Lettera ai Colossesi - מכתב לקולוסים 17

STUTTGARTENSIA-DELITZSCH	LXX
1 וַיְהִי אַחֲרֵי עָבְרָם בְּאַמְפִפּוֹלִיס וּבְאַפֹּלוֹנְיָא וַיָּבֹאוּ אֶל־תַּסְלוֹנִיקִי אֲשֶׁר־שָׁם בֵּית כְּנֵסֶת הַיְּהוּדִים	1 Διοδεύσαντες δὲ τὴν Ἀμφίπολιν καὶ τὴν Ἀπολλωνίαν ἦλθον εἰς Θεσσαλονίκην ὅπου ἦν συναγωγὴ τῶν Ἰουδαίων.
2 וּפוֹלוֹס נִכְנַס אֲלֵיהֶם כְּמִשְׁפָּטוֹ וְשָׁלשׁ שַׁבָּתוֹת דִּבֶּר עִמָּהֶם בְּדִבְרֵי הַכְּתוּבִים	2 κατὰ δὲ τὸ εἰωθὸς τῷ Παύλῳ εἰσῆλθεν πρὸς αὐτοὺς καὶ ἐπὶ σάββατα τρία διελέξατο αὐτοῖς ἀπὸ τῶν γραφῶν,
3 פָּתוֹחַ וְהוֹכֵחַ לָהֶם כִּי־צָרִיךְ הָיָה אֲשֶׁר יְעֻנֶּה הַמָּשִׁיחַ וְיָקוּם מִן־הַמֵּתִים וְכִי־זֶה הוּא הַמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ אֲשֶׁר אֲנִי מַגִּיד לָכֶם	3 διανοίγων καὶ παρατιθέμενος ὅτι τὸν χριστὸν ἔδει παθεῖν καὶ ἀναστῆναι ἐκ νεκρῶν καὶ ὅτι οὗτός ἐστιν ὁ χριστὸς [ὁ] Ἰησοῦς ὃν ἐγὼ καταγγέλλω ὑμῖν.
4 וַיַּאֲמִינוּ מִקְצָתָם וַיִּסָּפְחוּ עַל־פּוֹלוֹס וְסִילָא וְגַם־יִרְאֵי אֱלֹהִים מִן־הַיְּוָנִים לָרֹב וְגַם־נָשִׁים חֲשׁוּבוֹת מִסְפָּר לֹא־מְעָט	4 καί τινες ἐξ αὐτῶν ἐπείσθησαν καὶ προσεκληρώθησαν τῷ Παύλῳ καὶ τῷ Σιλᾷ, τῶν τε σεβομένων Ἑλλήνων πλῆθος πολύ, γυναικῶν τε τῶν πρώτων οὐκ ὀλίγαι.
5 וַיְקַנְאוּ הַסּוֹרְרִים שֶׁבַּיְּהוּדִים וַיִּקְחוּ לָהֶם אַנְשֵׁי בְלִיַּעַל מִבַּטְלָנֵי הַשּׁוּק וַיְקַבְּצוּ הָמוֹן וַיָּהֹמּוּ אֶת־הָעִיר וַיָּסֹבּוּ עַל־בֵּית יָסוֹן וַיְבַקְשׁוּ לַהֲבִיאָם חוּצָה אֶל־הָעָם	5 Ζηλώσαντες δὲ οἱ Ἰουδαῖοι καὶ προσλαβόμενοι τῶν ἀγοραίων ἄνδρας τινὰς πονηροὺς καὶ ὀχλοποιήσαντες ἐθορύβουν τὴν πόλιν καὶ ἐπιστάντες τῇ οἰκίᾳ Ἰάσονος ἐζήτουν αὐτοὺς προαγαγεῖν εἰς τὸν δῆμον·
6 וְכַאֲשֶׁר לֹא־מָצְאוּ אוֹתָם סָחֲבוּ אֶת־יָסוֹן וַאֲנָשִׁים מִן־הָאַחִים לִפְנֵי רָאשֵׁי הָעִיר וַיִּצְעֲקוּ לֵאמֹר הִנֵּה הַמַּדִּיחִים אֶת־כָּל־ישְׁבֵי תֵבֵל בָּאוּ גַּם־הֲלוֹם	6 μὴ εὑρόντες δὲ αὐτοὺς ἔσυρον Ἰάσονα καί τινας ἀδελφοὺς ἐπὶ τοὺς πολιτάρχας βοῶντες ὅτι οἱ τὴν οἰκουμένην ἀναστατώσαντες οὗτοι καὶ ἐνθάδε πάρεισιν,
7 וְיָסוֹן אָסַף אֹתָם אֶל־בֵּיתוֹ וְהֵם כֻּלָּם עֹשִׂים נֶגֶד חֻקֵּי הַקֵּיסַר בְּאָמְרָם כִּי יֶשׁ־מֶלֶךְ אַחֵר וְהוּא יֵשׁוּעַ	7 οὓς ὑποδέδεκται Ἰάσων· καὶ οὗτοι πάντες ἀπέναντι τῶν δογμάτων Καίσαρος πράσσουσιν βασιλέα ἕτερον λέγοντες εἶναι Ἰησοῦν.
