Numbers 11

NEW AMERICAN BIBLE	MODERN HEBREW BIBLE
1 Now the people complained in the hearing of the LORD; and when he heard it his wrath flared up so that the fire of the LORD burned among them and consumed the outskirts of the camp.	1 ויהי העם כמתאננים רע באזני יהוה וישמע יהוה ויחר אפו ותבער בם אש יהוה ותאכל בקצה המחנה
2 But when the people cried out to Moses, he prayed to the LORD and the fire died out.	2 ויצעק העם אל משה ויתפלל משה אל יהוה ותשקע האש
3 Hence that place was called Taberah, because there the fire of the LORD burned among them.	3 ויקרא שם המקום ההוא תבערה כי בערה בם אש יהוה
4 The foreign elements among them were so greedy for meat that even the Israelites lamented again, "Would that we had meat for food!	4 והאספסף אשר בקרבו התאוו תאוה וישבו ויבכו גם בני ישראל ויאמרו מי יאכלנו בשר
5 We remember the fish we used to eat without cost in Egypt, and the cucumbers, the melons, the leeks, the onions, and the garlic.	5 זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חנם את הקשאים ואת האבטחים ואת החציר ואת הבצלים ואת השומים
6 But now we are famished; we see nothing before us but this manna."	6 ועתה נפשנו יבשה אין כל בלתי אל המן עינינו
7 Manna was like coriander seed and had the appearance of bdellium.	7 והמן כזרע גד הוא ועינו כעין הבדלח
8 When they had gone about and gathered it up, the people would grind it between millstones or pound it in a mortar, then cook it in a pot and make it into loaves, which tasted like cakes made with oil.	8 שטו העם ולקטו וטחנו ברחים או דכו במדכה ובשלו בפרור ועשו אתו עגות והיה טעמו כטעם לשד השמן
9 At night, when the dew fell upon the camp, the manna also fell.	9 וברדת הטל על המחנה לילה ירד המן עליו
10 When Moses heard the people, family after family, crying at the entrance of their tents, so that the LORD became very angry, he was grieved.	10 וישמע משה את העם בכה למשפחתיו איש לפתח אהלו ויחר אף יהוה מאד ובעיני משה רע
11 "Why do you treat your servant so badly?" Moses asked the LORD. "Why are you so displeased with me that you burden me with all this people?	11 ויאמר משה אל יהוה למה הרעת לעבדך ולמה לא מצתי חן בעיניך לשום את משא כל העם הזה עלי
12 Was it I who conceived all this people? or was it I who gave them birth, that you tell me to carry them at my bosom, like a foster father carrying an infant, to the land you have promised under oath to their fathers?	12 האנכי הריתי את כל העם הזה אם אנכי ילדתיהו כי תאמר אלי שאהו בחיקך כאשר ישא האמן את הינק על האדמה אשר נשבעת לאבתיו
13 Where can I get meat to give to all this people? For they are crying to me, 'Give us meat for our food.'	13 מאין לי בשר לתת לכל העם הזה כי יבכו עלי לאמר תנה לנו בשר ונאכלה
14 I cannot carry all this people by myself, for they are too heavy for me.	14 לא אוכל אנכי לבדי לשאת את כל העם הזה כי כבד ממני
15 If this is the way you will deal with me, then please do me the favor of killing me at once, so that I need no longer face this distress."	15 ואם ככה את עשה לי הרגני נא הרג אם מצאתי חן בעיניך ואל אראה ברעתי
16 Then the LORD said to Moses, "Assemble for me seventy of the elders of Israel, men you know for true elders and authorities among the people, and bring them to the meeting tent. When they are in place beside you,	16 ויאמר יהוה אל משה אספה לי שבעים איש מזקני ישראל אשר ידעת כי הם זקני העם ושטריו ולקחת אתם אל אהל מועד והתיצבו שם עמך
17 I will come down and speak with you there. I will also take some of the spirit that is on you and will bestow it on them, that they may share the burden of the people with you. You will then not have to bear it by yourself.	17 וירדתי ודברתי עמך שם ואצלתי מן הרוח אשר עליך ושמתי עליהם ונשאו אתך במשא העם ולא תשא אתה לבדך
18 "To the people, however, you shall say: Sanctify yourselves for tomorrow, when you shall have meat to eat. For in the hearing of the LORD you have cried, 'Would that we had meat for food! Oh, how well off we were in Egypt!' Therefore the LORD will give you meat for food,	18 ואל העם תאמר התקדשו למחר ואכלתם בשר כי בכיתם באזני יהוה לאמר מי יאכלנו בשר כי טוב לנו במצרים ונתן יהוה לכם בשר ואכלתם
