Lettera ai Galati - האיגרת אל הגלטים 9

STUTTGARTENSIA-DELITZSCH	NOVA VULGATA
1 וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם אָמֵן אֹמֵר אֲנִי לָכֶם כִּי יֵשׁ מִן־הָעֹמְדִים פֹּה אֲשֶׁר לֹא־יִטְעֲמוּ מָוֶת עַד כִּי־יִרְאוּ מַלְכוּת הָאֱלֹהִים בָּאָה בִגְבוּרָה	1 Et dicebat illis: “ Amen dico vobis: Sunt quidam de hic stan tibus, quinon gustabunt mortem, donec videant regnum Dei venisse in virtute ”.
2 וְאַחֲרֵי שֵׁשֶׁת יָמִים לָקַח יֵשׁוּעַ אֶת־פֶּטְרוֹס וְאֶת־יַעֲקֹב וְאֶת־יוֹחָנָן וַיַּעֲלֵם עַל־הַר גָּבֹהַּ אִתּוֹ לְבַדָּם וַיִּשְׁתַּנֶּה לְעֵינֵיהֶם	2 Et post dies sex assumit Iesus Petrum et Iacobum et Ioannem, et ducit illos inmontem excelsum seorsum solos. Et transfiguratus est coram ipsis;
3 וּבְגָדָיו נִהְיוּ מַזְהִירִים לְבָנִים מְאֹד כַּשָּׁלֶג אֲשֶׁר לֹא יוּכַל כּוֹבֵס בָּאָרֶץ לְהַלְבִּין כְּמוֹהֶם	3 etvestimenta eius facta sunt splendentia, candida nimis, qualia fullo super terramnon potest tam candida facere.
4 וַיֵּרָא אֲלֵיהֶם אֵלִיָּהוּ וּמשֶׁה מִדַּבְּרִים עִם־יֵשׁוּעַ	4 Et apparuit illis Elias cum Moyse, et erantloquentes cum Iesu.
5 וַיַּעַן פֶּטְרוֹס וַיֹּאמֶר אֶל־יֵשׁוּעַ רַבִּי טוֹב הֱיוֹתֵנוּ פֹה נַעֲשֶׂה־נָא שָׁלשׁ סֻכּוֹת לְךָ אַחַת וּלְמשֶׁה אַחַת וּלְאֵלִיָּהוּ אֶחָת	5 Et respondens Petrus ait Iesu: “ Rabbi, bonum est noshic esse; et faciamus tria tabernacula: tibi unum et Moysi unum et Eliae unum”.
6 כִּי לֹא־יָדַע מַה־יְּדַבֵּר כִּי הָיוּ נִבְהָלִים	6 Non enim sciebat quid responderet; erant enim exterriti.
7 וַיְהִי עָנָן סוֹכֵךְ עֲלֵיהֶם וַיֵּצֵא מִן־הֶעָנָן קוֹל אֹמֵר זֶה בְּנִי יְדִידִי אֵלָיו שְׁמָעוּ	7 Et facta estnubes obumbrans eos, et venit vox de nube: “ Hic est Filius meus dilectus;audite illum ”.
8 וְהֵמָּה הִבִּיטוּ כֹה וָכֹה פִּתְאֹם וְלֹא־רָאוּ עוֹד אִישׁ בִּלְתִּי אֶת־יֵשׁוּעַ לְבַדּוֹ אִתָּם	8 Et statim circumspicientes neminem amplius viderunt nisiIesum tantum secum.
9 וַיֵּרְדוּ מִן־הָהָר וַיַּזְהִירֵם לְבִלְתִּי הַגִּיד לְאִישׁ אֶת־אֲשֶׁר רָאוּ עַד כִּי־יָקוּם בֶּן־הָאָדָם מִן־הַמֵּתִים	9 Et descendentibus illis de monte, praecepit illis, ne cui, quae vidissent,narrarent, nisi cum Filius hominis a mortuis resurrexerit.
