Lettera ai Colossesi - מכתב לקולוסים 27

STUTTGARTENSIA-DELITZSCH	BIBBIA RICCIOTTI
1 וְכַאֲשֶׁר נִגְמַר הַדִּין כִּי־נַעֲבֹר בָּאֳנִיָּה אֶל־אִיטַלְיָא מָסְרוּ אֶת־פּוֹלוֹס וּמִקְצָת אֲסִירִים אֲחֵרִים אֶל־שַׂר הַמֵּאָה לִגְדוּד אֲגוּסְטוֹס וּשְׁמוֹ יוּלִיּוֹס	1 - Quando dunque fu determinato di far vela per l'Italia, Paolo e cert'altri prigionieri furon consegnati a un centurione, di nome Giulio, della coorte Augusta.
2 וַנֵּרֶד אֶל־אֳנִיָּה אַדְרָמִטִּית נְכוֹנָה לָבוֹא עַל־פְּנֵי חוֹף אַסְיָא וַנַּעֲבֹר הַיָּמָּה וַיְהִי אִתָּנוּ אֲרִסְטַרְכוֹס מוּקְדוֹן מִן־תַּסְלוֹנִיקִי	2 E, saliti sopra una nave di Adramitto che doveva costeggiare i porti dell'Asia, salpammo, avendo con noi Aristarco, macedone di Tessalonica.
3 וּמִמָּחֳרָת הִגַּעְנוּ אֶל־צִידוֹן וְיוּלִיּוֹס עָשָׂה עִם־פּוֹלוֹס חָסֶד וַיַּנַּח לוֹ לָלֶכֶת אֶל־מְיֻדָּעָיו לְהֵעָזֵר בְּיָדָם	3 Il giorno seguente arrivammo a Sidone; e Giulio, che trattava Paolo con benevolenza, gli permise di andare da' suoi amici a ristorarsi.
4 וַנֵּלֶךְ מִשָּׁם וַנַּעֲבֹר בִּסְבִיבוֹת קַפְרוֹס כִּי הָרוּחוֹת הָיוּ לְנֶגְדֵּנוּ	4 Poi, partiti di là, navigammo sotto Cipro, perchè i vènti eran contrari;
5 וַנַּעֲבֹר אֶת־הַיָּם אֲשֶׁר לִפְנֵי קִילִיקְיָא וּפַמְפּוּלְיָא וַנָּבֹא אֶל־מוּרָא אֲשֶׁר בְּלוּקְיָא	5 e, traversato il mare di Cilicia e Panfilia, arrivammo a Mira di Licia.
6 וַיִּמְצָא־שָׁם שַׂר הַמֵּאָה אֳנִיָּה אֲלֶכְסַנְדְּרִית בָּאָה לְאִיטַלְיָא וַיַּעֲבִירֵנוּ לְתוֹכָהּ	6 Qui il centurione, trovata una nave alessandrina che faceva rotta per l'Italia, ci trasferì in essa.
7 וְהָאֳנִיָּה הָלְכָה בִּכְבֵדוּת יָמִים רַבִּים וְאַחֲרֵי אֲשֶׁר יָגַעְנוּ וּבָאנוּ אֶל־מוּל קְנִידוֹס לֹא הִנִּיחָנוּ הָרוּחַ לַחְתֹּר אֶל־הַיַּבָּשָׁה וַנַּעֲבֹר מִצַּד לִקְרֵיטִי עַל־פְּנֵי הַר סַלְמוֹנִי	7 E dopo aver navigato lentamente per molti giorni, arrivammo con pena dirimpetto a Gnido, trattenuti dal vento, ci accostammo a Creta, dalla parte di Salmone;
8 וְאַחֲרֵי אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בִּתְלָאוֹת בָּאנוּ לְמָקוֹם אֶחָד הַנִּקְרָא קָלִילִמְנִי אֲשֶׁר קְרוֹבָה לוֹ עִיר וּשְׁמָהּ לַסִּיָּא	8 e costeggiando con gran difficoltà, venimmo a un certo luogo, chiamato Beiporti, vicino a cui era la città di Talassa.
