Lettera ai Filippesi - מכתב לפיליפאים 21

MODERN HEBREW BIBLE	BIBLES DES PEUPLES
1 ויהי אחרי כן ויסף ישוע הגלות אל תלמידיו על ים טיבריה וכה נגלה אליהם	1 Après cela Jésus se manifesta encore à ses disciples à la mer de Tibériade. Voici comment il se manifesta.
2 שמעון פטרוס ותומא הנקרא דידומוס ונתנאל מקנה אשר בארץ הגליל ובני זבדי ועוד שנים אחרים מתלמידיו ישבו יחדו	2 Simon-Pierre, Thomas surnommé le Jumeau, Nathanaël de Cana en Galilée, et les fils de Zébédée étaient là ensemble avec deux autres disciples de Jésus.
3 ויאמר אליהם שמעון פטרוס הנני הלך לדיג ויאמרו אליו גם אנחנו נלך עמך ויצאו וימהרו לרדת אל האניה ובלילה ההוא לא אחזו מאומה	3 Simon-Pierre leur dit: "Je vais pêcher”; et eux lui disent: "Nous y allons aussi avec toi.” Ils sortirent et montèrent dans la barque, mais cette nuit-là ils ne prirent rien.
4 הבקר אור וישוע עמד על שפת הים ולא ידעו התלמידים כי ישוע הוא	4 Lorsque déjà le jour se levait, Jésus se tint là sur le rivage, mais les disciples ne savaient pas que c’était Jésus.
5 ויאמר אליהם ישוע בני היש לכם אכל מאומה ויענו אתו אין	5 Jésus les appelle: "Dites donc, les enfants, avez-vous quelque chose à manger?” Ils lui répondent: "Rien.”
6 ויאמר להם השליכו המכמרת מימין לאניה ותמצאו וישליכו ולא יכלו עוד למשך אתה מרב הדגים	6 Alors il leur dit: "Jetez le filet sur la droite de la barque, vous allez trouver.” Donc, ils le jettent, mais ils n’arrivent pas à le ramener tellement il est plein de poissons.
7 ויאמר התלמיד ההוא אשר ישוע אהבו אל פטרוס זה הוא האדון ויהי כשמע שמעון פטרוס כי הוא האדון ויחגר את מעילו כי עירום היה ויתנפל אל הים	7 Alors le disciple que Jésus aimait dit à Pierre: "C’est le Seigneur.” Quand Simon-Pierre l’entend dire que c’est le Seigneur, il remet son vêtement, car il est sans rien, et il se jette à l’eau.
8 והתלמידים הנשארים באו בספינה כי לא הרחיקו מן היבשה כי אם כמאתים אמה וימשכו את המכמרת עם הדגים	8 Les autres disciples arrivent avec la barque; de fait, ils ne sont pas loin du bord, une centaine de mètres, et ils traînent le filet avec les poissons.
9 ויהי כצאתם אל היבשה ויראו שם גחלי אש ערוכים ודגים עליהם ולחם לאכל	9 Quand ils sont descendus à terre, ils voient un feu de braises préparé avec du poisson dessus et du pain.
10 ויאמר אליהם ישוע הביאו הלם מן הדגים אשר אחזתם עתה	10 Jésus leur dit: "Donnez-nous donc des poissons que vous avez pris.”
11 ויעל שמעון פטרוס וימשך את המכמרת אל היבשה והיא מלאה דגים גדולים מאה וחמשים ושלשה ולא נקרעה המכמרת אף כי רבים היו	11 Simon-Pierre monte dans la barque et amène le filet sur le rivage. Il était plein de gros poissons, 153 en tout, mais avec tout ce nombre, le filet ne s’était pas déchiré.
12 ויאמר אליהם ישוע באו ברו לחם ואין גם אחד בתלמידים אשר מלאו לבו לשאל אתו מי אתה כי ידעו אשר הוא האדון	12 Alors Jésus leur dit: "Venez donc déjeuner.” Aucun des disciples n’osait lui demander: “Qui es-tu?” car ils savaient bien que c’était le Seigneur.
13 ויבא ישוע ויקח את הלחם ויתן להם וגם את הדגים	13 Jésus s’avança, il prit le pain et le leur donna, et de même pour les poissons.
