Nachum (נחום) - Naum 6

MODERN HEBREW BIBLE	BIBLES DES PEUPLES
1 שפר קדם דריוש והקים על מלכותא לאחשדרפניא מאה ועשרין די להון בכל מלכותא	1 Et Darius le Mède reçut son royaume alors qu’il avait déjà 62 ans.
2 ועלא מנהון סרכין תלתא די דניאל חד מנהון די להון אחשדרפניא אלין יהבין להון טעמא ומלכא לא להוא נזק	2 Darius prit un décret pour son royaume: il mettait 120 gouverneurs à la tête de chacune des provinces du royaume.
3 אדין דניאל דנה הוא מתנצח על סרכיא ואחשדרפניא כל קבל די רוח יתירא בה ומלכא עשית להקמותה על כל מלכותא	3 Pour préserver les intérêts du roi, ils devaient rendre des comptes à trois hauts fonctionnaires placés à leur tête (Daniel était l’un des trois).
4 אדין סרכיא ואחשדרפניא הוו בעין עלה להשכחה לדניאל מצד מלכותא וכל עלה ושחיתה לא יכלין להשכחה כל קבל די מהימן הוא וכל שלו ושחיתה לא השתכחת עלוהי	4 Mais Daniel se distingua vite parmi les hauts fonctionnaires et les gouverneurs, car il y avait en lui un esprit vraiment supérieur, et le roi songeait à le mettre à la tête du royaume tout entier.
5 אדין גבריא אלך אמרין די לא נהשכח לדניאל דנה כל עלא להן השכחנה עלוהי בדת אלהה	5 C’est pourquoi les hauts fonctionnaires et les gouverneurs cherchèrent dans les affaires de l’État un prétexte pour accuser Daniel, mais ils ne trouvèrent pas un seul reproche à lui faire, car il était fidèle et l’on ne pouvait lui reprocher ni négligence ni faute.
6 אדין סרכיא ואחשדרפניא אלן הרגשו על מלכא וכן אמרין לה דריוש מלכא לעלמין חיי	6 Ces hommes se dirent donc: “Puisqu’on ne peut rien reprocher à ce Daniel, trouvons quelque prétexte dans la religion de son Dieu.”
7 אתיעטו כל סרכי מלכותא סגניא ואחשדרפניא הדבריא ופחותא לקימה קים מלכא ולתקפה אסר די כל די יבעה בעו מן כל אלה ואנש עד יומין תלתין להן מנך מלכא יתרמא לגב אריותא	7 Les hauts fonctionnaires et les gouverneurs se précipitèrent chez le roi et lui dirent: “Vive le roi Darius à jamais!
8 כען מלכא תקים אסרא ותרשם כתבא די לא להשניה כדת מדי ופרס די לא תעדא	8 Tous les hauts fonctionnaires du royaume, les préfets, les gouverneurs, les conseillers et les hommes de loi, pensent qu’il serait bon de proclamer cette interdiction par décret royal: Quiconque, durant ces 30 jours, adressera une prière à un autre dieu ou à une autre personne que toi, ô roi, sera jeté dans la fosse aux lions.
9 כל קבל דנה מלכא דריוש רשם כתבא ואסרא	9 Maintenant, ô roi, prends cette décision, fais-la mettre par écrit pour qu’elle ne soit pas modifiée et ainsi, selon la loi des Mèdes et des Perses, personne ne pourra l’annuler.”
10 ודניאל כדי ידע די רשים כתבא על לביתה וכוין פתיחן לה בעליתה נגד ירושלם וזמנין תלתה ביומא הוא ברך על ברכוהי ומצלא ומודא קדם אלהה כל קבל די הוא עבד מן קדמת דנה	10 Le roi Darius signa donc cette interdiction.
11 אדין גבריא אלך הרגשו והשכחו לדניאל בעא ומתחנן קדם אלהה	11 Quand il apprit que ce décret était signé, Daniel rentra chez lui; la chambre était à l’étage et ses fenêtres regardaient vers Jérusalem. Trois fois par jour Daniel se mettait à genoux, priait et louait Dieu comme il l’avait toujours fait.
12 באדין קריבו ואמרין קדם מלכא על אסר מלכא הלא אסר רשמת די כל אנש די יבעה מן כל אלה ואנש עד יומין תלתין להן מנך מלכא יתרמא לגוב אריותא ענה מלכא ואמר יציבא מלתא כדת מדי ופרס די לא תעדא	12 Or ces hommes arrivèrent en nombre et trouvèrent Daniel en train de supplier et d’implorer son Dieu.
13 באדין ענו ואמרין קדם מלכא די דניאל די מן בני גלותא די יהוד לא שם עליך מלכא טעם ועל אסרא די רשמת וזמנין תלתה ביומא בעא בעותה	13 Ils coururent donc chez le roi et lui rappelèrent l’interdiction royale: “N’as-tu pas signé un décret selon lequel tout homme qui, dans les 30 jours à venir, adressera une prière à un autre dieu ou à une autre personne que toi, sera jeté dans la fosse aux lions?” Le roi répondit: “La chose a été décidée de façon ferme, selon la loi des Mèdes et des Perses: personne ne peut aller contre.”
