Sh'muel (שמואל) - 1 Samuele 1

MODERN HEBREW BIBLE	BIBLES DES PEUPLES
1 ויהי איש אחד מן הרמתים צופים מהר אפרים ושמו אלקנה בן ירחם בן אליהוא בן תחו בן צוף אפרתי	1 Il y avait un homme de Ramataïm, un Soufite de la montagne d’Éphraïm, qui s’appelait Elkana. Il était fils de Yéroham, fils d’Élihou, fils de Tohou, fils de Souf, de la tribu d’Éphraïm.
2 ולו שתי נשים שם אחת חנה ושם השנית פננה ויהי לפננה ילדים ולחנה אין ילדים	2 Il avait deux femmes, l’une s’appelait Anne, l’autre Pénina. Pénina avait des enfants mais Anne n’en avait pas.
3 ועלה האיש ההוא מעירו מימים ימימה להשתחות ולזבח ליהוה צבאות בשלה ושם שני בני עלי חפני ופנחס כהנים ליהוה	3 Cet homme montait chaque année de sa ville pour adorer et pour offrir des sacrifices à Yahvé Sabaot, au sanctuaire de Silo; les deux fils d’Héli, Hofni et Pinhas, servaient comme prêtres de Yahvé en cet endroit.
4 ויהי היום ויזבח אלקנה ונתן לפננה אשתו ולכל בניה ובנותיה מנות	4 Un jour Elkana offrait un sacrifice; il donna des portions à sa femme Pénina ainsi qu’à ses fils et à ses filles;
5 ולחנה יתן מנה אחת אפים כי את חנה אהב ויהוה סגר רחמה	5 il servit une double portion à Anne car il aimait Anne, mais Yahvé l’avait rendue stérile.
6 וכעסתה צרתה גם כעס בעבור הרעמה כי סגר יהוה בעד רחמה	6 Sa rivale ne faisait qu’augmenter sa peine: elle l’humiliait parce que Yahvé l’avait rendue stérile.
7 וכן יעשה שנה בשנה מדי עלתה בבית יהוה כן תכעסנה ותבכה ולא תאכל	7 Chaque année c’était pareil quand elle montait à la maison de Yahvé: l’autre ravivait sa peine, Anne pleurait et ne mangeait plus.
8 ויאמר לה אלקנה אישה חנה למה תבכי ולמה לא תאכלי ולמה ירע לבבך הלוא אנכי טוב לך מעשרה בנים	8 Elkana, son mari, lui dit: “Anne, pourquoi pleures-tu, pourquoi ne manges-tu pas, pourquoi es-tu si triste, est-ce que je ne vaux pas mieux pour toi que dix fils?”
9 ותקם חנה אחרי אכלה בשלה ואחרי שתה ועלי הכהן ישב על הכסא על מזוזת היכל יהוה	9 Ce jour-là, après qu’on eut mangé et bu à Silo, Anne se leva alors que le prêtre Héli était assis sur son siège contre un des montants de la porte du sanctuaire de Yahvé.
10 והיא מרת נפש ותתפלל על יהוה ובכה תבכה	10 Dans sa peine elle se tourna vers Yahvé et le pria sans cesser de pleurer;
11 ותדר נדר ותאמר יהוה צבאות אם ראה תראה בעני אמתך וזכרתני ולא תשכח את אמתך ונתתה לאמתך זרע אנשים ונתתיו ליהוה כל ימי חייו ומורה לא יעלה על ראשו	11 elle fit ce vœu: “Yahvé des armées, regarde avec bonté la peine de ta servante, souviens-toi de moi, n’oublie pas ta servante. Si tu donnes à ta servante un petit garçon, je le consacrerai à Yahvé pour le restant de ses jours et le rasoir ne passera pas sur sa tête.”
12 והיה כי הרבתה להתפלל לפני יהוה ועלי שמר את פיה	12 Elle priait là longuement devant Yahvé et Héli la regardait.
13 וחנה היא מדברת על לבה רק שפתיה נעות וקולה לא ישמע ויחשבה עלי לשכרה	13 Anne priait dans le fond de son cœur, elle remuait à peine les lèvres et l’on n’entendait pas sa voix.
14 ויאמר אליה עלי עד מתי תשתכרין הסירי את יינך מעליך	14 Héli pensa donc qu’elle était ivre, il lui dit: “Combien de temps vas-tu rester dans cet état? Va cuver ton vin.”
