Vangelo secondo Luca - הבשורה על-פי לוקאס 2

STUTTGARTENSIA-DELITZSCH	BIBBIA CEI 2008
1 עַל־מִשְׁמַרְתִּי אֶעֱמֹדָה וְאֶתְיַצְּבָה עַל־מָצֹור וַאֲצַפֶּה לִרְאֹות מַה־יְדַבֶּר־בִּי וּמָה אָשִׁיב עַל־תֹּוכַחְתִּי	1 Mi metterò di sentinella, in piedi sulla fortezza, a spiare, per vedere che cosa mi dirà, che cosa risponderà ai miei lamenti.
2 וַיַּעֲנֵנִי יְהוָה וַיֹּאמֶר כְּתֹוב חָזֹון וּבָאֵר עַל־הַלֻּחֹות לְמַעַן יָרוּץ קֹורֵא בֹו	2 Il Signore rispose e mi disse: «Scrivi la visione e incidila bene sulle tavolette, perché la si legga speditamente.
3 כִּי עֹוד חָזֹון לַמֹּועֵד וְיָפֵחַ לַקֵּץ וְלֹא יְכַזֵּב אִם־יִתְמַהְמָהּ חַכֵּה־לֹו כִּי־בֹא יָבֹא לֹא יְאַחֵר	3 È una visione che attesta un termine, parla di una scadenza e non mentisce; se indugia, attendila, perché certo verrà e non tarderà.
4 הִנֵּה עֻפְּלָה לֹא־יָשְׁרָה נַפְשֹׁו בֹּו וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתֹו יִחְיֶה	4 Ecco, soccombe colui che non ha l’animo retto, mentre il giusto vivrà per la sua fede».
5 וְאַף כִּי־הַיַּיִן בֹּוגֵד גֶּבֶר יָהִיר וְלֹא יִנְוֶה אֲשֶׁר הִרְחִיב כִּשְׁאֹול נַפְשֹׁו וְהוּא כַמָּוֶת וְלֹא יִשְׂבָּע וַיֶּאֱסֹף אֵלָיו כָּל־הַגֹּויִם וַיִּקְבֹּץ אֵלָיו כָּל־הָעַמִּים	5 La ricchezza rende perfidi; il superbo non sussisterà, spalanca come gli inferi le sue fauci e, come la morte, non si sazia, attira a sé tutte le nazioni, raduna per sé tutti i popoli.
6 הֲלֹוא־אֵלֶּה כֻלָּם עָלָיו מָשָׁל יִשָּׂאוּ וּמְלִיצָה חִידֹות לֹו וְיֹאמַר הֹוי הַמַּרְבֶּה לֹּא־לֹו עַד־מָתַי וּמַכְבִּיד עָלָיו עַבְטִיט	6 Forse che tutti non lo canzoneranno, non faranno motteggi per lui? Diranno: «Guai a chi accumula ciò che non è suo, – e fino a quando? – e si carica di beni avuti in pegno!».
7 הֲלֹוא פֶתַע יָקוּמוּ נֹשְׁכֶיךָ וְיִקְצוּ מְזַעְזְעֶיךָ וְהָיִיתָ לִמְשִׁסֹּות לָמֹו	7 Forse che non sorgeranno a un tratto i tuoi creditori, non si sveglieranno e ti faranno tremare e tu diverrai loro preda?
8 כִּי אַתָּה שַׁלֹּותָ גֹּויִם רַבִּים יְשָׁלּוּךָ כָּל־יֶתֶר עַמִּים מִדְּמֵי אָדָם וַחֲמַס־אֶרֶץ קִרְיָה וְכָל־יֹשְׁבֵי בָהּ׃ פ	8 Poiché tu hai saccheggiato molte genti, gli altri popoli saccheggeranno te, perché hai versato sangue umano e hai fatto violenza a regioni, alle città e ai loro abitanti.
9 הֹוי בֹּצֵעַ בֶּצַע רָע לְבֵיתֹו לָשׂוּם בַּמָּרֹום קִנֹּו לְהִנָּצֵל מִכַּף־רָע	9 Guai a chi è avido di guadagni illeciti, un male per la sua casa, per mettere il nido in luogo alto e sfuggire alla stretta della sventura.
