Genesis 41

DOUAI-RHEIMS	MODERN HEBREW BIBLE
1 After two years Pharao had a dream. He thought he stood by the river,	1 ויהי מקץ שנתים ימים ופרעה חלם והנה עמד על היאר
2 Out of which came up seven kine, very beautiful and fat: and they fed in marshy places.	2 והנה מן היאר עלת שבע פרות יפות מראה ובריאת בשר ותרעינה באחו
3 Other seven also came up out of the river, ill favoured, and leanfleshed: and they fed on the very bank of the river, in green places:	3 והנה שבע פרות אחרות עלות אחריהן מן היאר רעות מראה ודקות בשר ותעמדנה אצל הפרות על שפת היאר
4 And they devoured them, whose bodies were very beautiful and well conditioned. So Pharao awoke.	4 ותאכלנה הפרות רעות המראה ודקת הבשר את שבע הפרות יפת המראה והבריאת וייקץ פרעה
5 dummy verses inserted by amos	5 ויישן ויחלם שנית והנה שבע שבלים עלות בקנה אחד בריאות וטבות
6 He slept again, and dreamed another dream: Seven ears of corn came up upon one stalk full and fair:	6 והנה שבע שבלים דקות ושדופת קדים צמחות אחריהן
	7 ותבלענה השבלים הדקות את שבע השבלים הבריאות והמלאות וייקץ פרעה והנה חלום
8 Then seven other ears sprung up thin and blasted,	8 ויהי בבקר ותפעם רוחו וישלח ויקרא את כל חרטמי מצרים ואת כל חכמיה ויספר פרעה להם את חלמו ואין פותר אותם לפרעה
9 And devoured all the beauty of the former. Pharao awaked after his rest:	9 וידבר שר המשקים את פרעה לאמר את חטאי אני מזכיר היום
10 And when morning was come, being struck with fear, he sent to all the interpreters of Egypt, and to all the wise men: and they being called for, he told them his dream, and there was not any one that could interpret it.	10 פרעה קצף על עבדיו ויתן אתי במשמר בית שר הטבחים אתי ואת שר האפים
11 Then at length the chief butler remembering, said: I confess my sin:	11 ונחלמה חלום בלילה אחד אני והוא איש כפתרון חלמו חלמנו
12 The king being angry with his servants, commanded me and the chief baker to be cast into the prison of the captain of the soldiers:	12 ושם אתנו נער עברי עבד לשר הטבחים ונספר לו ויפתר לנו את חלמתינו איש כחלמו פתר
13 Where in one night both of us dreamed a dream foreboding things to come.	13 ויהי כאשר פתר לנו כן היה אתי השיב על כני ואתו תלה
14 There was there a young man a Hebrew, servant to the same captain of the soldiers: to whom we told our dreams,	14 וישלח פרעה ויקרא את יוסף ויריצהו מן הבור ויגלח ויחלף שמלתיו ויבא אל פרעה
15 And we heard what afterwards the event of the thing proved to be so. For I was restored to my office: and he was hanged upon a gibbet.	15 ויאמר פרעה אל יוסף חלום חלמתי ופתר אין אתו ואני שמעתי עליך לאמר תשמע חלום לפתר אתו
16 Forthwith at the king's command, Joseph was brought out of the prison, and they shaved him, and changing his apparel, brought him in to him.	16 ויען יוסף את פרעה לאמר בלעדי אלהים יענה את שלום פרעה
17 And he said to him: I have dreamed dreams, and there is no one that can expound them: Now I have heard that thou art very wise at interpreting them.	17 וידבר פרעה אל יוסף בחלמי הנני עמד על שפת היאר
18 Joseph answered: Without me, God shall give Pharao a prosperous answer.	18 והנה מן היאר עלת שבע פרות בריאות בשר ויפת תאר ותרעינה באחו
19 So Pharao told what he had dreamed: Methought I stood upon the bank of the river,	19 והנה שבע פרות אחרות עלות אחריהן דלות ורעות תאר מאד ורקות בשר לא ראיתי כהנה בכל ארץ מצרים לרע
20 And seven kine came up out of the river exceeding beautiful and full of flesh: and they grazed on green places in a marshy pasture.	20 ותאכלנה הפרות הרקות והרעות את שבע הפרות הראשנות הבריאת
