Prima lettera ai Tessalonicesi - (מכתב ראשון לסלוניקים) 10

¹ אחי חפץ לבבי ותפלתי לאלהים בעד ישראל אשר יושעו² כי מעיד אני עליהם שיש להם קנאה לאלהים אך לא בדעת³ כי את צדקת אלהים לא ידעו ויבקשו להקים את צדקתם ובעבור זאת לצדקת אלהים לא נכנעו⁴ כי המשיח סוף התורה לצדקה לכל המאמין בו⁵ כי משה כתב על דבר הצדקה מתוך התורה אשר יעשה אתם האדם וחי בהם⁶ והצדקה אשר מתוך האמונה כה אמרת אל תאמר בלבבך מי יעלה השמימה הלא זאת היא להוריד את המשיח⁷ או מי ירד לתהום זאת היא להעלות את המשיח מן המתים⁸ אבל מה היא אמרת קרוב אליך הדבר בפיך ובלבבך הוא דבר האמונה אשר אנחנו מבשרים⁹ כי אם תודה בפיך אשר ישוע הוא האדון ותאמין בלבבך אשר האלהים העירו מן המתים אז תושע¹⁰ כי בלבבו יאמין האדם והיתה לו לצדקה ובפיהו יודה והיתה לו לישועה¹¹ כי הכתוב אמר כל המאמין בו לא יבוש¹² ואין הבדל בזה בין היהודי ליוני כי אדון אחד לכלם והוא עשיר לכל קראיו¹³ כי כל אשר יקרא בשם יהוה ימלט¹⁴ ועתה איך יקראו אל אשר לא האמינו בו ואיך יאמינו באשר לא שמעו את שמעו ואיך ישמעו באין מגיד¹⁵ ואיך יגידו אם אינם שלוחים ככתוב מה נאוו רגלי מבשר שלום מבשר טוב¹⁶ אך לא כלם שמעו לקול הבשורה כי ישעיהו אמר יהוה מי האמין לשמעתנו¹⁷ לכן האמונה באה מתוך השמועה והשמועה על ידי דבר אלהים¹⁸ ואמר הכי לא שמעו אמנם בכל הארץ יצא קום ובקצה תבל מליהם¹⁹ ואמר הכי ישראל לא ידע הנה כבר משה אמר אני אקניאכם בלא עם בגוי נבל אכעיסכם²⁰ וישעיהו מלאו לבו לאמר נמצאתי ללא בקשני נדרשתי ללוא שאלו²¹ ועל ישראל הוא אמר פרשתי ידי כל היום אל עם סורר ומרה