9 וַיְהִי מִקֵּץ יָמִים רַבִּים כַּאֲשֶׁר בָּאָה עֵת הַסַּכָּנָה לְיֹרְדֵי הַיָּם כִּי גַם־הַצּוֹם כְּבָר עָבָר וַיַּזְהֵר אֹתָם פּוֹלוֹס	9 Passato così molto tempo, e il navigar facendosi sempre più pericoloso, perchè era passato il digiuno, Paolo li ammoniva
10 וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם אֲנָשִׁים רֹאֶה אֲנִי כִּי הֲלִיכָתֵנוּ תִּהְיֶה אַךְ־מְרִי וְנֶזֶק גָּדוֹל לֹא לְבַד לַמַּעֲמָסָה וְלָאֳנִיָּה כִּי אִם־גַּם לְנַפְשׁוֹתֵינוּ	10 dicendo: «Uomini, io vedo che la navigazione riuscirà di danno e perdita grande, non solo del carico e della nave, ma anche delle nostre vite».
11 וְשַׂר הַמֵּאָה לֹא־שָׁמַע אֶל־דִּבְרֵי פוֹלוֹס כִּי אִם־אֶל־רַב הַחֹבֵל וְאֶל־בַּעַל הָאֳנִיָּה	11 Ma il centurione credeva più al pilota e al padron della nave che non alle cose dette da Paolo.
12 וּבַאֲשֶׁר הַחוֹף אֵינֶנּוּ טוֹב לַעֲמָד־בּוֹ בִּימֵי הַסְּתָיו יָעֲצוּ הָרַבִּים לַעֲבֹר מִשָּׁם לֵאמֹר אוּלַי נוּכַל הַגִּיעַ לְפֵינִיכַס וְיָשַׁבְנוּ שָׁם בִּימֵי הַסְּתָו וְהוּא חוֹף בִּקְרֵיטִי פּוֹנֶה דֶּרֶךְ הַדָּרוֹם מַעֲרָבָה וְדֶרֶךְ הַצָּפוֹן מַעֲרָבָה	12 E siccome quel porto non era adatto a svernare, i più furon di parere di partirne e, se fosse possibile, spingersi fino a Fenice, porto di Creta, che guarda a libeccio e a maestro, e di passarvi l'inverno.
13 וְרוּחַ נשֶׁבֶת לְאַט מִדָּרוֹם וַיַּחְשְׁבוּ כִּי־תִצְלַח עֲצָתָם בְּיָדָם וַיַּעֲלוּ הָעוֹגִין וַיַּעַבְרוּ לְעֻמַּת שְׂפַת קְרֵיטִי	13 Soffiando poi l'australe, credettero d'esser al loro proposito, quindi, tolte le ancore, costeggiavano Creta più da vicino.
14 וַיְהִי כִמְעַט אַחֲרֵי כֵן וַתִּפְגַּע־בָּהּ רוּחַ נַחֲשֹׁל הַנִּקְרָאָה אַוְרִיקְלִידוֹן	14 Ma poco dopo si rovesciò su essa un vento tifonico, che si chiama Euro-Aquilone;
15 וַתְּטֹרַף הָאֳנִיָּה וְלֹא־יָכְלָה לַעֲמֹד נֶגֶד הָרוּחַ וַנֶּרֶף יָדֵינוּ מִמֶּנָּה וַנִּנָּדֵף	15 e siccome la nave era portata via, non potendo resistere al vento, noi la lasciammo andare, trascinati con essa.
16 וַתָּרָץ הָאֳנִיָּה אֶל־עֵבֶר אִי־קָטֹן הַנִּקְרָא קְלוּדָה וְכִמְעַט לֹא יָכֹלְנוּ לֶאֱחֹז הָעֲבָרָה	16 Così, correndo sotto un'isola chiamata Cauda, riuscimmo con gran difficoltà ad assicurarci della scialuppa.