21 And behold, there followed these, other seven kine, so very ill favoured and lean, that I never saw the like in the land of Egypt:	21 ותבאנה אל קרבנה ולא נודע כי באו אל קרבנה ומראיהן רע כאשר בתחלה ואיקץ
22 And the devoured and consumed the former,	22 וארא בחלמי והנה שבע שבלים עלת בקנה אחד מלאת וטבות
23 And yet gave no mark of their being full: but were as lean and ill favoured as before. I awoke, and then fell asleep again,	23 והנה שבע שבלים צנמות דקות שדפות קדים צמחות אחריהם
24 And dreamed a dream: Seven ears of corn grew upon one stalk, full and very fair.	24 ותבלען השבלים הדקת את שבע השבלים הטבות ואמר אל החרטמים ואין מגיד לי
25 Other seven also thin and blasted, sprung of the stock:	25 ויאמר יוסף אל פרעה חלום פרעה אחד הוא את אשר האלהים עשה הגיד לפרעה
26 And they devoured the beauty of the former: I told this dream to the conjecturers, and there is no man that can expound it.	26 שבע פרת הטבת שבע שנים הנה ושבע השבלים הטבת שבע שנים הנה חלום אחד הוא
27 Joseph answered: The king's dream is one: God hath shewn to Pharao what he is about to do.	27 ושבע הפרות הרקות והרעת העלת אחריהן שבע שנים הנה ושבע השבלים הרקות שדפות הקדים יהיו שבע שני רעב
28 The seven beautiful kine, and the seven full ears, are seven years of plenty: and both contain the same meaning of the dream.	28 הוא הדבר אשר דברתי אל פרעה אשר האלהים עשה הראה את פרעה
29 And the seven lean and thin kine that came up after them, and the seven thin ears that were blasted with the burning wind, are seven years of famine to come:	29 הנה שבע שנים באות שבע גדול בכל ארץ מצרים
30 Which shall be fulfilled in this order:	30 וקמו שבע שני רעב אחריהן ונשכח כל השבע בארץ מצרים וכלה הרעב את הארץ
31 Behold, there shall come seven years of great plenty in the whole land of Egypt:	31 ולא יודע השבע בארץ מפני הרעב ההוא אחרי כן כי כבד הוא מאד
32 After which shall follow other seven years of so great scacity, that all the abundance before shall be forgotten: for the famine shall consume all the land,	32 ועל השנות החלום אל פרעה פעמים כי נכון הדבר מעם האלהים וממהר האלהים לעשתו
33 And the greatness of the scarcity shall destroy the greatness of the plenty.	33 ועתה ירא פרעה איש נבון וחכם וישיתהו על ארץ מצרים
34 And for that thou didst see the second time a dream pertaining to the same thing: it is a token of the certainty, and that the word of God cometh to pass, and is fulfilled speedily.	34 יעשה פרעה ויפקד פקדים על הארץ וחמש את ארץ מצרים בשבע שני השבע
35 Now therefore let the king provide a wise and industrious man, and make him ruler over the land of Egypt:	35 ויקבצו את כל אכל השנים הטבת הבאת האלה ויצברו בר תחת יד פרעה אכל בערים ושמרו
36 That he may appoint overseers over all the countries: and gather into barns the fifth part of the fruits, during the seven fruitful years,	36 והיה האכל לפקדון לארץ לשבע שני הרעב אשר תהיין בארץ מצרים ולא תכרת הארץ ברעב
37 That shall now presently ensue: and let all the corn be laid up under Pharao's hands and be reserved in the cities.	37 וייטב הדבר בעיני פרעה ובעיני כל עבדיו
38 And let it be in readiness, against the famine of seven years to come, which shall oppress Egypt, and the land shall not consumed with scarcity.	38 ויאמר פרעה אל עבדיו הנמצא כזה איש אשר רוח אלהים בו
39 The counsel pleased Pharao and all his servants.	39 ויאמר פרעה אל יוסף אחרי הודיע אלהים אותך את כל זאת אין נבון וחכם כמוך
40 And he said to them: Can we find such another man, that is full of the spirit of God?	40 אתה תהיה על ביתי ועל פיך ישק כל עמי רק הכסא אגדל ממך
41 He said therefore to Joseph: Seeing God hath shewn thee all that thou hast said, can I find one wiser and one like unto thee?	41 ויאמר פרעה אל יוסף ראה נתתי אתך על כל ארץ מצרים
