Lettera ai Galati - האיגרת אל הגלטים 4

STUTTGARTENSIA-DELITZSCH	NOVA VULGATA
1 וַיָּשָׁב אֶל־הַיָּם וַיָּחֶל לְלַמֵּד וַיִּקָּהֲלוּ אֵלָיו הֲמוֹן עַם־רָב עַד אֲשֶׁר־יָרַד לָשֶׁבֶת בָּאֳנִיָּה בַּיָּם וְכָל־הָעָם עוֹמֵד עַל־חוֹף הַיָּם בַּיַּבָּשָׁה	1 Et iterum coepit docere ad ma re. Et congregatur ad eum tur ba plurima,ita ut in navem ascendens sederet in mari, et omnis turba circa mare superterram erant.
2 וַיְלַמְּדֵם הַרְבֵּה בִּמְשָׁלִים וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם בְּלַמְּדוֹ אֹתָם	2 Et docebat eos in parabolis multa et dicebat illis in doctrinasua:
3 שִׁמְעוּ שָׁמוֹעַ הִנֵּה הַזֹּרֵעַ יָצָא לִזְרֹעַ	3 “ Audite. Ecce exiit seminans ad seminandum.
4 וַיְהִי בְזָרְעוֹ וַיִּפֹּל מִן־הַזֶּרַע עַל־יַד הַדָּרֶךְ וַיָּבֹא עוֹף הַשָּׁמַיִם וַיֹּאכְלֵהוּ	4 Et factum est, dumseminat, aliud cecidit circa viam, et venerunt volucres et comederunt illud.
5 וְיֵשׁ אֲשֶׁר נָפַל עַל־מְקוֹם הַסֶּלַע אֲשֶׁר אֵין־לוֹ שָׁם אֲדָמָה הַרְבֵּה וַיְמַהֵר לִצְמֹחַ כִּי לֹא־הָיָה לוֹ עֹמֶק אֲדָמָה	5 Aliud cecidit super petrosa, ubi non habebat terram multam, et statim exortumest, quoniam non habebat altitudinem terrae;
6 וַיְהִי כִּזְרֹחַ הַשֶּׁמֶשׁ וַיִּצָּרֵב וַיִּיבָשׁ כִּי אֵין־לוֹ שֹׁרֶשׁ	6 et quando exortus est sol,exaestuavit et, eo quod non haberet radicem, exaruit.
7 וְיֵשׁ אֲשֶׁר נָפַל בֵּין הַקֹּצִים וַיַּעֲלוּ הַקֹּצִים וַיְמָעֲכֻהוּ וְלֹא נָתַן פֶּרִי	7 Et aliud cecidit inspinas, et ascenderunt spinae et suffocaverunt illud, et fructum non dedit.
8 וְיֵשׁ אֲשֶׁר נָפַל עַל־הָאֲדָמָה הַטּוֹבָה וַיִּתֵּן פְּרִי עוֹלֶה וְגָדֵל וַיַּעַשׂ זֶה שְׁלשִׁים שְׁעָרִים וְזֶה שִׁשִּׁים וְזֶה מֵאָה	8 Etalia ceciderunt in terram bonam et dabant fructum: ascendebant et crescebant etafferebant unum triginta et unum sexaginta et unum centum ”.
9 וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם מִי אֲשֶׁר אָזְנַיִם לוֹ לִשְׁמֹעַ יִשְׁמָע	9 Et dicebat: “Qui habet aures audiendi, audiat ”.
10 וַיְהִי בִּהְיוֹתוֹ לְבַדּוֹ וַיִּשְׁאָלוּהוּ הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר סְבִיבָיו עִם־שְׁנֵים הֶעָשָׂר עַל־הַמָּשָׁל	10 Et cum esset singularis, interrogaverunt eum hi, qui circa eum erant cumDuodecim, parabolas.
