Lettera ai Galati - האיגרת אל הגלטים 6

STUTTGARTENSIA-DELITZSCH	EINHEITSUBERSETZUNG BIBEL
1 וַיֵּצֵא מִשָּׁם וַיָּבֹא אֶל־אַרְצוֹ וַיֵּלְכוּ אַחֲרָיו תַּלְמִידָיו	1 Von dort brach Jesus auf und kam in seine Heimatstadt; seine Jünger begleiteten ihn.
2 וּבְיוֹם הַשַּׁבָּת הֵחֵל לְלַמֵּד בְּבֵית הַכְּנֵסֶת וַיִּשְׁמְעוּ רַבִּים וַיִּשְׁתּוֹמְמוּ לֵאמֹר מֵאַיִן לָזֶה כָּאֵלֶּה וּמַה־הִיא הַחָכְמָה הַנְּתוּנָה לוֹ עַד־אֲשֶׁר נַעֲשֹוּ גְּבוּרוֹת כָּאֵלֶּה עַל־יָדָיו	2 Am Sabbat lehrte er in der Synagoge. Und die vielen Menschen, die ihm zuhörten, staunten und sagten: Woher hat er das alles? Was ist das für eine Weisheit, die ihm gegeben ist! Und was sind das für Wunder, die durch ihn geschehen!
3 הֲלֹא זֶה הוּא הֶחָרָשׁ בֶּן־מִרְיָם וַאֲחִי יַעֲקֹב וְיוֹסֵי וִיהוּדָה וְשִׁמְעוֹן וַהֲלֹא אַחְיוֹתָיו אִתָּנוּ פֹה וַיְהִי לָהֶם לְמִכְשׁוֹל	3 Ist das nicht der Zimmermann, der Sohn der Maria und der Bruder von Jakobus, Joses, Judas und Simon? Leben nicht seine Schwestern hier unter uns? Und sie nahmen Anstoß an ihm und lehnten ihn ab.
4 וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם יֵשׁוּעַ אֵין הַנָּבִיא נִקְלֶה כִּי אִם־בְּאַרְצוֹ וּבֵין קְרוֹבָיו וּבְבֵיתוֹ	4 Da sagte Jesus zu ihnen: Nirgends hat ein Prophet so wenig Ansehen wie in seiner Heimat, bei seinen Verwandten und in seiner Familie.
5 וְלֹא יָכֹל לַעֲשׂוֹת שָׁם פֶּלֶא רַק עַל־חַלָּשִׁים מְעַטִּים שָׂם אֶת־יָדָיו וַיִּרְפָּאֵם	5 Und er konnte dort kein Wunder tun; nur einigen Kranken legte er die Hände auf und heilte sie.
6 וַיִּתְמַהּ עַל־חֶסְרוֹן אֱמוּנָתָם וַיָּסָב בַּכְּפָרִים סָבוֹב וְלַמֵּד	6 aUnd er wunderte sich über ihren Unglauben. Jesus zog durch die benachbarten Dörfer und lehrte.
7 וַיִּקְרָא אֶל־שְׁנֵים הֶעָשָׂר וַיָּחֶל לִשְׁלֹחַ אוֹתָם שְׁנַיִם שְׁנָיִם וַיִּתֵּן לָהֶם שָׁלְטָן עַל־רוּחוֹת הַטֻּמְאָה	7 Er rief die Zwölf zu sich und sandte sie aus, jeweils zwei zusammen. Er gab ihnen die Vollmacht, die unreinen Geister auszutreiben,
8 וַיְצַו אוֹתָם אֲשֶׁר לֹא־יִשְׂאוּ מְאוּמָה לַדֶּרֶךְ זוּלָתִי מַקֵּל לְבַדּוֹ לֹא תַרְמִיל וְלֹא לֶחֶם וְלֹא נְחשֶׁת בַּחֲגוֹרָה	8 und er gebot ihnen, außer einem Wanderstab nichts auf den Weg mitzunehmen, kein Brot, keine Vorratstasche, kein Geld im Gürtel,
9 רַק לִהְיוֹת נְעוּלֵי סַנְדָּל וּשְׁתֵּי כֻתֳּנוֹת לֹא יִלְבָּשׁוּ	9 kein zweites Hemd und an den Füßen nur Sandalen.