17 וְאַחֲרֵי מָשְׁכָם אוֹתָהּ אֲלֵיהֶם וַיִּקְחוּ לְעֵזֶר אֶת־כָּל־אֲשֶׁר הִשִּׂיגָה יָדָם וַיַּחְבְּשׁוּ אֶת־דָּפְנֵי הָאֳנִיָּה וּמִיִּרְאָתָם פֶּן־יִפְּלוּ אֶל־בֵּין רֻכְסֵי הַחוֹל הוֹרִידוּ אֶת־כְּלֵי הַמִּפְרָשׂ וְכֹה נִדָּפוּ	17 Tiratala su, misero in opera i ripari, ricingendo la nave, e, per timore di finir sulla Sirte, ammainarono le vele lasciandosi trasportare.
18 וַיְהִי הַסַּעַר הוֹלֵךְ וְסֹעֵר עָלֵינוּ וּמִמָּחֳרָת הֵטִילוּ אֶת־הַמַּעֲמָסָה אֶל־הַיָּם	18 In tal modo, trovandoci fieramente sbattuti dalla tempesta, il giorno appresso cominciarono a far getto del carico;
19 וּבַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי הֵטַלְנוּ בְיָדֵינוּ אֶת־כְּלֵי הָאֳנִיָּה אֶל־הַיָּם	19 e il terzo giorno, con le lor proprie mani buttarono a mare gli attrezzi della nave.
20 וַיְהִי יָמִים רַבִּים גַּם־הַשֶּׁמֶשׁ גַּם־הַכּוֹכָבִים לֹא נִרְאוּ וְהַסְּעָרָה חָזְקָה עָלֵינוּ עַד־מְאֹד וַתִּכָּרֵת מִמֶּנּוּ כָּל־תִּקְוַת יְשׁוּעָה	20 Più giorni passarono senza veder nè sole nè stelle; la tempesta infuriava su noi; già perduta era ogni speranza di salvarci.
21 וּפוֹלוֹס עָמַד בְּתוֹכָם אַחֲרֵי הַאֲרִיכָם בַּצּוֹם וַיֹּאמַר אֲנָשִׁים לוּ שְׁמַעְתֶּם אֵלַי וְלֹא יְצָאתֶם מִקְּרֵיטִי כִּי אָז לֹא קָרָנוּ הַנֶּזֶק הַזֶּה בְּמֶרְיְכֶם	21 E poichè si stava da un pezzo senza prender cibo, Paolo, ritto in mezzo a quelli, disse: «Uomini, bisognava darmi ascolto, e non partire da Creta; vi sareste risparmiati questo strapazzo e questo danno.
22 וְעַתָּה אֲנִי אֹמֵר אֲלֵיכֶם חִזְקוּ וְאִמְצוּ כִּי לֹא־תֹאבַד נֶפֶשׁ מִכֶּם בִּלְתִּי הַסְּפִינָה לְבַדָּהּ	22 Ma ora vi conforto a star di buon animo, giacchè nessuno di voi perirà, e solo la nave andrà perduta.
23 כִּי־בַלַּיְלָה הַזֶּה נִצַּב עָלַי מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר־לוֹ אָנֹכִי וַאֲשֶׁר אֲנִי עֹבֵד אֹתוֹ	23 Mi è apparso proprio questa notte un angelo di quel Dio, di cui io sono e a cui servo,
24 וַיֹּאמַר אַל־תִּירָא פוֹלוֹס עָלֶיךָ עוֹד לַעֲמֹד לִפְנֵי הַקֵּיסָר וְעַתָּה הִנֵּה נָתַן־לְךָ הָאֱלֹהִים אֶת־כָּל־הַהֹלְכִים אִתְּךָ בָּאֳנִיָּה	24 dicendomi: - Paolo, non temere; tu devi comparire dinanzi a Cesare; ed ecco, Dio t'ha fatto dono di tutti quelli che navigano con te.-
25 עַל־כֵּן אֲנָשִׁים חִזְקוּ וְאִמְצוּ כִּי מַאֲמִין אֲנִי לֵאלֹהִים כִּי־כֵן יִהְיֶה כַּאֲשֶׁר נֶאֱמַר אֵלָי	25 Perciò, uomini, fatevi animo, perchè ho fede in Dio che avverrà così, come m'è stato detto.
26 אַךְ הָשְׁלֵךְ נֻשְׁלַךְ אֶל־אַחַד הָאִיִּים	26 Or ci bisogna d'esser gettati su una qualche isola».