11 וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם לָכֶם נִתַּן לָדַעַת סוֹד מַלְכוּת הָאֱלֹהִים וַאֲשֶׁר בַּחוּץ לָהֶם הַכֹּל בִּמְשָׁלִים	11 Et dicebat eis: “ Vobis datum est mysterium regni Dei;illis autem, qui foris sunt, in parabolis omnia fiunt,
12 לְמַעַן יִרְאוּ רָאוֹ וְלֹא יֵדְעוּ וְשָׁמְעוּ שָׁמוֹעַ וְלֹא יָבִינוּ פֶּן־יָשׁוּבוּ וְנִסְלַח לְחַטֹּאתָם	12 ut videntes videant et non videant, et audientes audiant et non intellegant, ne quando convertantur, et dimittatur eis ”.
13 וַיֹּאמֶר לָהֶם הֵן לֹא יְדַעְתֶּם אֶת־הַמָּשָׁל הַזֶּה וְאֵיךְ תָּבִינוּ אֶת־הַמְּשָׁלִים כֻּלָּם	13 Et ait illis: “ Nescitis parabolam hanc, et quomodo omnes parabolascognoscetis?
14 הַזֹּרֵעַ הוּא זֹרֵעַ אֶת־הַדָּבָר	14 Qui seminat, verbum seminat.
15 וְאֵלֶּה הֵם הַנִּזְרָעִים עַל־יַד הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר יִזָּרַע־בָּם הַדָּבָר וּכְשָׁמְעָם אוֹתוֹ מִיָּד בָּא הַשָּׂטָן וַיִּשָּׂא אֶת־הַדָּבָר הַזָּרוּעַ בִּלְבָבָם	15 Hi autem sunt, qui circa viam,ubi seminatur verbum: et cum audierint, confestim venit Satanas et aufertverbum, quod seminatum est in eos.
16 וְכֵן הַנִּזְרָעִים עַל־מְקֹמוֹת הַסֶּלַע הֵם הַשֹּׁמְעִים אֶת־הַדָּבָר וּמַהֵר בְּשִׂמְחָה יִקָּחֻהוּ	16 Et hi sunt, qui super petrosa seminantur:qui cum audierint verbum, statim cum gaudio accipiunt illud
17 אַךְ אֵין־לָהֶם שֹׁרֶשׁ בְּקִרְבָּם וְרַק לְשָׁעָה יַעֲמֹדוּ וְאַחַר־כֵּן בִּהְיוֹת צָרָה וּרְדִיפָה עַל־אֹדוֹת הַדָּבָר מְהֵרָה יִכָּשֵׁלוּ	17 et non habentradicem in se, sed temporales sunt; deinde orta tribulatione vel persecutionepropter verbum, confestim scandalizantur.
18 וְהָאֲחֵרִים הַנִּזְרָעִים בֵּין הַקֹּצִים הֵם הַשֹּׁמְעִים אֶת־הַדָּבָר	18 Et alii sunt, qui in spinisseminantur: hi sunt, qui verbum audierunt,
19 וְדַאֲגוֹת הָעוֹלָם הַזֶּה וּמִרְמַת הָעשֶׁר וְתַאֲוֺת שְׁאָר הַדְּבָרִים בָּאוֹת וּמְמָעֲכוֹת אֶת־הַדָּבָר וּפְרִי לֹא יִהְיֶה־לּוֹ	19 et aerumnae saeculi et deceptiodivitiarum et circa reliqua concupiscentiae introeuntes suffocant verbum, etsine fructu efficitur.
20 וְאֵלֶּה הַנִּזְרָעִים עַל־הָאֲדָמָה הַטּוֹבָה הֵם הַשֹּׁמְעִים אֶת־הַדָּבָר וּמְקַבְּלִים אֹתוֹ וְעֹשִׂים פְּרִי לִשְׁלשִׁים שְׁעָרִים וּלְשִׁשִּׁים וּלְמֵאָה	20 Et hi sunt, qui super terram bonam seminati sunt: quiaudiunt verbum et suscipiunt et fructificant unum triginta et unum sexaginta etunum centum ”.
