Sh'muel (שמואל) - 1 Samuele 28

MODERN HEBREW BIBLE	BIBLES DES PEUPLES
1 ויהי בימים ההם ויקבצו פלשתים את מחניהם לצבא להלחם בישראל ויאמר אכיש אל דוד ידע תדע כי אתי תצא במחנה אתה ואנשיך	1 En ces jours-là les Philistins rassemblèrent toutes leurs troupes en une seule armée pour combattre Israël. Akich dit à David: “Je veux te faire savoir que tu vas venir avec moi à la guerre avec tous tes hommes.”
2 ויאמר דוד אל אכיש לכן אתה תדע את אשר יעשה עבדך ויאמר אכיש אל דוד לכן שמר לראשי אשימך כל הימים	2 David répondit à Akich: “Ainsi tu sauras toi aussi de quoi est capable ton serviteur.” Akich dit encore à David: “Dès à présent je te fais le gardien de ma personne.”
3 ושמואל מת ויספדו לו כל ישראל ויקברהו ברמה ובעירו ושאול הסיר האבות ואת הידענים מהארץ	3 On sait que Samuel était mort, que tout Israël l’avait pleuré et qu’on l’avait enterré dans sa ville, à Rama. Disons aussi que Saül avait fait disparaître du pays tous les devins, ceux qui évoquent les esprits des morts.
4 ויקבצו פלשתים ויבאו ויחנו בשונם ויקבץ שאול את כל ישראל ויחנו בגלבע	4 Les Philistins se rassemblèrent à Chounem et ils y établirent leur camp. Saül aussi rassembla tout Israël: il installa son camp à Guelboé.
5 וירא שאול את מחנה פלשתים וירא ויחרד לבו מאד	5 Lorsque Saül vit le camp des Philistins, il eut peur et son cœur trembla.
6 וישאל שאול ביהוה ולא ענהו יהוה גם בחלמות גם באורים גם בנביאם	6 Saül consulta Yahvé, mais Yahvé ne répondit ni par les songes, ni par l’ourim, ni par les prophètes.
7 ויאמר שאול לעבדיו בקשו לי אשת בעלת אוב ואלכה אליה ואדרשה בה ויאמרו עבדיו אליו הנה אשת בעלת אוב בעין דור	7 Saül dit alors à ses serviteurs: “Cherchez-moi une femme qui évoque les morts et j’irai la consulter.” Ses serviteurs lui dirent: “Il y a à En-Dor une femme qui évoque les morts.”
8 ויתחפש שאול וילבש בגדים אחרים וילך הוא ושני אנשים עמו ויבאו אל האשה לילה ויאמר קסומי נא לי באוב והעלי לי את אשר אמר אליך	8 Saül se déguisa, il mit d’autres habits et partit, accompagné de deux hommes. Ils arrivèrent à la nuit chez cette femme et Saül lui dit: “Annonce-moi l’avenir en évoquant les esprits: tu feras monter du séjour des morts celui que je te dirai.”
9 ותאמר האשה אליו הנה אתה ידעת את אשר עשה שאול אשר הכרית את האבות ואת הידעני מן הארץ ולמה אתה מתנקש בנפשי להמיתני	9 La femme répondit: “Tu dois bien savoir que Saül a fait disparaître du pays tous les devins et ceux qui évoquent les esprits; tu me tends peut-être un piège?”
10 וישבע לה שאול ביהוה לאמר חי יהוה אם יקרך עון בדבר הזה	10 Saül lui fit ce serment par Yahvé: “Aussi vrai que Yahvé est vivant, il ne t’arrivera aucun mal pour cela.”
11 ותאמר האשה את מי אעלה לך ויאמר את שמואל העלי לי	11 La femme lui dit: “Qui ferai-je monter du séjour des morts?” Il répondit: “Fais monter Samuel.”
12 ותרא האשה את שמואל ותזעק בקול גדול ותאמר האשה אל שאול לאמר למה רמיתני ואתה שאול	12 La femme vit Samuel et elle poussa un grand cri. Elle dit à Saül: “Pourquoi m’as-tu trompée? Tu es Saül!”
13 ויאמר לה המלך אל תיראי כי מה ראית ותאמר האשה אל שאול אלהים ראיתי עלים מן הארץ	13 Le roi lui dit: “N’aie pas peur. Qu’as-tu vu?” La femme dit: “Je vois un être supérieur qui monte du profond de la terre.”
