Micà (מיכה) - Michea 19

MODERN HEBREW BIBLE	BIBLES DES PEUPLES
1 ואתה שא קינה אל נשיאי ישראל	1 Tu vas prononcer une lamentation sur les princes d’Israël.
2 ואמרת מה אמך לביא בין אריות רבצה בתוך כפרים רבתה גוריה	2 Tu diras: Quelle lionne était ta mère au milieu des lions! Elle se couchait entre ses petits et les nourrissait.
3 ותעל אחד מגריה כפיר היה וילמד לטרף טרף אדם אכל	3 Elle éleva un de ses petits qui devint un jeune lion, il apprit à déchirer la proie et à dévorer les hommes.
4 וישמעו אליו גוים בשחתם נתפש ויבאהו בחחים אל ארץ מצרים	4 Mais les nations entendirent parler de lui, il fut capturé dans leur fosse et on le mena en Égypte enchaîné.
5 ותרא כי נוחלה אבדה תקותה ותקח אחד מגריה כפיר שמתהו	5 La lionne fut déçue, ses espoirs étaient perdus; elle prit un autre de ses petits dont elle fit un jeune lion.
6 ויתהלך בתוך אריות כפיר היה וילמד לטרף טרף אדם אכל	6 Comme un jeune lion, il alla avec les lions; il apprit à déchirer la proie et à dévorer les hommes.
7 וידע אלמנותיו ועריהם החריב ותשם ארץ ומלאה מקול שאגתו	7 Il détruisit leurs palais, il ravagea leurs villes, son rugissement terrorisait le pays et ses habitants.
8 ויתנו עליו גוים סביב ממדינות ויפרשו עליו רשתם בשחתם נתפש	8 Des étrangers sont venus l’attaquer de toutes leurs provinces; ils ont tendu sur lui leurs filets, il est tombé dans leur fosse.
9 ויתנהו בסוגר בחחים ויבאהו אל מלך בבל יבאהו במצדות למען לא ישמע קולו עוד אל הרי ישראל	9 On l’a mis en cage avec des anneaux, on l’a conduit à Babylone ( ) où on l’a fait garder: on n’entendra plus sa voix sur les montagnes d’Israël!
10 אמך כגפן בדמך על מים שתולה פריה וענפה היתה ממים רבים	10 Ta mère était comme une vigne plantée au bord de l’eau, une vigne fertile et verdoyante car l’eau ne manquait pas.
11 ויהיו לה מטות עז אל שבטי משלים ותגבה קומתו על בין עבתים וירא בגבהו ברב דליתיו	11 Elle a même donné une branche assez forte pour faire un sceptre de roi. Elle a grandi jusqu’aux nuages; on admirait sa hauteur et son feuillage bien fourni.
12 ותתש בחמה לארץ השלכה ורוח הקדים הוביש פריה התפרקו ויבשו מטה עזה אש אכלתהו	12 Mais on l’a arrachée avec colère et jetée à terre, le vent d’est a desséché ses fruits qui sont tombés. La branche vigoureuse s’est desséchée, le feu l’a dévorée.
13 ועתה שתולה במדבר בארץ ציה וצמא	13 La voici maintenant plantée dans une terre aride, au désert.
14 ותצא אש ממטה בדיה פריה אכלה ולא היה בה מטה עז שבט למשול קינה היא ותהי לקינה	14 (Un feu sorti de son tronc a dévoré branches et fruits.) La branche vigoureuse, le sceptre royal, c’est fini pour elle. C’est bien une lamentation, et voilà comment on se lamentera.