1 וַיְשִׁבֵנִי אֶל־פֶּתַח הַבַּיִת וְהִנֵּה־מַיִם יֹצְאִים מִתַּחַת מִפְתַּן הַבַּיִת קָדִימָה כִּי־פְנֵי הַבַּיִת קָדִים וְהַמַּיִם יֹרְדִים מִתַּחַת מִכֶּתֶף הַבַּיִת הַיְמָנִית מִנֶּגֶב לַמִּזְבֵּחַ | 1 וישבני אל פתח הבית והנה מים יצאים מתחת מפתן הבית קדימה כי פני הבית קדים והמים ירדים מתחת מכתף הבית הימנית מנגב למזבח |
2 וַיֹּוצִאֵנִי דֶּרֶךְ־שַׁעַר צָפֹונָה וַיְסִבֵּנִי דֶּרֶךְ חוּץ אֶל־שַׁעַר הַחוּץ דֶּרֶךְ הַפֹּונֶה קָדִים וְהִנֵּה־מַיִם מְפַכִּים מִן־הַכָּתֵף הַיְמָנִית | 2 ויוצאני דרך שער צפונה ויסבני דרך חוץ אל שער החוץ דרך הפונה קדים והנה מים מפכים מן הכתף הימנית |
3 בְּצֵאת־הָאִישׁ קָדִים וְקָו בְּיָדֹו וַיָּמָד אֶלֶף בָּאַמָּה וַיַּעֲבִרֵנִי בַמַּיִם מֵי אָפְסָיִם | 3 בצאת האיש קדים וקו בידו וימד אלף באמה ויעברני במים מי אפסים |
4 וַיָּמָד אֶלֶף וַיַּעֲבִרֵנִי בַמַּיִם מַיִם בִּרְכָּיִם וַיָּמָד אֶלֶף וַיַּעֲבִרֵנִי מֵי מָתְנָיִם | 4 וימד אלף ויעברני במים מים ברכים וימד אלף ויעברני מי מתנים |
5 וַיָּמָד אֶלֶף נַחַל אֲשֶׁר לֹא־אוּכַל לַעֲבֹר כִּי־גָאוּ הַמַּיִם מֵי שָׂחוּ נַחַל אֲשֶׁר לֹא־יֵעָבֵר | 5 וימד אלף נחל אשר לא אוכל לעבר כי גאו המים מי שחו נחל אשר לא יעבר |
6 וַיֹּאמֶר אֵלַי הֲרָאִיתָ בֶן־אָדָם וַיֹּולִכֵנִי וַיְשִׁבֵנִי שְׂפַת הַנָּחַל | 6 ויאמר אלי הראית בן אדם ויולכני וישבני שפת הנחל |
7 בְּשׁוּבֵנִי וְהִנֵּה אֶל־שְׂפַת הַנַּחַל עֵץ רַב מְאֹד מִזֶּה וּמִזֶּה | 7 בשובני והנה אל שפת הנחל עץ רב מאד מזה ומזה |
8 וַיֹּאמֶר אֵלַי הַמַּיִם הָאֵלֶּה יֹוצְאִים אֶל־הַגְּלִילָה הַקַּדְמֹונָה וְיָרְדוּ עַל־הָעֲרָבָה וּבָאוּ הַיָּמָּה אֶל־הַיָּמָּה הַמּוּצָאִים [וְנִרְפְּאוּ כ] (וְנִרְפּוּ ק) הַמָּיִם | 8 ויאמר אלי המים האלה יוצאים אל הגלילה הקדמונה וירדו על הערבה ובאו הימה אל הימה המוצאים ונרפאו המים |
9 וְהָיָה כָל־נֶפֶשׁ חַיָּה ׀ אֲשֶׁר־יִשְׁרֹץ אֶל כָּל־אֲשֶׁר יָבֹוא שָׁם נַחֲלַיִם יִחְיֶה וְהָיָה הַדָּגָה רַבָּה מְאֹד כִּי בָאוּ שָׁמָּה הַמַּיִם הָאֵלֶּה וְיֵרָפְאוּ וָחָי כֹּל אֲשֶׁר־יָבֹוא שָׁמָּה הַנָּחַל | 9 והיה כל נפש חיה אשר ישרץ אל כל אשר יבוא שם נחלים יחיה והיה הדגה רבה מאד כי באו שמה המים האלה וירפאו וחי כל אשר יבוא שמה הנחל |
10 וְהָיָה [יַעַמְדוּ כ] (עָמְדוּ ק) עָלָיו דַּוָּגִים מֵעֵין גֶּדִי וְעַד־עֵין עֶגְלַיִם מִשְׁטֹוחַ לַחֲרָמִים יִהְיוּ לְמִינָה תִּהְיֶה דְגָתָם כִּדְגַת הַיָּם הַגָּדֹול רַבָּה מְאֹד | 10 והיה יעמדו עליו דוגים מעין גדי ועד עין עגלים משטוח לחרמים יהיו למינה תהיה דגתם כדגת הים הגדול רבה מאד |
11 [בִּצֹּאתֹו כ] (בִּצֹּאתָיו ק) וּגְבָאָיו וְלֹא יֵרָפְאוּ לְמֶלַח נִתָּנוּ | 11 בצאתו וגבאיו ולא ירפאו למלח נתנו |
12 וְעַל־הַנַּחַל יַעֲלֶה עַל־שְׂפָתֹו מִזֶּה ׀ וּמִזֶּה ׀ כָּל־עֵץ־מַאֲכָל לֹא־יִבֹּול עָלֵהוּ וְלֹא־יִתֹּם פִּרְיֹו לָחֳדָשָׁיו יְבַכֵּר כִּי מֵימָיו מִן־הַמִּקְדָּשׁ הֵמָּה יֹוצְאִים [וְהָיוּ כ] (וְהָיָה ק) פִרְיֹו לְמַאֲכָל וְעָלֵהוּ לִתְרוּפָה׃ ס | 12 ועל הנחל יעלה על שפתו מזה ומזה כל עץ מאכל לא יבול עלהו ולא יתם פריו לחדשיו יבכר כי מימיו מן המקדש המה יוצאים והיו פריו למאכל ועלהו לתרופה |
