Seconda lettera di Pietro - (מכתב שני של פיטר) 6

STUTTGARTENSIA-DELITZSCH	LXX
1 כֹּל אֲשֶׁר־הֵם תַּחַת עֹל הָעַבְדוּת יַחְשְׁבוּ אֶת־אֲדֹנֵיהֶם רְאוּיִם לְכָל־כָּבוֹד לְמַעַן לֹא־יְחֻלַּל שֵׁם הָאֱלֹהִים וְהַלֶּקַח	1 Ὅσοι εἰσὶν ὑπὸ ζυγὸν δοῦλοι, τοὺς ἰδίους δεσπότας πάσης τιμῆς ἀξίους ἡγείσθωσαν, ἵνα μὴ τὸ ὄνομα τοῦ θεοῦ καὶ ἡ διδασκαλία βλασφημῆται.
2 וְאֵלֶּה אֲשֶׁר אֲדֹנֵיהֶם בְּנֵי אֱמוּנָה אַל־יָקֵלּוּ אֹתָם עַל־הֱיוֹתָם אַחִים כִּי אִם־יַעַבְדוּם בְּיוֹתֵר בַּעֲבוּר כִּי־מַאֲמִינִים וַאֲהוּבִים הֵם הַמִּשְׁתַּדְּלִים לִגְמֹל חָסֶד אֶת־זֹאת תְּלַמֵּד וּתְצַוֶּה	2 οἱ δὲ πιστοὺς ἔχοντες δεσπότας μὴ καταφρονείτωσαν, ὅτι ἀδελφοί εἰσιν, ἀλλὰ μᾶλλον δουλευέτωσαν, ὅτι πιστοί εἰσιν καὶ ἀγαπητοὶ οἱ τῆς εὐεργεσίας ἀντιλαμβανόμενοι. Ταῦτα δίδασκε καὶ παρακάλει.
3 הָאִישׁ אֲשֶׁר יוֹרֶה תּוֹרָה אַחֶרֶת וְלֹא יַעֲמֹד בַּדְּבָרִים הַבְּרִיאִים שֶׁל־אֲדֹנֵינוּ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ וּבְלֶקַח הַחֲסִידוּת	3 εἴ τις ἑτεροδιδασκαλεῖ καὶ μὴ προσέρχεται ὑγιαίνουσιν λόγοις τοῖς τοῦ κυρίου ἡμῶν Ἰησοῦ Χριστοῦ καὶ τῇ κατ’ εὐσέβειαν διδασκαλίᾳ,
4 נַפְשׁוֹ עֻפְּלָה וְלֹא יָדַע מְאוּמָה כִּי אִם־חֹלֶה הוּא בִּשְׁאֵלוֹת וּמַחֲלֹקוֹת מִלִּים הַמְּבִיאוֹת לִידֵי קִנְאָה וּמְרִיבָה וְגִדּוּפִים וַחֲשָׁד רָע	4 τετύφωται, μηδὲν ἐπιστάμενος, ἀλλὰ νοσῶν περὶ ζητήσεις καὶ λογομαχίας, ἐξ ὧν γίνεται φθόνος ἔρις βλασφημίαι, ὑπόνοιαι πονηραί,
5 וִכּוּחֵי הֶבֶל שֶׁל־אֲנָשִׁים נִשְׁחֲתֵי דַעַת וּמְחֻסְּרֵי אֱמֶת הַשָּׂמִים אֶת־הַחֲסִידוּת לִדְבַר בָּצַע סוּר מֵאֲנָשִׁים כָּאֵלֶּה	5 διαπαρατριβαὶ διεφθαρμένων ἀνθρώπων τὸν νοῦν καὶ ἀπεστερημένων τῆς ἀληθείας, νομιζόντων πορισμὸν εἶναι τὴν εὐσέβειαν.
