Lettera ai Colossesi - מכתב לקולוסים 23

MODERN HEBREW BIBLE	DOUAI-RHEIMS
1 ויבט פולוס אל הסנהדרין ויאמר אנשים אחים בכל תמת לבבי התהלכתי לפני אלהים עד היום הזה	1 And Paul looking upon the council, said: Men, brethren, I have conversed with all good conscience before God until this present day.
2 ויצו חנניה הכהן הגדול את העמדים עליו להכותו על פיו	2 And the high priest Ananias commanded them that stood by him to strike him on the mouth.
3 ויאמר אליו פולוס יככה אלהים הקיר המסיד האמנם ישב אתה לדין אתי כתורה ואתה מצוה להכותי שלא כתורה	3 Then Paul said to him: God shall strike thee, thou whited wall. For sittest thou to judge me according to the law, and contrary to the law commandest me to be struck?
4 ויאמרו העמדים שם את הכהן הגדול לאלהים תחרף	4 And they that stood by said: Dost thou revile the high priest of God?
5 ויאמר פולוס אחי לא ידעתי אשר הוא הכהן הגדול כי כתוב נשיא בעמך לא תאר	5 And Paul said: I knew not, brethren, that he is the high priest. For it is written: Thou shalt not speak evil of the prince of thy people.
6 ופולוס ידע כי מקצתם צדוקים ומקצתם פרושים ויצעק בתוך הסנהדרין אנשים אחים פרוש בן פרוש אנכי ועל תקות המתים ותחיתם אני נדין	6 And Paul knowing that the one part were Sadducees, and the other Pharisees, cried out in the council: Men, brethren, I am a Pharisee, the son of Pharisees: concerning the hope and resurrection of the dead I am called in question.
7 ובדברו הדבר הזה היה ריב בין הצדוקים ובין הפרושים ויחלק ההמון	7 And when he had so said, there arose a dissension between the Pharisees and the Sadducees; and the multitude was divided.
8 כי הצדוקים אמרים אין תחיה ואין מלאך ורוח והפרושים מודים בשניהם	8 For the Sadducees say that there is no resurrection, neither angel, nor spirit: but the Pharisees confess both.
9 ותהי המלה גדולה ויקומו הסופרים אשר מכת הפרושים ויתוכחו לאמר לא מצאנו דבר רע באיש הזה ואם רוח דבר אליו או מלאך אל נלחמה באלהים	9 And there arose a great cry. And some of the Pharisees rising up, strove, saying: We find no evil in this man. What if a spirit hath spoken to him, or an angel?
10 והריב הולך וחזק ושר האלף דאג פן ישסעו את פולוס ויצו את אנשי הצבא לרדת ולחטף אתו מתוכם ולהכיאו אל המצד	10 And when there arose a great dissension, the tribune fearing lest Paul should be pulled in pieces by them, commanded the soldiers to go down, and to take him by force from among them, and to bring him into the castle.
11 ובלילה ההוא נצב עליו האדון ויאמר חזק פולוס כי כאשר העידות לי בירושלים כן העד תעיד ברומי	11 And the night following the Lord standing by him, said: Be constant; for as thou hast testified of me in Jerusalem, so must thou bear witness also at Rome.
12 ויהי לפנות הבקר ויתחברו היהודים ויאסרו אסר על נפשם לאמר כי לא יאכלו ולא ישתו עד אם יהרגו את פולוס	12 And when day was come, some of the Jews gathered together, and bound themselves under a curse, saying, that they would neither eat, nor drink, till they killed Paul.
13 ומספר הבאים באלה הזאת היה יותר מארבעים	13 And they were more than forty men that had made this conspiracy.
14 ויגשו לא ראשי הכהנים ואל הזקנים לאמר אסר אסרנו על נפשנו לבלתי טעם מאומה עד אם הרגנו את פולוס	14 Who came to the chief priests and the ancients, and said: We have bound ourselves under a great curse that we will eat nothing till we have slain Paul.
15 ועתה הודיעו אתם והסנהדרין את שר האלף ויורידהו מחר אליכם כאלו תחפצו לדרש היטב את ענינו ואנחנו נכונים להמיתו בטרם יקרב אליכם	15 Now therefore do you with the council signify to the tribune, that he bring him forth to you, as if you meant to know something more certain touching him. And we, before he come near, are ready to kill him.
16 וישמע בן אחות פולוס את ארבם וילך ויבא אל המצד ויגד לפולוס	16 Which when Paul's sister's son had heard, of their lying in wait, he came and entered into the castle and told Paul.
17 ויקרא פולוס לאחד משרי המאות ויאמר אליו הולך את הבחור הזה אל שר האלף כי דבר לו להודיעו	17 And Paul, calling to him one of the centurions, said: Bring this young man to the tribune, for he hath some thing to tell him.