10 וַיִּשְׁמְרוּ אֶת־הַדָּבָר בִּלְבָבָם וַיִּדְרְשׁוּ לָדַעַת מַה־הִיא הַתְּקוּמָה מִן־הַמֵּתִים	10 Et verbumcontinuerunt apud se, conquirentes quid esset illud: “ a mortuis resurgere ”.
11 וַיִּשְׁאָלֻהוּ לֵאמֹר מַה־זֶּה אֹמְרִים הַסּוֹפְרִים כִּי אֵלִיָּהוּ בּוֹא יָבוֹא בָּרִאשׁוֹנָה	11 Et interrogabant eum dicentes: “ Quid ergo dicunt scribae quia Eliamoporteat venire primum? ”.
12 וַיַּעַן וַיֹּאמֶר לָהֶם הִנֵּה אֵלִיָּהוּ בָּא בָרִאשׁוֹנָה וְיָשִׁיב אֶת־הַכֹּל וּמַה־כָּתוּב עַל בֶּן־הָאָדָם הֲלֹא כִּי יְעֻנֶּה הַרְבֵּה וְיִמָּאֵס	12 Qui ait illis: “ Elias veniens primo,restituit omnia; et quomodo scriptum est super Filio hominis, ut multa patiaturet contemnatur?
13 אֲבָל אֹמֵר אֲנִי לָכֶם גַּם־בָּא אֵלִיָּהוּ וְגַם־עָשֹוּ לוֹ כִּרְצוֹנָם כַּאֲשֶׁר כָּתוּב עָלָיו	13 Sed dico vobis: Et Elias venit; et fecerunt illi, quaecumquevolebant, sicut scriptum est de eo ”.
14 וַיְהִי כְּבוֹאוֹ אֶל־הַתַּלְמִידִים וַיַּרְא עַם־רָב סְבִיבוֹתָם וְסוֹפְרִים מִתְוַכְּחִים אִתָּם	14 Et venientes ad discipulos viderunt turbam magnam circa eos et scribasconquirentes cum illis.
15 וְכָל־הָעָם כִּרְאוֹתָם אֹתוֹ כֵּן תָּמָהוּ וַיָּרוּצוּ אֵלָיו וַיִּשְׁאֲלוּ־לוֹ לְשָׁלוֹם	15 Et confestim omnis populus videns eum stupefactusest, et accurrentes salutabant eum.
16 וַיִּשְׁאַל אֶת־הַסּוֹפְרִים מָה־אַתֶּם מִתְוַכְּחִים עִמָּהֶם	16 Et interrogavit eos: “ Quid inter vosconquiritis? ”.
17 וַיַּעַן אֶחָד מִן־הָעָם וַיֹּאמַר רַבִּי הֵבֵאתִי אֵלֶיךָ אֶת־בְּנִי אֲשֶׁר־רוּחַ אִלֵּם בְּקִרְבּוֹ	17 Et respondit ei unus de turba: “ Magister, attuli filiummeum ad te habentem spiritum mutum;
18 וְהָיָה בְּכָל־מָקוֹם אֲשֶׁר יֹאחֲזֵהוּ הוּא מְרַצֵּץ אֹתוֹ וְיָרַד רִירוֹ וְחָרַק אֶת־שִׁנָּיו וְיָבֵשׁ גּוּפוֹ וָאֹמַר אֶל־תַּלְמִידֶיךָ לְגָרְשׁוֹ וְלֹא יָכֹלוּ	18 et ubicumque eum apprehenderit, alliditeum, et spumat et stridet dentibus et arescit. Et dixi discipulis tuis, uteicerent illum, et non potuerunt ”.
19 וַיַּעַן וַיֹּאמֶר לָהֶם הוֹי דּוֹר בִּלְתִּי מַאֲמִין עַד־מָתַי אֶהְיֶה עִמָּכֶם עַד־מָתַי אֶסְבֹּל אֶתְכֶם הָבִיאוּ אֹתוֹ לְפָנָי	19 Qui respondens eis dicit: “ Ogeneratio incredula, quamdiu apud vos ero? Quamdiu vos patiar? Afferte illum adme ”.
