1 Τρίτον τοῦτο ἔρχομαι πρὸς ὑμᾶς· ἐπὶ στόματος δύο μαρτύρων καὶ τριῶν σταθήσεται πᾶν ῥῆμα. | 1 זֹאת הַפַּעַם הַשְּׁלִישִׁית אֲשֶׁר אָבוֹא אֲלֵיכֶם עַל־פִּי שְׁנַיִם עֵדִים אוֹ שְׁלשָׁה עֵדִים יָקוּם כָּל־דָּבָר |
2 προείρηκα καὶ προλέγω, ὡς παρὼν τὸ δεύτερον καὶ ἀπὼν νῦν, τοῖς προημαρτηκόσιν καὶ τοῖς λοιποῖς πᾶσιν, ὅτι ἐὰν ἔλθω εἰς τὸ πάλιν οὐ φείσομαι, | 2 מִקֹּדֶם אָמַרְתִּי בִּהְיוֹתִי אֶצְלְכֶם בַּפַּעַם הַשֵּׁנִית וּמִקֹּדֶם אֲנִי אֹמֵר וְכֹתֵב עַתָּה בְּרָחֳקִי מִכֶּם לַאֲשֶׁר חָטְאוּ לִפְנֵי מִזֶּה וּלְכֹל הַנִּשְׁאָרִים כִּי־בְשׁוּבִי לָבוֹא לֹא אָחוּס |
3 ἐπεὶ δοκιμὴν ζητεῖτε τοῦ ἐν ἐμοὶ λαλοῦντος Χριστοῦ, ὃς εἰς ὑμᾶς οὐκ ἀσθενεῖ ἀλλὰ δυνατεῖ ἐν ὑμῖν. | 3 יַעַן בַּקֶּשְׁכֶם לִבְחֹן אֶת־הַמָּשִׁיחַ הַמְדַבֵּר בִּי אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ חַלָּשׁ לָכֶם כִּי אִם־גִּבּוֹר הוּא בְּתוֹכֲכֶם |
4 καὶ γὰρ ἐσταυρώθη ἐξ ἀσθενείας, ἀλλὰ ζῇ ἐκ δυνάμεως θεοῦ. καὶ γὰρ ἡμεῖς ἀσθενοῦμεν ἐν αὐτῷ, ἀλλὰ ζήσομεν σὺν αὐτῷ ἐκ δυνάμεως θεοῦ εἰς ὑμᾶς. | 4 כִּי אִם־גַּם־נִצְלַב בְּחֻלְשָׁה אָכֵן חַי הוּא בִּגְבוּרַת אֱלֹהִים וְאִם גַּם־חַלָּשִׁים בּוֹ אֲנַחְנוּ אָכֵן נִחְיֶה עִמּוֹ בִּגְבוּרַת אֱלֹהִים לְנֶגְדְּכֶם |
5 Ἑαυτοὺς πειράζετε εἰ ἐστὲ ἐν τῇ πίστει, ἑαυτοὺς δοκιμάζετε· ἢ οὐκ ἐπιγινώσκετε ἑαυτοὺς ὅτι Ἰησοῦς Χριστὸς ἐν ὑμῖν; εἰ μήτι ἀδόκιμοί ἐστε. | 5 נַסּוּ־נָא אֶתְכֶם אִם־בָּאֱמוּנָה אַתֶּם בַּחֲנוּ אֶתְכֶם אוֹ הַאֵינְכֶם יֹדְעִים אֶת־נַפְשְׁכֶם כִּי יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ בָּכֶם אִם־לֹא כִּי־נִמְאָסִים אַתֶּם |
6 ἐλπίζω δὲ ὅτι γνώσεσθε ὅτι ἡμεῖς οὐκ ἐσμὲν ἀδόκιμοι. | 6 אֲבָל אֲקַוֶּה כִּי תֵדְעוּ אֲשֶׁר אֲנַחְנוּ אֵינֶנּוּ נִמְאָסִים |