42 Thou shalt be over my house, and at the commandment of thy mouth all the people shall obey: only in the kingly throne will I be above thee.	42 ויסר פרעה את טבעתו מעל ידו ויתן אתה על יד יוסף וילבש אתו בגדי שש וישם רבד הזהב על צוארו
43 And again Pharao said to Joseph: Behold, I have appointed thee over the whole land of Egypt.	43 וירכב אתו במרכבת המשנה אשר לו ויקראו לפניו אברך ונתון אתו על כל ארץ מצרים
44 And he took his ring from his own hand, and gave it into his hand: and he put upon him a robe of silk, and put a chain of gold about his neck.	44 ויאמר פרעה אל יוסף אני פרעה ובלעדיך לא ירים איש את ידו ואת רגלו בכל ארץ מצרים
45 And he made him go up into his second chariot, the crier proclaiming that all should bow their knee before him, and that they should know he was made govenor over the whole land of Egypt.	45 ויקרא פרעה שם יוסף צפנת פענח ויתן לו את אסנת בת פוטי פרע כהן אן לאשה ויצא יוסף על ארץ מצרים
46 And the king said to Joseph: I am Pharao; without thy commandment no man shall move hand or foot in all the land of Egypt.	46 ויוסף בן שלשים שנה בעמדו לפני פרעה מלך מצרים ויצא יוסף מלפני פרעה ויעבר בכל ארץ מצרים
47 And he turned his name, and called him in the Eyyptian tounge, The saviour of the world. And he gave him to wife Asenth the daughter of Putiphare priest of Heliopolis. Then Joseph went out to the land of Egypt:	47 ותעש הארץ בשבע שני השבע לקמצים
48 (Now he was thirty years old when he stood before king Pharao) and he went round all the countries of Egypt.	48 ויקבץ את כל אכל שבע שנים אשר היו בארץ מצרים ויתן אכל בערים אכל שדה העיר אשר סביבתיה נתן בתוכה
49 And the fruitfulness of the seven years came: and the corm being bound up into sheaves was gathered together into the barns of Egypt.	49 ויצבר יוסף בר כחול הים הרבה מאד עד כי חדל לספר כי אין מספר
50 And all the abundance of grain was laid up in every city.	50 וליוסף ילד שני בנים בטרם תבוא שנת הרעב אשר ילדה לו אסנת בת פוטי פרע כהן און
51 And there was so great abundance of wheat, that it was equal to the sand of the sea, and the plenty exceeded measure.	51 ויקרא יוסף את שם הבכור מנשה כי נשני אלהים את כל עמלי ואת כל בית אבי
52 And before the famine came, Joseph had two sons born: whom Aseneth the daughter of Putiphare priest of Heliopolis bore unto him.	52 ואת שם השני קרא אפרים כי הפרני אלהים בארץ עניי
53 And he called the name of the first born Manasses, saying: God hath made me to forget all my labours, and my father's house.	53 ותכלינה שבע שני השבע אשר היה בארץ מצרים
54 And he named the second Epharaim, saying: God hath made me to grow in the land of my poverty.	54 ותחלינה שבע שני הרעב לבוא כאשר אמר יוסף ויהי רעב בכל הארצות ובכל ארץ מצרים היה לחם
55 Now when the seven years of the plenty that had been in Egypt were past:	55 ותרעב כל ארץ מצרים ויצעק העם אל פרעה ללחם ויאמר פרעה לכל מצרים לכו אל יוסף אשר יאמר לכם תעשו
56 The seven years of scarcity, which Joseph had foretold, began to come: and the famine prevailed in the whole world, but there was bread in all the land of Egypt.	56 והרעב היה על כל פני הארץ ויפתח יוסף את כל אשר בהם וישבר למצרים ויחזק הרעב בארץ מצרים
57 And when there also they began to be famished, the people cried to Pharao for food. And he said to them: Go to Joseph: and do all that he shall say to you.	57 וכל הארץ באו מצרימה לשבר אל יוסף כי חזק הרעב בכל הארץ
58 And the famine increased daily in all the land: and Joseph opened all the barns, and sold to the Egyptians: for the famine had oppressed them also.