14 וזאת היא הפעם השלישית אשר נגלה ישוע אל תלמידיו אחרי קומו מעם המתים	14 C’était la troisième fois que Jésus se manifestait à ses disciples après sa résurrection d’entre les morts
15 ויהי אחרי אכלם אמר ישוע אל שמעון פטרוס שמעון בן יונה התאהב אתי יותר מאלה ויאמר אליו כן אדני אתה ידעת כי אהבתיך ויאמר אליו רעה את טלאי	15 Après le repas, Jésus dit à Simon-Pierre: "Simon, fils de Jean, m’aimes-tu plus que ceux-ci?” Pierre lui dit: "Oui, Seigneur, tu sais que je t’aime.” Et Jésus lui dit: "Fais paître mes agneaux.”
16 ויאמר אליו עוד הפעם שמעון בן יונה התאהב אתי ויאמר אליו כן אדני אתה ידעת כי אהבתיך ויאמר אליו נהג את צאני	16 Puis une seconde fois il lui demanda: "Simon, fils de Jean, m’aimes-tu?” Il répondit: "Oui, Seigneur, tu sais que je t’aime.” Alors il dit: "Fais paître mes brebis.”
17 ויאמר אליו פעם שלישית שמעון בן יונה התאהב אתי ויתעצב פטרוס על כי אמר אליו בשלישית התאהב אתי ויאמר אליו אדני את כל אתה יודע וידעת כי אהבתיך ויאמר אליו ישוע רעה את צאני	17 Pour la troisième fois il lui demanda: "Simon, fils de Jean, m’aimes-tu bien?” Pierre devint triste parce que Jésus lui demandait pour la troisième fois: "M’aimes-tu vraiment?” Il répondit: "Seigneur, tu sais tout, tu sais que vraiment je t’aime.” Et lui, il dit: "Fais paître mes brebis.
18 אמן אמן אני אמר לך בהיותך צעיר לימים אתה חגרת את עצמך ותלך אל אשר חפצת והיה כאשר תזקן ופרשת כפיך ואחר יחגרך ונשאך אל אשר לא תחפץ	18 En vérité, en vérité, je te le dis: quand tu étais plus jeune tu te mettais ta ceinture et tu allais où tu voulais. Mais quand tu seras vieux, tu étendras les bras, et un autre te mettra ta ceinture et t’emmènera où tu ne veux pas.”
19 וכל זאת דבר לרמז על המיתה אשר יכבד בה את האלהים ויהי ככלותו לדבר ויאמר אליו לך אחרי	19 Jésus disait cela pour faire comprendre de quelle façon Pierre devait mourir et rendre gloire à Dieu; car il disait bien: "Suis-moi!”
20 ויפן פטרוס וירא את התלמיד אשר ישוע אהבו הלך אחריהם הוא הנפל על לבו בעת הסעודה וגם שאל אדני מי הוא זה אשר ימסרך	20 Pierre alors se retourne et voit le disciple que Jésus aimait, celui qui était à table juste contre la poitrine de Jésus et lui avait demandé: "Seigneur, qui va te trahir?”
21 ויהי בראות אתו פטרוס ויאמר אל ישוע אדני וזה מה הוא	21 En le voyant, Pierre dit à Jésus: "Et lui, que devient-il?”
22 ויאמר אליו ישוע אם חפצי כי ישאר עד באי מה לך ולזאת אתה לך אחרי	22 Jésus lui répond: "Si je veux qu’il reste jusqu’à ce que je vienne, que t’importe? Toi, suis-moi!”
23 על כן יצא הדבר הזה בין האחים כי התלמיד ההוא לא ימות וישוע לא אמר לו כי לא ימות אך אמר אם חפצי כי ישאר עד באי מה זה לך	23 Voilà pourquoi on s’est mis à dire parmi les frères que ce disciple ne devait pas mourir. Mais Jésus n’avait pas dit: “Il ne va pas mourir”; il avait dit seulement: “Si je veux qu’il reste jusqu’à ce que je vienne.”
24 זה הוא התלמיד המעיד על אלה ואשר כתב כל זאת וידענו כי עדותו נאמנה	24 C’est ce même disciple qui s’est porté témoin de ces choses et les a écrites, et nous savons que son témoignage est vrai.
25 ויש עוד מעשים רבים אחרים אשר עשה ישוע ואם יכתבו כלם לאחד אחד אחשבה כי גם העולם כלו לא יכיל את הספרים אשר יכתבו אמן	25 Jésus a encore fait bien d’autres choses qui ne sont pas écrites dans ce livre. Si on les racontait une par une, je crois que le monde entier serait bien petit pour les livres qu’on écrirait.