Seconda lettera ai Corinzi (מכתב שני לקורינתים) 9

STUTTGARTENSIA-DELITZSCH	JERUSALEM
1 וַיֵּרֶד בָּאֳנִיָּה וַיַּעֲבֹר וַיָּבֹא אֶל־עִירוֹ	1 S'étant embarqué, il traversa et vint dans sa ville.
2 וְהִנֵּה הֵם מְבִיאִים אֵלָיו אִישׁ נְכֵה אֵבָרִים וְהוּא מֻשְׁכָּב עַל־הַמִּטָּה וַיְהִי כִּרְאוֹת יֵשׁוּעַ אֶת־אֱמוּנָתָם וַיֹּאמֶר אֶל־נְכֵה הָאֵבָרִים חֲזַק בְּנִי נִסְלְחוּ־לְךָ חַטֹּאתֶיךָ	2 Et voici qu'on lui apportait un paralytique étendu sur un lit. Jésus, voyant leur foi, dit auparalytique: "Aie confiance, mon enfant, tes péchés sont remis."
3 וְהִנֵּה אֲנָשִׁים מִן־הַסּוֹפְרִים אָמְרוּ בִלְבָבָם מְגַדֵּף הוּא	3 Et voici que quelques scribes se dirent par-devers eux: "Celui-là blasphème."
4 וַיַּרְא יֵשׁוּעַ אֶת־מַחְשְׁבֹתָם וַיֹּאמַר לָמָּה תַחְשְׁבוּ רָעָה בִּלְבַבְכֶם	4 Et Jésus, connaissant leurs sentiments, dit: "Pourquoi ces mauvais sentiments dans vos coeurs?
5 כִּי מָה הַנָּקֵל הֶאָמֹר נִסְלְחוּ־לְךָ חַטֹּאתֶיךָ אִם־אָמֹר קוּם הִתְהַלֵּךְ	5 Quel est donc le plus facile, de dire: Tes péchés sont remis, ou de dire: Lève-toi et marche?
6 אַךְ לְמַעַן תֵּדְעוּן כִּי בֶן־הָאָדָם יֶשׁ־לוֹ הַשָּׁלְטָן בָּאָרֶץ לִסְלֹחַ חֲטָאִים וַיֹּאמֶר אֶל־נְכֵה הָאֵבָרִים קוּם שָׂא אֶת־מִטָּתְךָ וְלֶךְ־לְךָ אֶל־בֵּיתֶךָ	6 Eh bien! pour que vous sachiez que le Fils de l'homme a le pouvoir sur la terre de remettre lespéchés, lève-toi, dit-il alors au paralytique, prends ton lit et va-t-en chez toi."
7 וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ לְבֵיתוֹ	7 Et se levant, il s'en alla chez lui.
8 וַהֲמוֹן הָעָם כִּרְאוֹתָם זֹאת הִשְׁתּוֹמְמוּ וַיְשַׁבְּחוּ אֶת־הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר נָתַן שָׁלְטָן כָּזֶה לִבְנֵי אָדָם	8 A cette vue, les foules furent saisies de crainte et glorifièrent Dieu d'avoir donné un tel pouvoir auxhommes.
9 וַיְהִי בַּעֲבֹר יֵשׁוּעַ מִשָּׁם וַיַּרְא אִישׁ ישֵׁב בְּבֵית־הַמֶּכֶס וּשְׁמוֹ מַתָּי וַיֹּאמֶר אֵלָיו לְכָה אַחֲרָי וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אַחֲרָיו	9 Etant sorti, Jésus vit, en passant, un homme assis au bureau de la douane, appelé Matthieu, et il luidit: "Suis-moi!" Et, se levant, il le suivit.
