Prima lettera a Timoteo (מכתב ראשון לטימותי) 12

STUTTGARTENSIA-DELITZSCH	NOVA VULGATA
1 אָמְנָם נִצְרַכְתִּי לְהִתְהַלֵּל וְאַף כִּי לֹא יוֹעִיל לִי אָבוֹא לְמַרְאוֹת הָאָדוֹן וְחֶזְיֹנוֹתָיו	1 Gloriari oportet; non expedit quidem, veniam autem ad visiones etrevelationes Domini.
2 יָדַעְתִּי אִישׁ בַּמָּשִׁיחַ זֶה אַרְבַּע־עֶשְׂרֵה שָׁנָה אִם־הָיָה בַגּוּף לֹא יָדַעְתִּי אוֹ־מִחוּץ לַגּוּף לֹא יָדַעְתִּי הָאֱלֹהִים יוֹדֵעַ וְהָאִישׁ הַהוּא לֻקַּח עַד־לָרָקִיעַ הַשְּׁלִישִׁי	2 Scio hominem in Christo ante annos quattuordecim — sivein corpore nescio, sive extra corpus nescio, Deus scit — raptum eiusmodi usquead tertium caelum.
3 וְיָדַעְתִּי אֶת־הָאִישׁ הַהוּא אִם־בַּגּוּף אוֹ־מִחוּץ לַגּוּף לֹא יָדַעְתִּי הָאֱלֹהִים יוֹדֵעַ	3 Et scio huiusmodi hominem — sive in corpore sive extracorpus nescio, Deus scit —
4 אֲשֶׁר הֹעֲלָה אֶל־הַפַּרְדֵּס וַיִּשְׁמַע דְּבָרִים נִסְתָּרִים אֲשֶׁר נִמְנָע מֵאִישׁ לְמַלְלָם	4 quoniam raptus est in paradisum et audivit arcanaverba, quae non licet homini loqui.
5 עַל־אִישׁ כָּמוֹהוּ אֶתְהַלֵּל אַךְ עַל־עַצְמִי לֹא־אֶתְהַלֵּל זוּלָתִי בְּחֻלְשׁוֹתָי	5 Pro eiusmodi gloriabor; pro me autem nihilgloriabor nisi in infirmitatibus meis.
6 כִּי לוּ־חָפַצְתִּי לְהִתְהַלֵּל לֹא־אֶהְיֶה סָכָל כִּי־אֱמֶת אֲדַבֵּר אֲבָל אֶתְאַפַּק פֶּן־יַחְשְׁבֵנִי אִישׁ יוֹתֵר מִמַּה־שֶּׁיִּרְאֶה בִי אוֹ שֶׁיִּשְׁמַע מִמֶּנִּי	6 Nam, et si voluero gloriari, non eroinsipiens, veritatem enim dicam; parco autem, ne quis in me existimet supra id,quod videt me aut audit ex me,
7 וּלְמַעַן אֲשֶׁר לֹא אֶתְרוֹמֵם בְּרָב־גֹּדֶל הַחֶזְיֹנוֹת נִתַּן־לִי סִלּוֹן בִּבְשָׂרִי מַלְאַךְ הַשָּׂטָן לְהַכֹּתֵנִי בְּאֶגְרוֹף לְמַעַן לֹא אֶתְרוֹמָם	7 et ex magnitudine revelationum. Propter quod,ne extollar, datus est mihi stimulus carni, angelus Satanae, ut me colaphizet,ne extollar.
8 עַל־זֹאת הִתְחַנַּנְתִּי שָׁלשׁ פְּעָמִים אֶל־הָאָדוֹן לַהֲסִירוֹ מִמֶּנִּי	8 Propter quod ter Dominum rogavi, ut discederet a me;
9 וַיֹּאמֶר אֵלַי דַּי־לְךָ חַסְדִּי כִּי בַחֻלְשָׁה תֻּשְׁלַם גְּבוּרָתִי עַל־כֵּן שָׂמַח לִבִּי לְהִתְהַלֵּל בְּחֻלְשׁוֹתַי לְמַעַן תִּשְׁרֶה עָלַי גְּבוּרַת הַמָּשִׁיחַ	9 et dixitmihi: “ Sufficit tibi gratia mea, nam virtus in infirmitate perficitur ”.Libentissime igitur potius gloriabor in infirmitatibus meis, ut inhabitet in mevirtus Christi.
10 לָכֵן רָצְתָה נַפְשִׁי בְּחֻלְשׁוֹת וּבַחֲרָפוֹת וּבְצָרוֹת וּבִרְדִיפוֹת וּבִמְצוּקוֹת בְּעַד הַמָּשִׁיחַ כִּי־כַאֲשֶׁר חָלַשְׁתִּי אָז גִּבּוֹר אָנִי	10 Propter quod placeo mihi in infirmitatibus, in contumeliis,in necessitatibus, in persecutionibus et in angustiis, pro Christo; cum eniminfirmor, tunc potens sum.
11 סָכָל הָיִיתִי בְּהִתְהַלְלִי אַתֶּם הִכְרַחְתֶּם אֹתִי תַּחַת אֲשֶׁר־הָיָה עֲלֵיכֶם לְהַזְכִּירֵנִי לָשֶׁבַח כִּי לֹא־נֹפֵל אָנֹכִי בִּמְאוּמָה מִן־הַשְּׁלִיחִים הַגְּדוֹלִים כָּל־כָּךְ אַף כִּי־כְאַיִן אָנֹכִי	11 Factus sum insipiens. Vos me coegistis; ego enim debui a vobis commendari.Nihil enim minus fui ab his, qui sunt supra modum apostoli, tametsi nihil sum;
12 הֵן־אֹתוֹת הַשָּׁלִיחַ נַעֲשֹוּ בְקִרְבְּכֶם בְּכָל־סַבְלָנוּת בְּאֹתוֹת וּבְמוֹפְתִים וּבִגְבוּרוֹת	12 signa tamen apostoli facta sunt super vos in omni patientia, signis quoque etprodigiis et virtutibus.