14 אדין מלכא כדי מלתא שמע שגיא באש עלוהי ועל דניאל שם בל לשיזבותה ועד מעלי שמשא הוא משתדר להצלותה	14 Alors ils dirent au roi: “Daniel, cet homme qui fait partie des déportés de Juda, n’a aucun respect pour toi, ni pour l’interdiction que tu as signée. Trois fois par jour il fait sa prière.”
15 באדין גבריא אלך הרגשו על מלכא ואמרין למלכא דע מלכא די דת למדי ופרס די כל אסר וקים די מלכא יהקים לא להשניה	15 En entendant ces mots, le roi fut très contrarié; il voulait sauver Daniel et, jusqu’au coucher du soleil, il chercha en vain une solution.
16 באדין מלכא אמר והיתיו לדניאל ורמו לגבא די אריותא ענה מלכא ואמר לדניאל אלהך די אנתה פלח לה בתדירא הוא ישיזבנך	16 Mais ces hommes le pressaient, ils lui disaient: “Sache-le bien, ô roi, selon la loi des Mèdes et des Perses, aucune interdiction ou décret signé par le roi ne peut être annulé.”
17 והיתית אבן חדה ושמת על פם גבא וחתמה מלכא בעזקתה ובעזקת רברבנוהי די לא תשנא צבו בדניאל	17 Alors le roi donna l’ordre d’amener Daniel et de le jeter dans la fosse aux lions. Le roi dit à Daniel: “Que ton Dieu que tu sers avec tant de fidélité te délivre!”
18 אדין אזל מלכא להיכלה ובת טות ודחון לא הנעל קדמוהי ושנתה נדת עלוהי	18 On apporta une grosse pierre pour fermer l’entrée de la fosse; le roi et ses hauts fonctionnaires y apposèrent leurs sceaux, si bien que l’on ne pouvait plus rien changer au sort de Daniel.
19 באדין מלכא בשפרפרא יקום בנגהא ובהתבהלה לגבא די אריותא אזל	19 Le roi rentra dans son palais, jeûna toute la nuit et refusa de coucher avec ses concubines; il lui fut impossible de dormir.
20 וכמקרבה לגבא לדניאל בקל עציב זעק ענה מלכא ואמר לדניאל דניאל עבד אלהא חיא אלהך די אנתה פלח לה בתדירא היכל לשיזבותך מן אריותא	20 Avant même le lever du soleil, le roi se leva et se rendit au plus vite à la fosse aux lions.
21 אדין דניאל עם מלכא מלל מלכא לעלמין חיי	21 Il s’approcha de la fosse et cria à Daniel d’une voix inquiète: “Daniel, serviteur du Dieu vivant, ce Dieu que tu sers avec tant de fidélité, a-t-il été capable de te délivrer des lions?”
22 אלהי שלח מלאכה וסגר פם אריותא ולא חבלוני כל קבל די קדמוהי זכו השתכחת לי ואף קדמיך מלכא חבולה לא עבדת	22 Daniel répondit au roi: “Que le roi vive à jamais!
23 באדין מלכא שגיא טאב עלוהי ולדניאל אמר להנסקה מן גבא והסק דניאל מן גבא וכל חבל לא השתכח בה די הימן באלהה	23 Mon Dieu a envoyé son ange, il a fermé la gueule des lions et ils ne m’ont pas touché car j’ai été trouvé innocent devant lui, et devant toi aussi, ô roi, je suis innocent.”
24 ואמר מלכא והיתיו גבריא אלך די אכלו קרצוהי די דניאל ולגב אריותא רמו אנון בניהון ונשיהון ולא מטו לארעית גבא עד די שלטו בהון אריותא וכל גרמיהון הדקו	24 Le roi éprouva une grande joie et donna l’ordre de faire sortir Daniel de la fosse. On fit donc sortir Daniel de la fosse aux lions et on le trouva en parfait état parce qu’il avait mis sa confiance en son Dieu.
25 באדין דריוש מלכא כתב לכל עממיא אמיא ולשניא די דארין בכל ארעא שלמכון ישגא	25 Alors le roi fit venir les hommes qui avaient calomnié Daniel, il les fit jeter dans la fosse aux lions avec leurs enfants et leurs femmes, et avant même qu’ils aient touché le sol de la fosse, les lions s’étaient jetés sur eux et leur brisaient les os.
26 מן קדמי שים טעם די בכל שלטן מלכותי להון זאעין ודחלין מן קדם אלהה די דניאל די הוא אלהא חיא וקים לעלמין ומלכותה די לא תתחבל ושלטנה עד סופא	26 Le roi Darius écrivit à tous les peuples, nations et langues qui habitent sur toute la terre: “Que l’abondance et la paix soient avec vous!
27 משיזב ומצל ועבד אתין ותמהין בשמיא ובארעא די שיזיב לדניאל מן יד אריותא	27 Voici le décret que je prends: Dans toute l’étendue de mon royaume, les gens craindront et respecteront le Dieu de Daniel. “Il est le Dieu vivant, qui demeure à jamais: son royaume ne sera pas détruit et son empire n’aura pas de fin.
28 ודניאל דנה הצלח במלכות דריוש ובמלכות כורש פרסיא	28 “C’est lui qui sauve et qui délivre, qui opère des signes et des prodiges dans les cieux et sur la terre: il a sauvé Daniel des griffes et de la dent des lions.”
	29 Durant le règne de Darius et celui de Cyrus le Perse, Daniel fut de plus en plus considéré.