10 וַיְהִי בַּהֲסִבּוֹ בְּבֵיתוֹ וְהִנֵּה מוֹכְסִים וְחַטָּאִים רַבִּים בָּאוּ וַיָּסֵבּוּ עִם־יֵשׁוּעַ וְתַלְמִידָיו	10 Comme il était à table dans la maison, voici que beaucoup de publicains et de pécheurs vinrent semettre à table avec Jésus et ses disciples.
11 וַיִּרְאוּ הַפְּרוּשִׁים וַיֹּאמְרוּ אֶל־תַּלְמִידָיו מַדּוּעַ עִם־הַמּוֹכְסִים וְהַחַטָּאִים אֹכֵל רַבְּכֶם	11 Ce qu'ayant vu, les Pharisiens disaient à ses disciples: "Pourquoi votre maître mange-t-il avec lespublicains et les pécheurs?"
12 וַיִּשְׁמַע זֹאת יֵשׁוּעַ וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם הַחֲזָקִים אֵינָם צְרִיכִים לְרֹפֵא כִּי אִם־הַחוֹלִים	12 Mais lui, qui avait entendu, dit: "Ce ne sont pas les gens bien portants qui ont besoin de médecin,mais les malades.
13 וְאַתֶּם צְאוּ וְלִמְדוּ מָה הוּא חֶסֶד חָפַצְתִּי וְלֹא זָבַח כִּי לֹא־בָאתִי לִקְרֹא אֶת־הַצַּדִּיקִים כִּי אִם־אֶת־הַחַטָּאִים לִתְשׁוּבָה	13 Allez donc apprendre ce que signifie: C'est la miséricorde que je veux, et non le sacrifice. Eneffet, je ne suis pas venu appeler les justes, mais les pécheurs."
14 וַיִּגְּשׁוּ אֵלָיו תַּלְמִידֵי יוֹחָנָן וַיֹּאמְרוּ מַדּוּעַ אֲנַחְנוּ וְהַפְּרוּשִׁים צָמִים הַרְבֵּה וְתַלְמִידֶיךָ אֵינָם צָמִים	14 Alors les disciples de Jean s'approchent de lui en disant: "Pourquoi nous et les Pharisiensjeûnons-nous, et tes disciples ne jeûnent pas?"
15 וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם יֵשׁוּעַ אֵיךְ יוּכְלוּ בְּנֵי הַחֻפָּה לְהִתְאַבֵּל בְּעוֹד הֶחָתָן עִמָּהֶם הִנֵּה יָמִים בָּאִים וְלֻקַּח מֵאִתָּם הֶחָתָן וְאָז יָצוּמוּ	15 Et Jésus leur dit: "Les compagnons de l'époux peuvent-ils mener le deuil tant que l'époux est aveceux? Mais viendront des jours où l'époux leur sera enlevé; et alors ils jeûneront.
16 אֵין שָׂמִים טְלַאי חָדָשׁ עַל־שִׂמְלָה בָלָה כִּי יִנָּתֵק הַטְּלַאי מִן־הַשִּׂמְלָה וְתֵרֹעַ הַקְּרִיעָה	16 Personne ne rajoute une pièce de drap non foulé à un vieux vêtement; car le morceau rapporté tiresur le vêtement et la déchirure s'aggrave.
17 וְאֵין נוֹתְנִים יַיִן חָדָשׁ בְּנֹאדוֹת בָּלִים פֶּן־יִבָּקְעוּ הַנֹּאדוֹת וְהַיַּיִן יִשָּׁפֵךְ וְהַנֹּאדוֹת יֹאבֵדוּ אֲבָל נוֹתְנִים אֶת־הַיַּיִן הֶחָדָשׁ בְּנֹאדוֹת חֲדָשִׁים וּשְׁנֵיהֶם יַחְדָּו יִשָּׁמֵרוּ	17 On ne met pas non plus du vin nouveau dans des outres vieilles; autrement, les outres éclatent, levin se répand et les outres sont perdues. Mais on met du vin nouveau dans des outres neuves, et l'un et l'autre seconservent."