15 ותען חנה ותאמר לא אדני אשה קשת רוח אנכי ויין ושכר לא שתיתי ואשפך את נפשי לפני יהוה	15 Anne répondit: “Non, mon seigneur, je ne suis qu’une femme en peine; je n’ai bu ni vin, ni boisson alcoolisée, mais j’épanche mon cœur devant Yahvé.
16 אל תתן את אמתך לפני בת בליעל כי מרב שיחי וכעסי דברתי עד הנה	16 Ne prends pas ta servante pour une femme de rien: si je me suis tellement attardée à prier, c’est parce que ma souffrance et mon chagrin sont grands.”
17 ויען עלי ויאמר לכי לשלום ואלהי ישראל יתן את שלתך אשר שאלת מעמו	17 Héli reprit la parole et lui dit: “Va en paix, et que le Dieu d’Israël exauce la prière que tu lui as faite.”
18 ותאמר תמצא שפחתך חן בעיניך ותלך האשה לדרכה ותאכל ופניה לא היו לה עוד	18 Elle lui dit à son tour: “Que ta servante trouve grâce à tes yeux!” Elle se leva, mangea, mais son visage n’était plus le même.
19 וישכמו בבקר וישתחוו לפני יהוה וישבו ויבאו אל ביתם הרמתה וידע אלקנה את חנה אשתו ויזכרה יהוה	19 De bon matin on se leva et, après s’être prosternés devant Yahvé, ils s’en retournèrent pour regagner leur maison à Rama.
20 ויהי לתקפות הימים ותהר חנה ותלד בן ותקרא את שמו שמואל כי מיהוה שאלתיו	20 Elkana eut des relations avec sa femme Anne et Yahvé se souvint d’elle. Lorsque le temps fut accompli, Anne enfanta un fils et lui donna le nom de Samuel, car, dit-elle: “Je l’ai demandé à Yahvé.”
21 ויעל האיש אלקנה וכל ביתו לזבח ליהוה את זבח הימים ואת נדרו	21 Elkana, son mari, monta avec toute sa maison pour offrir à Yahvé le sacrifice comme chaque année et s’acquitter de son vœu.
22 וחנה לא עלתה כי אמרה לאישה עד יגמל הנער והבאתיו ונראה את פני יהוה וישב שם עד עולם	22 Anne ne monta pas, mais elle dit à son mari: “Lorsque l’enfant sera sevré, je le conduirai devant Yahvé et il y restera pour toujours.”
23 ויאמר לה אלקנה אישה עשי הטוב בעיניך שבי עד גמלך אתו אך יקם יהוה את דברו ותשב האשה ותינק את בנה עד גמלה אתו	23 Elkana lui répondit: “Fais comme il te semble bon. Reste ici jusqu’à ce que tu l’aies sevré, et que Yahvé fasse comme tu viens de dire.” La femme resta donc, elle allaita son fils jusqu’au jour où il fut sevré.
24 ותעלהו עמה כאשר גמלתו בפרים שלשה ואיפה אחת קמח ונבל יין ותבאהו בית יהוה שלו והנער נער	24 Après qu’elle l’eut sevré, elle le fit monter avec elle à la maison de Yahvé à Silo; elle menait un taureau de trois ans avec une mesure de farine et une outre de vin. L’enfant était encore tout jeune.
25 וישחטו את הפר ויביאו את הנער אל עלי	25 Ils sacrifièrent le taureau et ils amenèrent l’enfant à Héli.
26 ותאמר בי אדני חי נפשך אדני אני האשה הנצבת עמכה בזה להתפלל אל יהוה	26 Anne lui dit: “Pardon, mon seigneur! Aussi vrai que tu vis, mon seigneur, c’est moi la femme qui se tenait ici près de toi pour prier Yahvé.
27 אל הנער הזה התפללתי ויתן יהוה לי את שאלתי אשר שאלתי מעמו	27 C’est pour cet enfant que j’ai prié et Yahvé m’a donné ce que je lui demandais.
28 וגם אנכי השאלתהו ליהוה כל הימים אשר היה הוא שאול ליהוה וישתחו שם ליהוה	28 À mon tour je le cède à Yahvé pour le restant de ses jours: il sera donné à Yahvé.” C’est ainsi qu’il resta là au service de Yahvé.