| 1 Alors Job reprit son discours de sagesse: | 1 ויסף איוב שאת משלו ויאמר |
| 2 Que ne puis-je revenir aux lunes d’autrefois, aux jours où Dieu veillait sur moi, | 2 מי יתנני כירחי קדם כימי אלוה ישמרני |
| 3 quand brillait sa lampe au dessus de ma tête et qu’à sa lumière je traversais les ténèbres! | 3 בהלו נרו עלי ראשי לאורו אלך חשך |
| 4 Comme je voudrais retrouver mon âge mûr, lorsque Dieu protégeait ma tente, | 4 כאשר הייתי בימי חרפי בסוד אלוה עלי אהלי |
| 5 lorsque le Puissant était encore avec moi, et que mes garçons se tenaient autour de moi, | 5 בעוד שדי עמדי סביבותי נערי |
| 6 lorsque mes pieds baignaient dans la crème et que l’huile pour moi ruisselait de la roche! | 6 ברחץ הליכי בחמה וצור יצוק עמדי פלגי שמן |
| 7 Quand j’allais à la Porte, au haut de la cité, j’installais mon siège sur la place. | 7 בצאתי שער עלי קרת ברחוב אכין מושבי |
| 8 À ma vue les jeunes s’écartaient, les personnes d’âge se mettaient debout, | 8 ראוני נערים ונחבאו וישישים קמו עמדו |
| 9 les chefs interrompaient leurs discours et tenaient la main sur leur bouche; | 9 שרים עצרו במלים וכף ישימו לפיהם |
| 10 les princes baissaient la voix et devenaient comme muets. | 10 קול נגידים נחבאו ולשונם לחכם דבקה |
| 11 29:21Ils m’écoutaient et ne bronchaient pas, ils se taisaient attendant mon avis. | 11 כי אזן שמעה ותאשרני ועין ראתה ותעידני |
| 12 29:22 Quand j’avais parlé, nul ne répliquait; mon discours tombait sur eux goutte à goutte: | 12 כי אמלט עני משוע ויתום ולא עזר לו |
| 13 29:23 c’était la pluie qu’ils attendaient, l’averse de printemps qui calmait leur soif. | 13 ברכת אבד עלי תבא ולב אלמנה ארנן |
| 14 29:24 Si je leur souriais, ils n’osaient y croire, ils ne perdaient rien de mes signes de bonne humeur. | 14 צדק לבשתי וילבשני כמעיל וצניף משפטי |
| 15 29:25 Je prenais la tête et leur montrais un chemin; j’étais comme le roi au milieu de ses troupes, je les menais à mon gré. | 15 עינים הייתי לעור ורגלים לפסח אני |
| 16 29:11 Celui qui m’écoutait me félicitait, celui qui me voyait m’approuvait. | 16 אב אנכי לאביונים ורב לא ידעתי אחקרהו |
| 17 29:12 Car je délivrais le pauvre qui appelle, l’orphelin et celui qui n’a pas d’appui. | 17 ואשברה מתלעות עול ומשניו אשליך טרף |
| 18 29:13 À moi la bénédiction du désespéré! je rendais la joie au cœur de la veuve. | 18 ואמר עם קני אגוע וכחול ארבה ימים |
| 19 29:14 Je faisais de la justice mon vêtement, la droiture était mon manteau, mon turban. | 19 שרשי פתוח אלי מים וטל ילין בקצירי |
| 20 29:15 J’étais les yeux de l’aveugle, et le pied du boiteux c’était encore moi. | 20 כבודי חדש עמדי וקשתי בידי תחליף |
| 21 29:16 J’étais un père pour les pauvres, je défendais la cause de l’étranger. | 21 לי שמעו ויחלו וידמו למו עצתי |
| 22 29:17 Je brisais les crocs du criminel, et d’entre ses dents je faisais tomber sa proie. | 22 אחרי דברי לא ישנו ועלימו תטף מלתי |
| 23 29:18 Aussi je pensais: “Je mourrai déjà vieux, mes jours seront nombreux comme les grains de sable. | 23 ויחלו כמטר לי ופיהם פערו למלקוש |
| 24 29:19 Mes racines s’allongent vers les eaux, et sur mon feuillage la rosée se dépose. | 24 אשחק אלהם לא יאמינו ואור פני לא יפילון |
| 25 29:20 Ma gloire, tout comme moi se garde neuve mon arc dans ma main reste vert.” | 25 אבחר דרכם ואשב ראש ואשכון כמלך בגדוד כאשר אבלים ינחם |