10 וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם בִּמְקוֹם אֲשֶׁר תָּבֹאוּ בֵּית־אִישׁ שְׁבוּ־בוֹ עַד כִּי־תֵצְאוּ מִשָּׁם	10 Und er sagte zu ihnen: Bleibt in dem Haus, in dem ihr einkehrt, bis ihr den Ort wieder verlasst.
11 וְכָל־אֲשֶׁר לֹא־יְקַבְּלוּ אֶתְכֶם וְלֹא יִשְׁמְעוּ אֲלֵיכֶם צְאוּ מִשָּׁם וְנַעֲרוּ אֶת עֲפַר כַּפּוֹת רַגְלֵיכֶם לְעֵדוּת לָהֶם אָמֵן אֲנִי אֹמֵר לָכֶם לִסְדֹם וְלַעֲמֹרָה יֵקַל בְּיוֹם הַדִּין מִן־הָעִיר הַהִיא	11 Wenn man euch aber in einem Ort nicht aufnimmt und euch nicht hören will, dann geht weiter und schüttelt den Staub von euren Füßen, zum Zeugnis gegen sie.
12 וַיֵּצְאוּ וַיִּקְרְאוּ לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה	12 Die Zwölf machten sich auf den Weg und riefen die Menschen zur Umkehr auf.
13 וַיְגָרְשׁוּ שֵׁדִים רַבִּים וַיָּסוּכוּ בַשֶּׁמֶן חַלָּשִׁים רַבִּים וַיִּרְפָּאוּם	13 Sie trieben viele Dämonen aus und salbten viele Kranke mit Öl und heilten sie.
14 וַיִּשְׁמַע עָלָיו הַמֶּלֶךְ הוֹרְדוֹס כִּי נוֹדַע שְׁמוֹ וַיֹּאמַר יוֹחָנָן הַטּוֹבֵל קָם מִן־הַמֵּתִים וְעַל־כֵּן פֹּעֲלוֹת בּוֹ הַגְּבוּרוֹת	14 Der König Herodes hörte von Jesus; denn sein Name war bekannt geworden und man sagte: Johannes der Täufer ist von den Toten auferstanden; deshalb wirken solche Kräfte in ihm.
15 וַאֲחֵרִים אָמְרוּ כִּי הוּא אֵלִיָּהוּ וַאֲחֵרִים אָמְרוּ כִּי־נָבִיא הוּא אוֹ כְּאַחַד הַנְּבִיאִים	15 Andere sagten: Er ist Elija. Wieder andere: Er ist ein Prophet, wie einer von den alten Propheten.
16 וַיִּשְׁמַע הוֹרְדוֹס וַיֹּאמַר יוֹחָנָן אֲשֶׁר אָנֹכִי נָשָׂאתִי אֶת־רֹאשׁוֹ מֵעָלָיו הוּא קָם מִן־הַמֵּתִים	16 Als aber Herodes von ihm hörte, sagte er: Johannes, den ich enthaupten ließ, ist auferstanden.
17 כִּי הוּא הוֹרְדוֹס שָׁלַח לִתְפֹּשׂ אֶת־יוֹחָנָן וַיַּאַסְרֵהוּ בְּבֵית הַסֹּהַר בִּגְלַל הוֹרוֹדְיָה אֵשֶׁת פִילִפּוֹס אָחִיו כִּי אֹתָהּ לָקַח לוֹ לְאִשָּׁה	17 Herodes hatte nämlich Johannes festnehmen und ins Gefängnis werfen lassen. Schuld daran war Herodias, die Frau seines Bruders Philippus, die er geheiratet hatte.
18 יַעַן אֲשֶׁר־אָמַר יוֹחָנָן אֶל־הוֹרְדוֹס אֵשֶׁת אָחִיךָ אֵינֶנָּה מֻתֶּרֶת לָךְ	18 Denn Johannes hatte zu Herodes gesagt: Du hattest nicht das Recht, die Frau deines Bruders zur Frau zu nehmen.