20 וַיְבִיאֻהוּ לְפָנָיו וַיְהִי כַּאֲשֶׁר רָאָהוּ הָרוּחַ וַיְרוֹצְצֶנּוּ פִתְאֹם וַיִּפֹּל אַרְצָה וַיִּתְגּוֹלֵל וַיּוֹרֶד רִירוֹ	20 Et attulerunt illum ad eum. Et cum vidisset illum, spiritus statimconturbavit eum; et corruens in terram volutabatur spumans.
21 וַיִּשְׁאַל אֶת־אָבִיו כַּמָּה יָמִים הָיְתָה־לּוֹ זֹאת וַיֹּאמֶר מִימֵי נְעוּרָיו	21 Et interrogavitpatrem eius: “ Quantum temporis est, ex quo hoc ei accidit? ”. At ille ait:“ Ab infantia;
22 וּפְעָמִים רַבּוֹת הִפִּיל אֹתוֹ גַּם־בָּאֵשׁ גַּם־בַּמַּיִם לְהַאֲבִידוֹ אַךְ אִם־יָכֹל תּוּכַל רַחֵם עָלֵינוּ וְעָזְרֵנוּ	22 et frequenter eum etiam in ignem et in aquas misit, ut eumperderet; sed si quid potes, adiuva nos, misertus nostri ”.
23 וַיֹּאמֶר אֵלָיו יֵשׁוּעַ לֵאמֹר אִם־תּוּכַל לְהַאֲמִין כֹּל יוּכַל הַמַּאֲמִין	23 Iesus autem aitilli: “ “Si potes!”. Omnia possibilia credenti ”.
24 וַיִּתֵּן אֲבִי הַיֶּלֶד אֶת־קֹלוֹ בִּבְכִי וַיֹּאמַר אֲנִי מַאֲמִין אֲדֹנִי עֲזָר־נָא לְחֶסְרוֹן אֱמוּנָתִי	24 Et continuoexclamans pater pueri aiebat: “ Credo; adiuva incredulitatem meam ”.
25 וַיַּרְא יֵשׁוּעַ אֶת־הָעָם מִתְקַבֵּץ אֵלָיו וַיִּגְעַר בָּרוּחַ הַטָּמֵא לֵאמֹר רוּחַ אִלֵּם וְחֵרֵשׁ אֲנִי מְצַוְּךָ צֵא מִמֶּנּוּ וְאַל־תֹּסֶף לָבוֹא־בוֹ עוֹד	25 Etcum videret Iesus concurrentem turbam, comminatus est spiritui immundo dicensilli: “ Mute et surde spiritus, ego tibi praecipio: Exi ab eo et amplius neintroeas in eum ”.
26 וַיִּצְעַק וַיְרַצֵּץ אֹתוֹ מְאֹד וַיֵּצֵא וַיְהִי כַמֵּת עַד אֲשֶׁר־אָמְרוּ רַבִּים כִּי גָוָע	26 Et clamans et multum discerpens eum exiit; et factus estsicut mortuus, ita ut multi dicerent: “ Mortuus est! ”.
27 וַיַּחֲזֵק יֵשׁוּעַ בְּיָדוֹ וַיְנִיעֵהוּ וַיָּקֹם	27 Iesus autemtenens manum eius elevavit illum, et surrexit.
28 וַיְהִי כַּאֲשֶׁר בָּא הַבַּיְתָה וַיִּשְׁאָלֻהוּ תַלְמִידָיו בִּהְיוֹתָם לְבַדָּם אִתּוֹ מַדּוּעַ אֲנַחְנוּ לֹא יָכֹלְנוּ לְגָרְשׁוֹ	28 Et cum introisset in domum, discipuli eius secreto interrogabant eum: “Quare nos non potuimus eicere eum? ”.
29 וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם הַמִּין הַזֶּה יָצֹא לֹא יֵצֵא כִּי אִם־בִּתְפִלָּה וּבְצוֹם	29 Et dixit illis: “ Hoc genus innullo potest exire nisi in oratione ”.
30 וַיֵּצְאוּ מִשָּׁם וַיַּעַבְרוּ בַּגָּלִיל וְלֹא אָבָה לְהִוָּדַע לְאִישׁ	30 Et inde profecti peragrabant Galilaeam; nec volebat quemquam scire.
