Lettera di Giuda - (מכתב יהודה) 4

STUTTGARTENSIA-DELITZSCH	VULGATA
1 עַל־כֵּן־נִירָא נָא בְּהִמָּצֵא עוֹד הַהַבְטָחָה לָבוֹא אֶל־מְנוּחָתוֹ פֶּן־יֵרָאֶה אִישׁ מִכֶּם מְאַחֵר פְּעָמָיו	1 Timeamus ergo ne forte relicta pollicitatione introëundi in requiem ejus, existimetur aliquis ex vobis deesse.
2 כִּי גַם־אֵלֵינוּ בָּאָה הַבְּשׂוֹרָה כְּמוֹ אֲלֵיהֶם אַךְ לֹא־הוֹעִיל לָהֶם דְּבַר הַשְּׁמוּעָה מִפְּנֵי אֲשֶׁר לֹא־הִתְעָרַב בָּאֱמוּנָה לַשֹּׁמְעִים	2 Etenim et nobis nuntiatum est, quemadmodum et illis : sed non profuit illis sermo auditus, non admistus fidei ex iis quæ audierunt.
3 כִּי בָּאֵי הַמְּנוּחָה אֲנַחְנוּ הַמַּאֲמִינִים כְּמוֹ שֶׁאָמַר אֲשֶׁר־נִשְׁבַּעְתִּי בְאַפִּי אִם־יְבֹאוּן אֶל־מְנוּחָתִי אַף כִּי נִגְמְרוּ מַעֲשֵׂי יְהוָֹה מֵעֵת הִוָּסֵד הָעוֹלָם	3 Ingrediemur enim in requiem, qui credidimus : quemadmodum dixit : Sicut juravi in ira mea : Si introibunt in requiem meam : et quidem operibus ab institutione mundi perfectis.
4 כִּי עַל־הַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי אֹמֵר בְּמָקוֹם אֶחָד וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִכָּל־מְלַאכְתּוֹ	4 Dixit enim in quodam loco de die septima sic : Et requievit Deus die septima ab omnibus operibus suis.
5 וּבַמָּקוֹם הַזֶּה אֹמֵר עוֹד אִם־יְבֹאוּן אֶל־מְנוּחָתִי	5 Et in isto rursum : Si introibunt in requiem meam.
6 וְיַעַן כִּי־יֶשׁ־עוֹד מָקוֹם לָבוֹא אֶל הַמְּנוּחָה וַאֲשֶׁר הִתְבַּשְּׂרוּ בָּרִאשׁוֹנָה הֵמָּה לֹא־בָאוּ שָׁם בַּעֲבוּר הַמֶּרִי	6 Quoniam ergo superest introire quosdam in illam, et ii, quibus prioribus annuntiatum est, non introierunt propter incredulitatem :
7 לָכֵן הוֹסִיף לִקְבוֹעַ יוֹם בְּאָמְרוֹ הַיּוֹם עַל־יְדֵי דָוִד מִקֵּץ יָמִים רַבִּים כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר הַיּוֹם אִם־בְּקֹלוֹ תִשְׁמָעוּ אַל־תַּקְשׁוּ לְבַבְכֶם	7 iterum terminat diem quemdam, Hodie, in David dicendo, post tantum temporis, sicut supra dictum est : Hodie si vocem ejus audieritis, nolite obdurare corda vestra.
8 כִּי אִלּוּ יְהוֹשֻׁעַ הֵנִיחַ לָהֶם לֹא־הָיָה מְדַבֵּר אַחֲרֵי זֹאת עַל־יוֹם אַחֵר	8 Nam si eis Jesus requiem præstitisset, numquam de alia loqueretur, posthac, die.
9 עַל־כֵּן נִשְׁאֲרָה עוֹד מְנוּחַת שַׁבָּת לְעַם אֱלֹהִים	9 Itaque relinquitur sabbatismus populo Dei.
10 כִּי הַבָּא אֶל־מְנוּחָתוֹ גַּם־הוּא שָׁבַת מִמְּלַאכְתּוֹ כְּמוֹ הָאֱלֹהִים מִשֶּׁלּוֹ	10 Qui enim ingressus est in requiem ejus, etiam ipse requievit ab operibus suis, sicut a suis Deus.
11 לָכֵן נִשְׁקְדָה־נָּא לָבוֹא אֶל־הַמְּנוּחָה הַהִיא לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא־יִכָּשֶׁל אִישׁ וְהָיָה מַמְרֶה כְּמוֹהֶם	11 Festinemus ergo ingredi in illam requiem : ut ne in idipsum quis incidat incredulitatis exemplum.
12 כִּי־דְבַר הָאֱלֹהִים חַי הוּא וּפֹעֵל גְּבוּרוֹת וְחַד מֵחֶרֶב פִּיפִיּוֹת וְנִכְנָס עַד־לְהַבְדִּיל בֵּין־נֶפֶשׁ לָרוּחַ וּבֵין הַדְּבָקִים לָמוֹחַ וּבֹחֵן מַחְשְׁבוֹת לֵבָב וּמְזִמּוֹתָיו	12 Vivus est enim sermo Dei, et efficax et penetrabilior omni gladio ancipiti : et pertingens usque ad divisionem animæ ac spiritus : compagum quoque ac medullarum, et discretor cogitationum et intentionum cordis.
13 וְאֵין כָּל־נִבְרָא נִסְתָּר מִנֶּגְדּוֹ כִּי־הַכֹּל חָשֹוּף וְגָלוּי לְעֵינֵי־בַעַל דְּבָרִים שֶׁלָּנוּ	13 Et non est ulla creatura invisibilis in conspectu ejus : omnia autem nuda et aperta sunt oculis ejus, ad quem nobis sermo.
14 וְעַתָּה בִּהְיוֹת־לָנוּ כֹּהֵן רֹאשׁ גָּדוֹל אֲשֶׁר עָבַר בַּשָּׁמָיִם הוּא יֵשׁוּעַ בֶּן־הָאֱלֹהִים נַחֲזִיקָה בְּהוֹדָאָתֵנוּ	14 Habentes ergo pontificem magnum qui penetravit cælos, Jesum Filium Dei, teneamus confessionem.
15 כִּי אֵין לָנוּ כֹּהֵן גָּדוֹל אֲשֶׁר לֹא־יוּכַל לְהִצְטָעֵר עַל־חֳלָיֵינוּ כִּי אִם־הַמְנֻסֶּה בַכֹּל כָּמוֹנוּ אַךְ בְּלִי־חֵטְא	15 Non enim habemus pontificem qui non possit compati infirmitatibus nostris : tentatum autem per omnia pro similitudine absque peccato.
16 עַל־כֵּן נִקְרְבָה בְּבִטָּחוֹן אֶל־כִּסֵּא הֶחָסֶד לָשֵׂאת רַחֲמִים וְלִמְצֹא חֶסֶד לְעֶזְרָה בְּעִתָּהּ	16 Adeamus ergo cum fiducia ad thronum gratiæ : ut misericordiam consequamur, et gratiam inveniamus in auxilio opportuno.