19 וַתִּשְׂטֹם אוֹתוֹ הוֹרוֹדְיָה וַתְּבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ וְלֹא יָכֹלָה	19 Herodias verzieh ihm das nicht und wollte ihn töten lassen. Sie konnte ihren Plan aber nicht durchsetzen,
20 כִּי הוֹרְדוֹס יָרֵא אֶת־יוֹחָנָן בְּדַעְתּוֹ כִּי־הוּא אִישׁ צַדִּיק וְקָדוֹשׁ וַיָּגֶן בַּעֲדוֹ וְהַרְבֵּה עָשָׂה בְּשָׁמְעוֹ אֵלָיו וַיֶּאֱהַב לִשְׁמֹעַ אֹתוֹ	20 denn Herodes fürchtete sich vor Johannes, weil er wusste, dass dieser ein gerechter und heiliger Mann war. Darum schützte er ihn. Sooft er mit ihm sprach, wurde er unruhig und ratlos, und doch hörte er ihm gern zu.
21 וַיָּבֹא הַיּוֹם הַמֻּכְשָׁר כִּי הוֹרְדוֹס בְּיוֹם הֻלֶּדֶת אֹתוֹ עָשָׂה מִשְׁתֶּה לִגְדוֹלָיו וּלְשָׂרֵי הָאֲלָפִים וּלְרָאשֵׁי הַגָּלִיל	21 Eines Tages ergab sich für Herodias eine günstige Gelegenheit. An seinem Geburtstag lud Herodes seine Hofbeamten und Offiziere zusammen mit den vornehmsten Bürgern von Galiläa zu einem Festmahl ein.
22 וַתָּבֹא בַת־הוֹרוֹדְיָה וַתְּרַקֵּד וַתִּיטַב בְּעֵינֵי הוֹרְדוֹס וּבְעֵינֵי הַמְסֻבִּים עִמּוֹ וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל־הַנַּעֲרָה שַׁאֲלִי מִמֶּנִּי אֶת־אֲשֶׁר תַּחְפְּצִי וְאֶתֵּן לָךְ	22 Da kam die Tochter der Herodias und tanzte und sie gefiel dem Herodes und seinen Gästen so sehr, dass der König zu ihr sagte: Wünsch dir, was du willst; ich werde es dir geben.
23 וַיִּשָּׁבַע לָהּ לֵאמֹר כָּל־אֲשֶׁר תִּשְׁאֲלִי מִמֶּנִּי אֶתֶּן־לָךְ עַד־חֲצִי מַלְכוּתִי	23 Er schwor ihr sogar: Was du auch von mir verlangst, ich will es dir geben, und wenn es die Hälfte meines Reiches wäre.
24 וַתֵּצֵא וַתֹּאמֶר לְאִמָּהּ מָה אֶשְׁאַל וַתֹּאמֶר אֶת־רֹאשׁ יוֹחָנָן הַמַּטְבִּיל	24 Sie ging hinaus und fragte ihre Mutter: Was soll ich mir wünschen? Herodias antwortete: Den Kopf des Täufers Johannes.
25 וַתְּמַהֵר מְאֹד לָבוֹא אֶל־הַמֶּלֶךְ וַתִּשְׁאַל לֵאמֹר רְצוֹנִי אֲשֶׁר־תִּתֵּן לִי עַתָּה בַקְּעָרָה אֶת־רֹאשׁ יוֹחָנָן הַמַּטְבִּיל	25 Da lief das Mädchen zum König hinein und sagte: Ich will, dass du mir sofort auf einer Schale den Kopf des Täufers Johannes bringen lässt.
26 וַיִּתְעַצֵּב הַמֶּלֶךְ מְאֹד אַךְ בַּעֲבוּר הַשְּׁבוּעָה וְהַמְסֻבִּים עִמּוֹ לֹא רָצָה לְהָשִׁיב פָּנֶיהָ	26 Da wurde der König sehr traurig, aber weil er vor allen Gästen einen Schwur geleistet hatte, wollte er ihren Wunsch nicht ablehnen.
27 וּמִיָּד שָׁלַח הַמֶּלֶךְ אַחַד הַשּׁוֹמְרִים וַיְצַוֵּהוּ לְהָבִיא אֶת־רֹאשׁוֹ	27 Deshalb befahl er einem Scharfrichter, sofort ins Gefängnis zu gehen und den Kopf des Täufers herzubringen. Der Scharfrichter ging und enthauptete Johannes.
