Lettera di Giuda - (מכתב יהודה) 6

MODERN HEBREW BIBLE	DOUAI-RHEIMS
1 על כן בעזב כעת ראשית דבר המשיח נעבר אל השלמות ולא נשוב לשית יסודי התשובה ממעשי מות והאמונה באלהים	1 Wherefore leaving the word of the beginning of Christ, let us go on to things more perfect, not laying again the foundation of penance from dead works, and of faith towards God,
2 ותורת הטבילות וסמיכת ידים ותחית המתים והדין הנצחי	2 Of the doctrine of baptisms, and imposition of hands, and of the resurrection of the dead, and of eternal judgment.
3 ואת זאת נעשה אם יתן האל	3 And this will we do, if God permit.
4 כי אלה אשר נגה עליהם האור וטעמו ממתנת השמים ונתן להם חלקם ברוח הקדש	4 For it is impossible for those who were once illuminated, have tasted also the heavenly gift, and were made partakers of the Holy Ghost,
5 וטעמו את דבר אלהים הטוב וכחות העולם הבא וימעלו מעל	5 Have moreover tasted the good word of God, and the powers of the world to come,
6 נמנעו מהתחדש עוד לתשובה כי צלבו להם מחדש את בן האלהים ויתנוהו למשל	6 And are fallen away: to be renewed again to penance, crucifying again to themselves the Son of God, and making him a mockery.
7 כי האדמה השותה את הגשם הירד עליה למכביר ומוציאה עשב טוב לעבדיה תשא ברכה מאת האלהים	7 For the earth that drinketh in the rain which cometh often upon it, and bringeth forth herbs meet for them by whom it is tilled, receiveth blessing from God.
8 ואשר תוציא קוץ ודרדר נמאסה היא וקרובה למארה וסופה להשרף	8 But that which bringeth forth thorns and briers, is reprobate, and very near unto a curse, whose end is to be burnt.
9 אמנם ידידי מבטחים אנחנו בכם טבות מאלה וקרבות לישועה אף כי דברנו כזאת	9 But, my dearly beloved, we trust better things of you, and nearer to salvation; though we speak thus.
10 כי האלהים לא יעות צדק לשכח את מעשיכם ואת עמל אהבתכם אשר הראיתם לשמו ששרתם ועודכם משרתים את הקדשים	10 For God is not unjust, that he should forget your work, and the love which you have shewn in his name, you who have ministered, and do minister to the saints.
11 אבל חפצנו שכל אחד מכם גם ישקד שקוד להחזיק בשלמות התקוה עד הקץ	11 And we desire that every one of you shew forth the same carefulness to the accomplishing of hope unto the end:
12 שלא תעצלו כי אם תלכו בעקבות היורשים באמונה וארך רוח את ההבטחות	12 That you become not slothful, but followers of them, who through faith and patience shall inherit the promises.
13 כי בהבטיח אלהים את אברהם נשבע בנפשו יען אשר אין גדול ממנו להשבע בו	13 For God making promise to Abraham, because he had no one greater by whom he might swear, swore by himself,
14 ויאמר כי ברך אברכך והרבה ארבה אותך	14 Saying: Unless blessing I shall bless thee, and multiplying I shall multiply thee.
15 ויהי בהאריך נפשו השיג את ההבטחה	15 And so patiently enduring he obtained the promise.
16 בני האדם ישבעו בגדול מהם והשבועה להם קץ כל ערעור לקיום הדבר	16 For men swear by one greater than themselves: and an oath for confirmation is the end of all their controversy.
17 על כן כאשר רצה האלהים להראות ביותר את ירשי ההבטחה כי לא תשתנה עצתו ערב אתה בשבועה	17 Wherein God, meaning more abundantly to shew to the heirs of the promise the immutability of his counsel, interposed an oath:
18 למען על פי שני דברים בלתי משתנים אשר חלילה לאלהים לשקר בם יהיה לנו אשר נסנו עליו זרוז גדול לאחז בתקוה הנתונה לפנינו	18 That by two immutable things, in which it is impossible for God to lie, we may have the strongest comfort, who have fled for refuge to hold fast the hope set before us.
19 אשר היא לנפשנו לעוגין נכון וחזק ומגיע אל מבית לפרכת	19 Which we have as an anchor of the soul, sure and firm, and which entereth in even within the veil;
20 אשר בא שמה ישוע העבר לפנינו ויהי כהן גדול לעולם על דברתי מלכי צדק	20 Where the forerunner Jesus is entered for us, made a high priest for ever according to the order of Melchisedech.