31 כִּי הָיָה מְלַמֵּד אֶת־תַּלְמִידָיו לֵאמֹר אֲלֵיהֶם כִּי עָתִיד בֶּן־הָאָדָם לְהִמָּסֵר בִּידֵי בְנֵי־אָדָם וְיַהַרְגֻהוּ וְאַחֲרֵי אֲשֶׁר נֶהֱרַג יָקוּם בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי	31 Docebat enim discipulos suos et dicebat illis: “ Filius hominis traditur inmanus hominum, et occident eum, et occisus post tres dies resurget ”.
32 וְהֵם לֹא הֵבִינוּ אֵת הַדָּבָר וַיִּירְאוּ לִשְׁאֹל אוֹתוֹ	32 Atilli ignorabant verbum et timebant eum interrogare.
33 וַיָּבֹא אֶל־כְּפַר־נַחוּם וּבִהְיוֹתוֹ בַבַּיִת וַיִּשְׁאַל אוֹתָם מָה הִתְוַכַּחְתֶּם אִישׁ עִם־רֵעֵהוּ בַּדָּרֶךְ	33 Et venerunt Capharnaum. Qui cum domi esset, interrogabat eos: “ Quid in viatractabatis? ”.
34 וַיַּחֲרִישׁוּ כִּי הִתְעַשְּׂקוּ בַדֶּרֶךְ מִי הוּא הַגָּדוֹל בָּהֶם	34 At illi tacebant. Siquidem inter se in via disputaverant,quis esset maior.
35 וַיֵּשֶׁב וַיִּקְרָא אֶל־שְׁנֵים הֶעָשָׂר וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם אִישׁ כִּי־יַחְפֹּץ לִהְיוֹת הָרִאשׁוֹן הוּא יִהְיֶה הָאַחֲרוֹן לְכֻלָּם וּמְשָׁרֵת כֻּלָּם	35 Et residens vocavit Duodecim et ait illis: “ Si quis vultprimus esse, erit omnium novissimus et omnium minister ”.
36 וַיִּקַּח יֶלֶד וַיַּעֲמִידֵהוּ בְתוֹכָם וַיְחַבְּקֵהוּ וַיֹּאמֶר לָהֶם	36 Et accipienspuerum, statuit eum in medio eorum; quem ut complexus esset, ait illis:
37 כָּל־אֲשֶׁר יְקַבֵּל בִּשְׁמִי יֶלֶד אֶחָד כָּזֶה הוּא מְקַבֵּל אוֹתִי וְכָל־אֲשֶׁר אוֹתִי יְקַבֵּל אֵינֶנּוּ מְקַבֵּל אוֹתִי כִּי אִם־אֶת־אֲשֶׁר שְׁלָחָנִי	37 “Quisquis unum ex huiusmodi pueris receperit in nomine meo, me recipit; et,quicumque me susceperit, non me suscipit, sed eum qui me misit ”.
38 וַיַּעַן יוֹחָנָן וַיֹּאמֶר אֵלָיו רַבִּי רָאִינוּ אִישׁ מְגָרֵשׁ שֵׁדִים בְּשִׁמְךָ וְאֵינֶנּוּ הוֹלֵךְ אַחֲרֵינוּ וַנַּעֲצוֹר בַּעֲדוֹ יַעַן אֲשֶׁר לֹא־הָלַךְ אַחֲרֵינוּ	38 Dixit illi Ioannes: “ Magister, vidimus quendam in nomine tuo eicientemdaemonia, et prohibebamus eum, quia non sequebatur nos ”.
39 וַיֹּאמֶר יֵשׁוּעַ אַל־תַּעַצְרֻהוּ כִּי אֵין אִישׁ עֹשֶׂה גְבוּרָה בִּשְׁמִי וְיוּכַל בִּמְהֵרָה לְדַבֵּר־בִּי רָעָה	39 Iesus autem ait:“ Nolite prohibere eum. Nemo est enim, qui faciat virtutem in nomine meo etpossit cito male loqui de me;
40 כִּי כֹל אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ נֶגְדֵּנוּ הוּא בַעֲדֵנוּ	40 qui enim non est adversum nos, pro nobis est.
