui è l'erede! Ammazziamolo, perché l'eredità sia nostra!".	14 וכראות אתו הכרמים נועצו יחדו לאמר זה הוא היורש לכו ונהרגהו ותהי לנו הירשה
15 E, gettatolo fuori dalla vigna, lo uccisero. Che cosa farà dunque il padrone della vigna a costoro?	15 ויגרשו אותו אל מחוץ לכרם ויהרגהו ועתה מה יעשה להם בעל הכרם
16 Verrà, disperderà quei contadini e darà la vigna ad altri". Ma essi, udite queste parole, dissero: "Non sia mai!".	16 יבוא ויאבד את הכרמים האלה ויתן את הכרם לאחרים ויהי כשמעם ויאמרו חלילה מהיות כזאת
17 Allora Gesù fissò lo sguardo su di loro e disse: "Che cos'è dunque ciò che sta scritto: La pietra che i costruttori hanno scartata è diventata pietra di base?	17 ויבט בם ויאמר ומה הוא זה הכתוב אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה
18 Chiunque cadrà su quella pietra si sfracellerà; e colui sul quale essa cadrà, lo stritolerà".	18 כל הנפל על האבן ההיא ישבר ואת אשר תפל עליו תשחקהו
19 I dottori della legge e i capi dei sacerdoti cercarono di impadronirsi di lui in quello stesso momento, ma ebbero paura del popolo. Avevano ben capito che egli aveva detto per loro quella parabola.	19 ויבקשו הכהנים הגדולים והסופרים לשלח בו את ידם בעת ההיא וייראו מפני העם כי ידעו אשר עליהם דבר את המשל הזה
20 Si misero a osservarlo e mandarono delle spie, che dovevano fingersi persone oneste, per coglierlo in fallo in un suo discorso e poterlo consegnare al potere e all'autorità del governatore.	20 ויארבו לו וישלחו מארבים והם נדמו כצדיקים למען ילכדו אותו בדבר להסגירו אל השררה ואל יד ההגמון
21 Essi lo interrogarono: "Maestro, sappiamo che parli ed insegni con rettitudine. Tu non guardi in faccia a nessuno, ma insegni veramente la via di Dio.	21 וישאלהו לאמר רבי ידענו כי נכונה תדבר ותלמד ולא תשא פנים כי באמת מורה אתה את דרך אלהים
22 Ci è lecito o no pagare il tributo a Cesare?".	22 המתר לנו לתת מס אל הקיסר אם לא
23 Rendendosi conto della loro malizia, disse:	23 ויכר את נכליהם ויאמר להם
24 "Mostratemi un denaro: di chi è l'immagine e l'iscrizione?".	24 מה תנסוני הראוני דינר של מי הצורה והמכתב אשר עליו ויענו ויאמרו של הקיסר
25 Risposero: "Di Cesare". Ed egli disse: "Date a Cesare quel che è di Cesare e a Dio quel che è di Dio".	25 ויאמר אליהם לכן תנו לקיסר את אשר לקיסר ולאלהים את אשר לאלהים
26 Così non poterono coglierlo in fallo per quello che diceva al popolo e, meravigliatisi della sua risposta, non seppero più che cosa dire.	26 ולא יכלו ללכדו בדבר לפני העם ויתמהו על מענהו ויחרישו
27 Si avvicinarono alcuni sadducei, i quali dicono che non vi è risurrezione, e gli domandarono:	27 ויקרבו אנשים מן הצדוקים הכפרים בתחית המתים וישאלהו לאמר
28 "Maestro, Mosè ci ha prescritto: se uno muore e lascia la moglie senza figli, suo fratello deve sposare la vedova e dare una discendenza al proprio fratello.	28 מורה משה כתב לנו כי ימות אח בעל אשה ובנים אין לו ולקח אחיו את אשתו והקים זרע לאחיו
29 C'erano dunque sette fratelli: il primo si sposò e morì senza lasciare figli.	29 והנה היו שבעה אחים והראשון לקח אשה וימת לא בנים
30 Allora la prese il secondo	30 ויקח אתה השני וימת גם הוא לא בנים
31 e poi il terzo e così tutti e sette sposarono quella vedova: e tutti morirono senza lasciare figli.	31 ויקח אתה השלישי וככה עשו אף השבעה ולא הניחו בנים וימותו
32 Poi morì anche la donna.	32 ובאחרונה מתה גם האשה
33 Questa donna, quando i morti risorgeranno, di chi sarà moglie? Poiché tutti e sette i fratelli l'hanno avuta come moglie".	33 והנה בתחית המתים למי מהם תהיה לאשה כי היתה אשה לשבעה
34 Gesù rispose loro: "I figli di questo mondo prendono moglie e prendono marito;	34 ויען ישוע ויאמר אליהם בני העולם הזה ישאו נשים ותנשאנה
35 ma quelli che sono giudicati degni del mondo futuro e della risurrezione dai morti, non prendono né moglie né marito.	35 והזכים לנחל את העולם הבא ואת תחית המתים לא ישאו נשים ולא תנשאנה
36 Essi non possono più morire, perché sono uguali agli angeli, e sono figli di Dio fatti degni della risurrezione.	36 כי לא יוכלו עוד למות כי שוים הם למלאכים ובני אלהים המה בהיותם בני התקומה
37 E che i morti risorgono, lo ha affermato anche Mosè a proposito del roveto, quando dice che il Signore è Dio di Abramo, Dio di Isacco e Dio di Giacobbe.	37 וגם משה רמז בסנה כי יקומו המתים בקראו את יהוה אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב
38 Quindi Dio non è il Dio dei morti, ma dei viventi, perché tutti vivono per lui".	38 והאלהים איננו אלהי המתים כי אם אלהי החיים כי כלם חיים לו
39 Intervennero allora alcuni dottori della legge e dissero: "Maestro, hai parlato bene".	39 ויענו מן הסופרים רבי יפה דברת
40 Da quel momento non avevano più il coraggio di fargli domande.	40 ולא ערבו עוד את לבם לשאל אותו דבר
41 Un giorno egli disse loro: "Come mai si dice che il Messia è figlio di Davide?	41 ויאמר אליהם איך יאמרו על המשיח כי הוא בן דוד
42 Nel libro dei Salmi lo stesso Davide dice: Il Signore ha detto al mio Signore: Siedi alla mia destra,	42 והוא דוד אמר בספר תהלים נאם יהוה לאדני שב לימיני
43 finché io ponga i tuoi nemici come sgabello sotto i tuoi piedi.	43 עד אשית איביך הדם לרגליך
44 Davide dunque lo chiama Signore. Perciò, come può essere suo figlio?".	44 הנה דוד קרא לו אדון ואיך הוא בנו
45 Mentre tutto il popolo stava ad ascoltare, disse ai suoi discepoli:	45 ויאמר אל תלמידיו באזני כל העם
46 "Guardatevi dai dottori della legge. Essi amano passeggiare in lunghe vesti, desiderano essere salutati nelle piazze e occupare i posti d'onore nelle sinagoghe e i primi posti nei banchetti.	46 הזהרו מן הסופרים החפצים להתהלך עטופי טלית ואהבים את שאלות שלומם בשוקים ואת מושבי הראש בבתי הכנסיות ואת מסבות הראש בסעודות
47 Fanno lunghe preghiere per farsi vedere, ma nello stesso tempo strappano alle vedove quello che ancora possiedono. Costoro saranno giudicati ben più severamente".	47 הבלעים את בתי האלמנות ומאריכים תפלתם למראה עינים המה משפט על יתר יקחו