Apocalisse - אַפּוֹקָלִיפּסָה 3

STUTTGARTENSIA-DELITZSCH	NOVA VULGATA
1 אַחַי אַל־יִהְיוּ רַבִּים מִכֶּם לְמוֹרִים בַּאֲשֶׁר יְדַעְתֶּם כִּי בָזֹאת נַכְבִּיד עָלֵינוּ אֶת־הַדִּין	1 Nolite plures magistri fieri, fra tres mei, scientes quoniam maiusiudicium accipiemus.
2 כִּי כֻלָּנוּ מַרְבִּים לְהִכָּשֵׁל וַאֲשֶׁר לֹא־יִכָּשֵׁל בְּדִבּוּר הוּא אִישׁ תָּמִים וּבִיכָלְתּוֹ לָשֹוּם רֶסֶן גַּם־לְכָל־גּוּפוֹ	2 In multis enim offendimus omnes. Si quis in verbo nonoffendit, hic perfectus est vir, potens etiam freno circumducere totum corpus.
3 הִנֵּה בְּפִי הַסּוּסִים נָשִׂים אֶת־הָרֶסֶן לְמַעַן אֲשֶׁר יִשָּׁמְעוּ לָנוּ וְנִהַגְנוּ בוֹ אֵת כָּל־גְּוִיָּתָם	3 Si autem equorum frenos in ora mittimus ad oboediendum nobis, et omne corpusillorum circumferimus.
4 וְהִנֵּה הָאֳנִיּוֹת אַף־כִּי גְדֹלוֹת הֵנָּה וְרוּחוֹת קָשׁוֹת יֶהְדְּפוּן יִנְהַג אֹתָן מָשׁוֹט קָטֹן אֶל־כֹּל אֲשֶׁר־יַחְפֹּץ הַחֹבֵל כֵּן גַּם־הַלָּשׁוֹן אֵבָר קָטֹן הִיא וּגְדֹלוֹת תְּדַבֵּר	4 Ecce et naves, cum tam magnae sint et a ventis validisminentur, circumferuntur a minimo gubernaculo, ubi impetus dirigentis voluerit;
5 רְאֵה מַה־גָּדוֹל הַיַּעַר וְאֵשׁ קְטַנָּה תַּבְעִירֶנּוּ גַּם־הַלָּשׁוֹן אֵשׁ הִיא עוֹלָם מָלֵא עַוְלָה	5 ita et lingua modicum quidem membrum est et magna exsultat. Ecce quantus ignisquam magnam silvam incendit!
6 כֵּן הַלָּשׁוֹן נִצֶּבֶת בֵּין אֵבָרֵינוּ הַמַּגְאֶלֶת אֶת־כָּל הַגּוּף וּמְלַהֶטֶת אֶת־גַּלְגַּל הֲוָיָתֵנוּ וְהִיא לְהוּטָה בְּאֵשׁ גֵּיהִנֹּם	6 Et lingua ignis est, universitas iniquitatis;lingua constituitur in membris nostris, quae maculat totum corpus et inflammatrotam nativitatis et inflammatur a gehenna.
7 כִּי מִין כָּל־בְּהֵמָה וְעוֹף וְרֶמֶשׂ וְחַיּוֹת הַיָּם יִכָּבֵשׁ וְנִכְבָּשִׁים הֵם עַל־יְדֵי מִין הָאָדָם	7 Omnis enim natura et bestiarum etvolucrum et serpentium et etiam cetorum domatur et domita est a natura humana;
8 אֲבָל הַלָּשׁוֹן אֵין אָדָם יָכֹל לְכָבְשָׁהּ אֵין מַעְצוֹר לָרָעָה הַזֹּאת וְסַם הַמָּוֶת מָלֵאָה	8 linguam autem nullus hominum domare potest, inquietum malum, plena venenomortifero.
9 בָּהּ נְבָרֵךְ אֶת־הָאֱלֹהִים אָבִינוּ וּבָהּ נְקַלֵּל אֶת־הָאֲנָשִׁים הָעֲשֹוּיִם בְּצֶלֶם אֱלֹהִים	9 In ipsa benedicimus Dominum et Patrem et in ipsa maledicimushomines, qui ad similitudinem Dei facti sunt;
10 מִפֶּה אֶחָד יֹצֵאת בְּרָכָה וּקְלָלָה וְכֵן לֹא־יֵעָשֶׂה אֶחָי	10 ex ipso ore procedit benedictioet maledictio. Non oportet, fratres mei, haec ita fieri.