41 כִּי כָל־הַמַּשְׁקֶה אֶתְכֶם כּוֹס מַיִם בִּשְׁמִי עַל־אֲשֶׁר אַתֶּם לַמָּשִׁיחַ אָמֵן אֹמֵר אֲנִי לָכֶם כִּי לֹא־יֹאבַד שְׂכָרוֹ	41 Quisquis enim potum dederit vobis calicem aquae in nomine, quia Christiestis, amen dico vobis: Non perdet mercedem suam.
42 וְכָל־הַמַּכְשִׁיל אַחַד הַקְּטַנִּים הַמַּאֲמִינִים בִּי טוֹב לוֹ שֶׁיִּתָּלֶה פֶלַח־רֶכֶב עַל־צַוָּארוֹ וְהֻשְׁלַךְ בַּיָּם	42 Et quisquis scandalizaverit unum ex his pusillis credentibus in me, bonum estei magis, ut circumdetur mola asinaria collo eius, et in mare mittatur.
43 וְאִם־יָדְךָ תַכְשִׁילְךָ קַצֵּץ אֹתָהּ טוֹב לְךָ לָבוֹא קִטֵּעַ לַחַיִּים מִהְיוֹת לְךָ שְׁתֵּי יָדַיִם וְתֵלֵךְ אֶל־גֵּיהִנֹּם אֶל־הָאֵשׁ אֲשֶׁר לֹא תִכְבֶּה	43 Et si scandalizaverit te manus tua, abscide illam: bonum est tibi debilemintroire in vitam, quam duas manus habentem ire in gehennam, in ignem inexstinguibilem.
44 אֲשֶׁר־שָׁם תּוֹלַעְתָּם לֹא תָמוּת וְאִשָּׁם לֹא תִכְבֶּה	44
45 וְאִם־רַגְלְךָ תַכְשִׁילְךָ קַצֵּץ אֹתָהּ טוֹב לְךָ לָבוֹא פִסֵּחַ לַחַיִּים מִהְיוֹת לְךָ שְׁתֵּי רַגְלַיִם וְתֻשְׁלַךְ לְגֵיהִנֹּם אֶל־הָאֵשׁ אֲשֶׁר לֹא תִכְבֶּה	45 Et si pes tuus te scandalizat,amputa illum: bonum est tibi claudum introire in vitam, quam duos pedes habentem mitti in gehennam.
46 אֲשֶׁר־שָׁם תּוֹלַעְתָּם לֹא תָמוּת וְאִשָּׁם לֹא תִכְבֶּה	46
47 וְאִם־עֵינְךָ תַכְשִׁילְךָ עֲקֹר אֹתָהּ טוֹב לְךָ לָבוֹא אֶל־מַלְכוּת הָאֱלֹהִים בְּעַיִן אַחַת מִהְיוֹת לְךָ שְׁתֵּי עֵינַיִם וְתֻשְׁלַךְ לְגֵיהִנֹּם	47 Et si oculus tuusscandalizat te, eice eum: bonum est tibi luscum introire in regnum Dei, quamduos oculos habentem mitti in gehennam,
48 אֲשֶׁר־שָׁם תּוֹלַעְתָּם לֹא תָמוּת וְאִשָּׁם לֹא תִכְבֶּה	48 ubi vermis eorum non moritur, etignis non exstinguitur;
49 כִּי כָל־אִישׁ בָּאֵשׁ יָמְלָח וְכָל־קָרְבָּן בַּמֶּלַח יָמְלָח	49 omnis enim igne salietur.
50 טוֹב הַמֶּלַח וְאִם־הַמֶּלַח יִהְיֶה תָפֵל בַּמֶּה תְּתַקְּנוּ אוֹתוֹ יְהִי־לָכֶם מֶלַח בְּקִרְבְּכֶם וִיהִי שָׁלוֹם בֵּינֵיכֶם	50 Bonum est sal; quod sisal insulsum fuerit, in quo illud condietis? Habete in vobis sal et pacem habeteinter vos ”.