18 ויקחהו ויוליכהו אל שר האלף ויאמר פולוס האסיר קראני אליו ויבקש ממני להוליך אליך את הבחור הזה כי דבר לו להגיד לך	18 And he taking him, brought him to the tribune, and said: Paul, the prisoner, desired me to bring this young man unto thee, who hath some thing to say to thee.
19 ויאחז שר האלף בידו ויסר עמו לבדו וישאלהו מה הוא זה אשר לך להודיעני	19 And the tribune taking him by the hand, went aside with him privately, and asked him: What is it that thou hast to tell me?
20 ויאמר כי נועצו היהודים יחדו לבקש ממך כי מחר תוריד את פולוס לפני הסנהדרין והמה כאלו חפצים לדעת היטב את ענינו	20 And he said: The Jews have agreed to desire thee, that thou wouldst bring forth Paul to morrow into the council, as if they meant to inquire some thing more certain touching him.
21 ואתה אל תשמע להם כי ארבים לו מהם יותר מארבעים איש אשר אסרו אסר על נפשם לבלתי אכל ושתות בטרם יהרגוהו והמה עתה עמדים ומחכים להבטחתך	21 But do not thou give credit to them; for there lie in wait for him more than forty men of them, who have bound themselves by oath neither to eat, nor to drink, till they have killed him: and they are now ready, looking for a promise from thee.
22 וישלח שר האלף את הבחור ויצוהו לבלתי אמר לאיש כי גלה לו את הדבר הזה	22 The tribune therefore dismissed the young man, charging him that he should tell no man, that he had made known these things unto him.
23 ויקרא לשני שרי מאות ויאמר החלצו מאתכם אנשי צבא מאתים ללכת לקסרין ופרשים שבעים ומשכי קשת מאתים מן השעה השלישית בלילה	23 Then having called two centurions, he said to them: Make ready two hundred soldiers to go as far as Caesarea, and seventy horsemen, and two hundred spearmen for the third hour of the night:
24 ובהמות יכינו להרכיב את פולוס למען הביאו שלם אל פיליכס ההגמון	24 And provide beasts, that they may set Paul on, and bring him safe to Felix the governor.
25 ויכתב אגרת וזה תכן דבריה	25 (For he feared lest perhaps the Jews might take him away by force and kill him, and he should afterwards be slandered, as if he was to take money.) And he wrote a letter after this manner:
26 קלודיוס לוסיאס אל פיליכס ההגמון האדיר שלום	26 Claudius Lysias to the most excellent governor, Felix, greeting.
27 את האיש הזה תפשו היהודים ויבקשו המיתו ואבא עם אנשי הצבא ואפלטהו מתוכם בשמעי כי רומי הוא	27 This man being taken by the Jews, and ready to be killed by them, I rescued coming in with an army, understanding that he is a Roman:
28 ובאשר חפצתי לדעת על מה שמנו אתו הורדתיו אל הסנהדרין שלהם	28 And meaning to know the cause which they objected unto him, I brought him forth into their council.
29 ואמצא כי שטנו אתו על דברי שאלות דתם ולא על דבר אשר יהיה עליו חיב מיתה או מוסרות	29 Whom I found to be accused concerning questions of their law; but having nothing laid to his charge worthy of death or of bands.
30 ועתה הנה הגד לי שהיהודים מתנכלים באיש הזה ואשלחהו אליך מיד וגם את שטניו צויתי לבוא ולהגיש שטנתם לפניך ואתה שלום	30 And when I was told of ambushes that they had prepared for him, I sent him to thee, signifying also to his accusers to plead before thee. Farewell.
31 ויקחו אנשי הצבא את פולוס כאשר צוו ויביאהו לילה אל אנטפטריס	31 Then the soldiers, according as it was commanded them, taking Paul, brought him by night to Antipatris.
32 וממחרת הניחו את הפרשים ללכת אתו וישובו למצד	32 And the next day, leaving the horsemen to go with him, they returned to the castle.
33 והמה באו אל קסרין ויתנו את האגרת בידי ההגמון ויעמידו לפניו גם את פולוס	33 Who, when they were come to Caesarea, and had delivered the letter to the governor, did also present Paul before him.
34 ויהי כקרא ההגמון את האגרת וישאל מאי זה מדינה הוא ויהי כשמעו כי הוא מקיליקיא ויאמר	34 And when he had read it, and had asked of what province he was, and understood that he was of Cilicia;
35 אשמע את דבריך בבוא גם שטניך הנה ויצו לשמרו בבית המשפט אשר להורדוס	35 I will hear thee, said he, when thy accusers come. And he commanded him to be kept in Herod's judgment hall.