10 יָעַצְתָּ בֹּשֶׁת לְבֵיתֶךָ קְצֹות־עַמִּים רַבִּים וְחֹוטֵא נַפְשֶׁךָ	10 Hai decretato il disonore alla tua casa: quando hai soppresso popoli numerosi hai fatto del male contro te stesso.
11 כִּי־אֶבֶן מִקִּיר תִּזְעָק וְכָפִיס מֵעֵץ יַעֲנֶנָּה׃ פ	11 La pietra infatti griderà dalla parete e la trave risponderà dal tavolato.
12 הֹוי בֹּנֶה עִיר בְּדָמִים וְכֹונֵן קִרְיָה בְּעַוְלָה	12 Guai a chi costruisce una città sul sangue, ne pone le fondamenta sull’iniquità.
13 הֲלֹוא הִנֵּה מֵאֵת יְהוָה צְבָאֹות וְיִיגְעוּ עַמִּים בְּדֵי־אֵשׁ וּלְאֻמִּים בְּדֵי־רִיק יִעָפוּ	13 Non è forse volere del Signore degli eserciti che i popoli si affannino per il fuoco e le nazioni si affatichino invano?
14 כִּי תִּמָּלֵא הָאָרֶץ לָדַעַת אֶת־כְּבֹוד יְהוָה כַּמַּיִם יְכַסּוּ עַל־יָם׃ ס	14 Poiché la terra si riempirà della conoscenza della gloria del Signore, come le acque ricoprono il mare.
15 הֹוי מַשְׁקֵה רֵעֵהוּ מְסַפֵּחַ חֲמָתְךָ וְאַף שַׁכֵּר לְמַעַן הַבִּיט עַל־מְעֹורֵיהֶם	15 Guai a chi fa bere i suoi vicini mischiando vino forte per ubriacarli e scoprire le loro nudità.
16 שָׂבַעְתָּ קָלֹון מִכָּבֹוד שְׁתֵה גַם־אַתָּה וְהֵעָרֵל תִּסֹּוב עָלֶיךָ כֹּוס יְמִין יְהוָה וְקִיקָלֹון עַל־כְּבֹודֶךָ	16 Ti sei saziato d’ignominia, non di gloria. Bevi anche tu, e denùdati mostrando il prepuzio. Si riverserà su di te il calice della destra del Signore e la vergogna sopra il tuo onore,
17 כִּי חֲמַס לְבָנֹון יְכַסֶּךָּ וְשֹׁד בְּהֵמֹות יְחִיתַן מִדְּמֵי אָדָם וַחֲמַס־אֶרֶץ קִרְיָה וְכָל־יֹשְׁבֵי בָהּ׃ ס	17 poiché lo scempio fatto al Libano ricadrà su di te e il massacro degli animali ti colmerà di spavento, perché hai versato sangue umano e hai fatto violenza a regioni, alle città e ai loro abitanti.
18 מָה־הֹועִיל פֶּסֶל כִּי פְסָלֹו יֹצְרֹו מַסֵּכָה וּמֹורֶה שָּׁקֶר כִּי בָטַח יֹצֵר יִצְרֹו עָלָיו לַעֲשֹׂות אֱלִילִים אִלְּמִים׃ ס	18 A che giova un idolo scolpito da un artista? O una statua fusa o un oracolo falso? L’artista confida nella propria opera, sebbene scolpisca idoli muti.
19 הֹוי אֹמֵר לָעֵץ הָקִיצָה עוּרִי לְאֶבֶן דּוּמָם הוּא יֹורֶה הִנֵּה־הוּא תָּפוּשׂ זָהָב וָכֶסֶף וְכָל־רוּחַ אֵין בְּקִרְבֹּו	19 Guai a chi dice al legno: «Svégliati», e alla pietra muta: «Àlzati». Può essa dare un oracolo? Ecco, è ricoperta d’oro e d’argento, ma dentro non c’è soffio vitale.