21 וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם הֲכִי יָבִיאוּ הַנֵּר לְמַעַן יוּשַׂם תַּחַת הָאֵיפָה וְתַחַת הַמִּטָּה וְלֹא לְמַעַן יַעֲלֻהוּ עַל־הַמְּנוֹרָה	21 Et dicebat illis: “ Numquid venit lucerna, ut sub modio ponatur aut sublecto? Nonne ut super candelabrum ponatur?
22 כִּי אֵין־דָּבָר סָתוּם אֲשֶׁר לֹא־יִגָּלֶה וְלֹא נֶעְלַם דָּבָר כִּי אִם־לְמַעַן יָבֹא לַגָּלוּי	22 Non enim est aliquid absconditum,nisi ut manifestetur, nec factum est occultum, nisi ut in palam veniat.
23 כָּל־אֲשֶׁר אָזְנַיִם לוֹ לִשְׁמֹעַ יִשְׁמָע	23 Siquis habet aures audiendi, audiat ”.
24 וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם רְאוּ מָה אַתֶּם שֹׁמְעִים בַּמִּדָּה אֲשֶׁר אַתֶּם מוֹדְדִים בָּהּ יִמַּד לָכֶם וְעוֹד יוּסַף לָכֶם הַשֹּׁמְעִים	24 Et dicebat illis: “ Videte quid audiatis. In qua mensura mensi fueritis,remetietur vobis et adicietur vobis.
25 כִּי מִי שֶׁיֶּשׁ־לוֹ נָתוֹן יִנָּתֵן לוֹ וּמִי שֶׁאֵין־לוֹ גַּם אֶת־אֲשֶׁר יֶשׁ־לוֹ יֻקַּח מִמֶּנּוּ	25 Qui enim habet, dabitur illi; et, quinon habet, etiam quod habet, auferetur ab illo ”.
26 וַיֹּאמַר מַלְכוּת הָאֱלֹהִים הִיא כַּאֲשֶׁר יַשְׁלִיךְ אִישׁ זֶרַע עַל־הָאֲדָמָה	26 Et dicebat: “ Sic est regnum Dei, quemadmodum si homo iaciat sementem interram
27 וְיָשֵׁן וְקָם לַיְלָה וָיוֹם וְהַזֶּרַע יִצְמַח וְגָדֵל וְהוּא לֹא יָדָע	27 et dormiat et exsurgat nocte ac die, et semen germinet et increscat,dum nescit ille.
28 כִּי הָאָרֶץ מֵאֵלֶיהָ מוֹצִיאָה פִרְיָהּ אֶת־הַדֶּשֶׁא רִאשׁוֹנָה וְאַחֲרָיו אֶת־הַשִּׁבֹּלֶת וְאַחֲרֵי־כֵן אֶת־הַחִטָּה הַמְּלֵאָה בַּשִּׁבֹּלֶת	28 Ultro terra fructificat primum herbam, deinde spicam, deindeplenum frumentum in spica.
29 וְכַאֲשֶׁר גָּמַל הַפֶּרִי יְמַהֵר לִשְׁלֹחַ אֶת־הַמַּגָּל כִּי בָשַׁל הַקָּצִיר	29 Et cum se produxerit fructus, statim mittitfalcem, quoniam adest messis ”.
30 וַיֹּאמַר אֶל־מַה נְּדַמֶּה אֶת־מַלְכוּת הָאֱלֹהִים וּבְאֵיזֶה מָשָׁל נַמְשִׁילֶנָּה	30 Et dicebat: “ Quomodo assimilabimus regnum Dei aut in qua parabola ponemusillud?