28 וַיֵּלֶךְ וַיִּכְרֹת אֶת־רֹאשׁוֹ בְּבֵית הַסֹּהַר וַיְבִיאֵהוּ בַּקְּעָרָה וַיִּתְּנֵהוּ לַנַּעֲרָה וְהַנַּעֲרָה נָתְנָה אֹתוֹ אֶל־אִמָּהּ	28 Dann brachte er den Kopf auf einer Schale, gab ihn dem Mädchen und das Mädchen gab ihn seiner Mutter.
29 וַיִּשְׁמְעוּ תַּלְמִידָיו וַיָּבֹאוּ וַיִּשְׂאוּ אֶת־גְּוִיָּתוֹ וַיְשִׂימוּהָ בַּקָּבֶר	29 Als die Jünger des Johannes das hörten, kamen sie, holten seinen Leichnam und legten ihn in ein Grab.
30 וַיִּקָּהֲלוּ הַשְּׁלִיחִים אֶל־יֵשׁוּעַ וַיַּגִּידוּ לוֹ אֶת־כָּל־אֲשֶׁר עָשֹוּ וְאֵת אֲשֶׁר לִמֵּדוּ	30 Die Apostel versammelten sich wieder bei Jesus und berichteten ihm alles, was sie getan und gelehrt hatten.
31 וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם בֹּאוּ אַתֶּם לְבָדָד אֶל־מְקוֹם חָרְבָּה וְנוּחוּ מְעַט כִּי רַבִּים הָיוּ הַבָּאִים וְהַיֹּצְאִים עַד־לְאֵין־עֵת לָהֶם לֶאֱכוֹל	31 Da sagte er zu ihnen: Kommt mit an einen einsamen Ort, wo wir allein sind, und ruht ein wenig aus. Denn sie fanden nicht einmal Zeit zum Essen, so zahlreich waren die Leute, die kamen und gingen.
32 וַיֵּלְכוּ מִשָּׁם בָּאֳנִיָּה אֶל־מְקוֹם חָרְבָּה לְבָדָד	32 Sie fuhren also mit dem Boot in eine einsame Gegend, um allein zu sein.
33 וְהֶהָמוֹן רָאָה אוֹתָם יֹצְאִים וַיַּכִּירֻהוּ רַבִּים וַיָּרוּצוּ שָׁמָּה בְּרַגְלֵיהֶם מִכָּל הֶעָרִים וַיַּעַבְרוּ אוֹתָם וַיֵּאָסְפוּ אֵלָיו	33 Aber man sah sie abfahren und viele erfuhren davon; sie liefen zu Fuß aus allen Städten dorthin und kamen noch vor ihnen an.
34 וַיֵּצֵא יֵשׁוּעַ וַיַּרְא הֲמוֹן עַם רָב וַיֶּהֱמוּ מֵעָיו עֲלֵיהֶם כִּי הָיוּ כַּצֹּאן אֲשֶׁר אֵין־לָהֶם רֹעֶה וַיָּחֶל לְלַמֵּד אוֹתָם דְּבָרִים הַרְבֵּה	34 Als er ausstieg und die vielen Menschen sah, hatte er Mitleid mit ihnen; denn sie waren wie Schafe, die keinen Hirten haben. Und er lehrte sie lange.
35 וַיְהִי כַּאֲשֶׁר רָפָה הַיּוֹם לַעֲרוֹב וַיִּגְּשׁוּ אֵלָיו תַּלְמִידָיו לֵאמֹר הִנֵּה הַמָּקוֹם חָרֵב וְהַיּוֹם רַד מְאֹד	35 Gegen Abend kamen seine Jünger zu ihm und sagten: Der Ort ist abgelegen und es ist schon spät.
36 שַׁלַּח אוֹתָם וְיֵלְכוּ אֶל־הַחֲצֵרִים וְהַכְּפָרִים מִסָּבִיב לִקְנוֹת לָהֶם לָחֶם כִּי אֵין־לָהֶם מַה־לֶּאֱכֹל	36 Schick sie weg, damit sie in die umliegenden Gehöfte und Dörfer gehen und sich etwas zu essen kaufen können.