8 וַיַּחֲרִידוּ אֶת־הָעָם וְאֶת־רָאשֵׁי הָעִיר אֲשֶׁר שָׁמְעוּ אֶת־זֹאת	8 ἐτάραξαν δὲ τὸν ὄχλον καὶ τοὺς πολιτάρχας ἀκούοντας ταῦτα,
9 וַיִּקְחוּ עֵרָבוֹן מִידֵי יָסוֹן וּמִידֵי הָאֲחֵרִים וְאַחֲרֵי־כֵן פְּטָרוּם	9 καὶ λαβόντες τὸ ἱκανὸν παρὰ τοῦ Ἰάσονος καὶ τῶν λοιπῶν ἀπέλυσαν αὐτούς.
10 וְהָאַחִים מִהֲרוּ לְשַׁלֵּחַ אֶת־פּוֹלוֹס וְאֶת־סִילָא לַיְלָה לִבְרוֹאָה וְהֵם בְּבֹאָם שָׁמָּה הָלְכוּ לְבֵית־כְּנֵסֶת הַיְּהוּדִים	10 Οἱ δὲ ἀδελφοὶ εὐθέως διὰ νυκτὸς ἐξέπεμψαν τόν τε Παῦλον καὶ τὸν Σιλᾶν εἰς Βέροιαν, οἵτινες παραγενόμενοι εἰς τὴν συναγωγὴν τῶν Ἰουδαίων ἀπῄεσαν.
11 וְאֵלֶּה הָיוּ נְדִיבִים מֵאַנְשֵׁי תַסְלוֹנִיקִי וַיְקַבְּלוּ אֶת־הַדָּבָר בְּכָל־לֵב וַיִּדְרְשׁוּ בַכְּתוּבִים יוֹם יוֹם לָדַעַת אִם־כֵּן הוּא הַדָּבָר	11 οὗτοι δὲ ἦσαν εὐγενέστεροι τῶν ἐν Θεσσαλονίκῃ, οἵτινες ἐδέξαντο τὸν λόγον μετὰ πάσης προθυμίας καθ’ ἡμέραν ἀνακρίνοντες τὰς γραφὰς εἰ ἔχοι ταῦτα οὕτως.
12 וַיַּאֲמִינוּ הַרְבֵּה מֵהֶם וְגַם מִן־הַנָּשִׁים הַחֲשׁוּבוֹת הַיְּוָנִיּוֹת וּמִן־הָאֲנָשִׁים לֹא־מְעָט	12 πολλοὶ μὲν οὖν ἐξ αὐτῶν ἐπίστευσαν καὶ τῶν Ἑλληνίδων γυναικῶν τῶν εὐσχημόνων καὶ ἀνδρῶν οὐκ ὀλίγοι.
13 וַיְהִי כַּאֲשֶׁר שָׁמְעוּ הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר מִתַּסְלוֹנִיקִי כִּי־מַגִּיד פּוֹלוֹס אֶת־דְּבַר אֱלֹהִים גַּם־בִּבְרוֹאָה וַיָּבֹאוּ וַיְעֹרְרוּ אֶת־הָעָם גַּם־שָׁמָּה	13 Ὡς δὲ ἔγνωσαν οἱ ἀπὸ τῆς Θεσσαλονίκης Ἰουδαῖοι ὅτι καὶ ἐν τῇ Βεροίᾳ κατηγγέλη ὑπὸ τοῦ Παύλου ὁ λόγος τοῦ θεοῦ, ἦλθον κἀκεῖ σαλεύοντες καὶ ταράσσοντες τοὺς ὄχλους.
14 וַיְמַהֲרוּ הָאַחִים וַיְשַׁלְּחוּ אֶת־פּוֹלוֹס לָלֶכֶת עַד־הַיָּם וְסִילָא וְטִימוֹתִיּוֹס נִשְׁאֲרוּ שָׁם	14 εὐθέως δὲ τότε τὸν Παῦλον ἐξαπέστειλαν οἱ ἀδελφοὶ πορεύεσθαι ἕως ἐπὶ τὴν θάλασσαν, ὑπέμεινάν τε ὅ τε Σιλᾶς καὶ ὁ Τιμόθεος ἐκεῖ.
