Joel (יואל) - Gioele 9

MODERN HEBREW BIBLE	JERUSALEM
1 כי לא מועף לאשר מוצק לה כעת הראשון הקל ארצה זבלון וארצה נפתלי והאחרון הכביד דרך הים עבר הירדן גליל הגוים	1 Le peuple qui marchait dans les ténèbres a vu une grande lumière, sur les habitants du sombre pays,une lumière a resplendi.
2 העם ההלכים בחשך ראו אור גדול ישבי בארץ צלמות אור נגה עליהם	2 Tu as multiplié la nation, tu as fait croître sa joie; ils se réjouissent devant toi comme on se réjouit à lamoisson, comme on exulte au partage du butin.
3 הרבית הגוי לא הגדלת השמחה שמחו לפניך כשמחת בקציר כאשר יגילו בחלקם שלל	3 Car le joug qui pesait sur elle, la barre posée sur ses épaules, le bâton de son oppresseur, tu les as briséscomme au jour de Madiân.
4 כי את על סבלו ואת מטה שכמו שבט הנגש בו החתת כיום מדין	4 Car toute chaussure qui résonne sur le sol, tout manteau roulé dans le sang, seront mis à brûler, dévoréspar le feu.
5 כי כל סאון סאן ברעש ושמלה מגוללה בדמים והיתה לשרפה מאכלת אש	5 Car un enfant nous est né, un fils nous a été donné, il a reçu le pouvoir sur ses épaules et on lui a donnéce nom: Conseiller-merveilleux, Dieu-fort, Père-éternel, Prince-de-paix,
6 כי ילד ילד לנו בן נתן לנו ותהי המשרה על שכמו ויקרא שמו פלא יועץ אל גבור אביעד שר שלום	6 pour que s'étende le pouvoir dans une paix sans fin sur le trône de David et sur son royaume, pourl'établir et pour l'affermir dans le droit et la justice. Dès maintenant et à jamais, l'amour jaloux de Yahvé Sabaotfera cela.
7 למרבה המשרה ולשלום אין קץ על כסא דוד ועל ממלכתו להכין אתה ולסעדה במשפט ובצדקה מעתה ועד עולם קנאת יהוה צבאות תעשה זאת	7 Le Seigneur a jeté une parole en Jacob, elle est tombée en Israël.
8 דבר שלח אדני ביעקב ונפל בישראל	8 Tout le peuple l'a su, Ephraïm et l'habitant de Samarie qui disent dans l'orgueil de leur coeur altier:
9 וידעו העם כלו אפרים ויושב שמרון בגאוה ובגדל לבב לאמר	9 "Les briques sont tombées, nous construirons en pierre de taille, les sycomores ont été abattus, nous lesremplacerons par des cèdres."
10 לבנים נפלו וגזית נבנה שקמים גדעו וארזים נחליף	10 Mais Yahvé a soutenu contre ce peuple son adversaire Raçôn, il a excité ses ennemis,
11 וישגב יהוה את צרי רצין עליו ואת איביו יסכסך	11 Aram à l'orient, les Philistins à l'occident: ils ont dévoré Israël à belles dents. Avec tout cela sa colèrene s'est pas détournée, sa main reste levée.
12 ארם מקדם ופלשתים מאחור ויאכלו את ישראל בכל פה בכל זאת לא שב אפו ועוד ידו נטויה	12 Mais le peuple n'est pas revenu à celui qui le frappait, il n'a pas cherché Yahvé Sabaot.
13 והעם לא שב עד המכהו ואת יהוה צבאות לא דרשו	13 Aussi Yahvé a retranché d'Israël tête et queue, palme et jonc, en un jour.
14 ויכרת יהוה מישראל ראש וזנב כפה ואגמון יום אחד	14 (L'ancien et le dignitaire, c'est la tête, le prophète qui enseigne le mensonge, c'est la queue.)
15 זקן ונשוא פנים הוא הראש ונביא מורה שקר הוא הזנב	15 Les guides de ce peuple l'ont égaré, et ceux qu'ils guident se sont fourvoyés.
16 ויהיו מאשרי העם הזה מתעים ומאשריו מבלעים	16 C'est pourquoi en ses jeunes gens le Seigneur ne trouvera plus sa joie, de ses orphelins et de sesveuves il n'aura plus pitié, car tous sont impies et malfaisants, toute bouche profère l'insanité. Avec tout cela sacolère ne s'est pas détournée, sa main reste levée.
17 על כן על בחוריו לא ישמח אדני ואת יתמיו ואת אלמנתיו לא ירחם כי כלו חנף ומרע וכל פה דבר נבלה בכל זאת לא שב אפו ועוד ידו נטויה	17 Oui, la méchanceté a brûlé comme le feu, elle dévore ronces et épines, elle a incendié les halliers dela forêt, ils se sont élevés en tourbillons de fumée.
18 כי בערה כאש רשעה שמיר ושית תאכל ותצת בסבכי היער ויתאבכו גאות עשן	18 Par l'emportement de Yahvé Sabaot la terre a été brûlée et le peuple est comme la proie du feu. Nuln'a pitié de son frère,
19 בעברת יהוה צבאות נעתם ארץ ויהי העם כמאכלת אש איש אל אחיו לא יחמלו	19 on a coupé à droite et on a eu faim, on a mangé à gauche et on n'a pas été rassasié. Chacun dévore lachair de son bras,
20 ויגזר על ימין ורעב ויאכל על שמאול ולא שבעו איש בשר זרעו יאכלו	20 Manassé dévore Ephraïm, et Ephraïm Manassé, ensemble ils s'attaquent à Juda. Avec tout cela sacolère ne s'est pas détournée, sa main reste levée.
21 מנשה את אפרים ואפרים את מנשה יחדו המה על יהודה בכל זאת לא שב אפו ועוד ידו נטויה