Seconda lettera a Timoteo (מכתב שני לטימותי) 1

STUTTGARTENSIA-DELITZSCH	LXX
1 פּוֹלוֹס הַשָּׁלִיחַ לֹא מִבְּנֵי אָדָם וְלֹא עַל־יְדֵי בֶן־אָדָם כִּי אִם־עַל־יְדֵי יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ וֵאלֹהִים הָאָב אֲשֶׁר הֱעִירוֹ מִן־הַמֵּתִים	1 Παῦλος ἀπόστολος οὐκ ἀπ’ ἀνθρώπων οὐδὲ δι’ ἀνθρώπου ἀλλὰ διὰ Ἰησοῦ Χριστοῦ καὶ θεοῦ πατρὸς τοῦ ἐγείραντος αὐτὸν ἐκ νεκρῶν,
2 וְכָל־הָאַחִים אֲשֶׁר עִמָּדִי אֶל־הַקְּהִלּוֹת אֲשֶׁר בְּגָלַטְיָא	2 καὶ οἱ σὺν ἐμοὶ πάντες ἀδελφοὶ ταῖς ἐκκλησίαις τῆς Γαλατίας,
3 חֶסֶד לָכֶם וְשָׁלוֹם מֵאֵת הָאֱלֹהִים אָבִינוּ וּמֵאֵת אֲדֹנֵינוּ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ	3 χάρις ὑμῖν καὶ εἰρήνη ἀπὸ θεοῦ πατρὸς ἡμῶν καὶ κυρίου Ἰησοῦ Χριστοῦ
4 אֲשֶׁר־נָתַן אֶת־נַפְשׁוֹ בְּעַד חַטֹּאתֵינוּ לְחַלְּצֵנוּ מִן־הָעוֹלָם הָרָע הַזֶּה כִּרְצוֹן אֱלֹהֵינוּ אָבִינוּ	4 τοῦ δόντος ἑαυτὸν ὑπὲρ τῶν ἁμαρτιῶν ἡμῶν, ὅπως ἐξέληται ἡμᾶς ἐκ τοῦ αἰῶνος τοῦ ἐνεστῶτος πονηροῦ κατὰ τὸ θέλημα τοῦ θεοῦ καὶ πατρὸς ἡμῶν,
5 אֲשֶׁר־לוֹ הַכָּבוֹד לְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים אָמֵן	5 ᾧ ἡ δόξα εἰς τοὺς αἰῶνας τῶν αἰώνων, ἀμήν.
6 תָּמֵהַּ אֲנִי כִּי־סַרְתֶּם מַהֵר מֵאַחֲרֵי הַקֹּרֵא אֶתְכֶם בְּחֶסֶד הַמָּשִׁיחַ אֶל־בְּשׂוֹרָה זָרָה	6 Θαυμάζω ὅτι οὕτως ταχέως μετατίθεσθε ἀπὸ τοῦ καλέσαντος ὑμᾶς ἐν χάριτι [Χριστοῦ] εἰς ἕτερον εὐαγγέλιον,
7 וְהִיא אֵינֶנָּה אַחֶרֶת רַק שֶׁיֵּשׁ אֲנָשִׁים הָעֹכְרִים אֶתְכֶם וַחֲפֵצִים לַהֲפֹךְ אֶת־בְּשׂוֹרַת הַמָּשִׁיחַ	7 ὃ οὐκ ἔστιν ἄλλο, εἰ μή τινές εἰσιν οἱ ταράσσοντες ὑμᾶς καὶ θέλοντες μεταστρέψαι τὸ εὐαγγέλιον τοῦ Χριστοῦ.
8 אֲבָל גַּם־אֲנַחְנוּ אוֹ־מַלְאָךְ מִן־הַשָּׁמַיִם אִם־יָבוֹא לְבַשֵּׂר אֶתְכֶם בְּשׂוֹרָה מִבַּלְעֲדֵי זֹאת אֲשֶׁר בִּשַּׂרְנוּ אֶתְכֶם חֵרֶם יִהְיֶה	8 ἀλλὰ καὶ ἐὰν ἡμεῖς ἢ ἄγγελος ἐξ οὐρανοῦ εὐαγγελίζηται [ὑμῖν] παρ’ ὃ εὐηγγελισάμεθα ὑμῖν, ἀνάθεμα ἔστω.