15 וְהַמְלַוִּים אֶת־פּוֹלוֹס הוֹלִיכֻהוּ עַד־אַתִּינַס וַיְקַבְּלוּ מִצְוָתוֹ אֶל־סִילָא וְטִימוֹתִיּוֹס כִּי־בוֹא יָבֹאוּ אֵלָיו בִּמְהֵרָה וַיֵּלֵכוּ	15 οἱ δὲ καθιστάνοντες τὸν Παῦλον ἤγαγον ἕως Ἀθηνῶν, καὶ λαβόντες ἐντολὴν πρὸς τὸν Σιλᾶν καὶ τὸν Τιμόθεον ἵνα ὡς τάχιστα ἔλθωσιν πρὸς αὐτὸν ἐξῄεσαν.
16 וַיְהִי בְּאַתִּינַס וּפוֹלוֹס מְחַכֶּה לָהֶם וַתִּתְחַמֵּץ רוּחוֹ בְּקִרְבּוֹ בִּרְאֹתוֹ אֶת־הָעִיר מְלֵאָה אֱלִילִים	16 Ἐν δὲ ταῖς Ἀθήναις ἐκδεχομένου αὐτοὺς τοῦ Παύλου παρωξύνετο τὸ πνεῦμα αὐτοῦ ἐν αὐτῷ θεωροῦντος κατείδωλον οὖσαν τὴν πόλιν.
17 עַל־כֵּן בְּבֵית הַכְּנֵסֶת דִּבֶּר עִם־הַיְּהוּדִים וְעִם־יִרְאֵי אֱלֹהִים וּבַשּׁוּק יוֹם יוֹם עִם־הַנִּקְרִים אֵלָיו	17 διελέγετο μὲν οὖν ἐν τῇ συναγωγῇ τοῖς Ἰουδαίοις καὶ τοῖς σεβομένοις καὶ ἐν τῇ ἀγορᾷ κατὰ πᾶσαν ἡμέραν πρὸς τοὺς παρατυγχάνοντας.
18 וְגַם־מִקְצָת הַפִילוֹסוֹפִים מִתַּלְמִידֵי אַפִּיקוֹרוֹס וּמֵחֶבְרַת הָאִסְטְוָא הִתְגָּרוּ בוֹ וְיֵשׁ אֲשֶׁר אָמְרוּ מַה־יֹּאמַר הַמְפַטְפֵּט הַלָּז וַאֲחֵרִים אֹמְרִים כְּפִי הַנִּרְאֶה הוּא מַגִּיד אֱלֹהֵי נֵכָר יַעַן כִּי־בִשַּׂר אֹתָם אֶת־יֵשׁוּעַ וְאֵת הַתְּחִיָּה	18 τινὲς δὲ καὶ τῶν Ἐπικουρείων καὶ Στοϊκῶν φιλοσόφων συνέβαλλον αὐτῷ, καί τινες ἔλεγον· τί ἂν θέλοι ὁ σπερμολόγος οὗτος λέγειν; οἱ δέ· ξένων δαιμονίων δοκεῖ καταγγελεὺς εἶναι, ὅτι τὸν Ἰησοῦν καὶ τὴν ἀνάστασιν εὐηγγελίζετο.
19 וַיֹּאחֲזוּהוּ וַיְבִיאֻהוּ אֶל־גִּבְעַת הַמִּשְׁפָּט הַנִּקְרָאָה בְּשֵׁם אַרְיוֹפָגוֹס וַיֹּאמְרוּ הֲנוּכַל לָדַעַת מַה־הִיא זוֹ הַתּוֹרָה הַחֲדָשָׁה אֲשֶׁר אַתָּה מַשְׁמִיעַ	19 ἐπιλαβόμενοί τε αὐτοῦ ἐπὶ τὸν Ἄρειον πάγον ἤγαγον λέγοντες· δυνάμεθα γνῶναι τίς ἡ καινὴ αὕτη ἡ ὑπὸ σοῦ λαλουμένη διδαχή;
20 כִּי־דְבָרִים זָרִים אַתָּה מֵבִיא בְאָזְנֵינוּ וְהִנְנוּ חֲפֵצִים לָדַעַת מָה עִנְיָנָם	20 ξενίζοντα γάρ τινα εἰσφέρεις εἰς τὰς ἀκοὰς ἡμῶν· βουλόμεθα οὖν γνῶναι τίνα θέλει ταῦτα εἶναι.