6 וְאַף־אָמְנָם יִתְרוֹן גָּדוֹל הִיא הַחֲסִידוּת עִם־לֵב שָׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ	6 Ἔστιν δὲ πορισμὸς μέγας ἡ εὐσέβεια μετὰ αὐταρκείας·
7 כִּי לֹא־הֵבֵאנוּ מְאוּמָה לָעוֹלָם בְּיָדוּעַ שֶׁגַּם־לֹא נוּכַל לְהוֹצִיא מִמֶּנּוּ מְאוּמָה	7 οὐδὲν γὰρ εἰσηνέγκαμεν εἰς τὸν κόσμον, ὅτι οὐδὲ ἐξενεγκεῖν τι δυνάμεθα·
8 וְעַל־כֵּן אִם־יֵשׁ לָנוּ מָזוֹן וּכְסוּת נִסְתַּפְּקָה בָּהֶם	8 ἔχοντες δὲ διατροφὰς καὶ σκεπάσματα, τούτοις ἀρκεσθησόμεθα.
9 אֲבָל הַמְבַקְשִׁים לְהַעֲשִׁיר יִפְּלוּ בְנִסָּיוֹן וּבְמוֹקְשִׁים וּבְרֹב תַּאֲוֺת סְכָלוֹת וּמַשְׁחִיתוֹת הַמַּשְׁקִיעוֹת אֶת־הָאָדָם בַּשַּׁחַת וּבָאֲבַדּוֹן	9 οἱ δὲ βουλόμενοι πλουτεῖν ἐμπίπτουσιν εἰς πειρασμὸν καὶ παγίδα καὶ ἐπιθυμίας πολλὰς ἀνοήτους καὶ βλαβεράς, αἵτινες βυθίζουσιν τοὺς ἀνθρώπους εἰς ὄλεθρον καὶ ἀπώλειαν.
10 כִּי שֹׁרֶשׁ כָּל־הָרָעוֹת אַהֲבַת הַכֶּסֶף וְיֵשׁ אֲשֶׁר עָרְגוּ לוֹ וַיָּסוּרוּ מִן־הָאֱמוּנָה וַיַּעֲצִיבוּ אֶת־נַפְשָׁם בְּמַכְאֹבִים רַבִּים	10 ῥίζα γὰρ πάντων τῶν κακῶν ἐστιν ἡ φιλαργυρία, ἧς τινες ὀρεγόμενοι ἀπεπλανήθησαν ἀπὸ τῆς πίστεως καὶ ἑαυτοὺς περιέπειραν ὀδύναις πολλαῖς.
11 וְאַתָּה אִישׁ הָאֱלֹהִים בְּרַח־לְךָ מֵאֵלֶּה וּרְדֹף צְדָקָה וַחֲסִידוּת וֶאֱמוּנָה וְאַהֲבָה וְסַבְלָנוּת וַעֲנָוָה	11 Σὺ δέ, ὦ ἄνθρωπε θεοῦ, ταῦτα φεῦγε· δίωκε δὲ δικαιοσύνην εὐσέβειαν πίστιν, ἀγάπην ὑπομονὴν πραϋπαθίαν.
12 הִלָּחֵם הַמִּלְחָמָה הַטּוֹבָה שֶׁל־הָאֱמוּנָה וֶאֱחֹז חַיֵּי עוֹלָמִים אֲשֶׁר נִקְרֵאתָ לָהֶם וְהוֹדֵיתָ הוֹדָאָה יָפָה בִּפְנֵי עֵדִים רַבִּים	12 ἀγωνίζου τὸν καλὸν ἀγῶνα τῆς πίστεως, ἐπιλαβοῦ τῆς αἰωνίου ζωῆς, εἰς ἣν ἐκλήθης καὶ ὡμολόγησας τὴν καλὴν ὁμολογίαν ἐνώπιον πολλῶν μαρτύρων.
