Prima lettera ai Tessalonicesi - (מכתב ראשון לסלוניקים) 9

MODERN HEBREW BIBLE	EL LIBRO DEL PUEBLO DE DIOS
1 אמת אני מדבר במשיח ולא אשקף ודעתי מעידה לי ברוח הקדש	1 Digo la verdad en Cristo, no miento, y mi conciencia me lo atestigua en el Espíritu Santo.
2 כי גדול עצבוני ואין קץ לדאבון לבי	2 Siento una gran tristeza y un dolor constante en mi corazón.
3 כי מי יתן היתי אני מחרם מן המשיח בעד אחי שארי ובשרי	3 Yo mismo desearía ser maldito, separado de Cristo, en favor de mis hermanos, los de mi propia raza.
4 אשר הם בני ישראל ויש להם משפט הבנים והכבוד והבריתות ומתן התורה והעבודה וההבטחות	4 Ellos son israelitas: a ellos pertenecen la adopción filial, la gloria, las alianzas, la legislación, el culto y las promesas.
5 ולהם האבות ואשר מהם יצא המשיח לפי בשרו אשר הוא אל על הכל מברך לעולמים אמן	5 A ellos pertenecen también los patriarcas, y de ellos desciende Cristo según su condición humana, el cual está por encima de todo, Dios bendito eternamente. Amén.
6 אבל לא כאלו נפל דבר אלהים ארצה כי לא כל אשר הם מישראל גם ישראל המה	6 No es cierto que la palabra de Dios haya caído en el vacío. Porque no todos los que descienden de Israel son realmente israelitas.
7 ולא על היותם זרע אברהם כלם בנים הם כי ביצחק יקרא לך זרע	7 Como tampoco todos los descendientes de Abraham son hijos suyos, sino que como dice la Escritura: De Isaac nacerá tu descendencia.
8 כלומר לא בני הבשר המה בני האלהים כי אם בני ההבטחה הם הנחשבים לזרע	8 Esto quiere decir que los hijos de Dios no son los que han nacido de la carne, y que la verdadera descendencia son los hijos de la promesa.
9 כי דבר הבטחה הוא מה שנאמר למועד אשוב ולשרה בן	9 Porque así dice la promesa: Para esta misma fecha volveré, y entonces Sara tendrá un hijo.
10 ולא זאת בלבד כי כן היה גם ברבקה בהיותה הרה לאחד ליצחק אבינו	10 Y esto no es todo: está también el caso de Rebeca que concibió dos hijos de un solo hombre, Isaac, nuestro padre.
11 כי בטרם ילדו בניה ועוד לא עשו טוב או רע למען תקום עצת האלהים כפי בחירתו לא מתוך מעשים כי אם כרצון הקרא	11 Antes que nacieran los niños, antes que pudieran hacer el bien o el mal –para que resaltara la libertad de la elección divina,
12 נאמר לה כי רב יעבד צעיר	12 que no depende de las obras del hombre, sino de aquel que llama– Dios le dijo a Rebeca: El mayor servirá al menor,
13 ככתוב ואהב את יעקב ואת עשו שנאתי	13 según lo que dice la Escritura: Preferí a Jacob, en lugar de Esaú.
14 אם כן מה נאמר הכי יש עול באלהים חלילה	14 ¿Diremos por eso que Dios es injusto? ¡De ninguna manera!
15 כי למשה אמר וחנתי את אשר אחן ורחמתי את אשר ארחם	15 Porque él dijo a Moisés: "Seré misericordioso con el que yo quiera, y me compadeceré del que quiera compadecerme".
16 ועל כן אין הדבר לא ביד הרצה ולא ביד הרץ כי אם ביד האלהים המרחם	16 En consecuencia, todo depende no del querer o del esfuerzo del hombre, sino de la misericordia de Dios.
17 כי כן הכתוב אמר לפרעה בעבור זאת העמדתיך בעבור הראתך את כחי ולמען ספר שמי בכל הארץ	17 Porque la Escritura dice al Faraón: "Precisamente para eso te he exaltado, para que en ti se manifiesta mi poder y para que mi Nombre sea celebrado en toda la tierra".