21 כִּי הָאַתִּינִיִּים כֻּלָּם וְגַם הַנָּכְרִים הַגָּרִים שָׁם לֹא חָשׁוּ לְדָבָר אַחֵר כִּי אִם־לְסַפֵּר אוֹ לִשְׁמֹעַ חֲדָשׁוֹת	21 Ἀθηναῖοι δὲ πάντες καὶ οἱ ἐπιδημοῦντες ξένοι εἰς οὐδὲν ἕτερον ηὐκαίρουν ἢ λέγειν τι ἢ ἀκούειν τι καινότερον.
22 וַיַּעֲמֹד פּוֹלוֹס בְּתוֹךְ וַעַד הַשֹּׁפְטִים וַיֹּאמַר אַנְשֵׁי אַתִּינַס הִנְנִי רֹאֶה בַכֹּל כִּי יִרְאֵי אֵלִים אַתֶּם מְאֹד	22 Σταθεὶς δὲ [ὁ] Παῦλος ἐν μέσῳ τοῦ Ἀρείου πάγου ἔφη· ἄνδρες Ἀθηναῖοι, κατὰ πάντα ὡς δεισιδαιμονεστέρους ὑμᾶς θεωρῶ.
23 כִּי אֲנִי עֹבֵר וּמִתְבּוֹנֵן אֶל־עֲבֹדוֹת אֱלֹהֵיכֶם וָאֶמְצָא מִזְבֵּחַ אֶחָד כָּתוּב עָלָיו לָאֵל הַנֶּעְלָם וְעַתָּה אֶת־אֲשֶׁר עֲבַדְתֶּם וְאֵינְכֶם יֹדְעִים אֹתוֹ אֲנִי מַגִּיד לָכֶם	23 διερχόμενος γὰρ καὶ ἀναθεωρῶν τὰ σεβάσματα ὑμῶν εὗρον καὶ βωμὸν ἐν ᾧ ἐπεγέγραπτο· Ἀγνώστῳ θεῷ. ὃ οὖν ἀγνοοῦντες εὐσεβεῖτε, τοῦτο ἐγὼ καταγγέλλω ὑμῖν.
24 הָאֵל אֲשֶׁר עָשָׂה אֶת־הָעוֹלָם וְכֹל אֲשֶׁר־בּוֹ לֹא יִשְׁכֹּן בְּהֵיכָלוֹת מַעֲשֵׂה יָדָיִם כִּי הוּא אֲדוֹן הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ	24 ὁ θεὸς ὁ ποιήσας τὸν κόσμον καὶ πάντα τὰ ἐν αὐτῷ, οὗτος οὐρανοῦ καὶ γῆς ὑπάρχων κύριος οὐκ ἐν χειροποιήτοις ναοῖς κατοικεῖ
25 גַּם־לֹא יְשָׁרְתוּהוּ יְדֵי בְנֵי אָדָם כְּאִלּוּ יִצְטָרֵךְ לְדָבָר כִּי הוּא הַנֹּתֵן לַכֹּל חַיִּים וּנְשָׁמָה וְכָל־דָּבָר	25 οὐδὲ ὑπὸ χειρῶν ἀνθρωπίνων θεραπεύεται προσδεόμενός τινος, αὐτὸς διδοὺς πᾶσιν ζωὴν καὶ πνοὴν καὶ τὰ πάντα·
26 וַיּוֹשֶׁב כָּל־עַמְמֵי בְנֵי אָדָם עַל־כָּל־פְּנֵי הָאֲדָמָה מִדָּם אֶחָד וַיַּצֵּב מוֹעֲדִים קְבוּעִים וּגְבוּלֹת מוֹשָׁבָם	26 ἐποίησέν τε ἐξ ἑνὸς πᾶν ἔθνος ἀνθρώπων κατοικεῖν ἐπὶ παντὸς προσώπου τῆς γῆς, ὁρίσας προστεταγμένους καιροὺς καὶ τὰς ὁροθεσίας τῆς κατοικίας αὐτῶν
27 לְמַעַן יְבַקְשׁוּ אֶת־הָאֱלֹהִים אוּלַי יְמַשְּׁשֻׁהוּ וְיִמְצָאֻהוּ אַף כִּי־אֵינֶנּוּ רָחוֹק מִכָּל־אֶחָד מִמֶּנּוּ	27 ζητεῖν τὸν θεόν, εἰ ἄρα γε ψηλαφήσειαν αὐτὸν καὶ εὕροιεν, καί γε οὐ μακρὰν ἀπὸ ἑνὸς ἑκάστου ἡμῶν ὑπάρχοντα.