13 הִנְנִי מְצַוְּךָ נֶגֶד הָאֱלֹהִים הַמְחַיֶּה אֶת־כֹּל וְנֶגֶד הַמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ אֲשֶׁר הֵעִיד הַהוֹדָאָה הַיָּפָה לִפְנֵי פָּנְטִיּוֹס פִּילָטוֹס	13 παραγγέλλω [σοι] ἐνώπιον τοῦ θεοῦ τοῦ ζῳογονοῦντος τὰ πάντα καὶ Χριστοῦ Ἰησοῦ τοῦ μαρτυρήσαντος ἐπὶ Ποντίου Πιλάτου τὴν καλὴν ὁμολογίαν,
14 כִּי־שָׁמוֹר תִּשְׁמֹר אֶת־הַמִּצְוָה בְּאֵין־שֶׁמֶץ וָדֹפִי עַד־הוֹפָעַת הַמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ אֲדֹנֵינוּ	14 τηρῆσαί σε τὴν ἐντολὴν ἄσπιλον ἀνεπίλημπτον μέχρι τῆς ἐπιφανείας τοῦ κυρίου ἡμῶν Ἰησοῦ Χριστοῦ,
15 אֲשֶׁר יַרְאֶנָּה בְעִתָּהּ הַמְבֹרָךְ וְהַשַּׁלִּיט לְבַדּוֹ מֶלֶךְ הַמְּלָכִים וַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים	15 ἣν καιροῖς ἰδίοις δείξει ὁ μακάριος καὶ μόνος δυνάστης, ὁ βασιλεὺς τῶν βασιλευόντων καὶ κύριος τῶν κυριευόντων,
16 אֲשֶׁר הוּא לְבַדּוֹ חַי וְקַיָּם וְהוּא הַדָּר בְּאוֹר נִשְׂגָּב וְאִישׁ לֹא רָאָהוּ וְלֹא יוּכַל לִרְאוֹתוֹ וְלוֹ הַכָּבוֹד וּגְבוּרַת עוֹלָמִים אָמֵן	16 ὁ μόνος ἔχων ἀθανασίαν, φῶς οἰκῶν ἀπρόσιτον, ὃν εἶδεν οὐδεὶς ἀνθρώπων οὐδὲ ἰδεῖν δύναται· ᾧ τιμὴ καὶ κράτος αἰώνιον, ἀμήν.
17 אֶת־עֲשִׁירֵי הָעוֹלָם הַזֶּה תְּצַוֶּה שֶׁלֹּא יָרוּם לְבָבָם גַּם לֹא־יִבְטְחוּ בָּעשֶׁר הַבּוֹגֵד כִּי אִם־בֵּאלֹהִים חַיִּים הַמְסַפֵּק לָנוּ דַּי וְהוֹתֵר לִשְׂבֹּעַ	17 Τοῖς πλουσίοις ἐν τῷ νῦν αἰῶνι παράγγελλε μὴ ὑψηλοφρονεῖν μηδὲ ἠλπικέναι ἐπὶ πλούτου ἀδηλότητι ἀλλ’ ἐπὶ θεῷ τῷ παρέχοντι ἡμῖν πάντα πλουσίως εἰς ἀπόλαυσιν,
18 וְיִגְמְלוּ טוֹב וְיַעְשִׁירוּ בְּמַעֲשִׂים טוֹבִים לָתֵת מֵהוֹנָם וְלַעֲזֹר לְזוּלָתָם	18 ἀγαθοεργεῖν, πλουτεῖν ἐν ἔργοις καλοῖς, εὐμεταδότους εἶναι, κοινωνικούς,
19 וְיַאַצְרוּ לָהֶם אוֹצָר לִיסוֹד טוֹב לֶעָתִיד שֶׁיַּשִּׂיגוּ אֶת־חַיֵּי הָעוֹלָמִים	19 ἀποθησαυρίζοντας ἑαυτοῖς θεμέλιον καλὸν εἰς τὸ μέλλον, ἵνα ἐπιλάβωνται τῆς ὄντως ζωῆς.
20 אַתָּה טִימוֹתִיּוֹס שְׁמֹר אֶת־הַפִּקָּדוֹן וְהִתְרַחֵק מִדִּבְרֵי הֶבֶל הַפְּסוּלִים וּמִן־וִכּוּחֵי הַמַּדָּע הַנִּקְרָא כֵן בְּשָׁקֶר	20 Ὦ Τιμόθεε, τὴν παραθήκην φύλαξον ἐκτρεπόμενος τὰς βεβήλους κενοφωνίας καὶ ἀντιθέσεις τῆς ψευδωνύμου γνώσεως,
21 אֲשֶׁר יֵשׁ מִתְפָּאֲרִים בּוֹ וַיִּתְעוּ מִן־הָאֱמוּנָה הַחֶסֶד עִמָּךְ אָמֵן	21 ἥν τινες ἐπαγγελλόμενοι περὶ τὴν πίστιν ἠστόχησαν. Ἡ χάρις μεθ’ ὑμῶν.