7 εὐχόμεθα δὲ πρὸς τὸν θεὸν μὴ ποιῆσαι ὑμᾶς κακὸν μηδέν, οὐχ ἵνα ἡμεῖς δόκιμοι φανῶμεν, ἀλλ’ ἵνα ὑμεῖς τὸ καλὸν ποιῆτε, ἡμεῖς δὲ ὡς ἀδόκιμοι ὦμεν. | 7 וַאֲנִי מִתְחַנֵּן אֶל־הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר לֹא־תַעֲשֹוּ כָל־רָע לֹא לְמַעַן נֵרָאֶה אֲנַחְנוּ נֶאֱמָנִים כִּי אִם־לְמַעַן תַּעֲשֹוּ אַתֶּם אֶת־הַטּוֹב וַאֲנַחְנוּ נִהְיֶה כְּנִמְאָסִים |
8 οὐ γὰρ δυνάμεθά τι κατὰ τῆς ἀληθείας ἀλλ’ ὑπὲρ τῆς ἀληθείας. | 8 כִּי אֵין אֲנַחְנוּ יְכוֹלִים לַעֲשׂוֹת מְאוּמָה נֶגֶד הָאֱמֶת כִּי אִם־בְּעַד הָאֱמֶת |
9 χαίρομεν γὰρ ὅταν ἡμεῖς ἀσθενῶμεν, ὑμεῖς δὲ δυνατοὶ ἦτε· τοῦτο καὶ εὐχόμεθα, τὴν ὑμῶν κατάρτισιν. | 9 כִּי נִשְׂמַח אִם־חַלָּשִׁים אֲנַחְנוּ וְאַתֶּם גִּבּוֹרִים וְעַל־זֹאת גַּם־נִתְפַּלֵּל עַל־אֲשֶׁר תִּכּוֹנָנוּ |
10 Διὰ τοῦτο ταῦτα ἀπὼν γράφω, ἵνα παρὼν μὴ ἀποτόμως χρήσωμαι κατὰ τὴν ἐξουσίαν ἣν ὁ κύριος ἔδωκέν μοι εἰς οἰκοδομὴν καὶ οὐκ εἰς καθαίρεσιν. | 10 וּבַעֲבוּר זֹאת כָּתַבְתִּי אֶת־אֵלֶּה בִּהְיוֹתִי בְרָחוֹק לְמַעַן אֲשֶׁר־לֹא אֶצְטָרֵךְ בְּקָרְבִי אֲלֵיכֶם לְדַבֵּר אִתְּכֶם מִשְׁפָּטִים לְפִי הָרְשׁוּת אֲשֶׁר נְתָנָהּ לִי הָאָדוֹן לִבְנוֹת וְלֹא לַהֲרוֹס |
11 Λοιπόν, ἀδελφοί, χαίρετε, καταρτίζεσθε, παρακαλεῖσθε, τὸ αὐτὸ φρονεῖτε, εἰρηνεύετε, καὶ ὁ θεὸς τῆς ἀγάπης καὶ εἰρήνης ἔσται μεθ’ ὑμῶν. | 11 וּבְכֵן אַחַי שִׂמְחוּ וְהִתְכּוֹנֲנוּ הִתְנַחֲמוּ וִיהִי לָכֶם לֵב אֶחָד אֶהֱבוּ הַשָּׁלוֹם וֵאלֹהֵי הָאַהֲבָה וְהַשָּׁלוֹם יְהִי עִמָּכֶם |
12 Ἀσπάσασθε ἀλλήλους ἐν ἁγίῳ φιλήματι. Ἀσπάζονται ὑμᾶς οἱ ἅγιοι πάντες. | 12 שַׁאֲלוּ לְשָׁלוֹם אִישׁ אֶת־רֵעֵהוּ בַּנְּשִׁיקָה הַקְּדוֹשָׁה הַקְּדוֹשִׁים כֻּלָּם שֹׁאֲלִים לִשְׁלוֹמְכֶם |
13 Ἡ χάρις τοῦ κυρίου Ἰησοῦ Χριστοῦ καὶ ἡ ἀγάπη τοῦ θεοῦ καὶ ἡ κοινωνία τοῦ ἁγίου πνεύματος μετὰ πάντων ὑμῶν. | 13 חֶסֶד הָאָדוֹן יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ וְאַהֲבַת הָאֱלֹהִים וְהִתְחַבְּרוּת רוּחַ הַקֹּדֶשׁ עִם־כֻּלְּכֶם אָמֵן |