28 כִּי־בוֹ אֲנַחְנוּ חַיִּים וּמִתְנוֹעֲעִים וְקַיָּמִים כַּאֲשֶׁר גַּם־מִקְצָת מְשׁוֹרְרֵיכֶם אָמְרוּ אַף־יְלִידָיו אֲנָחְנוּ	28 ἐν αὐτῷ γὰρ ζῶμεν καὶ κινούμεθα καὶ ἐσμέν, ὡς καί τινες τῶν καθ’ ὑμᾶς ποιητῶν εἰρήκασιν· τοῦ γὰρ καὶ γένος ἐσμέν.
29 וְהִנֵּה בִּהְיוֹתֵנוּ יְלִידֵי הָאֱלֹהִים לֹא־נָכוֹן לָנוּ לַחֲשֹׁב כִּי הָאֱלָהוּת תִּדְמֶה לַזָּהָב אוֹ לַכֶּסֶף אוֹ לָאָבֶן מַעֲשֵׂה חָרָשׁ וּמַחֲשֶׁבֶת בְּנֵי אָדָם	29 γένος οὖν ὑπάρχοντες τοῦ θεοῦ οὐκ ὀφείλομεν νομίζειν χρυσῷ ἢ ἀργύρῳ ἢ λίθῳ, χαράγματι τέχνης καὶ ἐνθυμήσεως ἀνθρώπου, τὸ θεῖον εἶναι ὅμοιον.
30 לָכֵן עַתָּה אַחֲרֵי עֲבֹר אֱלֹהִים עַל־יְמוֹת הַסִּכְלוּת מְצַוֶּה הוּא אֶת־כָּל־בְּנֵי הָאָדָם בְּכָל־אַפְסֵי־אֶרֶץ כִּי שׁוֹב יָשׁוּבוּ	30 τοὺς μὲν οὖν χρόνους τῆς ἀγνοίας ὑπεριδὼν ὁ θεός, τὰ νῦν παραγγέλλει τοῖς ἀνθρώποις πάντας πανταχοῦ μετανοεῖν,
31 יַעַן אֲשֶׁר שָׁת־יוֹם לִשְׁפֹּט תֵּבֵל בְּצֶדֶק עַל־יְדֵי אִישׁ אֲשֶׁר הִפְקִידוֹ וַיִּתֵּן עֵדוּת נֶאֱמָנָה לְכֻלָּם בַּהֲקִימוֹ אֹתוֹ מִן־הַמֵּתִים	31 καθότι ἔστησεν ἡμέραν ἐν ᾗ μέλλει κρίνειν τὴν οἰκουμένην ἐν δικαιοσύνῃ, ἐν ἀνδρὶ ᾧ ὥρισεν, πίστιν παρασχὼν πᾶσιν ἀναστήσας αὐτὸν ἐκ νεκρῶν.
32 וְכַאֲשֶׁר שָׁמְעוּ תְּחִיַּת מֵתִים אֵלֶּה הִלְעִיגוּ לוֹ וְאֵלֶּה אָמְרוּ עַל־זֹאת נִשְׁמָעֲךָ בְּעֵת אַחֶרֶת	32 Ἀκούσαντες δὲ ἀνάστασιν νεκρῶν οἱ μὲν ἐχλεύαζον, οἱ δὲ εἶπαν· ἀκουσόμεθά σου περὶ τούτου καὶ πάλιν.
33 וּבְכֵן יָצָא פוֹלוֹס מִתּוֹכָם	33 οὕτως ὁ Παῦλος ἐξῆλθεν ἐκ μέσου αὐτῶν.
34 וּמִקְצָתָם דָּבְקוּ בוֹ וַיַּאֲמִינוּ וּבָהֶם דִּיּוֹנוּסְיוֹס מִן־הַשֹּׁפְטִים שֶׁל־אַרְיוֹפָגוֹס וְאִשָּׁה אַחַת שְׁמָהּ דָּמָרִיס וְעוֹד אֲחֵרִים עִמָּהֶם	34 τινὲς δὲ ἄνδρες κολληθέντες αὐτῷ ἐπίστευσαν, ἐν οἷς καὶ Διονύσιος ὁ Ἀρεοπαγίτης καὶ γυνὴ ὀνόματι Δάμαρις καὶ ἕτεροι σὺν αὐτοῖς.