31 כְּגַרְגֵּר שֶׁל־חַרְדָּל אֲשֶׁר יִזָּרַע בָּאֲדָמָה וְהוּא קָטֹן מִכָּל־הַזֵּרֹעִים אֲשֶׁר עַל־הָאָרֶץ	31 Sicut granum sinapis, quod cum seminatum fuerit in terra, minus estomnibus seminibus, quae sunt in terra;
32 וְאַחֲרֵי הִזָּרְעוֹ יַעֲלֶה וְיִגְדַּל עַל־כָּל־הַיְרָקוֹת וְעָשָׂה עֲנָפִים גְּדוֹלִים עַד־אֲשֶׁר יוּכְלוּ עוֹף הַשָּׁמַיִם לְקַנֵּן בְּצִלּוֹ	32 et cum seminatum fuerit, ascendit etfit maius omnibus holeribus et facit ramos magnos, ita ut possint sub umbra eiusaves caeli habitare ”.
33 וּבִמְשָׁלִים רַבִּים כָּאֵלֶה דִּבֶּר אֲלֵיהֶם אֶת־הַדָּבָר כְּפִי־אֲשֶׁר יָכְלוּ לִשְׁמֹעַ	33 Et talibus multis parabolis loquebatur eis verbum, prout poterant audire;
34 וּבִבְלִי מָשָׁל לֹא דִבֶּר אֲלֵיהֶם וְהָיָה בִּהְיוֹתוֹ עִם־תַּלְמִידָיו לְבַדָּם יְבָאֵר לָהֶם אֶת־הַכֹּל	34 sine parabola autem non loquebatur eis. Seorsum autem discipulis suis disserebatomnia.
35 וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם בַּיּוֹם הַהוּא לִפְנוֹת עָרֶב נַעְבְּרָה אֶל־עֵבֶר הַיָּם	35 Et ait illis illa die, cum sero esset factum: “ Transeamus contra ”.
36 וַיַּעַזְבוּ אֶת־הֲמוֹן הָעָם וַיִּקְחוּ אֹתוֹ כַּאֲשֶׁר הוּא בָּאֳנִיָּה וְגַם־אֳנִיּוֹת אֲחֵרוֹת הָלְכוּ עִמּוֹ	36 Et dimittentes turbam, assumunt eum, ut erat in navi; et aliae naves erant cumillo.
37 וַתָּקָם רוּחַ־סְעָרָה גְדוֹלָה וַיִּשְׁטְפוּ הַגַּלִּים אֶל־תּוֹךְ הָאֳנִיָּה עַד אֲשֶׁר־כִּמְעַט נִמְלָאָה	37 Et exoritur procella magna venti, et fluctus se mittebant in navem, itaut iam impleretur navis.
38 וְהוּא יָשֵׁן עַל־הַכֶּסֶת בַּאֲחוֹרֵי הָאֳנִיָּה וַיָּעִירוּ אוֹתוֹ וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו רַבִּי הַאֵינְךָ דֹאֵג לָנוּ כִּי־נֹאבֵד	38 Et erat ipse in puppi supra cervical dormiens; etexcitant eum et dicunt ei: “ Magister, non ad te pertinet quia perimus? ”.
39 וַיֵּעוֹר וַיִּגְעַר בָּרוּחַ וַיֹּאמֶר אֶל־הַיָּם הַס וָדֹם וַתָּשָׁךְ הָרוּחַ וַתְּהִי דְּמָמָה גְדוֹלָה	39 Et exsurgens comminatus est vento et dixit mari: “ Tace, obmutesce! ”. Etcessavit ventus, et facta est tranquillitas magna.
40 וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם לָמָּה כָּכָה אַתֶּם חֲרֵדִים אֵיךְ אֵין־לָכֶם אֱמוּנָה	40 Et ait illis: “ Quidtimidi estis? Necdum habetis fidem? ”.
41 וַיִּירְאוּ יִרְאָה גְדוֹלָה וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל־רֵעֵהוּ מִי אֵפוֹא הוּא אֲשֶׁר גַּם הָרוּחַ וְהַיָּם שֹׁמְעִים לוֹ	41 Et timuerunt magno timore etdicebant ad alterutrum: “ Quis putas est iste, quia et ventus et mareoboediunt ei? ”.