13 כִּי־בַמֶּה נִגְרַעְתֶּם מִן־הַקְּהִלּוֹת הָאֲחֵרוֹת אִם־לֹא הֶלְאֵיתִי אֶתְכֶם סִלְחוּ־נָא לִי אֶת־הָעַוְלָה הַזֹּאת	13 Quid est enim quod minus habuistis prae ceterisecclesiis, nisi quod ego ipse non gravavi vos? Donate mihi hanc iniuriam.
14 הִנְנִי מוּכָן לָבוֹא אֲלֵיכֶם פַּעַם שְׁלִישִׁית וְלֹא אַלְאֶה אֶתְכֶם כִּי לֹא אֲבַקֵּשׁ אֵת אֲשֶׁר לָכֶם כִּי אִם־אֶתְכֶם כִּי הַבָּנִים אֵינָם חַיָּבִים לֶאֱצֹר אוֹצָרוֹת לָאָבוֹת כִּי אִם־הָאָבוֹת לַבָּנִים	14 Ecce tertio hoc paratus sum venire ad vos et non ero gravis vobis; non enimquaero, quae vestra sunt, sed vos; nec enim debent filii parentibusthesaurizare, sed parentes filiis.
15 אֲבָל אֲנִי בְּכָל־חֵפֶץ לְבָבִי אֲפַזֵּר אֶת אֲשֶׁר לִי וְאַף אֶת נַפְשִׁי אֶתֵּן בְּעַד נַפְשׁוֹתֵיכֶם אַף אִם־תַּחַת אַהֲבָתִי לָכֶם הַיְתֵרָה אַתֶּם תַּמְעִיטוּ אֶת־אַהֲבַתְכֶם אֵלָי	15 Ego autem libentissime impendam etsuperimpendar ipse pro animabus vestris. Si plus vos diligo, minus diligar?
16 אַךְ אִם־כֵּן הוּא וַאֲנִי לֹא הִכְבַּדְתִּי עֲלֵיכֶם אוּלַי כְּאִישׁ עָרוּם בְּמִרְמָה לָכַדְתִּי אֶתְכֶם	16 Esto quidem, ego vos non gravavi; sed cum essem astutus, dolo vos cepi.
17 הַאַף הוֹנֵיתִי אֶתְכֶם בְּיַד־אֶחָד מֵאֵלֶּה אֲשֶׁר שָׁלַחְתִּי אֲלֵיכֶם	17 Numquid per aliquem eorum, quos misi ad vos, circumveni vos?
18 בִּקַּשְׁתִּי מִן־טִיטוֹס וְשָׁלַחְתִּי אִתּוֹ אֶת־הָאָח הֲכִי־הוֹנָה אֶתְכֶם טִיטוֹס הֲלֹא בְּרוּחַ אֶחָד הִתְהַלַּכְנוּ הֲלֹא בְּמַעְגָּל אֶחָד	18 Rogavi Titum etmisi cum illo fratrem; numquid Titus vos circumvenit? Nonne eodem spirituambulavimus? Nonne iisdem vestigiis?
19 הֲתַחְשְׁבוּ עוֹד כִּי מִתְנַצְּלִים אֲנַחְנוּ אֲלֵיכֶם לֹא כִּי־לִפְנֵי הָאֱלֹהִים נְדַבֵּר בַּמָּשִׁיחַ וְכָל־זֹאת חֲבִיבַי לְמַעַן תִּבָּנוּ	19 Olim putatis quod excusemus nos apud vos? Coram Deo in Christo loquimur;omnia autem, carissimi, propter vestram aedificationem.
20 כִּי יָרֵא אָנֹכִי פֶּן־בְּבֹאִי לֹא־אֶמְצָא אֶתְכֶם כַּאֲשֶׁר חָפַצְתִּי וְאַתֶּם גַּם־אַתֶּם לֹא־תִמְצְאוּ אֹתִי כַּאֲשֶׁר חֲפַצְתֶּם פֶּן־יִהְיֶה בָכֶם מַצָּה וְקִנְאָה וָרֹגֶז וּמְרִיבוֹת וְדִבָּה רָעָה וּרְכִילוּת וְגֵאוּת וּמְבוּכָה	20 Timeo enim, ne forte,cum venero, non quales volo, inveniam vos, et ego inveniar a vobis, qualem nonvultis; ne forte contentiones, aemulationes, animositates, dissensiones,detractiones, susurrationes, inflationes, seditiones sint;
21 פֶּן־אָשׁוּב לָבוֹא וְיַשְׁפִּילֵנִי אֱלֹהַי אֶצְלְכֶם וְאֶתְאַבֵּל עַל־רַבִּים אֲשֶׁר־חָטְאוּ כְבָר וְלֹא שָׁבוּ מִן־הַטֻּמְאָה וּמִן־הַזְּנוּת וּמִן־הַזִּמָּה אֲשֶׁר עָשֹוּ	21 ne iterum, cumvenero, humiliet me Deus meus apud vos, et lugeam multos ex his, qui antepeccaverunt et non egerunt paenitentiam super immunditia et fornicatione etimpudicitia, quam gesserunt.