27 וַיְהִי כְּבוֹא לֵיל אַרְבָּעָה עָשָׂר לְטִלְטוּלֵנוּ בְּיַם אַדְרִיָּה כַּחֲצוֹת הַלַּיְלָה וַיַּחְשְׁבוּ הַמַּלָּחִים כִּי־קָרְבָה לָהֶם יַבָּשֶׁת	27 Eravamo alla quattordicesima notte, sbattuti per l'Adriatico, quando verso la mezzanotte i marinai credettero d'esser vicini a qualche terra.
28 וַיּוֹרִידוּ אֶת־הָאֲנָךְ וַיִּמְצְאוּ עֹמֶק הַיָּם עֶשְׂרִים קוֹמָה וַיַּעַבְרוּ מְעַט וַיּוֹסִיפוּ לְהוֹרִיד אֶת־הָאֲנָךְ וַיִּמְצְאוּ קוֹמוֹת חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה	28 Calato lo scandaglio, trovarono venti braccia; e più in là, trovarono quindici braccia.
29 וַיִּירְאוּ פֶּן־יִפְגְּעוּ בְּשִׁנֵּי הַסְּלָעִים וַיַּשְׁלִיכוּ מֵעַל־אֲחוֹרֵי הָאֳנִיָּה אַרְבָּעָה עוֹגִינִים אֶל־הַיָּם וַיִּכְסְפוּ לְאוֹר הַיּוֹם	29 Temendo allora di dar negli scogli, gettarono da poppa quattro ancore, e sospiravano che facesse giorno.
30 וְהַמַּלָּחִים בִּקְשׁוּ לִבְרֹחַ מִן־הָאֳנִיָּה וַיּוֹרִידוּ אֶת־הָעֲבָרָה אֶל־הַיָּם בְּאָמְרָם כִּי יֵשׁ אֶת־נַפְשָׁם לְשַׁלֵּחַ עוֹגִינִים גַּם־מֵרֹאשׁ הָאֳנִיָּה	30 Ma, siccome i marinai meditavano fuggir dalla nave, e avevan messo in mare un battello col pretesto di stendere le ancore, dalla prua,
31 וַיֹּאמֶר פּוֹלוֹס אֶל־שַׂר הַמֵּאָה וְאֶל־אַנְשֵׁי הַצָּבָא לֵאמֹר אִם־אֵלֶּה לֹא־יֵשְׁבוּ אִתָּנוּ בָּאֳנִיָּה לֹא תוּכְלוּ אַתֶּם לְהִוָּשֵׁעַ	31 Paolo disse al centurione e a' soldati: «Se costoro non restano sulla nave, voi non potete scampare».
32 וַיְקַצְּצוּ אַנְשֵׁי הַצָּבָא אֶת־חַבְלֵי הָעֲבָרָה וַיִּתְּנוּהָ לִנְפּוֹל	32 Allora i soldati tagliarono le funi del battello, e lo lasciarono cadere.
33 וְהַבֹּקֶר טֶרֶם יֵאוֹר וּפוֹלוֹס מְבַקֵּשׁ מִכֻּלָּם לִטְעָם־לֶחֶם לֵאמֹר הַיּוֹם יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר אֲשֶׁר חִכִּיתֶם צָמִים וְלֹא טְעַמְתֶּם מְאוּמָה	33 E come si fu all'alba, Paolo esortava tutti a prender cibo, dicendo: «Oggi son quattordici giorni che state aspettando digiuni, senza prender nulla;
34 עַל־כֵּן קֹרֵא אֲנִי אֶתְכֶם לִטְעֹם לֶחֶם כִּי הוּא לְמִחְיַתְכֶם כִּי אִישׁ אִישׁ מִכֶּם לֹא־יִפֹּל מִשַּׂעֲרַת רֹאשׁוֹ אָרְצָה	34 perciò vi esorto a prender cibo per la vostra salvezza; del resto nessun di voi perderà neppur un capello del capo».
35 הוּא דִבֶּר אֶת־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְהוּא לָקַח אֶת־הַלֶּחֶם וַיּוֹדֶה לֵאלֹהִים לִפְנֵי כֻלָּם וַיִּבְצַע וַיָּחֶל לֶאֱכֹל	35 Detto così prese del pane, rese grazie a Dio in presenza di tutti, lo spezzò e cominciò a mangiare.