37 וַיַּעַן וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם תְּנוּ אַתֶּם לָהֶם לְאָכְלָה וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו הֲנֵלֵךְ לִקְנוֹת לֶחֶם בְּמָאתַיִם דִּינַר וְנִתֵּן לָהֶם לְאָכְלָה	37 Er erwiderte: Gebt ihr ihnen zu essen! Sie sagten zu ihm: Sollen wir weggehen, für zweihundert Denare Brot kaufen und es ihnen geben, damit sie zu essen haben?
38 וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם כַּמָּה כִכְּרוֹת־לֶחֶם יֵשׁ לָכֶם לְכוּ וּרְאוּ וַיֵּדְעוּ וַיֹּאמְרוּ חָמֵשׁ וּשְׁנֵי דָגִים	38 Er sagte zu ihnen: Wie viele Brote habt ihr? Geht und seht nach! Sie sahen nach und berichteten: Fünf Brote und außerdem zwei Fische.
39 וַיְצַו אוֹתָם לָשֶׁבֶת כֻּלָּם חֲבֻרָה חֲבֻרָה לְבַדָּהּ עַל־יְרַק הַדֶּשֶׁא	39 Dann befahl er ihnen, den Leuten zu sagen, sie sollten sich in Gruppen ins grüne Gras setzen.
40 וַיֵּשְׁבוּ לָהֶם שׁוּרוֹת שׁוּרוֹת לְמֵאוֹת וְלַחֲמִשִּׁים	40 Und sie setzten sich in Gruppen zu hundert und zu fünfzig.
41 וַיִּקַּח אֶת־חֲמֵשֶׁת כִּכְּרוֹת הַלֶּחֶם וְאֶת־שְׁנֵי הַדָּגִים וַיִּשָּׂא עֵינָיו הַשָּׁמַיְמָה וַיְבָרֶךְ וַיִּפְרֹס אֶת־הַלֶּחֶם וַיִּתֵּן לְתַלְמִידָיו לָשֹוּם לִפְנֵיהֶם וְאֶת־שְׁנֵי הַדָּגִים חָלַק לְכֻלָּם	41 Darauf nahm er die fünf Brote und die zwei Fische, blickte zum Himmel auf, sprach den Lobpreis, brach die Brote und gab sie den Jüngern, damit sie sie an die Leute austeilten. Auch die zwei Fische ließ er unter allen verteilen.
42 וַיֹּאכְלוּ כֻלָּם וַיִּשְׂבָּעוּ	42 Und alle aßen und wurden satt.
43 וַיִּשְׂאוּ מִן־הַפְּתוֹתִים מְלוֹא סַלִּים שְׁנֵים עָשָׂר וְגַם מִן־הַדָּגִים	43 Als die Jünger die Reste der Brote und auch der Fische einsammelten, wurden zwölf Körbe voll.
44 וְהָאֹכְלִים מִן־הַלֶּחֶם הָיוּ כַּחֲמֵשֶׁת אַלְפֵי אִישׁ	44 Es waren fünftausend Männer, die von den Broten gegessen hatten.
45 וְאַחֲרֵי־כֵן הֵאִיץ בְּתַלְמִידָיו לָרֶדֶת בָּאֳנִיָּה וְלַעֲבוֹר לְפָנָיו אֶל־עֵבֶר הַיָּם אֶל־בֵּית צָיְדָה עַד־שַׁלְּחוֹ אֶת־הָעָם	45 Gleich darauf forderte er seine Jünger auf, ins Boot zu steigen und ans andere Ufer nach Betsaida vorauszufahren. Er selbst wollte inzwischen die Leute nach Hause schicken.
46 וַיְהִי אַחַר שַׁלְּחוֹ אֹתָם וַיַּעַל הָהָרָה לְהִתְפַּלֵּל	46 Nachdem er sich von ihnen verabschiedet hatte, ging er auf einen Berg, um zu beten.
47 וַיְהִי־עֶרֶב וְהָאֳנִיָּה בָאָה בְּתוֹךְ הַיָּם וְהוּא לְבַדּוֹ בַּיַּבָּשָׁה	47 Spät am Abend war das Boot mitten auf dem See, er aber war allein an Land.