20 וַיהוָה בְּהֵיכַל קָדְשֹׁו הַס מִפָּנָיו כָּל־הָאָרֶץ׃ פ	20 Ma il Signore sta nel suo tempio santo. Taccia, davanti a lui, tutta la terra!
21 וַיְהִי בִּמְלֹאת לַיֶּלֶד שְׁמֹנָה יָמִים וַיִּמּוֹל וַיִּקָּרֵא שְׁמוֹ יֵשׁוּעַ כַּשֵּׁם אֲשֶׁר קָרָא־לוֹ הַמַּלְאָךְ בְּטֶרֶם הֹרָה בַבָּטֶן
22 וַיִּמְלְאוּ יְמֵי טָהֳרָהּ לְפִי תּוֹרַת משֶׁה וַיַּעֲלֻהוּ לִירוּשָׁלַיִם לְהַעֲמִידוֹ לִפְנֵי יְהוָֹה
23 כַּאֲשֶׁר כָּתוּב בְּתוֹרַת יְהוָֹה כָּל־זָכָר פֶּטֶר רֶחֶם יִקָּרֵא קֹדֶשׁ לַיהוָֹה
24 וְלָתֵת קָרְבָּן כָּאָמוּר בְּתוֹרַת יְהוָֹה שְׁתֵּי תֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה
25 וְהִנֵּה אִישׁ הָיָה בִירוּשָׁלַיִם וּשְׁמוֹ שִׁמְעוֹן וְהוּא אִישׁ צַדִּיק וְחָסִיד מְחַכֶּה לְנֶחָמַת יִשְׂרָאֵל וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ הָיָה עָלָיו
26 וְלוֹ נִגְלָה בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ כִּי לֹא יִרְאֶה־מָּוֶת עַד־רְאוֹתוֹ אֶת־מְשִׁיחַ יְהוָֹה
27 וַיָּבֹא בָרוּחַ אֶל־הַמִּקְדָּשׁ וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הֵבִיאוּ הוֹרָיו אֶת־הַיֶּלֶד יֵשׁוּעַ לַעֲשׂוֹת עָלָיו כְּמִשְׁפַּט הַתּוֹרָה
28 וַיִּקָּחֵהוּ עַל־זְרֹעוֹתָיו וַיְבָרֶךְ אֶת־הָאֱלֹהִים וַיֹּאמַר
29 עַתָּה תִּפְטַר אֶת־עַבְדֶּךָ כִּדְבָרְךָ אֲדֹנָי בְּשָׁלוֹם
30 כִּי־רָאוּ עֵינַי אֶת־יְשׁוּעָתֶךָ
31 אֲשֶׁר הֲכִינוֹתָ לִפְנֵי כָּל־הָעַמִּים
32 אוֹר לְגַלּוֹת עֵינֵי הַגּוֹיִם וְתִפְאֶרֶת יִשְׂרָאֵל עַמֶּךָ
33 וְיוֹסֵף וְאִמּוֹ תְּמֵהִים עַל־הַדְּבָרִים הַנֶּאֱמָרִים עָלָיו
34 וַיְבָרֶךְ אוֹתָם שִׁמְעוֹן וַיֹּאמֶר אֶל־מִרְיָם אִמּוֹ הִנֵּה־זֶה מוּסָּד לִנְפִילָה וְלִתְקוּמָה לְרַבִּים בִּיִשְׂרָאֵל וּלְאוֹת מְרִיבָה
35 וְגַם־בְּנַפְשֵׁךְ תַּחְתֹּר חָרֶב לְמַעַן תִּגָּלֶינָה מַחְשְׁבוֹת לְבַב רַבִּים
36 וַתְּהִי־שָׁם חַנָּה אִשָּׁה נְבִיאָה בַּת־פְּנוּאֵל מִשֵּׁבֶט אָשֵׁר וְהִיא בָּאָה בַיָּמִים וְחָיְתָה עִם־בַּעְלָהּ שֶׁבַע שָׁנִים אַחֲרֵי בְתוּלֶיהָ