13 כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה גֵּה גְבוּל אֲשֶׁר תִּתְנַחֲלוּ אֶת־הָאָרֶץ לִשְׁנֵי עָשָׂר שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל יֹוסֵף חֲבָלִים | 13 כה אמר אדני יהוה גה גבול אשר תתנחלו את הארץ לשני עשר שבטי ישראל יוסף חבלים |
14 וּנְחַלְתֶּם אֹותָהּ אִישׁ כְּאָחִיו אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת־יָדִי לְתִתָּהּ לַאֲבֹתֵיכֶם וְנָפְלָה הָאָרֶץ הַזֹּאת לָכֶם בְּנַחֲלָה | 14 ונחלתם אותה איש כאחיו אשר נשאתי את ידי לתתה לאבתיכם ונפלה הארץ הזאת לכם בנחלה |
15 וְזֶה גְּבוּל הָאָרֶץ לִפְאַת צָפֹונָה מִן־הַיָּם הַגָּדֹול הַדֶּרֶךְ חֶתְלֹן לְבֹוא צְדָדָה | 15 וזה גבול הארץ לפאת צפונה מן הים הגדול הדרך חתלן לבוא צדדה |
16 חֲמָת ׀ בֵּרֹותָה סִבְרַיִם אֲשֶׁר בֵּין־גְּבוּל דַּמֶּשֶׂק וּבֵין גְּבוּל חֲמָת חָצֵר הַתִּיכֹון אֲשֶׁר אֶל־גְּבוּל חַוְרָן | 16 חמת ברותה סברים אשר בין גבול דמשק ובין גבול חמת חצר התיכון אשר אל גבול חורן |
17 וְהָיָה גְבוּל מִן־הַיָּם חֲצַר עֵינֹון גְּבוּל דַּמֶּשֶׂק וְצָפֹון ׀ צָפֹונָה וּגְבוּל חֲמָת וְאֵת פְּאַת צָפֹון | 17 והיה גבול מן הים חצר עינון גבול דמשק וצפון צפונה וגבול חמת ואת פאת צפון |
18 וּפְאַת קָדִים מִבֵּין חַוְרָן וּמִבֵּין־דַּמֶּשֶׂק וּמִבֵּין הַגִּלְעָד וּמִבֵּין אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הַיַּרְדֵּן מִגְּבוּל עַל־הַיָּם הַקַּדְמֹונִי תָּמֹדּוּ וְאֵת פְּאַת קָדִימָה | 18 ופאת קדים מבין חורן ומבין דמשק ומבין הגלעד ומבין ארץ ישראל הירדן מגבול על הים הקדמוני תמדו ואת פאת קדימה |
19 וּפְאַת נֶגֶב תֵּימָנָה מִתָּמָר עַד־מֵי מְרִיבֹות קָדֵשׁ נַחֲלָה אֶל־הַיָּם הַגָּדֹול וְאֵת פְּאַת־תֵּימָנָה נֶגְבָּה | 19 ופאת נגב תימנה מתמר עד מי מריבות קדש נחלה אל הים הגדול ואת פאת תימנה נגבה |
20 וּפְאַת־יָם הַיָּם הַגָּדֹול מִגְּבוּל עַד־נֹכַח לְבֹוא חֲמָת זֹאת פְּאַת־יָם | 20 ופאת ים הים הגדול מגבול עד נכח לבוא חמת זאת פאת ים |
21 וְחִלַּקְתֶּם אֶת־הָאָרֶץ הַזֹּאת לָכֶם לְשִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל | 21 וחלקתם את הארץ הזאת לכם לשבטי ישראל |
22 וְהָיָה תַּפִּלוּ אֹותָהּ בְּנַחֲלָה לָכֶם וּלְהַגֵּרִים הַגָּרִים בְּתֹוכְכֶם אֲשֶׁר־הֹולִדוּ בָנִים בְּתֹוכְכֶם וְהָיוּ לָכֶם כְּאֶזְרָח בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אִתְּכֶם יִפְּלוּ בְנַחֲלָה בְּתֹוךְ שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל | 22 והיה תפלו אותה בנחלה לכם ולהגרים הגרים בתוככם אשר הולדו בנים בתוככם והיו לכם כאזרח בבני ישראל אתכם יפלו בנחלה בתוך שבטי ישראל |
23 וְהָיָה בַשֵּׁבֶט אֲשֶׁר־גָּר הַגֵּר אִתֹּו ם תִּתְּנוּ נַחֲלָתֹו נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה׃ ס | 23 והיה בשבט אשר גר הגר אתו שם תתנו נחלתו נאם אדני יהוה |