11 הֲיַבִּיעַ הַמַּעְיָן מְתוּקִים וּמָרִים מִמּוֹצָא אֶחָד	11 Numquid fons deeodem foramine emanat dulcem et amaram aquam?
12 אַחַי הֲיוּכַל עֵץ הַתְּאֵנָה לְהוֹצִיא זֵיתִים אוֹ הֲתוּכַל הַגֶּפֶן לְהוֹצִיא תְּאֵנִים כֵּן גַּם־מַעְיָן אֶחָד לֹא יוּכַל נְבֹעַ מַיִם מְלוּחִים וּמְתוּקִים	12 Numquid potest, fratres mei,ficus olivas facere, aut vitis ficus? Neque salsa dulcem potest facere aquam.
13 מִי בָכֶם חָכָם וְנָבוֹן יַרְאֶה בְּדַרְכּוֹ הַטּוֹבָה אֶת־מַעֲשָׂיו בְּעַנְוַת הַחָכְמָה	13 Quis sapiens et disciplinatus inter vos? Ostendat ex bona conversationeoperationem suam in mansuetudine sapientiae.
14 וְאִם־קִנְאָה מָרָה וּמְרִיבָה בִּלְבַבְכֶם אַל־תִּתְהַלְלוּ וְאַל־תְּשַׁקְּרוּ בָּאֱמֶת	14 Quod si zelum amarum habetis etcontentiones in cordibus vestris, nolite gloriari et mendaces esse adversusveritatem.
15 אֵין זֹאת הַחָכְמָה הַיֹּרֶדֶת מִמָּעַל כִּי אִם־חָכְמַת אֲדָמָה הִיא וְחָכְמַת הַיֵּצֶר וְהַשֵּׁדִים	15 Non est ista sapientia desursum descendens, sed terrena, animalis,diabolica;
16 כִּי־בִמְקוֹם קִנְאָה וּמְרִיבָה שָׁם מְהוּמָה וְכָל־מַעֲשֶׂה רָע	16 ubi enim zelus et contentio, ibi inconstantia et omne opus pravum.
17 אֲבָל הַחָכְמָה אֲשֶׁר מִמַּעַל בָּרִאשׁוֹנָה צְנוּעָה הִיא אַף־אֹהֶבֶת שָׁלוֹם וּמַכְרַעַת לְכַף־זְכוּת וְאֵינֶנָּה עֹמֶדֶת עַל־דַּעְתָּהּ וּמְלֵאָה רַחֲמִים וּפְרִי טוֹב בְּלֹא־לֵב וָלֵב וּבְלִי חֲנֻפָּה	17 Quae autem desursum est sapientia primum quidem pudica est, deinde pacifica,modesta, suadibilis, plena misericordia et fructibus bonis, non iudicans, sinesimulatione;
18 וּפְרִי הַצְּדָקָה בְּשָׁלוֹם יִזָּרֵעַ לְעֹשֵׂי הַשָּׁלוֹם	18 fructus autem iustitiae in pace seminatur facientibus pacem.
19 אֲנִי אֶת־כֹּל אֲשֶׁר אֵהַב אוֹכִיחֵם וַאֲיַסְּרֵם לָכֵן תִּשְׁקֹד וְתָשׁוּב
20 הִנְנִי עֹמֵד לַפֶּתַח וְדֹפֵק וְהָיָה כִּי־יִשְׁמַע אִישׁ לְקוֹלִי וּפָתַח הַפֶּתַח אָבוֹא אֵלָיו לִסְעוֹד עִמּוֹ וְהוּא עִמָּדִי
21 הַמְנַצֵּחַ אֶתְּנֶנּוּ לָשֶׁבֶת אִתִּי עַל־כִּסְאִי כַּאֲשֶׁר נִצַּחְתִּי גַם־אָנֹכִי וָאֵשֵׁב אֶת־אָבִי עַל כִּסְאוֹ
22 מִי אֲשֶׁר־אֹזֶן לוֹ יִשְׁמַע אֵת אֲשֶׁר הָרוּחַ אֹמֵר לַקְּהִלּוֹת