1 וזה ראש הנאמרים כי יש לנו כהן גדול היושב לימין כסא הגבורה בשמים | 1 וְזֶה רֹאשׁ הַנֶּאֱמָרִים כִּי יֶשׁ־לָנוּ כֹּהֵן גָּדוֹל הַיּוֹשֵׁב לִימִין כִּסֵּא הַגְּבוּרָה בַּשָּׁמָיִם |
2 והוא משרת הקדש והמשכן האמתי אשר כוננו אדני ולא אדם | 2 וְהוּא מְשָׁרֵת הַקֹּדֶשׁ וְהַמִּשְׁכָּן הָאֲמִתִּי אֲשֶׁר־כּוֹנֲנוֹ אֲדֹנָי וְלֹא אָדָם |
3 כי כל כהן גדול הוא מפקד להקריב מנחות וזבחים ועל כן צריך שיהיה גם לזה דבר להקריב | 3 כִּי כָל־כֹּהֵן גָּדוֹל הוּא מֻפְקָד לְהַקְרִיב מְנָחוֹת וּזְבָחִים וְעַל־כֵּן צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה גַם־לָזֶה דָּבָר לְהַקְרִיב |
4 והנה אלו היה בארץ לא היה כהן כי יש פה הכהנים המקריבים הקרבנות לפי התורה | 4 וְהִנֵּה אִלּוּ הָיָה בָאָרֶץ לֹא הָיָה כֹּהֵן כִּי יֶשׁ־פֹּה הַכֹּהֲנִים הַמַּקְרִיבִים הַקָּרְבָּנוֹת לְפִי הַתּוֹרָה |
5 ומכהנים לדמות וצל הדברים שבשמים כדבר יהוה אל משה בבאו לכלות את המשכן כי אמר אליו ראה ועשה הכל בתבניתו אשר אתה מראה בהר | 5 וּמְכַהֲנִים לִדְמוּת וְצֵל הַדְּבָרִים שֶׁבַּשָּׁמָיִם כִּדְבַר יְהוָֹה אֶל־משֶׁה בְּבֹאוֹ לְכַלּוֹת אֶת־הַמִּשְׁכָּן כִּי־אָמַר אֵלָיו רְאֵה וַעֲשֵׂה הַכֹּל בְּתַבְנִיתוֹ אֲשֶׁר־אַתָּה מָרְאֶה בָּהָר |
6 ועתה הוא קבל שרות מעלה כפי מעלת הברית הנעשה על ידו אשר הוקמה על הבטחות טבות ויתרות | 6 וְעַתָּה הוּא קִבֵּל שֵׁרוּת מְעֻלֶּה כְּפִי מַעֲלַת הַבְּרִית שֶׁנֶּעֶשְׂתָה עַל־יָדוֹ אֲשֶׁר הוּקְמָה עַל־הַבְטָחוֹת טֹבוֹת וִיתֵרוֹת |
7 כי אלו היתה הראשונה ההיא תמימה לא יבקש מקום לשניה | 7 כִּי אִלּוּ הָיְתָה הָרִאשׁוֹנָה הַהִיא תְּמִימָה לֹא־יְבֻקַּשׁ מָקוֹם לִשְׁנִיָּה |
8 כי כה אמר בהוכיח אתם הנה ימים באים נאם יהוה וכרתי את בית ישראל ואת בית יהודה ברית חדשה | 8 כִּי־כֹה אָמַר בְּהוֹכִיחַ אֹתָם הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם־יְהוָֹה וְכָרַתִּי אֶת־בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאֶת־בֵּית יְהוּדָה בְּרִית חֲדָשָׁה |
9 לא כברית אשר כרתי את אבותם ביום החזיקי בידם להוציאם מארץ מצרים אשר המה הפרו את בריתי ואנכי בחלתי בם נאם יהוה | 9 לֹא כַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַתִּי אֶת־אֲבוֹתָם בְּיוֹם הֶחֱזִיקִי בְיָדָם לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲשֶׁר־הֵמָּה הֵפֵרוּ אֶת־בְּרִיתִי וְאָנֹכִי בָּחַלְתִּי בָם נְאֻם־יְהוָֹה |
10 כי זאת הברית אשר אכרת את בית ישראל אחרי הימים ההם נאם יהוה נתתי את תורתי בקרבם ועל לבם אכתבנה והייתי להם לאלהים והמה יהיו לי לעם | 10 כִּי זֹאת הַבְּרִית אֲשֶׁר אֶכְרֹת אֶת־בֵּית יִשְׂרָאֵל אַחֲרֵי הַיָּמִים הָהֵם נְאֻם־יְהוָֹה נָתַתִּי אֶת־תּוֹרָתִי בְּקִרְבָּם וְעַל־לִבָּם אֶכְתֳּבֶנָּה וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים וְהֵמָּה יִהְיוּ־לִי לְעָם |
11 ולא ילמדו עוד איש את רעהו ואיש את אחיו לאמר דעו את יהוה כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם | 11 וְלֹא יְלַמְּדוּ עוֹד אִישׁ אֶת־רֵעֵהוּ וְאִישׁ אֶת־אָחִיו לֵאמֹר דְּעוּ אֶת־יְהוָֹה כִּי כוּלָּם יֵדְעוּ אוֹתִי לְמִקְּטַנָּם וְעַד־גְּדוֹלָם |
12 כי אסלח לעונם ולחטאתם ולפשעיהם לא אזכר עוד | 12 כִּי אֶסְלַח לַעֲוֺנָם וּלְחַטָּאתָם וּלְפִשְׁעֵיהֶם לֹא אֶזְכָּר־עוֹד |
13 הנה באמרו ברית חדשה ישן את הראשונה ומה שהוא נושן ומזקין קרוב הוא אל קצו | 13 הִנֵּה בְאָמְרוֹ בְּרִית חֲדָשָׁה יִשֵּׁן אֶת־הָרִאשׁוֹנָה וּמַה־שֶּׁהוּא נוֹשָׁן וּמַזְקִין קָרוֹב הוּא אֶל־קִצּוֹ |