9 כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ כְבָר כֵּן־אֹמַר עַתָּה עוֹד־הַפָּעַם אִישׁ כִּי־יְבַשֵּׂר אֶתְכֶם בְּשׂוֹרָה מִבַּלְעֲדֵי אֲשֶׁר קִבַּלְתֶּם חֵרֶם יִהְיֶה	9 ὡς προειρήκαμεν καὶ ἄρτι πάλιν λέγω· εἴ τις ὑμᾶς εὐαγγελίζεται παρ’ ὃ παρελάβετε, ἀνάθεμα ἔστω.
10 וְעַתָּה הֲמִתְרַצֶּה אָנֹכִי אֶל־בְּנֵי אָדָם אִם אֶל־הָאֱלֹהִים אוֹ הַמְבַקֵּשׁ אָנֹכִי לִמְצֹא־חֵן בְּעֵינֵי בְנֵי־אָדָם כִּי בְּמָצְאִי חֵן בְּעֵינֵי בְנֵי־אָדָם לֹא־אֶהְיֶה עוֹד עֶבֶד הַמָּשִׁיחַ	10 Ἄρτι γὰρ ἀνθρώπους πείθω ἢ τὸν θεόν; ἢ ζητῶ ἀνθρώποις ἀρέσκειν; εἰ ἔτι ἀνθρώποις ἤρεσκον, Χριστοῦ δοῦλος οὐκ ἂν ἤμην.
11 אֲבָל מוֹדִיעַ אֲנִי אֶתְכֶם אֶחָי כִּי הַבְּשׂוֹרָה אֲשֶׁר בִּשַּׂרְתִּי לֹא־לְפִי דֶרֶךְ־אָדָם הִיא	11 Γνωρίζω γὰρ ὑμῖν, ἀδελφοί, τὸ εὐαγγέλιον τὸ εὐαγγελισθὲν ὑπ’ ἐμοῦ ὅτι οὐκ ἔστιν κατὰ ἄνθρωπον·
12 כִּי גַם אָנֹכִי לֹא קִבַּלְתִּיהָ מֵאָדָם וְלֹא־לִמְּדוּנִי אֹתָהּ כִּי אִם־בְּחֶזְיוֹן יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ	12 οὐδὲ γὰρ ἐγὼ παρὰ ἀνθρώπου παρέλαβον αὐτὸ οὔτε ἐδιδάχθην, ἀλλὰ δι’ ἀποκαλύψεως Ἰησοῦ Χριστοῦ.
13 כִּי הֲלֹא־שְׁמַעְתֶּם אֶת־דַּרְכִּי אֲשֶׁר הִתְהַלַּכְתִּי מִלְּפָנִים בֵּין הַיְּהוּדִים וְאֵת אֲשֶׁר־רָדַפְתִּי עַל־יֶתֶר אֶת־עֲדַת אֱלֹהִים וְאִבַּדְתִּיהָ	13 Ἠκούσατε γὰρ τὴν ἐμὴν ἀναστροφήν ποτε ἐν τῷ Ἰουδαϊσμῷ, ὅτι καθ’ ὑπερβολὴν ἐδίωκον τὴν ἐκκλησίαν τοῦ θεοῦ καὶ ἐπόρθουν αὐτήν,
14 וָאֱהִי הוֹלֵךְ וְחָזֵק בַּדָּת הַיְּהוּדִית עַל־רַבִּים מִבְּנֵי גִילִי בְּעַמִּי בְּקִנְאָתִי הַגְּדוֹלָה לְקַבְּלוֹת אֲבוֹתָי	14 καὶ προέκοπτον ἐν τῷ Ἰουδαϊσμῷ ὑπὲρ πολλοὺς συνηλικιώτας ἐν τῷ γένει μου, περισσοτέρως ζηλωτὴς ὑπάρχων τῶν πατρικῶν μου παραδόσεων.