14 ויאמר לה מה תארו ותאמר איש זקן עלה והוא עטה מעיל וידע שאול כי שמואל הוא ויקד אפים ארצה וישתחו	14 Saül demanda: “Comment est-il?” Elle répondit: “C’est un vieillard qui monte, enveloppé dans son manteau.” Saül comprit que c’était Samuel, il s’agenouilla, la face contre terre, et se prosterna.
15 ויאמר שמואל אל שאול למה הרגזתני להעלות אתי ויאמר שאול צר לי מאד ופלשתים נלחמים בי ואלהים סר מעלי ולא ענני עוד גם ביד הנביאם גם בחלמות ואקראה לך להודיעני מה אעשה	15 Samuel dit alors à Saül: “Pourquoi m’as-tu dérangé et me fais-tu monter du séjour des morts?” Saül répondit: “Je suis dans une grande détresse, les Philistins me font la guerre, Dieu s’est retiré de moi et ne me répond plus ni par les prophètes ni par les songes. Je t’ai donc appelé pour que tu me dises ce que je dois faire.”
16 ויאמר שמואל ולמה תשאלני ויהוה סר מעליך ויהי ערך	16 Samuel lui dit: “Pourquoi me consultes-tu? Parce que Yahvé s’est retiré de toi et qu’il est maintenant avec ton prochain?
17 ויעש יהוה לו כאשר דבר בידי ויקרע יהוה את הממלכה מידך ויתנה לרעך לדוד	17 Yahvé a réalisé ce qu’il m’avait chargé de t’annoncer: il a arraché la royauté de ta main et l’a donnée à ton serviteur David.
18 כאשר לא שמעת בקול יהוה ולא עשית חרון אפו בעמלק על כן הדבר הזה עשה לך יהוה היום הזה	18 Yahvé a agi de la sorte envers toi parce que tu ne lui as pas obéi et que tu n’as pas fait tomber sur Amalec le poids de sa colère.
19 ויתן יהוה גם את ישראל עמך ביד פלשתים ומחר אתה ובניך עמי גם את מחנה ישראל יתן יהוה ביד פלשתים	19 Yahvé va te livrer, et il livrera Israël avec toi aux mains des Philistins. Demain, toi et tes fils vous serez ici avec moi, et Yahvé livrera le camp d’Israël entre les mains des Philistins.”
20 וימהר שאול ויפל מלא קומתו ארצה וירא מאד מדברי שמואל גם כח לא היה בו כי לא אכל לחם כל היום וכל הלילה	20 Saül tomba à terre de tout son long, car les paroles de Samuel l’avaient glacé d’effroi; de plus les forces lui manquaient, car il n’avait rien mangé durant ce jour, ni de toute la nuit.
21 ותבוא האשה אל שאול ותרא כי נבהל מאד ותאמר אליו הנה שמעה שפחתך בקולך ואשים נפשי בכפי ואשמע את דבריך אשר דברת אלי	21 Voyant combien il était abattu, la femme s’approcha de Saül et lui dit: “Ta servante t’a obéi, j’ai risqué ma vie pour obéir à ta demande.
22 ועתה שמע נא גם אתה בקול שפחתך ואשמה לפניך פת לחם ואכול ויהי בך כח כי תלך בדרך	22 Écoute-moi donc maintenant, accepte ce morceau de pain que je t’offre, mange et reprends des forces pour continuer ton chemin.”
23 וימאן ויאמר לא אכל ויפרצו בו עבדיו וגם האשה וישמע לקלם ויקם מהארץ וישב אל המטה	23 Mais il refusait et disait: “Je ne mangerai rien.” Les serviteurs et la femme insistèrent tellement qu’il finit par les écouter: il se leva et s’assit sur le divan.
24 ולאשה עגל מרבק בבית ותמהר ותזבחהו ותקח קמח ותלש ותפהו מצות	24 La femme avait un veau gras, elle se dépêcha de le tuer. Elle prit de la farine, elle la pétrit et en fit des pains sans levain,
25 ותגש לפני שאול ולפני עבדיו ויאכלו ויקמו וילכו בלילה ההוא	25 puis elle servit ce repas à Saül et à ses serviteurs. Ils mangèrent, puis ils se levèrent et, cette même nuit, ils repartirent.