Rut (רות ) - Rut 1

MODERN HEBREW BIBLE	BIBLES DES PEUPLES
1 ויהי בימי שפט השפטים ויהי רעב בארץ וילך איש מבית לחם יהודה לגור בשדי מואב הוא ואשתו ושני בניו	1 Au temps des Juges, un homme quitta Bethléem de Juda avec sa femme et ses deux fils pour s’installer dans les campagnes de Moab, car il y avait la famine dans le pays.
2 ושם האיש אלימלך ושם אשתו נעמי ושם שני בניו מחלון וכליון אפרתים מבית לחם יהודה ויבאו שדי מואב ויהיו שם	2 Cet homme s’appelait Élimélek, sa femme se nommait Noémi, et ses deux fils Mahlon et Kilyon; ils étaient d’Éfrata de Bethléem, en Juda. Ils arrivèrent donc dans les campagnes de Moab et s’y installèrent.
3 וימת אלימלך איש נעמי ותשאר היא ושני בניה	3 Élimélek, le mari de Noémi, mourut et elle resta là avec ses deux fils.
4 וישאו להם נשים מאביות שם האחת ערפה ושם השנית רות וישבו שם כעשר שנים	4 Ceux-ci se marièrent avec des Moabites; l’une s’appelait Orpa et l’autre Ruth. Ils vécurent ainsi pendant près de 10 ans.
5 וימותו גם שניהם מחלון וכליון ותשאר האשה משני ילדיה ומאישה	5 Mahlon et Kilyon moururent à leur tour et la femme resta seule, sans fils et sans mari.
6 ותקם היא וכלתיה ותשב משדי מואב כי שמעה בשדה מואב כי פקד יהוה את עמו לתת להם לחם	6 Elle prit donc la décision, avec ses belles-filles, de revenir des campagnes de Moab, car elle avait appris que Yahvé avait visité son peuple et lui donnait du pain.
7 ותצא מן המקום אשר היתה שמה ושתי כלתיה עמה ותלכנה בדרך לשוב אל ארץ יהודה	7 Elle quitta avec ses belles-filles le lieu où elle habitait, et se mit en route pour retourner au pays de Juda.
8 ותאמר נעמי לשתי כלתיה לכנה שבנה אשה לבית אמה יעשה יהוה עמכם חסד כאשר עשיתם עם המתים ועמדי	8 Noémi dit alors à ses belles-filles: “Allez, retournez chacune chez votre mère et que le Seigneur, dans sa bonté, vous récompense de la bonté que vous avez eue pour nos morts et pour moi-même.
9 יתן יהוה לכם ומצאן מנוחה אשה בית אישה ותשק להן ותשאנה קולן ותבכינה	9 Que Yahvé accorde à chacune d’entre vous de trouver un mari avec qui elle vivra en paix.” Mais tandis qu’elle les embrassait, elles lui répondirent tout en larmes:
10 ותאמרנה לה כי אתך נשוב לעמך	10 “Non! Nous retournerons avec toi vers ton peuple!”
11 ותאמר נעמי שבנה בנתי למה תלכנה עמי העוד לי בנים במעי והיו לכם לאנשים	11 Noémi leur dit: “Repartez mes filles. Pourquoi venir avec moi? Est-ce que je peux encore avoir des fils qui deviendraient vos maris?
12 שבנה בנתי לכן כי זקנתי מהיות לאיש כי אמרתי יש לי תקוה גם הייתי הלילה לאיש וגם ילדתי בנים	12 Allez, retournez, mes filles. Je suis trop vieille pour me remarier. Et même si je pensais qu’il me reste encore un espoir, si je me disais: Cette nuit je me donnerai à un homme et j’enfanterai encore des fils
13 הלהן תשברנה עד אשר יגדלו הלהן תעגנה לבלתי היות לאיש אל בנתי כי מר לי מאד מכם כי יצאה בי יד יהוה	13 auriez-vous la patience d’attendre qu’ils soient grands? Est-ce pour cela que vous renonceriez à vous remarier? Non mes filles, mon amertume est trop lourde à porter pour vous maintenant que la main de Yahvé m’a frappée.”
14 ותשנה קולן ותבכינה עוד ותשק ערפה לחמותה ורות דבקה בה	14 Alors elles poussèrent des cris et pleurèrent de nouveau; puis Orpa embrassa sa belle-mère et repartit vers son peuple, mais Ruth resta attachée à Noémi.
15 ותאמר הנה שבה יבמתך אל עמה ואל אלהיה שובי אחרי יבמתך	15 Celle-ci lui dit: “Regarde, ta belle-sœur est repartie vers son peuple et vers son Dieu. Toi aussi retourne, suis-la.”
16 ותאמר רות אל תפגעי בי לעזבך לשוב מאחריך כי אל אשר תלכי אלך ובאשר תליני אלין עמך עמי ואלהיך אלהי	16 Mais Ruth répondit: “N’insiste pas pour que je t’abandonne et que je m’éloigne de toi, car là où tu iras j’irai, là où tu resteras je resterai. Ton peuple sera mon peuple et ton Dieu sera mon Dieu.
17 באשר תמותי אמות ושם אקבר כה יעשה יהוה לי וכה יסיף כי המות יפריד ביני ובינך	17 Là où tu mourras je mourrai, et là je serai enterrée. Que Yahvé me maudisse et me maudisse encore si ce n’est pas la mort qui nous sépare.”
18 ותרא כי מתאמצת היא ללכת אתה ותחדל לדבר אליה	18 Noémi cessa d’insister auprès d’elle car elle voyait que Ruth était décidée à l’accompagner.
19 ותלכנה שתיהם עד באנה בית לחם ויהי כבאנה בית לחם ותהם כל העיר עליהן ותאמרנה הזאת נעמי	19 Elles partirent donc toutes les deux et arrivèrent à Bethléem. Toute la ville était retournée en les voyant arriver: “Est-ce bien Noémi?” s’écriaient les femmes.
20 ותאמר אליהן אל תקראנה לי נעמי קראן לי מרא כי המר שדי לי מאד	20 “Ne m’appelez plus Noémi, répondit-elle, appelez-moi Mara, car le Dieu des Steppes m’a remplie d’amertume.
21 אני מלאה הלכתי וריקם השיבני יהוה למה תקראנה לי נעמי ויהוה ענה בי ושדי הרע לי	21 J’étais partie comblée de richesses, et Yahvé me ramène les mains vides. Pourquoi m’appeler encore Noémi alors que Yahvé s’est dressé contre moi et que le Dieu des Steppes m’a rendue malheureuse?”
22 ותשב נעמי ורות המואביה כלתה עמה השבה משדי מואב והמה באו בית לחם בתחלת קציר שערים	22 C’est ainsi que Noémi revint, ayant avec elle Ruth la Moabite, sa belle-fille, qui arrivait des champs de Moab. Elles arrivèrent à Bethléem au début de la moisson des orges.