19 and you will eat it, not for one day, or two days, or five, or ten, or twenty days,	19 לא יום אחד תאכלון ולא יומים ולא חמשה ימים ולא עשרה ימים ולא עשרים יום
20 but for a whole month-until it comes out of your very nostrils and becomes loathsome to you. For you have spurned the LORD who is in your midst, and in his presence you have wailed, 'Why did we ever leave Egypt?'"	20 עד חדש ימים עד אשר יצא מאפכם והיה לכם לזרא יען כי מאסתם את יהוה אשר בקרבכם ותבכו לפניו לאמר למה זה יצאנו ממצרים
21 But Moses said, "The people around me include six hundred thousand soldiers; yet you say, 'I will give them meat to eat for a whole month.'	21 ויאמר משה שש מאות אלף רגלי העם אשר אנכי בקרבו ואתה אמרת בשר אתן להם ואכלו חדש ימים
22 Can enough sheep and cattle be slaughtered for them? If all the fish of the sea were caught for them, would they have enough?"	22 הצאן ובקר ישחט להם ומצא להם אם את כל דגי הים יאסף להם ומצא להם
23 The LORD answered Moses, "Is this beyond the LORD'S reach? You shall see now whether or not what I have promised you takes place."	23 ויאמר יהוה אל משה היד יהוה תקצר עתה תראה היקרך דברי אם לא
24 So Moses went out and told the people what the LORD had said. Gathering seventy elders of the people, he had them stand around the tent.	24 ויצא משה וידבר אל העם את דברי יהוה ויאסף שבעים איש מזקני העם ויעמד אתם סביבת האהל
25 The LORD then came down in the cloud and spoke to him. Taking some of the spirit that was on Moses, he bestowed it on the seventy elders; and as the spirit came to rest on them, they prophesied.	25 וירד יהוה בענן וידבר אליו ויאצל מן הרוח אשר עליו ויתן על שבעים איש הזקנים ויהי כנוח עליהם הרוח ויתנבאו ולא יספו
26 Now two men, one named Eldad and the other Medad, were not in the gathering but had been left in the camp. They too had been on the list, but had not gone out to the tent; yet the spirit came to rest on them also, and they prophesied in the camp.	26 וישארו שני אנשים במחנה שם האחד אלדד ושם השני מידד ותנח עליהם הרוח והמה בכתבים ולא יצאו האהלה ויתנבאו במחנה
27 So, when a young man quickly told Moses, "Eldad and Medad are prophesying in the camp,"	27 וירץ הנער ויגד למשה ויאמר אלדד ומידד מתנבאים במחנה
28 Joshua, son of Nun, who from his youth had been Moses' aide, said, "Moses, my lord, stop them."	28 ויען יהושע בן נון משרת משה מבחריו ויאמר אדני משה כלאם
29 But Moses answered him, "Are you jealous for my sake? Would that all the people of the LORD were prophets! Would that the LORD might bestow his spirit on them all!"	29 ויאמר לו משה המקנא אתה לי ומי יתן כל עם יהוה נביאים כי יתן יהוה את רוחו עליהם
30 Then Moses retired to the camp, along with the elders of Israel.	30 ויאסף משה אל המחנה הוא וזקני ישראל
31 There arose a wind sent by the LORD, that drove in quail from the sea and brought them down over the camp site at a height of two cubits from the ground for the distance of a day's journey all around the camp.	31 ורוח נסע מאת יהוה ויגז שלוים מן הים ויטש על המחנה כדרך יום כה וכדרך יום כה סביבות המחנה וכאמתים על פני הארץ
32 All that day, all night, and all the next day the people gathered in the quail. Even the one who got the least gathered ten homers of them. Then they spread them out all around the camp.	32 ויקם העם כל היום ההוא וכל הלילה וכל יום המחרת ויאספו את השלו הממעיט אסף עשרה חמרים וישטחו להם שטוח סביבות המחנה
33 But while the meat was still between their teeth, before it could be consumed, the LORD'S wrath flared up against the people, and he struck them with a very great plague.	33 הבשר עודנו בין שניהם טרם יכרת ואף יהוה חרה בעם ויך יהוה בעם מכה רבה מאד
34 So that place was named Kibroth-hattaavah, because it was there that the greedy people were buried.	34 ויקרא את שם המקום ההוא קברות התאוה כי שם קברו את העם המתאוים
35 From Kibroth-hattaavah the people set out for Hazeroth.	35 מקברות התאוה נסעו העם חצרות ויהיו בחצרות