15 אַךְ כַּאֲשֶׁר הָיָה רְצוֹן הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר הִבְדִּיל אֹתִי מֵרֶחֶם אִמִּי וַיִּקְרָאֵנִי בְּחַסְדּוֹ	15 Ὅτε δὲ εὐδόκησεν [ὁ θεὸς] ὁ ἀφορίσας με ἐκ κοιλίας μητρός μου καὶ καλέσας διὰ τῆς χάριτος αὐτοῦ
16 לְגַלּוֹת בִּי אֶת־בְּנוֹ שֶׁאֲבַשְּׂרֶנּוּ בַּגּוֹיִם כְּרֶגַע לֹא נוֹעַצְתִּי עִם־בָּשָׂר וָדָם	16 ἀποκαλύψαι τὸν υἱὸν αὐτοῦ ἐν ἐμοί, ἵνα εὐαγγελίζωμαι αὐτὸν ἐν τοῖς ἔθνεσιν, εὐθέως οὐ προσανεθέμην σαρκὶ καὶ αἵματι
17 גַּם לֹא־עָלִיתִי יְרוּשָׁלַיִם אֶל־אֲשֶׁר הָיוּ שְׁלִיחִים לְפָנָי כִּי אִם־הָלַכְתִּי לַעֲרָב וּמִשָּׁם שַׁבְתִּי אֶל־דַּמָּשֶׂק	17 οὐδὲ ἀνῆλθον εἰς Ἱεροσόλυμα πρὸς τοὺς πρὸ ἐμοῦ ἀποστόλους, ἀλλ’ ἀπῆλθον εἰς Ἀραβίαν καὶ πάλιν ὑπέστρεψα εἰς Δαμασκόν.
18 אַחֲרֵי־כֵן מִקֵּץ שָׁלשׁ שָׁנִים עָלִיתִי יְרוּשָׁלַיִם לִרְאוֹת אֶת־כֵּיפָא וָאֵשֵׁב עִמּוֹ חֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם	18 Ἔπειτα μετὰ ἔτη τρία ἀνῆλθον εἰς Ἱεροσόλυμα ἱστορῆσαι Κηφᾶν καὶ ἐπέμεινα πρὸς αὐτὸν ἡμέρας δεκαπέντε,
19 וְאַחֵר מִן־הַשְּׁלִיחִים לֹא־רָאִיתִי זוּלָתִי אֶת־יַעֲקֹב אֲחִי אֲדֹנֵינוּ	19 ἕτερον δὲ τῶν ἀποστόλων οὐκ εἶδον εἰ μὴ Ἰάκωβον τὸν ἀδελφὸν τοῦ κυρίου.
20 וַאֲשֶׁר אֲנִי כֹתֵב אֲלֵיכֶם הִנֵּה נֶגֶד הָאֱלֹהִים כִּי לֹא אֲכַזֵּב	20 ἃ δὲ γράφω ὑμῖν, ἰδοὺ ἐνώπιον τοῦ θεοῦ ὅτι οὐ ψεύδομαι.
21 אַחֲרֵי־כֵן בָּאתִי אֶל־גְּלִילוֹת סוּרְיָא וְקִילִיקְיָא	21 Ἔπειτα ἦλθον εἰς τὰ κλίματα τῆς Συρίας καὶ τῆς Κιλικίας·
22 אֲבָל קְהִלּוֹת יְהוּדָה אֲשֶׁר בַּמָּשִׁיחַ הֵנָּה לֹא יָדְעוּ אֶת־פָּנָי	22 ἤμην δὲ ἀγνοούμενος τῷ προσώπῳ ταῖς ἐκκλησίαις τῆς Ἰουδαίας ταῖς ἐν Χριστῷ.
23 רַק־זֹאת בִּלְבַד שָׁמְעוּ כִּי־הָאִישׁ הַהוּא אֲשֶׁר הָיָה רֹדֵף אֹתָנוּ מֵאָז עַתָּה הוּא מְבַשֵּׂר אֶת־הָאֱמוּנָה אֲשֶׁר הֶאֱבִידָהּ מִלְּפָנִים	23 μόνον δὲ ἀκούοντες ἦσαν ὅτι ὁ διώκων ἡμᾶς ποτε νῦν εὐαγγελίζεται τὴν πίστιν ἥν ποτε ἐπόρθει,
24 וַיְהַלְלוּ בִי אֶת־הָאֱלֹהִים	24 καὶ ἐδόξαζον ἐν ἐμοὶ τὸν θεόν.