36 וַיֶּאֱמַץ לֵב כֻּלָּם וַיִּטְעֲמוּ־אֹכֶל גַּם־הֵמָּה	36 Tutti allora si fecero animo e presero anch'essi del cibo.
37 וַאֲנַחְנוּ כָּל־נֶפֶשׁ אֲשֶׁר בָּאֳנִיָּה מָאתַיִם וְשִׁבְעִים וָשֵׁשׁ	37 Nella nave eravamo duecentosettantasei persone.
38 וַיֹּאכְלוּ לְשָׂבְעָה וַיָּקֵלּוּ מֵעַל־הָאֳנִיָּה וַיָּטִילוּ אֶת־הַצֵּדָה אֶל־הַיָּם	38 E quando si furon saziati di cibo, alleggerirono la nave gettando il frumento in mare.
39 הַבֹּקֶר אוֹר וְלֹא הִכִּירוּ אֶת־הָאָרֶץ אֲבָל רָאוּ כְּמִפְרָץ וְחוֹף לוֹ וַיִּוָּעֲצוּ לְנַהֵג אֵלָיו אֶת־הָאֳנִיָּה אִם־יוּכָלוּ	39 Fattosi giorno, non riconoscevano la terra; ma scòrsero un certo seno che aveva spiaggia, e deliberarono di spingervi la nave, se venisse lor fatto.
40 וַיְגַדְּעוּ אֶת־הָעוֹגִינִים וַיַּעַזְבוּם לַיָּם וַיַּתִּירוּ גַּם־אֶת־מֵיתְרֵי הַהֶגֶה וַיִּפְרְשֹוּ מִפְרַשׂ הַתֹּרֶן אֶל־פְּנֵי הָרוּחַ וַיְבַקְשׁוּ לָבֹא אֶל־הַחוֹף	40 Quindi, lasciate le ancore e sciolti i legami de' timoni, s'abbandonarono al mare; e alzato l'artimone, secondo il soffiar del vento, tiravano al lido.
41 וַיִּפְגְּעוּ בְמָקוֹם אֲשֶׁר הַיָּם מִשְּׁנֵי עֲבָרָיו וַתִּדְבַּק־בּוֹ הָאֳנִיָּה וַתַּעֲמֹד רֹאשָׁהּ לֹא יִנּוֹעַ וַאֲחוֹרֶיהָ נִשְׁבְּרוּ מִשְּׁאוֹן הַגַּלִּים	41 Ma, avendo dato in una punta di terra che aveva il mare dai due lati, arenarono; e mentre la prua, affondatasi, stava immobile, la poppa si sfasciava sotto i colpi del mare.
42 וַתְּהִי עֲצַת אַנְשֵׁי הַצָּבָא לְהָמִית אֶת־הָאֲסִירִים פֶּן־יִשְׂחֶה אִישׁ מֵהֶם וְיִמָּלֵט	42 Il parere de' soldati era d'uccidere i prigionieri affinchè nessuno scappasse a nuoto.
43 וְשַׂר הַמֵּאָה חָפֵץ לְהַצִּיל אֶת־פּוֹלוֹס וַיָּנֵא אֶת־עֲצָתָם וַיֹּאמֶר מִי יֹדֵעַ לִשְׂחוֹת יֵרֵד וְיַעֲבֹר לַיַּבָּשָׁה בָּרִאשֹׁנָה וְהַנִּשְׁאָרִים אֵלֶּה עַל־קְרָשִׁים וְאֵלֶּה עַל־שִׁבְרֵי הָאֳנִיָּה	43 Ma il centurione, che voleva salvar Paolo, mandò a vuoto quel disegno, ordinando che quanti sapevano nuotare si gettassero giù i primi e andassero a terra;
44 וַיְהִי־כֵן וַיִּמָּלְטוּ כֻלָּם אֶל־הַיַּבָּשָׁה	44 gli altri poi li portarono parte su tavole, e parte su rottami della nave. E così avvenne che tutti si salvarono a terra.