37 וְהִיא אַלְמָנָה כְּאַרְבַּע וּשְׁמוֹנִים שָׁנָה וְלֹא מָשָׁה מִן־הַמִּקְדָּשׁ וּבְצוֹם וּבְתַחֲנוּנִים עָבְדָה אֶת־הָאֱלֹהִים לַיְלָה וָיוֹם
38 וַתָּקָם בַּשָּׁעָה הַהִיא וַתִּגַּשׁ לְהֹדוֹת לַיהוָֹה וַתְּדַבֵּר עָלָיו בְּאָזְנֵי כָּל־הַמְחַכִּים לַגְּאֻלָּה בִּירוּשָׁלָיִם
39 וַיְכַלּוּ אֶת־הַכֹּל כְּפִי־תוֹרַת יְהוָֹה וַיָּשׁוּבוּ הַגָּלִילָה אֶל־נְצֶרֶת עִירָם
40 וַיִּגְדַּל הַנַּעַר וַיֶּחֱזַק בָּרוּחַ וַיִּמָּלֵא חָכְמָה וְחֶסֶד אֱלֹהִים עִמּוֹ
41 וְעָלוּ הוֹרָיו יְרוּשָׁלַיִם שָׁנָה בְשָׁנָה לְחַג הַפָּסַח
42 וַיְהִי בִּהְיוֹתוֹ בֶּן־שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה וַיַּעֲלוּ יְרוּשָׁלַיִם כְּמִשְׁפַּט הֶחָג
43 וַיְמַלְאוּ אֶת־הַיָּמִים וַיָּשׁוּבוּ וַיִּוָּתֵר יֵשׁוּעַ הַנַּעַר בִּירוּשָׁלַיִם וְיוֹסֵף וְאִמּוֹ לֹא יָדָעוּ
44 וַיַּחְשְׁבוּ כִּי־עִם־חֶבֶל הָאֹרְחִים הוּא וַיֵּלְכוּ כְּדֶרֶךְ יוֹם וַיְבַקְשֻׁהוּ בֵּין הַקְּרוֹבִים וְהַמְיֻדָּעִים
45 וְלֹא מְצָאֻהוּ וַיָּשֻׁבוּ יְרוּשָׁלַיִם לְבַקְשׁוֹ
46 וַיְהִי אַחֲרֵי שְׁלשֶׁת יָמִים וַיִּמְצָאֻהוּ בַּמִּקְדָשׁ ישֵׁב בְּתוֹךְ הַמּוֹרִים שֹׁמֵעַ אֲלֵיהֶם וְשֹׁאֵל אֹתָם
47 וְכָל־הַשֹּׁמְעִים אֵלָיו הִשְׁתּוֹמְמוּ עַל־שִׂכְלוֹ וְעַל־תְּשׁוּבֹתָיו
48 וַיְהִי כִרְאוֹתָם אֹתוֹ וַיֶּחֱרָדוּ וַתֹּאמֶר אֵלָיו אִמּוֹ בְּנִי מַדּוּעַ כָּכָה עָשִׂיתָ לָּנוּ הִנֵּה אָבִיךָ וְאָנֹכִי בְּעַצְּבַת־לֵב בִּקַּשְׁנוּךָ
49 וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם לָמָּה זֶּה בִּקַּשְׁתֶּם אֹתִי הֲלֹא יְדַעְתֶּם כִּי עָלַי לִהְיוֹת בַּאֲשֶׁר לְאָבִי
50 וְהֵם לֹא הֵבִינוּ אֶת־הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵיהֶם
51 וַיֵּרֶד אִתָּם וַיָּבֹא אֶל־נְצָרֶת וַיִּכָּנַע לָהֶם וְאִמּוֹ שָׁמְרָה בְלִבָּהּ אֵת כָּל־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה
52 וְיֵשׁוּעַ הֹלֵךְ וְגָדֵל בְּחָכְמָה וּבְקוֹמָה וּבְחֵן עִם־אֱלֹהִים וְעִם־אֲנָשִׁים