18 וַיְהִי הוּא מְדַבֵּר אֲלֵיהֶם אֶת־אֵלֶּה וְהִנֵּה אַחַד הַשָּׂרִים בָּא וַיִּשְׁתַּחוּ־לוֹ וַיֹּאמַר עַתָּה זֶה מֵתָה בִתִּי בֹּא־נָא וְשִׂים אֶת־יָדְךָ עָלֶיהָ וְתִחְיֶה	18 Tandis qu'il leur parlait, voici qu'un chef s'approche, et il se prosternait devant lui en disant: "Mafille est morte à l'instant; mais viens lui imposer ta main et elle vivra."
19 וַיָּקָם יֵשׁוּעַ וַיֵּלֶךְ אַחֲרָיו הוּא וְתַלְמִידָיו	19 Et, se levant, Jésus le suivait ainsi que ses disciples.
20 וְהִנֵּה אִשָּׁה זָבַת דָּם שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה נִגְּשָׁה מֵאַחֲרָיו וַתִּגַּע בִּכְנַף בִּגְדוֹ	20 Or voici qu'une femme, hémorroïsse depuis douze années, s'approcha par derrière et toucha lafrange de son manteau.
21 כִּי אָמְרָה בְּלִבָּהּ אַךְ אִם־אֶגַּע בְּבִגְדוֹ אִוָּשֵׁעַ	21 Car elle se disait en elle-même: "Si seulement je touche son manteau, je serai sauvée."
22 וַיִּפֶן יֵשׁוּעַ וַיַּרְא אוֹתָהּ וַיֹּאמַר חִזְקִי בִתִּי אֱמוּנָתֵךְ הוֹשִׁיעָה לָּךְ וַתִּוָּשַׁע הָאִשָּׁה מִן־הַשָּׁעָה הַהִיא	22 Jésus se retournant la vit et lui dit: "Aie confiance, ma fille, ta foi t'a sauvée." Et de ce moment lafemme fut sauvée.
23 וַיָּבֹא יֵשׁוּעַ אֶל־בֵּית הַשָּׂר וַיַּרְא אֶת הַמְחַלְלִים בַּחֲלִילִים וְאֶת־הָעָם הַהוֹמֶה וַיֹּאמַר	23 Arrivé à la maison du chef et voyant les joueurs de flûte et la foule en tumulte, Jésus dit:
24 סוּרוּ מִפֹּה כִּי לֹא מֵתָה הַיַּלְדָּה אַךְ יְשֵׁנָה הִיא וַיִּשְׂחֲקוּ לוֹ	24 Retirez-vous; car elle n'est pas morte, la fillette, mais elle dort." Et ils se moquaient de lui.
25 וַיְהִי אַחֲרֵי גֹּרַשׁ הָעָם וַיָּבֹא הַבָּיְתָה וַיֹּאחֶז בְּיָדָהּ וַתָּקָם הַנַּעֲרָה	25 Mais, quand on eut mis la foule dehors, il entra, prit la main de la fillette et celle-ci se dressa.
26 וַתֵּצֵא הַשְּׁמוּעָה הַזֹּאת בְּכָל־הָאָרֶץ הַהִיא	26 Le bruit s'en répandit dans toute cette contrée.
27 וַיַּעֲבֹר יֵשׁוּעַ מִשָּׁם וַיֵּלְכוּ אַחֲרָיו שְׁנֵי אֲנָשִׁים עִוְרִים וְהֵמָּה צֹעֲקִים וְאֹמְרִים חָנֵּנוּ בֶּן־דָּוִד	27 Comme Jésus s'en allait de là, deux aveugles le suivirent, qui criaient et disaient: "Aie pitié denous, Fils de David!"