48 וַיַּרְא אוֹתָם מִתְיַגְּעִים בְּשׁוּטָם כִּי הָרוּחַ לְנֶגְדָּם וַיְהִי כְּעֵת הָאַשְׁמֹרֶת הָרְבִיעִית וַיָּבֹא אֲלֵיהֶם מִתְהַלֵּךְ עַל־פְּנֵי הַיָּם וַיּוֹאֶל לַעֲבוֹר לִפְנֵיהֶם	48 Und er sah, wie sie sich beim Rudern abmühten, denn sie hatten Gegenwind. In der vierten Nachtwache ging er auf dem See zu ihnen hin, wollte aber an ihnen vorübergehen.
49 וְהֵם בִּרְאוֹתָם אֹתוֹ מִתְהַלֵּךְ עַל־פְּנֵי הַיָּם חָשְׁבוּ כִּי מַרְאֵה־רוּחַ הוּא וַיִּצְעָקוּ	49 Als sie ihn über den See gehen sahen, meinten sie, es sei ein Gespenst, und schrien auf.
50 כִּי־כֻלָּם רָאוּהוּ וַיִּבָּהֵלוּ אָז דִּבֶּר אִתָּם וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם חִזְקוּ כִּי־אֲנִי הוּא אַל־תִּירָאוּ	50 Alle sahen ihn und erschraken. Doch er begann mit ihnen zu reden und sagte: Habt Vertrauen, ich bin es; fürchtet euch nicht!
51 וַיֵּרֶד אֲלֵיהֶם אֶל־הָאֳנִיָּה וְהָרוּחַ שָׁכָכָה וַיִּשְׁתּוֹמְמוּ עוֹד־יוֹתֵר בִּלְבָבָם וַיִּתְמָהוּ	51 Dann stieg er zu ihnen ins Boot und der Wind legte sich. Sie aber waren bestürzt und außer sich.
52 כִּי לֹא הִשְׂכִּילוּ בִּדְבַר־כִּכְּרוֹת הַלָּחֶם מִפְּנֵי טִמְטוּם לְבָבָם	52 Denn sie waren nicht zur Einsicht gekommen, als das mit den Broten geschah; ihr Herz war verstockt.
53 וַיַּעַבְרוּ אֶת־הַיָּם וַיָּבֹאוּ אַרְצָה גִנֵּיסַר וַיִּקְרְבוּ אֶל־הַיַּבָּשָׁה	53 Sie fuhren auf das Ufer zu, kamen nach Gennesaret und legten dort an.
54 וַיְהִי כְּצֵאתָם מִן־הָאֳנִיָּה אָז הִכִּירֻהוּ	54 Als sie aus dem Boot stiegen, erkannte man ihn sofort.
55 וַיָּרוּצוּ בְּכָל־סְבִיבוֹתֵיהֶם וַיָּחֵלּוּ לָשֵׂאת אֶת־הַחוֹלִים בְּמִשְׁכָּבוֹת אֶל־כָּל־מָקוֹם אֲשֶׁר שָׁמְעוּ כִּי־שָׁם הוּא	55 Die Menschen eilten durch die ganze Gegend und brachten die Kranken auf Tragbahren zu ihm, sobald sie hörten, wo er war.
56 וּבְכָל־מָקוֹם אֲשֶׁר יָבֹא אֶל־הַכְּפָרִים אוֹ אֶל־הֶעָרִים וְאֶל־הַשָּׂדוֹת שָׁם שָׂמוּ אֶת־הַחוֹלִים בַּחוּצוֹת וַיִּתְחַנְנוּ לוֹ כִּי יִגְּעוּ רַק בִּכְנַף בִּגְדוֹ וְהָיָה כֹּל אֲשֶׁר נָגְעוּ־בוֹ וְנוֹשָׁעוּ	56 Und immer, wenn er in ein Dorf oder eine Stadt oder zu einem Gehöft kam, trug man die Kranken auf die Straße hinaus und bat ihn, er möge sie wenigstens den Saum seines Gewandes berühren lassen. Und alle, die ihn berührten, wurden geheilt.