18 ויוצא מזה כי את אשר יחפץ יחננו ואת אשר יחפץ יקשהו	18 De manera que Dios tiene misericordia del que él quiere y endurece al que él quiere.
19 וכי תאמר אלי מדוע יוכיח עוד נגד רצונו מי יתיצב	19 Tú me podrás objetar: Entonces, ¿qué puede reprocharnos Dios? ¿Acaso alguien puede resistir a su voluntad?
20 אמנם בן אדם מי אתה אשר תריב את האלהים היאמר יצר ליצרו למה ככה עשיתני	20 Pero tú, ¿quién eres para discutir con Dios? ¿Puede el objeto modelado decir al que lo modela: Por qué me haces así?
21 אם אין רשות ליצר על החמר לעשות מגלם אחד כלי אחד לכבוד ואחד לקלון	21 ¿No es el alfarero dueño de su arcilla, para hacer de un mismo material una vasija fina o una ordinaria?
22 ומה אפוא אם האלהים החפץ להראות זעמו ולהודיע גבורתו נשא בכל ארך רוחו את כלי הזעם הנכונים לאבדון	22 ¿Qué podemos reprochar a Dios, si quieren manifestar su ira y dar a conocer su poder, soportó con gran paciencia a quienes atrajeron su ira y merecieron la perdición?
23 להודיע גם את עשר כבודו על כלי החנינה אשר יעדם לכבוד	23 Y si él quiso manifestar la riqueza de su gloria en los que recibieron su misericordia, en los que él predestinó para la gloria,
24 והם אנחנו אשר קראם לא מן היהודים בלבד כי אף מן הגוים	24 en nosotros, que fuimos llamados por él, no sólo de entre los judíos, sino también de entre los paganos, ¿qué podemos reprocharle?
25 כדברו בהושע אקרא ללא עמי עמי וללא רחמה רחמה	25 Esto es lo que dice Dios por medio de Oseas: "Al que no era de mi pueblo, lo llamaré «Mi pueblo», y al que no era mi amada la llamaré «Mi amada».
26 והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי	26 Y en el mismo lugar donde se les dijo: «Ustedes no son mi pueblo», allí mismo serán llamados «Hijos del Dios viviente»".
27 וישעיהו צוח על ישראל כי אם יהיה מספר בני ישראל כחול הים שאר ישוב בו כליון חרוץ שוטף צדקה	27 A su vez, Isaías proclama acerca de Israel: "Aunque los israelitas fueran tan numerosos como la arena del mar, sólo un resto se salvará,
28 כי כלה ונחרצה אדני עשה בקרב הארץ	28 porque el Señor cumplirá plenamente y sin tardanza su palabra sobre la tierra".
29 וכאשר אמר ישעיהו לפנים לולי יהוה צבאות הותיר לנו שריד כמעט כסדם היינו לעמרה דמינו	29 Y como había anticipado el profeta Isaías: "Si el Señor del universo no nos hubiera dejado un germen, habríamos llegado a ser como Sodoma, seríamos semejantes a Gomorra".
30 ועתה מה נאמר הגוים אשר לא רדפו אחרי הצדקה השיגו את הצדקה היא הצדקה אשר מתוך האמונה	30 ¿Qué conclusión sacaremos de todo esto? Que los paganos que no buscaban la justicia, alcanzaron la justicia, la que proviene de la fe;
31 וישראל בבקשו אחרי תורת צדקה לתורת הצדקה לא הגיע	31 mientras que Israel, que buscaba una ley de justicia, no llegó a cumplir esa ley.
32 ועל מה יען אשר לא מאמונה דרשוה כי אם ממעשים כי התנגפו באבן נגף	32 ¿Por qué razón? Porque no recurrieron a la fe sino a las obras. De este modo chocaron contra la piedra de tropiezo,
33 ככתוב הנני יסד בציון אבן נגף וצור מכשול וכל המאמין בו לא יבוש	33 como dice la Escritura: Yo pongo en Sión una piedra de tropiezo y una roca que hace caer, pero el que cree en él, no quedará confundido.