28 וּכְבוֹאוֹ הַבַּיְתָה נִגְּשׁוּ אֵלָיו הַעִוְרִים וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם יֵשׁוּעַ הֲמַאֲמִינִים אַתֶּם כִּי יֶשׁ־לְאֵל יָדִי לַעֲשׂוֹת זֹאת וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו כֵּן אֲדֹנֵינוּ	28 Etant arrivé à la maison, les aveugles s'approchèrent de lui et Jésus leur dit: "Croyez-vous que jepuis faire cela" - "Oui, Seigneur", lui disent-ils.
29 וַיִּגַּע בְּעֵינֵיהֶם וַיֹּאמַר יֵעָשֶׂה לָכֶם כֶּאֱמוּנַתְכֶם	29 Alors il leur toucha les yeux en disant: "Qu'il vous advienne selon votre foi."
30 וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵיהֶם וַיִּגְעַר־בָּם יֵשׁוּעַ וַיֹּאמַר רְאוּ פֶּן־יִוָּדַע לְאִישׁ	30 Et leurs yeux s'ouvrirent. Jésus alors les rudoya: "Prenez garde! dit-il. Que personne ne le sache!"
31 וְהֵמָּה בְּצֵאתָם הִשְׁמִיעוּ אֶת־שָׁמְעוֹ בְּכָל־הָאָרֶץ הַהִיא	31 Mais eux, étant sortis, répandirent sa renommée dans toute cette contrée.
32 הֵמָּה יָצָאוּ וְהִנֵּה הֵבִיאוּ אֵלָיו אִישׁ אִלֵּם אֲחוּז שֵׁד	32 Comme ils sortaient, voilà qu'on lui présenta un démoniaque muet.
33 וְכַאֲשֶׁר גֹּרַשׁ הַשֵּׁד וַיְדַבֵּר הָאִלֵּם וַיִּתְמַהּ הֲמוֹן הָאֲנָשִׁים וַיֹּאמְרוּ מֵעוֹלָם לֹא־נִרְאֲתָה כָזֹאת בְּיִשְׂרָאֵל	33 Le démon fut expulsé et le muet parla. Les foules émerveillées disaient: "Jamais pareille chosen'a paru en Israël!"
34 וְהַפְּרוּשִׁים אָמְרוּ עַל־יְדֵי שַׂר הַשֵּׁדִים מְגָרֵשׁ הוּא אֵת הַשֵּׁדִים	34 Mais les Pharisiens disaient: "C'est par le Prince des démons qu'il expulse les démons."
35 וָיָּסָב יֵשׁוּעַ בְּכָל־הֶעָרִים וְהַכְּפָרִים וַיְלַמֵּד בְּבָתֵּי כְנֵסִיּוֹתֵיהֶם וַיְבַשֵּׂר בְּשׂוֹרַת הַמַּלְכוּת וַיְרַפֵּא כָּל־מַחֲלָה וְכָל־מַדְוֶה בָּעָם	35 Jésus parcourait toutes les villes et les villages, enseignant dans leurs synagogues, proclamant laBonne Nouvelle du Royaume et guérissant toute maladie et toute langueur.
36 וּבִרְאוֹתוֹ אֶת־הַהֲמוֹנִים נִכְמְרוּ רַחֲמָיו עֲלֵיהֶם כִּי הֵם עֲיֵפִים וְנִדָּחִים כַּצֹּאן אֲשֶׁר אֵין־לָהֶם רֹעֶה	36 A la vue des foules il en eut pitié, car ces gens étaient las et prostrés comme des brebis qui n'ontpas de berger.
37 אָז יְדַבֵּר לְתַלְמִידָיו וַיֹּאמַר רַב הַקָּצִיר וְהַפֹּעֲלִים מְעַטִּים	37 Alors il dit à ses disciples: "La moisson est abondante, mais les ouvriers peu nombreux;
38 לָכֵן הִתְחַנְנוּ אֶל־בַּעַל הַקָּצִיר לִשְׁלֹחַ פֹּעֲלִים לִקְצִירוֹ	38 priez donc le Maître de la moisson d'envoyer des ouvriers à sa moisson."