Obadiah (עובדיה) - Abdia 4

MODERN HEBREW BIBLE	BIBLES DES PEUPLES
1 איכה יועם זהב ישנא הכתם הטוב תשתפכנה אבני קדש בראש כל חוצות	1 Hélas! Le vieil or s’est terni, le fin métal jaune; on a jeté les riches pierres sacrées, au coin de toutes les rues.
2 בני ציון היקרים המסלאים בפז איכה נחשבו לנבלי חרש מעשה ידי יוצר	2 Les fils de Sion, si nobles, qu’on estimait à leur poids d’or, sont regardés comme des pots de terre, comme un ouvrage de potier!
3 גם תנין חלצו שד היניקו גוריהן בת עמי לאכזר כי ענים במדבר	3 Même les chacals présentent la mamelle, et allaitent leurs petits, mais la fille de mon peuple se fait cruelle comme les monstres du désert.
4 דבק לשון יונק אל חכו בצמא עוללים שאלו לחם פרש אין להם	4 La langue du nourrisson lui colle au palais: il meurt de soif! Les petits enfants demandent du pain, et personne pour le partager!
5 האכלים למעדנים נשמו בחוצות האמנים עלי תולע חבקו אשפתות	5 Les habitués de la fine cuisine, tombent de faiblesse dans les rues, ceux qu’on élevait dans la pourpre, embrassent le fumier.
6 ויגדל עון בת עמי מחטאת סדם ההפוכה כמו רגע ולא חלו בה ידים	6 Le péché de la fille de mon peuple, était plus grand que celui de Sodome, retournée en un instant sans que main d’homme ne s’y mette.
7 זכו נזיריה משלג צחו מחלב אדמו עצם מפנינים ספיר גזרתם	7 Ses jeunes étaient plus nets que la neige, plus blancs que le lait; leurs corps, plus bronzés que le corail, leurs visages, plus rayonnants que le saphir.
8 חשך משחור תארם לא נכרו בחוצות צפד עורם על עצמם יבש היה כעץ	8 Mais les voilà plus sombres que le soir, on ne les reconnaît plus dans les rues, la peau colle à leurs os, elle est sèche comme du bois.
9 טובים היו חללי חרב מחללי רעב שהם יזובו מדקרים מתנובת שדי	9 Heureux ceux qui sont morts par l’épée, plutôt que de mourir de faim: privés des produits de la terre, ils se traînent et puis s’affaissent.
10 ידי נשים רחמניות בשלו ילדיהן היו לברות למו בשבר בת עמי	10 De leurs mains, faites pour la tendresse, des femmes ont fait cuire leurs enfants, elles en ont fait leur repas: mon peuple en était arrivé là!
11 כלה יהוה את חמתו שפך חרון אפו ויצת אש בציון ותאכל יסודתיה	11 Yahvé a satisfait sa fureur, il a répandu sa colère ardente. Le feu a pris dans Sion, il en a dévoré jusqu’aux fondations.
12 לא האמינו מלכי ארץ וכל ישבי תבל כי יבא צר ואויב בשערי ירושלם	12 Pouvaient-ils croire, les rois de la terre, et les habitants du monde, qu’un adversaire, une armée ennemie, franchiraient les portes de Jérusalem?
13 מחטאת נביאיה עונות כהניה השפכים בקרבה דם צדיקים	13 C’est à cause des péchés de ses prophètes, à cause des crimes de ses prêtres: ils avaient répandu dans la ville le sang des justes.
14 נעו עורים בחוצות נגאלו בדם בלא יוכלו יגעו בלבשיהם	14 Ils erraient aveugles dans les rues, couverts de sang; même leurs vêtements on ne pouvait plus les toucher:
15 סורו טמא קראו למו סורו סורו אל תגעו כי נצו גם נעו אמרו בגוים לא יוסיפו לגור	15 “Écartez-vous, disait-on, c’est un impur, écartez-vous, ne le touchez pas!” Ils allaient errants et fugitifs, on disait chez les païens: “Ils ne resteront pas!”
16 פני יהוה חלקם לא יוסיף להביטם פני כהנים לא נשאו זקנים לא חננו	16 La face de Yahvé les a dispersés, il ne les regarde plus: plus de considération pour les prêtres, plus de faveurs pour les anciens.
17 עודינה תכלינה עינינו אל עזרתנו הבל בצפיתנו צפינו אל גוי לא יושע	17 Et nos yeux s’épuisaient attendant un secours illusoire; nous attendions, de nos miradors, une nation incapable de sauver.
18 צדו צעדינו מלכת ברחבתינו קרב קצינו מלאו ימינו כי בא קצינו	18 Nos ennemis nous épiaient: impossible d’atteindre nos place! La fin approchait, nos jours étaient comptés: nous vîmes venir la fin.
19 קלים היו רדפינו מנשרי שמים על ההרים דלקנו במדבר ארבו לנו	19 Nos poursuivants étaient rapides, plus que les aigles du ciel; ils nous chassaient dans les montagnes, ils nous guettaient dans le désert.
20 רוח אפינו משיח יהוה נלכד בשחיתותם אשר אמרנו בצלו נחיה בגוים	20 L’élu de Yahvé - il était comme notre souffle - a été pris dans leurs filets: “Toujours, disions-nous, nous vivrons à son ombre, au milieu de nations étrangères.”
21 שישי ושמחי בת אדום יושבתי בארץ עוץ גם עליך תעבר כוס תשכרי ותתערי	21 Réjouis-toi, fille d’Édom, tu peux rire, toi qui habites au pays d’Ous! La coupe passera jusque chez toi, elle t’enivrera et tu resteras nue.
22 תם עונך בת ציון לא יוסיף להגלותך פקד עונך בת אדום גלה על חטאתיך	22 Voici ta faute pardonnée, fille de Sion, ton Dieu ne te mènera plus à l’exil! Mais toi, fille d’Édom, ta faute va se payer, il dévoilera tes péchés!