Nehemiah 2

NEW AMERICAN BIBLE	MODERN HEBREW BIBLE
1 In the month Nisan of the twentieth year of King Artaxerxes, when the wine was in my charge, I took some and offered it to the king. As I had never before been sad in his presence,	1 ויהי בחדש ניסן שנת עשרים לארתחשסתא המלך יין לפניו ואשא את היין ואתנה למלך ולא הייתי רע לפניו
2 the king asked me, "Why do you look sad? If you are not sick, you must be sad at heart." Though I was seized with great fear,	2 ויאמר לי המלך מדוע פניך רעים ואתה אינך חולה אין זה כי אם רע לב ואירא הרבה מאד
3 I answered the king: "May the king live forever! How could I not look sad when the city where my ancestors are buried lies in ruins, and its gates have been eaten out by fire?"	3 ואמר למלך המלך לעולם יחיה מדוע לא ירעו פני אשר העיר בית קברות אבתי חרבה ושעריה אכלו באש
4 The king asked me, "What is it, then, that you wish?" I prayed to the God of heaven	4 ויאמר לי המלך על מה זה אתה מבקש ואתפלל אל אלהי השמים
5 and then answered the king: "If it please the king, and if your servant is deserving of your favor, send me to Judah, to the city of my ancestors' graves, to rebuild it."	5 ואמר למלך אם על המלך טוב ואם ייטב עבדך לפניך אשר תשלחני אל יהודה אל עיר קברות אבתי ואבננה
6 Then the king, and the queen seated beside him, asked me how long my journey would take and when I would return. I set a date that was acceptable to him, and the king agreed that I might go.	6 ויאמר לי המלך והשגל יושבת אצלו עד מתי יהיה מהלכך ומתי תשוב וייטב לפני המלך וישלחני ואתנה לו זמן
7 I asked the king further: "If it please the king, let letters be given to me for the governors of West-of-Euphrates, that they may afford me safe-conduct till I arrive in Judah;	7 ואומר למלך אם על המלך טוב אגרות יתנו לי על פחוות עבר הנהר אשר יעבירוני עד אשר אבוא אל יהודה
8 also a letter for Asaph, the keeper of the royal park, that he may give me wood for timbering the gates of the temple-citadel and for the city wall and the house that I shall occupy." The king granted my requests, for the favoring hand of my God was upon me.	8 ואגרת אל אסף שמר הפרדס אשר למלך אשר יתן לי עצים לקרות את שערי הבירה אשר לבית ולחומת העיר ולבית אשר אבוא אליו ויתן לי המלך כיד אלהי הטובה עלי
9 Thus I proceeded to the governors of West-of-Euphrates and presented the king's letters to them. The king also sent with me army officers and cavalry.	9 ואבוא אל פחוות עבר הנהר ואתנה להם את אגרות המלך וישלח עמי המלך שרי חיל ופרשים
10 When Sanballat the Horonite and Tobiah the Ammonite slave had heard of this, they were very much displeased that someone had come to seek the welfare of the Israelites.	10 וישמע סנבלט החרני וטוביה העבד העמני וירע להם רעה גדלה אשר בא אדם לבקש טובה לבני ישראל
11 When I had arrived in Jerusalem, I first rested there for three days.	11 ואבוא אל ירושלם ואהי שם ימים שלשה
12 Then I set out by night with only a few other men (for I had not told anyone what my God had inspired me to do for Jerusalem) and with no other animals but my own mount.	12 ואקום לילה אני ואנשים מעט עמי ולא הגדתי לאדם מה אלהי נתן אל לבי לעשות לירושלם ובהמה אין עמי כי אם הבהמה אשר אני רכב בה
13 I rode out at night by the Valley Gate, passed by the Dragon Spring, and came to the Dung Gate, observing how the walls of Jerusalem lay in ruins and its gates had been eaten out by fire.	13 ואצאה בשער הגיא לילה ואל פני עין התנין ואל שער האשפת ואהי שבר בחומת ירושלם אשר הם פרוצים ושעריה אכלו באש
14 Then I passed over to the Spring Gate and to the King's Pool. Since there was no room here for my mount to pass with me astride,	14 ואעבר אל שער העין ואל ברכת המלך ואין מקום לבהמה לעבר תחתי
15 I continued on foot up the wadi by night, inspecting the wall all the while till I once more reached the Valley Gate, by which I went back in.	15 ואהי עלה בנחל לילה ואהי שבר בחומה ואשוב ואבוא בשער הגיא ואשוב
16 The magistrates knew nothing of where I had gone or what I was doing, for as yet I had disclosed nothing to the Jews, neither to the priests, nor to the nobles, nor to the magistrates, nor to the others who would be concerned about the matter.	16 והסגנים לא ידעו אנה הלכתי ומה אני עשה וליהודים ולכהנים ולחרים ולסגנים וליתר עשה המלאכה עד כן לא הגדתי
17 Afterward I said to them: "You see the evil plight in which we stand: how Jerusalem lies in ruins and its gates have been gutted by fire. Come, let us rebuild the wall of Jerusalem, so that we may no longer be an object of derision!"	17 ואומר אלהם אתם ראים הרעה אשר אנחנו בה אשר ירושלם חרבה ושעריה נצתו באש לכו ונבנה את חומת ירושלם ולא נהיה עוד חרפה
18 Then I explained to them how the favoring hand of my God had rested upon me, and what the king had said to me. They replied, "Let us be up and building!" And they undertook the good work with vigor.	18 ואגיד להם את יד אלהי אשר היא טובה עלי ואף דברי המלך אשר אמר לי ויאמרו נקום ובנינו ויחזקו ידיהם לטובה
19 On hearing of this, Sanballat the Horonite, Tobiah the Ammonite slave, and Geshem the Arab mocked us and ridiculed us. "What is this that you are about?" they asked. "Are you rebelling against the king?"	19 וישמע סנבלט החרני וטביה העבד העמוני וגשם הערבי וילעגו לנו ויבזו עלינו ויאמרו מה הדבר הזה אשר אתם עשים העל המלך אתם מרדים
20 My answer to them was this: "It is the God of heaven who will grant us success. We, his servants, shall set about the rebuilding; but for you there is to be neither share nor claim nor memorial in Jerusalem."	20 ואשיב אותם דבר ואומר להם אלהי השמים הוא יצליח לנו ואנחנו עבדיו נקום ובנינו ולכם אין חלק וצדקה וזכרון בירושלם